תפארת מנחם על הרמב"ם יב

לאיילונית וגם הגדולים הנ"ל מקהו אקהייתא בדברי התוס' הנ"ל ע"כ חלקי אמרה נפשי כולי האי ואולי מקום הניחו לי השפלל התגדר:

ואגב אכתוב מה שאמרתי בחי' לתרץ קושית התוס' הנ"ל דהנה בס' הפלאה שם הקשה אהא דאמר מר בר ר"א לא נצרכה אלא לעיקר זבינא דאיילונית וכו' דאיך הי' סד"א שא"י למכור בתו איילונית א"כ איך משכחת כי ימכור איש את בתו ניחוש שמא תמצא איילונית כדאמר ר' מאיר קטן וקטנה לא חולצין וכו' שמא תמצא איילונית ואף דאנן קימ"ל דהולכין אחר הרוב מכל מקום בממון ק"ל כשמואל דאין הולכין אחר הרוב עכ"ד ונראה לתרץ עפ"י מ"ש התוס' בסנהדרין דף ג' ע"ב וז"ל בקיצור תימה דאין הולכין בממון אחר הרוב ובדיני נפשות הולכין כדאיתא שם דף ס"ט וצ"ל דרובא לרדיא זבני לא חשיב כי הנך רובא הילכך לא סמכינן אהך רובא בדיני ממונות ע"כ ועיין בס' ש"ש ש"ד פ"ו פ"ז מה שפי' אכן לענ"ד כוונתם מבוארת עפ"י מש"כ הפוסקים ם הטעם דאין הולכין בממון אחר הרוב משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקת ממון והתוס' בבכורות דף ך' כ' דהיכי דהרוב הוא רוב גמור דהיינו שהמיעוט אינו מצוי לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וזה שכ' דרובא לרדיא לא חשוב ר"ל שאינו רוב גמור דהמיעוט הוא מצוי דזבני לשחיטה ע"כ אמרינן סמוך וכו' אבל ברוב גמור דמהני בד"נ מהני ג"כ בממון כיון דהמיעוט אינו מצוי ל"א סמוך מיעוטא לחזקה כן נ"ל ביאור כוונתם ולפי"ז צ"ל דרובא דאיילונית הוי רוב גמור דהא בסנהדרין דף ס"ט אמרינן דמהני לדיני נפשות עיי"ש והא גם בדיני נפשות איכא חזקה דהיינו מה שהנדון מוחזק בחיותו ונפשו ולא גרע מחזקת ממון והוא בעצם קושית התוס' הנ"ל מ"ש ד"נ מממון ובקצוה"ח קונטרס התפיסות כלל ואו ובש"ש ש"ד פ"ח האריך בקושי' זו ולא ידעתי אמאי העלים עינו מדברי התוס' הנ"ל. ותירצו לחלק בין רוב גמור כמו שנתבאר. ועוד ראה זה מצאתי במרדכי סוף חולין שכ' להדיא דרובא דאיילונית הוא רוב מעליא והמיעוט הוא מיעוטא דמיעוטא והא דחייש ר"מ למיעוטא דאיילונית אע"ג דאמרינן ביבמות דף קי"ט דלמיעוטא דמיעוטא לא חייש ר"מ היינו דווקא בגוונא דהתם שיש שני צדדי היתר נגד המיעוט רובא וחזקה וכן במס' ע"א גבי גבינות דבית אונייקי דרוב עגלים אינם נשחטים לע"ז ואיכא נמי שאר בהמות שאינם נשחטים כלל לע"ז אבל היכי דלא הוי רק רובא לחודא אע"ג דהמיעוט הוא אחד מני אלף חייש ר"מ עכ"ד ומעתה מתורץ קושית ההפלאה הנ"ל דשפיר הי' הוי אמינא דא"י למכור בתו איילונית והא דלא חיישינן בכל בת שמא תמצא איילונית משום דאזלינן בתר רובא דרוב גמור כי האי מהני ג"כ בממון כמו דמהני בד"נ. ועפי"ז מתורץ קושית התוס' שהקשו דבקטנותה איך נדע שהיא איילונית כיון שאין לה כל הסימנים. די"ל כיון שיש לה עכ"פ מקצת סימנים שוב א"י למכרה מספק שמא תמצא איילונית דבין הבנות שיש להם מקצת סימנים הוי עכ"פ מיעוט המצוי שנמצאות אח"כ איילונית ונמצא דלא הוי הרוב עוד רוב גמור ואין הולכין בממון אחר רוב כזה והי' שפיר הו"א דא"י למכור בת כזה וקרא דכי ימכור בבת שאין לה שום סימן מסימני איילונית דהוי מיעוט שאינו מצוי שימצאו איילונית והולכין אחר הרוב דהוי רוב גמור ודו"ק כי נכון הוא

פ"ג הלכה א' כיצד האשה מתקדשת אם בכסף וכו' או שו"פ. בתוס' ריש קידושין הקשו מנ"ל דשו"כ ככסף וא"ל דמסברא ידעינן דהא בעבד עברי בעינן למילף מקרא. ותירצו דילפינן מע"ע או מניזקין כמ"ש מהרש"א שם. והרשב"א והר"ן כתבו דבקידושין כיון דניחא לה ומתרצית בשו"כ ודאי דמסברא ידעינן דהוי ככסף רק בע"ע דיוצא בגרעון כסף בע"כ של האדון צריך קרא וכן בניזקין דמשלם ממיטב ה"א דבעינן כסף דוקא עכ"ד ונראה בכוונתם דלאו רצונה וניחותא דידה משוי' לי' ככסף דהא אם נתרצית בפחות משו"פ לא מהני משום דלא אקרי כסף רק דבשו"כ בלא"ה הסברא נותנת דהוי ככסף משום דיכול למכור ולעשות כסף וכדאמרינן במס' ב"ק דף י"ד ע"ב שוה כסף ולא כסף והני כלהו כסף נינהו ופרש"י שו"כ היינו קרקעות וכו' והני כלהו מטלטלין כסף נינהו דמצי לאמטוניהו ממתא למתא ומזדבני עכ"ל. רק דבנזקין וע"ע דהם בע"כ הו"א דא"י לכופם ליקח שו"כ ולמיטרח ולמיזבן כמו דקימ"ל גבי בע"ח דא"י לסלקו במטלטלין אם יש לו מעות עיי' בכתובות דף פ"ו ובטוש"ע ח"מ סימן ק"ד אבל גבי קידושין דנתרצית בהאי טירחא ממילא הוי ככסף כיון שיכולה למכור ולעשות מזה כסף שוב מצאתי בחי' הריטב"א ריש קידושין שכ' וז"ל בקיצור דכיון דגלי רחמנא דאשה נקנית בכסף ה"ה בשו"כ וכל הני דאיצטריך לריבויי בכלהו איכא טעמא בניזקין הו"א משום דבעינן מיטב ובע"ע משום דבע"כ והו"א דדין הוא שלא יסלקוהו בשו"כ דנימא ליה זיל אטרח וזבין דומי' דלוה הבא לפרוע חובו שא"י לסלקו בשו"כ אבל גבי קידושי כסף כיון דמדעת שניהם הוא ואיכא דבר חשוב מה לי כסף מה לי שו"כ עכ"ל ונהניתי כי ת"ל כוונתי לדעתו דהעיקר דשו"כ ככסף משום דהוא דבר חשוב שיכול למכור ולעשות כסף אלא דהטירחא דזבינא תלי' ברצונה וכיון דמתרצית ממילא מסברא הוי' ככסף. והנה לכאורה יש להקשות על סברא זו מהא דאיתא בש"ס דף נ"ח דהמקדש בפירות שביעית מקודשת והא א"י למכור דרחמנא אמר לאכלה ולא לסחורה אכן לק"מ דהא דכתיב לאכלה היינו לגבי הבעל שהוא הלוקט עצמו אבל היא יכולה למכור כדאיתא במס' שביעית פ"ז מ"ז אבל הוא לוקט ובנו מוכר על ידו ועיי' במס' ע"ז דף ס"ב ע"א בתוס' ד"ה נמצא וכו'. וגם א"ל מהא דמתנה ע"מ להחזיר אי לאו דדמי לחליפין הוי קידושין מעליא הנה בש"ס י"ל דמיירי בנותן לה מעות דהיינו כסף ממש ע"מ להחזיר והפוסקים דכתבו ג"כ בחפץ י"ל דס"ל כמ"ש הרא"ש בפ"ק דקידושין דחזרת דמים הוי חזרה וא"כ יכולה למכור ולהחזיר הדמים ואע"ג דתצטרך להחזיר המעות מ"מ הא מתנה עמ"ל שמה מתנה ועיי' בקצוה"ח סי' רמ"א אות ז'. ומהא דאדבר עליך לשלטון וכה"ג דמהני בקידושין אע"ג דהוי הנאה שאינה עומד למכור היינו טעמא שמקדש במה שהיא היתה צריכה ליתן פרוטה משום הנאה זו ומשתרשא לה פרוטה ומקדשה בפרוטה דקמשתרשי לה אבל במקדשה בחפץ שו"כ דעתה על החפץ ולא על מה דמשתרשא לה משלה וכמו שנתבאר זה בסוף מאמרינו זה והנה הרשב"א בחי' פ' שבועת הדיינים נסתפק במקדש בכלי שוה פחות משו"פ אי מהני משום דכלי חשוב כדאיתא וקשה לפי דברינו הנ"ל הא עכ"פ אם תמכור הכלי לא תקח פרוטה ובכה"ג לא מיקרי כסף כיון שא"י לעשות כסף י"ל דשאני כלי שראוי למלאכה מרובה כמו שפירש"י בכמה דוכתי. שוב ראיתי בלשון הרשב"א שם ונראה מדבריו שמהאי טעמא חזר בו דמ"מ לא איקרי כסף. וא"כ קמו דברינו וגם נצבו דעיקר הטעם דשו"כ ככסף משום דעומד למכירה וליקח כסף וכמו שנתבאר מדברי הריטב"א הנ"ל וכן הוא כוונת הרשב"א והר"ן ונ"מ בביאור דברים אלו לתרץ כמה קושיות וכמו שיתבאר לפנינו

א' עפי"ז יש ליישב קושית התוס' בקידושין דף נ"ו ע"ב ד"ה התקדשי לי שהקשו במקדש באיסורי הנאה אמאי אינה מקודשת והא יכולה ליהנות שלא כדרך הנאתן ולפי מש"כ ניחא דאע' ג שיכולה ליהנות מ"מ כיון שאינה יכולה למכור ולעשות מזה כסף לא מיקרי כסף. ומ"ש הב"ש סי' כ"ח ס"ק נ"ד דיכולה למכור לחולה כבר תפסו עליו דהמכירה הוי כדרך הנאה ואסור. שוב ראיתי בחי' הריטב"א שם שכ' וז"ל וכי תימא הא שרי שלא כדרך הנאתן וכו' הא ל"ק דאע"ג דחולה מותר שלא כד"ה מ"מ אסור הוא למוכרה לחולה זה וליטול דמים דא"כ נהנה באיסור תורה וכיון דכן לא חשיב ממונא כלל ואפי' היא חולה שראוי' להנות בה מ"מ אינה מקודשת דלאו ממונא יהיב לה עכ"ל ובמשנה למלך לקמן פ"ה הביא דבריו הנ"ל והבין דר"ל כיון דהוא דהיינו המקדש אינו חולה ואסור הוא לגבי' לא חשוב אצלו ממון לכן אע"ג דלגבי הרשה שהיא חולה חשיב ממון שיכולה ליהנות בה מ"מ בתר נותן אזלינן וזה דלא כדעת רש"י במס' ע"ז דף נ"ד גבי מכרן וקידש בדמיהן דכ' דאע"ג דאסור למחליף עצמו דהיינו המקדש מ"מ כיון שהיא ראוי' ליהנות בהם מקודשת עיי"ש אכן לענ"ד דגם הריטב"א ס"ל כרש"י דסברתו מוכרחת מהא דמכרן וקידש בדמיהן אלא דכוונת הריטב"א כיון שאינה יכולה למכור לאו ממונא יהיב לה ר"ל דכל שו"כ שאינו עומד למכור לא מיקרי כסף וכמו שביארתי לעיל דברי הרשב"א א והר"ן ומבואר יותר בדברי הריטב"א עצמו בריש קידושין

ב' הרמב"ם לקמן פ"ה הלכה ד' פסק דהמקדש במעשר שני אינה מקודשת והיינו כר' מאיר בקידושין דף נ"ב דס"ל מע"ש ממון גבוה הוא ובפ"י מהל' בכורים פסק דמע"ש חייב בחלה וכ' בכ"מ שם דבסוכה דף ל"ה איפלגי רב