תפארת מנחם על הרמב"ם יא

באופן שלא תאסר ובלא קידושין ג"כ אסורה וא"כ לא גרמו הקידושין את האיסור אבל בשתי אחיות הי' אופן שיקדש קידושין ברורין כנ"ל ודו"ק ולפ"ז נתבאר מדבריהם בצירוף מדף נ"א ודף ע"ט דאשה בלא קידושין איכא איסורא עכ"פ:

פ"ב הלכה ד' היתה בת כ' שנה ולא הביאה שתי שערות וכו' ואם לא נראה בה כל סימני איילונית עדיין קטנה היא ע"כ מבואר דס"ל דאפי' בת כ' ולא הביאה שערות מ"מ אין לה דין איילונית עד שיהי' בה כל סימני איילונית ולקמן גבי סריס בהלכה י"א כ' דבהגיע לכ' ולא הביא שערות סגי בסימן אחד מסימני סריס להיות נידון כסריס והוא מש"ס דיבמות דף פ' ולכאורה נראה דגם באיילונית הדין כן והה"מ הרגיש בזה וכ' דהרמב"ם ס"ל לחלק בדין זה בין סריס לאיילונית ולא ביאר טעמו וגם מאין הוציא כן וגם הטור באה"ע סי' מ"ד פליג עליו וס"ל דגם באילונית סגי בחד. ונלע"ד דטעמו של הרמב"ם בחילוק זה דבסריס כיון דאין לו זקן דהוי שינוי גדול סגי בחד דהא גדולה מזה ס"ל להראב"ד לקמן והתוס' ביבמות דבאין לו זקן לחוד סגי ולא בעי עוד שום סימן. אבל באשה דלא שייך זה בעינן לכולהו. ונראה עוד דהרמב"ם הוציא כן מהש"ס דיבמות שם דאמרינן דבהביא שתי שערות בזקן כ"ע ס"ל דבעינן כולהו סימנין וקשה ממ"נ אם שתי שערות אלו חשובות יש לו זקן א"כ מה קאמר עד שיהיו כולן והא אחד מן הסימנים הוא שאין לו זקן והרי יש לו וכן הקשו התוס' שם ותירצו דשתי שערות לא חשובות זקן אלא אם כן נתמלא זקנו וכ"כ הרא"ש שם ולפי"ז תקשה להיפך כיון דאינן חשובות זקן א"כ ליסגי בחד מסימני סריס או בזה לחוד שאין לו זקן לדעת הראב"ד והתוס' וע"כ צ"ל דאע"ג דאין חשובות זקן מ"מ לא הוי שינוי כ"כ ודוקא באין לו זקן כלל הוי ריעותא ושינוי גדול יותר משאר סימני סריס וסגי בחד סימן אבל כשיש לו ב' שערות בזקנו אע"ג דחשוב אין לו זקן מ"מ לא גרע משאר סימני סריס ובעינן לכולהו וא"כ מכל שכן באשה דלא שייך זה כלל דבעינן לכולהו אע"ג דהגיעה לכ' ולא הביאה ב' שערות דהא בסריס ויש לו ב' שערות בזקן נמי מיירי בהכי דלא הביא שערות בשום מקום כ"א בזקנו וב' שערות שבזקנו לא דיינינן להו כיש לו זקן כמו שכ' התוס' אלא משום דאזדא לה ריעותא דאין לו זקן בעינן לכלהו כ"ש באשה דאין לה רעותא זו כלל ואם כן ע"כ הא דסריס סגי בחד סימן היינו משום ריעותא דאין לו זקן כלל והוי שינוי גדול יותר משאר סימני סריס וא"כ חילוקו של רבינו ודינו מבוארים מש"ס הנ"ל ואפי' לשיטת הראב"ד לקמן הלכה י"ב דב' שערות בזקן חשיבות זקן וא"כ לכאורה אין ראיה די"ל דמשה בעינן שם לכולהו משום דיש לו זקן מ"מ הא הוא מפרש מה דקאמר הש"ס בעינן לכולהו ואי אפשר שהרי חסר סי' זה דאין לו זקן כמש"כ הה"מ ומוכרח לפרש כן כדי לתרץ קושית התוס' הנ"ל וא"כ משמע דהטעם דבעינן לכלהו לא משום דיש לו זקן רק משום דחסר ריעותא דאין לו זקן א"כ מכ"ש באשה דלא שייך ריעותא זו כלל. אכן לשיטת הרמב"ם עצמו שם דלא חשיב יש לו זקן הדין שלו הנ"ל מוכרח ומבואר מהש"ס דבאיילונית שהגיע' לכ' ולא הביאה שערות בעינן לכל סימני איילונית דוקא. כנ"ל נכון בס"ד

ועפ"י הדברים האלה זכיתי לעמוד על כוונת התוס' בקידושין דף ד' ע"א בהא דאמר מר בר רב אשי לא נצרכה אלא לעיקר זבינא דאיילונית סד"א דלא אתיא סימני נערות לא הוי זבינא וכ' התוס' וא"ת ובקטנות איך נדע שלא תביא סימני נערות דסימני איילונית היינו כשהיא בת עשרים ולא הביאה שערות כדאיתא בפ' הערל ואעפ"י שיש סימני איילונית שאפשר להכיר בקטנות כגון סימן דקולה עבה ואין שיפולי מעי' כנשים הא אמרינן שם בסריס עד שיהא בו כולן ומסתמא ה"ה באיילונית עכ"ל ותמה בס' עצמות יוסף במה דמבואר מדבריהם דאם היה באפשרות שיהיה בה כולן בעודה קטנה היה לה דין אילונית והוא נגד מה שמבואר בש"ס דיבמות דף פ' דסימני איילונית אין עושין בהם מעשה עד שתהא בת עשרים ועיין במשנה למלך פ"ד מהל' עבדים ובשעה"מ בפרקין מה שכ' בזה. תו תמה בס' עצמות יוסף על סוף דבריהם שכ' מדאמרינן שם בסריס עד שיהא בו כלן וכו' והא זה הוא פלוגתא דרב הונא ור"י שם א"כ מאי קושי' דילמא מר בר רב אשי ס"ל כר' יוחן דבחד סגי עכ"ד והנה לענין קושי' הראשונה אני אומר אי כהבנת הע"י והמשנה למלך דהתוס' סוברים דבכלן יש לה דין איילונית בעודה קטנה אלא דקשי' להו דלא משכחת כלן בקטנותה לענין מה הקדימו התוס' בדבריהם וז"ל ובקטנותה איך נדע שלא תביא ב' שערות דסימני איילונית היא כשהיא בת עשרים ולא הביאה שערות בפשיטות הול"ל בקיצור דבקטנות לא משכחת כלן. ועוד שהרי התוס' עצמם כתבו ביבמות דף פ' בסריס דאפי' בכלן לא הוי סריס אם הביא ב' שערות וא"כ ה"ה באיילונית לכן נראה דגם כאן ס"ל התוס' כן וקושיתם הוא דאפי' אם יהיה לה כלן בקטנות מ"מ מניעת השערות הם ג"כ מסימני איילונית וע"ז תסוב קושייתם משום דהא דלא הביאה ב' שערות כשהיא בת כ' הוא ג"כ מסימני איילונית וא"כ כל זמן שלא הגיע' לכ' אעפ"י שיש לה כל הסימנים עדין חסר אותו סימן של השערות והנה באמת מה שהביאו הע"י והמל"מ מש"ס דאמרינן סימני איילונית אין עושין מעשה עד כ' שנה אין ראיה זו מוכרחת כ"כ לפי מה דאתמר שם בסוף הסוגיא וז"ל סימני סריס רב הונא אמר עד שיהא כלן ר' יוחנן אמר אפי' באחד מהם היכי דהביא ב' שערות בזקן כ"ע לא פליגי דעד שיהא כלן כי פליגי בשלא הביא ע"כ ופסקו שם הלכתא כר"י דבשלא הביא סגי באחד מהם א"כ י"ל דגם מה דאמרינן לעיל בסימני סריס ואיילונית דאין עושין מעשה עד כ' מיירי באחד מהם לפי המסקנא דבשלא הביא סגי באחד אבל בכלן הוי סריס ואיילונית מיד אמנם ראיית התוס' מהא דאמרינן שם דבהביא ב' שערות בזקן כ"ע לא פליגי דעד שיהא כלן וכבר כתבתי לעיל בביאור דברי הרמב"ם דב' שערות בזקן לא מקרי יש לו זקן כמ"ש התוס' שם וגם לא חשבינן לי' כאין לו זקן דא"כ לסגי בחד כמו בלא הביא אליבא דר"י רק צ"ל דבכה"ג שיש לו ב' שערות בזקן אזדא לה הוכחת הזקן לגמרי ודינו כמו באשה וא"כ ה"ה באשה כשלא הביאה ב' שערות בשנת עשרים בעינן לכלהו דוקא כמו בסריס שהביא ב' שערות בזקן כמ"ש דמהא יליף לה הרמב"ם א"כ מוכח נמי מזה דאפי' אם הביאה כלן לא הוי איילונית עד שתגיע לכ' ולא תביא שערות משום דכל זמן שלא תגיע לכ' עדין לא מקרי כלן אלא דכבר הי' מקום לומר דמניעת השערות בשנת ך' לא הוי סימני סריס ואיילונית אלא דאם הביאו נאמן דקטנה היתה עד עתה ולכן הקדימו התוס' ודייקו בלשונם וז"ל דסימני איילונית היינו כשתגיע לשנת עשרים ולא הביאה שערות וא"כ דזה הוי מסימני איילונית וא"כ איך נדע שלא תביא ואע"ג שיש סימני איילונית שאפשר להכיר בקטנות כגון סימן דקולה עבה ואין שיפולי וכו' ונקטו התוס' לאלו אמנם כוונתם אפי' אם אפשר להכיר כלן מ"מ הא אמרינן בסריס עד שיהא בו כלן ור"ל סריס שהביא ב' שערות בזקן דכ"ע ל"פ דבעינן כלן וא"כ ה"ה באיילונית ר"ל דאיילונית דמיא לסריס שהביא ב' שערות בזקן כמ"ש לעיל לדעת הרמב"ם וכיון דאמרינן דבעינן כלן ומניעת השערות הוא ג"כ אחד מסימני איילונית וא"כ בעינן גם סימן זה וכל זמן שלא הגיעה לכ' א אפי' כלהו לא מהני ואיך נדע וכו' נמצא מה שהבינו הע"י והמל"מ מדברי התוס' דס"ל דכלן מהני בלא מניעת השערות אדרבה נהפוך הוא וזה עיקר קושיתם בשביל מניעת השערות דלא נדע קודם כ' שנה ולא מהני אפי' כלן ודבריהם הם בדקדוק במש"כ בתחילת דבריהם דמניעת השערות הם מסימני איילונית וע"ז תסוב קושייתם. ומה שהקשה עוד בע"י דילמא מר בר רב אשי ס"ל כר"י במס' יבמות דסגי באחד כבר נתבאר כוונתם וראייתם מהא דהביא ב' שערות בזקן דכ"ע לא פליגי דעד שיהא בו כלן ולק"מ ולפי הבנת הע"י דראייתם מלא הביא דפליגי ר"ה ור"י טפי הו"ל להקשות מה ראי' מסריס ואיילונית הא סריס שאני דאיכא ריעותא ג"כ דאין לו זקן וי"ל דזה שינוי גדול אכן לפי מה שביארנו הכל נכון וממוצא הדברים למדנו דהתוס' קיימו בשיטת הרמב"ם דבאיילונית שלא הביאה ב' שערות בעינן לכלהו ולא דמי' לסריס שלא הביא שערות וגם לא בזקן דסגי בחד דקי"ל כר"י היינו משום ריעותא דזקן מה דלא שייך באשה ומזה למדו התוס' דגם בכלהו בעינן מניעת השערות משום דאל"כ עדיין לא מקרי כלן כיון דמניעתן הוא מסימני איילונית. והארכתי בזה לפי שנושאי כלי הרמב"ם לא ביארו לנו טעמו בחילוק שבין סרים