תפארת מנחם על הרמב"ם קכא

אתרא רחמי ליה משמע דאי ליכא טעם בכדי לא קפדי אינשי ולא הוי קפידא עכ"ד ואני בעניי לא זכיתי להבין ראיו' אלו דבהא דקדש לי אשה במקום פלוני אי לאו דאיכא טעמא הוי אמרינן דמראה מקום הוא לו ולא קפיד כמבואר בש"ס שם אבל הכא לענין מאי אמר ע"מ שהוא כך ע"כ דקפיד וי"ל דהוי קפידא אע"ג ג דלא קפדי אינשי וכן במ"ש הרשב"א מהאי דגיטין פרק התקבל גבי ערב לי בתמרים וערב לו בגרוגרת דבשל חבירו לא הוי קפידא היינו נמי טעמא דאמרינן מראה מקום הוא לו כדאיתא בש"ס שם אבל הכא ליכא למיתלי כ"א בקפידא ומה שהביא הרשב"א מפ' המדיר דמידי דלא קפדי אינשי לא הוי קפידיה קפידא הנה שם מיירי דלא פירש איזה נדרים אמרינן דלא נתכוין רק לנדרים שדרך להקפיד עליהם אבל במה דלא קפדי אינשי לא נתכוין מתחלה והיינו דקאמר לא הוי קפידי' קפידא ר"ל דאמרינן עכשיו הוא דקפיד ולא הוי קפידא ונמצא שלא נתבטל התנאי כלל תדע שהוא כן דהא התוס' והרא"ש שם הביאו בשם הירושלמי דאם אמר ע"מ שאין עליך כל נדר אפילו נדרה שלא תאכל חרובין בטלו הקידושין הרי להדיא דאם התנה בפירוש הוי קפידא אפילו במאי דלא קפדי אינשי וכן הוא מצד הסברא דהכל לפי תנאי וע"כ מה דקאמרינן דמידי דלא קפדי אינשי לא הוי קפידא היינו משום דאמרי' דלא נתכוין מתחילה לנדרים אלו והכא הרי פירש להדיא והנה מה דמבואר דלפ"ז יהי' דברי הירושלמי עצמו סותרים זא"ז צ"ל דשאני התם דהתנה במילתא דתלי' בקפידא דידיה אמרינן הואיל והתנה בפי' כיון דקפיד קפיד אבל כאן דהוי קפידא דידה והוא התנה במה שהיא היתה צריכה להתנות ובכה"ג אמרינן בש"ס ב"מ דלא הוי רק פטומי מילי בעלמא וא"כ צ"ל כמ"ש הר"ן בפ' האומר במתניתין דהמקדש ע"מ שאתן לך מאתים זוז וז"ל כלומר דתנאי זה אעפ"י שהוא מתנה אותו ודאי אף היא לא נתרצית אלא בכך עכ"ל ועיין מ"ש לעיל בריש פ' זו הלכה א' ביאור דבריו עפ"י מ"ש התוס' והרא"ש בב"מ שם דאם בתחלת הדברים פתח המוכר בתנאי זה אמרינן דגם הלוקח לא נתרצה אלא בכך ע"ש וה"ה הכא לכן דוקא בדאיכא קפידא אמרי' דודאי אף היא לא נתרצית אלא בכך וא"י לומר בלבי הי' להתקדש אבל בדליכא קפידא לא אמרינן כן כיון שהיא לא התנתה ולכן באמת דברי הירושלמי אינם סותרים זא"ז והדבר נכון

אמנם מה שהביא הרשב"א ראי' מש"ס דילן לפי הנראה לעניות דעתי אין ראיה משם דמיירי התם בהתנה סתם וכמו שנתבאר וצ"ע להבין דבריו הקדושים

הלכה ב ובכולם אע"פ שאמרה בלבי הי' להתקדש לו כו' אינה מקודשת לפי שהדברים שבלב אינם דברים ע"כ וז"ל הר"ן בפ' המדיר וא"ת והא תנן בפ' הא"מ ע"מ שאני עשיר ונמצא עני אפילו אמרה בלבי היה להתקדש אינה מקודשת ואם איתא דיכולה למחול בתנאי שאינו של ממון אמאי אינה מקודשת תרצו בזה דאין ה"נ דאם מחלה אח"כ ואמרה רואה אני אותו כאלו הוא עשיר ה"נ דמקודשת אלא התם בשלא מחלה אלא שהודה דבשעת התנאי בלבה היה להתקדש לו אעפ"י שלא יהי' עשיר אינה מקודשת מפני דדברים שבלב אינם דברים ואין דעתי נוחה בזה כלל דהא כי אמרה דעתי היה להתקדש לו הרי בכלל דבריו מחילה של עכשיו לפיכך נ"ל דזו מפני שאמרה בלבי היה להתקדש לו הורע כחה וא"י למחול לפי שאלו התנתה להנאתה היתה יכולה למחול ולומר הרי אתה לי כאלו היית עשיר שהקידושין תלוין לדעתה משע' ראשונ' עד שתראה אם מקפיד אם לא תקפיד אבל זו שמשעה ראשונה לא היתה מקפדת ואעפי"כ התנתה כיון דדברים שבלב אינם דברים נתבטלו קידושיה לאלתר שלא להנאתה התנתה אלא תנאי גרידא היה ובטלו הקידושין מיד עכ"ל ועדיין אינו מובן הא היא לא התנתה כלל וע"כ צ"ל כמ"ש הר"ן עצמו בפ' האומר הבאתי דבריו לעיל וז"ל ואע"ג דהוא התנה מ"מ אמרינן דודאי אף היא לא נתרצית אלא בכך עכ"ל וא"כ ממ"נ אם אמרינן דלא נתרצית אלא בכך א"כ על כרחך משום הקפדה וא"כ תיהני מחילתה של עכשיו ואם נתפוס כדברי' שבלבה היה להתקדש איך נאמר דאעפי"כ התנתה הא הוא לא התנתה כלל ואם לא היתה מקפדת אין כאן תנאי כלל וצ"ל כמו שפירש"י בש"ס דאמרינן כיון דאתני לאו כל כמינה דעקרא לה לתנאי' ופירש"י וז"ל שפירש תנאו בפיו לאו כל כמיניה למיעקר תנאו דדברים שבלב הואיל ושמעה ולא מיחתה לומר אעפי"כ איני חפיצה בך קדש אותי בלא תנאי עכ"ל והיינו כיון דשמעה ולא מיחתה הוי כאלו היא התנתה ממש בפה וע"כ צ"ל כן לפי מש"כ הר"ן בפרק האומר דהא דאמרינן דברים שבלב אינם דברים היינו דוקא היכי שסותרין דברי פיו וא"כ הא דאמרינן הכא דאע"ג דבלבה היה להתקדש דברים שבלב אינם דברים היינו משום דהוי כאלו הוציאה התנאי באמרי פיה ולכן כשאומרת עתה שלא הקפידה מיגרע גרע דהוי תנאי גרידא ולא מהני מחילה

פ"ט הלכה ח האב שהיתה לו בת קטנה ובת בוגרת ונתנה לו הבוגרת רשות לקדשה כו' אין הבוגרת בכלל ע"כ בש"ס דף נ"א ודף ס"ד מקשינן ממשנה זו דאין הבוגרת בכלל הא קטנות בכלל וש"מ קידושין שאין מסורין לביאה הוי קדושין וקשיא לרבא ומשני בשאין שם אלא גדולה וקטנה ופריך אי הכי מה למימרא [ופרש"י בשלמא אי איכא טובא איצטרך משום דיוקא הא קטנות בכלל לאשמועינן דקידושין שאין מסורין לביאה הוי קדושין] ומשני הב"ע דשויתי' בוגרת שליח מהו דתימא דקיבל קדושין אדעתא דידה קמ"ל ל דלא שביק אינש מצוה דרמי' עלי' ועביד מצוה דלא רמי' עלי' ע"כ סוגית הש"ס והנה כ"ז איתמר אליבא דרבא אבל לאביי דס"ל קידושין שאין מסורין לביאה הוי קידושין נוכל לאוקמי מתניתין בדאיכא קטנות טובא וקמ"ל דיוקא דקטנות בכלל ולעולם דלא שויתי' בוגרת שליח

ולפי"ז י"ל דהיכי דשויתי' בוגרת שליח גם הבוגרת בכלל ולכן קשה על הרמב"ם דפוסק כאביי לענין קידושין שאין מסורין שזה אחד מהלכות יע"ל קג"ם ואמאי כ' כאן דאין הבוגרת בכלל אע"ג דשויתי' שליח והה"מ כ' דמ"מ האי דינא קושטא הוא אליבא דכ"ע שאל"כ לא הוי שונין סוגיא זו בפ' האומר עכ"ד ואינו מובן הא גם שם נשנית להדיא אליבא דרבא והנראה בזה ומוכרח להעתיק קצת סוגיא בדף ט"ו בקצרה דפרכינן שם לרבא ממתניתין דהמקדש אשה ואחותה כאחת אינן מקודשת הא אחת מהן מקודשת ואמר רבא לטעמך אימא סיפא מעשה בחמש נשים וכו' ואמרו חכמים אין אחיות מקודשת הא נכריו' מקודשת היכי דמי אילימא דאמר כלכם קני את וחמור הוא וכו' אלא לאו דאמר אחת מכם וקתני אין אחיות מקודשת וכו' אביי מתרץ לטעמיה ורבא מתרץ לטעמיה אביי מתרץ לטעמיה כאחת אינן מקודשת הא אחת מכם מקודשת ואם אמר הראוי' לביאה וכו' עד כאן

והנה לפי"ז קשה במה דפריך הש"ס אח"כ על מתניתין דאין הבוגרת בכלל אי הכי מה למימרא ופירש"י דלאביי ניחא דאיצטרך לאשמועינן דיוקא דקטנו' אפילו טובא מקודש' דקידושין המסורין לביאה הוי קידושין קשה הא גם לאביי כבר שמעינן זה להדיא מדיוקא דמתניתין דהמקדש שני אחיו' כאחת אינן מקודש' הא אחת מכם מקודש' כדמתרץ לה אביי וצ"ל דאי לאו מתניתין דאין הבוגר' בכלל לא הוי שמעינן ממתניתין דהמקדש שתי אחיו' משום דאפשר לתרצה כרבא כמבואר בש"ס אמנם מבואר מאד דאי לאו קושי' דרבא דמקשה בסיפא אי דאמר כלכם אמאי נכריו' מקודש' הא קני את וחמור הוא בודאי לא הוי מתרצינן מתני' דהמקדש שני אחיו' בשום פנים לא כאביי ולא כרבא רק כפשוטו דקתני כאחת והיינו דאמר כלכם והוי ממילא דייקינן מינה הא אחת מכם מקודש' ושמעינן דקידושין שאין מסורין לביאה הוי קידושין. והנה ז"ל הר"ן שם והרב אלפסי ז ל לא הביא מזה כלום וכתב משנתינו בצורתה ולא העמידה באומר הראויה לביאה תתקדש לי וטעמו ז"ל משום דלא איצטרכינן לאוקמוה בהכי אלא משום פירכא דאת וחמור הוא כלומר ותקשי למ"ד לא קנה ואע"ג דקי"ל קנה אשכחן דכוותה בתלמודא פירכא דלאו אליבא דהילכתא ומיהו לדידן דקי"ל את וחמור קנה מחצה מתוקמה מתניתין אליבא דאביי דקי"ל כוותי כפשטא בדאמר כולכם ולא קשי' ולא מידי עכ"ל נמצא לפי"ז דסוגיא דדף נ"א אזדא אליבא דמ"ד קני ואת וחמור לא קנה כלום אבל לדידן דקי"ל קנה מחצה מפרשינן בודאי מתניתין כפשטה אליבא דאביי בדאמר כלכם ואין דרך לנטות כלל ושמעינן להדיא דקידושין שאין מסורין לביאה הוי קידושין וא"כ גם לאביי על כרחך מוקמינן מתניתין דאין הבוגרת בכלל בדשויתי' שליח דאל"כ מה למימרא ועלו דברי רבינו הרמב"ם כהוגן ואפשר לכוין דברים אלו בדברי הה"מ במ"ש דמ"מ דינא דקושטא הוא אליבא דכ"ע מהא דהדר ושנה כן בפ' האומר ר"ל אע"ג דגם שם אזדא הסוגיא אליבא דרבא מ"מ שם לא נאמר בלשון זה אי הכי מה למימרא שהוא לשון אי אמרת בשלמא כמו שפירש"י אלא זה לשון הש"ס שם פשיטא בוגרת מה עבידתייהו משמע דלא תלה האי קושי' במה דקאמר לעיל אליבא דרבא כשאין שם אלא גדולה וקטנה אלא דאפילו לאביי דמפרש לרישא באיכא קטנות טובא מ"מ לא איצטריך לזה דכבר שמעינ ממתניתין