תפארת מנחם על הרמב"ם קכז

יכול לומר אמת בתולה נשאתיך אלא שפרעתי מקצת לא היה נאמן דתו אין כאן ריעותא דנפילה דמה תאמר משום דפרע לה מנה לא שמרה הכתובה הא גם לפי דבריו עדיין היתה צריכה לשמור מפני מנה השני' וא"כ אין ראי' מהנפילה ותבוא לדינא דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום והנה הר"ן תי' קושי' התוס' הנ"ל דמיירי בגרושה שתבעתו תיכף אחר הגירושין דאינו נאמן לומר פרעתי תוך זמנו ובאלמנה מיירי שהודה קודם מיתתו שלא פרע עכ"ד והגאון בספר הפלאה הקשה הא מתני' מיירי באבדה כתובתה כדמוקי לה בש"ס ובנאבד קי"ל כר' יוסי בב"מ דף ז' דאפילו תוך זמנו חיישינן לפרעון ע"כ ולפי מש"כ ניחא שפיר כיון דאין כאן מגו דפרעתי כלו ואם היה אומר פרעתי מקצתו לא היה נאמן משום דהיה תוך זמנו וריעותא ליתא בפרעתי מקצתו כמש"כ וא"ש ודוק

בש"ס דף ט"ז ע"ב אם יש עדים שיצתה בהינומא וכו' וליחוש דלמא מפקא עדים בהא ב"ד וגבאי והדר מפקא לכתובה בב"ד אחרינא וגבי' א"ר אבוהו זאת אומרת כותבין שובר ר"פ אמר במקום שאין כותבין כתובה ואיכא דמתני לה אברייתא אבדה כתובתה וכו' אם יש לה עדים וכו' וליחוש ר"א אמר זאת אומרת כותבין שובר ר"פ אמר במקום שאין כותבין כתובה והא איבדה כתובתה קתני דכתב לה איהו סוף סוף מפקא לה וגבי' מאי איבדה וכו' ע"כ והנה במה דרצה לתרץ שכתב לה איהו הוא תמוה למאד דמאי קארי לי' וכי לא ידע דכיון שכתב לה איהו יש לחוש דמפקא לה וגבי' כמו שמקשה הש"ס באמת ונלענ"ד לבאר דהנה התוס' בד"ה וליחוש ודילמא מפקא וגבי' כ' וז"ל אפילו למ"ד דלא מצי טעין לאחר מעשה ב"ד [ור"ל א"כ איך מוכח דכותבין שובר דהכא לא אפשר דעכ"פ יצטרך לשובר אפילו תחזיר לו הכתובה] מ"מ מפסיד במה שהכתובה ת"י דבלא הכתובה יהי' נאמן פרעתי מנה במגו דאלמנה נשאתיך כשלא יהי' לה עדי הינומא ובמקום שאין מכירין יהי נאמן פרעתי הכל במגו דאין את אשתי עכ"ד והנה לשיטת הרי"ף והרמב"ם שהבאתי לעיל דבמקום שכותבין ונאבד נאמן לומר פרעתי בלא"ה לק"מ קושית התוס' דבודאי מפסיד במה שהכתובה בידה דאם לא תהי' כתובה בידה וא"כ תצטרך לומר שנאבדה ממנה יהי' נאמן לומר פרעתי ובזה יבואר מה דרצה הש"ס לומר דכתב לה איהו ר"ל דר"פ דחה שפיר לעולם אין כותבין שובר ובמקום שכותבין כתובה צריכה להחזיר לו הכתובה כיון דמפסיד ע"י הכתובה דאם לא יהיה בידה כתובה ותאמר שאבדה יהי' נאמן לומר פרעתי רק הכא במקום שאין כותבין כתובה רק דכתב לה איהו וא"כ אע"ג שתחזיר לו הכתובה יצטרך לשובר כיון דהטוען אחר מעשה ב"ד ל"א כלום והיא תאמר שלא כתב לה כלל ותהא נאמנת כיון דהוא במקום שאין כותבין וא"כ הוי לא אפשר אבל בעלמא י"ל דאין כותבין שובר והש"ס דפריך סוף סוף מפקא לה וגבי' היינו עפ"י מש"כ התוס' דמ"מ מפסיד דבלא הכתובה יהי' נאמן פרעתי מקצת במגו דאלמנה נשאתיך או פרעתי כולו במקום שאין מכירין במגו דאין את אשתי כן נ"ל נכון בס"ד ביאור דברי הש"ס התמוהים לפי שיטת הריף והרמב"ם ודוק היטב:

שם ואם היה הבעל קיים יש להשביעו שבועת התורה שהרי הודה במקצת הטענה ע"כ והראב"ד השיג וז"ל א"א שבועת התורה אין כאן שהרי כפירת שעבוד קרקעו' הוא ע"כ ועיין בלח"מ פ"ד מהל' טוען שכ' דרבינו הרמב"ם ס"ל דנשבעין על כפירת שעבוד קרקעו' דהא דאמרינן בפ"ק דב"מ דאין נשבעין על שע"ק נאמר שם למ"ד הילך חייב אבל לדידן דקי"ל הילך פטור, ס"ל דנשבעין אע"ג דהרי"ף כ' שם דאין נשבעין וכ' הנימוקי יוסף שם דגם לדידן דהינך פטור הדין כן מ"מ דעת הרמב"ם אינו כן עכ"ד ואני אמרתי בדרך פלפול דהרמב"ם היה לו הוכחה דלמאי דקי"ל הילך פטור מוכרח לומר דנשבעין על כפירת שע"ק דהנה התוס' בב"מ שם הקשה כיון דאין נשבעין על כפירת שע"ק א"כ מודה במקצת דחייב איך משכחת לה למאי דקי"ל שעבודא דאורייתא א"כ הו"ל כפירת שע"ק ותירצו בלית ליה קרקע ומקשים העולם בהא דאיתא במס' שבועו' דף מ"ה שבועת ד' תהי' בין שניהם ולא בין היורשים כו' וקשה דאיך משכחת שבועה גבי יורשים דממ"נ אם יש להם קרקע הוי כפירת שע"ק ובלית להו קרקע א"כ לית דינא כלל דהא מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח ע"כ ועיין בקצוה"ח סי' ל"ט

והנה קושי' זו אפשר לתרץ דמיירי כשדנין על דבר שהוא בעין כגון פקדון וכגון בית מלא פירות מסרתי לאביכם זה אומר עד הזיז וזה אומר עד החלון ומה שהנחת אתה נוטל דעיקר קרא דשבועת ד' מיירי בפקדון ובכה"ג ודאי דלא שייך מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח וגם שעבוד קרקעות לא הוי דאין כאן שעבוד נכסי כלל ושלו הוא נוטל כן נ"ל נכון מצד הסברא דבפקדון ליכא שעבוד נכסי אכן גם יש ראיה מש"ס דפרק הגוזל דף ק ה ע"א בגזל אביו דלאוקמתא כשאין גזילה קיימת אמר דחומש אינו משלם משום דהו"ל שע"ק ולרבא דמוקי לה בגזילה קיימת הוצרך לומר דאינו משלם חומש משום דכי אשתבע בקושטא משתבע דהא לא הוי ידע מבואר דבדבר שהוא בעין כגון גזילה לא שייך שע"ק ומכ"ש בפקדון דברשותא דמרא איתא לכן אפשר לומר דקרא שדנין על פקדון שהוא כולו בעין והתובע אומר כולה שלי והיורשים מודים לו החצי דבכה"ג לא הוי הודאת שע"ק ולא כפירת שע"ק אמנם קי"ל דהודאת פקדון הוי הילך עיין בטוש"ע סי' פ"ז לכן כ"ז למ"ד הילך חייב אבל למ"ד הילך פטור אי אפשר לתרץ כן דא"כ בלא"ה פטורים היורשים וגם אבוהון והיינו דאמרן דלמ"ד הילך פטור על כרחך דלא ס"ל הא דאין נשבעין על כפירת שע"ק דא"כ הדרא הקושי' הגדולה דאיך משכחת שבועה גבי יורשים אבל למ"ד הילך חייב ס"ל שפיר דאין נשבעין על שע"ק ושבועה גבי יורשים משכחת לה בפקדון וא"ש ודוק

ועפי"ז יש לתרץ קושי' התוס' בב"מ דף ה' בהא דמקשה הש"ס למ"ד הילך פטור ל"ל קרא למיעוטי קרקע משבועה הא כל קרקע הילך הוא והקשו התוס' הא גם למ"ד הילך חייב קשה ל"ל קרא הא בקרקע לא שייך אשתמוטי וא"כ יהא נאמן במגו דכופר הכל ע"כ ואקדים לתרץ מה שהקשה בתומים סי' פ"ח מה מקשה הש"ס ל"ל קרא וכו' הא איצטרך קרא דאין נשבעין על שעבוד קרקעו' דלאו הילך הוא ע"כ ולפי מש"כ לק"מ דלמ"ד הילך פטור שפיר פריך הש"ס דהא איהו ע"כ ס"ל דנשבעין על שעבוד קרקעו' כמו שנתבאר וא"כ קרא למאי אתי כשדנין על קרקעות עצמן והוי הילך ומעתה מתורץ קושי' התוס' דלמ"ד הילך חייב לא קשה די"ל ל דקרא אתי לשעבוד קרקעות דשייך אישתמוטי דהא מ"ד הילך חייב ס"ל אין נשבעין על שעבוד קרקעות וא"כ לדידי לק"מ כקושי' התומים ודוק

ועפי"ז יש לתרץ ג"כ הקושיא שהבאתי לעיל פי"א הלכה י"א בשם הגדולים בש"ס דכתובו' דף י"ב בהא דאמרי' שם לימא ר"נ ור"י דאמרי כר' יהושיע וכו' והא ר"י ס"ל כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה כדאיתא התם דף י"ג ואם כן במתניתין דא"ל שמא עד שלא ארסתיך והי' מקחי מקח טעות היינו ממאתים אבל מנה אית לה ונמצא מודה לה במקצת ועל השאר טוען שמא וי"ל דהיינו טעמא דר"ג דנאמנת וחייב לה משום מחויב שבועה ואיל"מ ומצי ר"י לסבור כר"ג עיין בפ"י ובהפלאה ועיין מ"ש שם והנה שם לא שייך משואיל"מ דכתובה הוי שעבוד קרקעות ואין כאן שבועה דאורייתא אמנם הקושי' הוא לדעת הרמב"ם כאן דנשבעין על שע"ק ויש שבועה בכתובה וכ"כ בפ"י שם והנה התוס' סוף פ' המניח דף ל"ה כ' הא דס"ל לר"ג בפ' שבועת הדיינין דטענו חיטים והודה לו בשעורים חייב היינו דחייב שבועה על החטים אבל מדמי שעורים מודה ר"ג דפטור ע"ש ומעולם תמהתי בדברים אלו דכיון דפטור מדמי שעורין א"כ אין דנין עוד על הודאתו דהוי כאלו כבר שילם לו נמצא דהוי על החטים כופר הכל ולא גרע מהילך. ומצאתי להגאון בקצוה"ח סי' פ"ח שהרגיש בזה ותי' בדוחק אמנם י"ל דבאמת ס"ל לר"ג דהילך חייב דפלוגתא הוא בש"ס פ"ק דב"מ וכבר נתבאר לעיל דהא דס"ל להרמב"ם דנשבעין על שע"ק היינו לפי מאי דקי"ל הילך פטור מוכרח דנשבעין על שע"ק דאל"כ שבועה גבי יורשים היאך משכחת לה אכן לר"ג דס"ל הילך חייב ס"ל דאין נשבעין על שע"ק ק ולפי"ז ליכא למימר בטעמא דר"ג במתניתין שם דנאמנת משום משואיל"מ דהא לדידי' ליכא שבועה דאורייתא וא"ש ודוק

ודע דבעיקר הקושי' על רבינו דהוי שע"ק לענ"ד הדרך הנכון והקרוב לתרץ דמיירי בלית ליה קרקע וכמ"ש התוס' בפ"ק ק דמציעא לענין כל מודה במקצת וכן תי' הש"ך בח"מ סי' ל"א דברי הרמב"ם פכ"ב מהל' עדות שכ' ג"כ שבועת מודה במקצת בהודאת שטר עי"ש ובזה הוי מתורץ ג"כ מה שהקשו עליו הא האי מנה כיון שאינו יכול לכפור הוי הילך כמ"ש הרמב"ם עצמו בפ"ד מהל' טוען וע' בהה"מ אכן י"ל דהנה שם בהל' טוען כ' וז"ל שהשטר לא תועיל בו כפירתו והרי כל נכסיו משועבדין ע"כ וי"ל דכוונתו כיון דכל נכסיו משועבדין א"י להבריח וגם א"י לכפור לכן הוי הילך דהוי כאילו כבר זכה ולפי"ז בלית ליה קרקע גם הילך לא הוי כן הי' נראה לדעתי הקלושה לולא שרבותינו נ"כ הרמב"ם והבאים אחריהם לא כ"כ כן: