תפארת מנחם על הרמב"ם קיט

וראיתי בשו"ת ברית אברהם חאה"ע סי' ט"ו שתירץ עפ"י מש"כ הרמב"ם בפי"ז מהל' א"ב דכה"ג אסור לישא שני נשים וא"כ הוי קידושי עבירה ולא מהני ע"י שליח דאין שלד"ע ולדע' הפוסקים דהמעשה בטל ולפ"ז לא מהני בקידושין אלו תנאי כדאמרינן בפ' המדיר דף ע"ד דלא מהני תנאי בדבר שא"א לקיומי ע"י שליח עכ"ד וכבר כתבתי בכלל ב' אות כ"ב סתירת סברות כאלה והוא דעד כאן לא אמרינן בפ' המדיר שם אלא בדבר שמצד גוף המעשה א"א לקיומי ע"י שליח כגון חליצה וקידושי ביאה אבל בקידושי שטר וכסף דמצד המעשה יכול לעשו' עי"ש רק דדבר אחר גרם כגון הכא שהוא עבירה ליתא להאי דינא ומהני תנאי ע"ש שהארכתי בזה וא"כ נסתר תי' זה ועוד יש לשדות נרגא דניזול בתר השתא שמקדשה על תנאי שתמות חברתה ואין כאן עבירה ובכה"ג יכול ג"כ לקדשה ע"י שליח והבן ועוד דעדיין קשה דא"צ לקדשה אפילו על תנאי דאם רק שיקדשה שתהא מקודשת לו לאחר שתמו' אשתו ובלאחר א"צ למשפטי תנאים כמ"ש הרמב"ם בפ"ח מהל' גירושין דתולה במעשה ש הוי כתולה בזמן

ובר מן דין נלענ"ד דגם הרמב"ם דכ' בפי"ז מהל' א"ב דכה"ג אסור לישא ב' נשים ויליף לה מסוגיא דיבמו' דף נ"ט כמ"ש הה"מ שם מודה הוא דסוגיא דיומא לא אזדא בהכי דהא משמע שם דלא אסור בב' נשים כ"א בעידן עבודת יוה"כ כמ"ש הראב"ד שם בהשגות ועוד דא"כ כי מקדש לה וכונסה בעיה"כ הוא בעבירה לפי"ד הגאון הנ"ל וא"כ מוטב היה לתקן שיקדש ביוה"כ כשתמות אשתו דלא הוי רק שבות דאין מקדשין ביו"ט ובשב' כמ"ש בירושלמי לכן אדאתאן עלה נלענ"ד דבהא מתרצא שפיר קושי' השאגת ארי' הנ"ל דהנה התוס' כ' שם דבירושלמי משמע דאשה אחרת מזמנין שאם תמות אשתו ביוה"כ יקדש אותה ופריך ויקדש מאתמול ומשני בעד ביתו ולא ב' בתים ופריך ולא נמצא כקונה קנין בשב' ומשני משום שבות התירו במקדש ע"כ מבואר מזה דש"ס דילן לא ניחא ליה בהאי שיקדשה ביוה"כ דלא רצו להתיר שבות שלא לצורך דאפשר לקדשה מאתמול ולגרשה על תנאי ולפי"ז לא ניחא ליה נמי שיקדשה על תנאי לאחר שתמו' אשתו לפי שלא יחולו הקידושין עד שתמו' אשתו ביוה"כ והוי כקונה קנין בשב' דמה לי אם מקדשה ביוה"כ או חלו הקידושין ועיקר הקנין ביוה"כ ותדע לך שהוא כן דאם איתא דבכה"ג ליכא משום שבות קשה על הירושלמי נהי דלא ניחא לי' בקדושין וגירושין ע"ת (דאפשר שטעמו משום שני נשים דאסור לכה"ג אפילו לשעה כשיט' הרמב"ם או כדי שלא לפסול אשה מכהונה כמ"ש השאג"א) אכתי לקדשה מאתמול ע"ת לאחר שתמו' אשתו ולא נתיר שבות שלא לצורך אלא ע"כ דחדא הוא ולפי"ז בש"ס דילן דלא רצו להתיר קידושין ביוה"כ עצמו ה"ה דלא רצו להתיר קידושין ע"ת או לאחר שיחולו ביוה"כ וא"ש

ולכאורה הי' אפ"ל עוד לתרץ עד"ז דהנה בשעה"מ בפ"ט ט בקונטרס חופת חתנים סעיף ד' הקשה לדע' הפוסקים דחופת נדה אינו קונה דלא הוי חופה הראויה לביאה מן הירושלמי הנ"ל דאיך כונסה לחופה ביוה"כ הא הוי חופה שאינה ראוי' לביאה דיוה"כ אסור בתשמיש עכ"ד ולפ"ז י"ל דהיינו טעמא דש"ס דילן דלא ניחא ליה שיקדשה ויכניסנה ביוה"כ והיינו טעמא נמי דלא ניחא ליה שיקדשה ויכניסנה לחופה מאתמול על תנאי שיחולו ביוה"כ משום דבשעת חלות החופה לא יהי' ראויה לביאה אלא דלכאורה קפה דהא גם קידושין וחופה דאתמול לא הוי ראוי' לביאה דהא שבעת ימים מפרישין אותו מביתו היינו מאשתו משום שמא יבא על אשתו ותמצא ספק נדה ולפי"ז יותר הו"ל להשעה"מ להקשו' על הפוסקים הנ"ל גם מש"ס דילן וא"כ נצטרך לומר דלדע' הפוסקים הנ"ל אשה אחרת מתקינין לו קודם שבעת הימים וא"כ מיושב קושי' השאג"א ודוק

ביאור דברי הרמב"ם ולשונו בפירקין במה שהשמיט דין תו"מ בד"א נתבאר באריכו' בכלל א' ובמה שהשמיט דין תנאי בדבר שא"א לקיומי' ע"י שליח בכלל ב' באריכו' ביאור לשונו ודעתו בהלכה ד' בכלל ו' אות ד'. ביאור לשונו בהלכה ח' ט' י' בכלל ג' אות ח' ביאור לשונו בהלכה י"ז בכלל ז' אות א'

רמב"ם הלכות אישות פרק ז הלכה יו"ד. האומר לאשה הרי את מקודשת לי בזה ע"מ שאתן לך מאתים זוז וכו' לכאורה קשה טובא לפי מה דאיתא בב"מ דף ס"ו דכל תנאי דבעי לוקח לאתנויי ואתני מוכר אינו אלא פטומי מילי בעלמא וכ"פ בטוש"ע ח"מ סי' רל"ז וה"נ כיון שהתנאי הוא לטובת האשה והוא התנה וראיתי להר"ן שכ' במשנה זו וז"ל כלומר דתנאי זה אע"פ שהוא מתנה אותו ודאי אף היא לא נתרצית אלא בכך עכ"ל ונראה דכוונתו כמ"ש התוס' בב"מ שם דאם בתחלת הדברים פתח המוכר בתנאי זה אמרינן דגם הלוקח לא נתכוין ונתרצה כ"א על תנאי זה וכ"כ הרא"ש והטור שם אמנם מדברי רבינו בפי"א מהל' מכירה נראה דלא ס"ל להאי דינא כלל ועיין בט"ז בסי' ר"ז ועוד נלענ"ד דדוקא במוכר ולוקח אמרינן כן דלא הוי רק פטומי מילי בעלמא כמו שפירש"י והנימוק"י שם דאינם כ"א תנחומין של הבל לפטם לבו וכאילו לא אמר כלום אמנם בקידושין קיימ"ל כרב גידל בכתובות דף ק"ב כמה אתה נותן וכו' הן הן הדברים הנקנים באמירה בההוא הנאה דמיתחתני אהדדי ומועיל עכ"פ מה שאמר ע"מ שאתן לך לענין חיוב שנתחייב באמירתו ליתן וכיון דלא הוי עכ"פ פטומי מילי דהא מועיל לענין חיוב מועיל ג"כ לענין תנאי שיתלה בזה קיום מעשה הקידושין כמו שהתנה כנ"ל

ועפי"ז נבוא לתרץ דברי רש"י בסוגי' שם דף ס' בד"ה א"ב שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר לר"י הוי קידושי שני קידושין שהרי הראשון לא נתכוין לקדשה בפרוטה אלא במאתים זוז דלית ליה לר"י באומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ע"כ. והדבר תמוה מאד מי הכריחו לזה דלר"י לא נתכוין לקדשה בפרוטה הא במתני' פירש"י וז"ל הא"מ לי בפרוטה ע"מ שאתן לך מאתים זוז וה"נ לר"י י"ל שמקדשה בפרוטה רק החילוק דלרב הונא כשיתן יחולו הקידושין למפרע ולר"י לא יחולו הקידושין רק משעת נתינה וכבר עמד בזה המהרש"א והוסיף להקשות הא בגט פליגי נמי כה"ג ובגט פשיטא דמגרשה בגט רק דלר"י אינו חל כ"א כשתתן וה"נ בקידושין עיקר הקידושין הם בפרוטה שנותן עתה רק שלא יחולו עד שעת נתינת המאתים זוז. אכן לפי מש"כ י"ל דהיינו דקשיתי' והכריחו לזה כיון דבקידושין התנאי דע"מ שאתן הוא לטובתה והיא בעיא לאתנויי וכיון שמתנה הוא נימא דלא הוי רק פטומי מילי ואינו תנאי כלל ויהיו הקידושין חלין אפילו לא יתן כלל בשלמא לרב הונא דהקידושין חלין מעכשיו מועיל אמירתו עכ"פ לענין חיוב כרב גידל כנ"ל וא"כ עכ"פ לא הוי פטומי מילי וממילא מועיל ג"כ לענין דליהוי תנאה כמ"ש לעיל אמנם כ"ז לר"ה דהקידושין חלין תיכף דהתוס' בכתובות דף ק"ט ובקידושין דף ט' כ' בשם הרשב"ם ז"ל דהא דרב גידל לא שייך אלא דוקא שמתוך התנאים עמדו וקדשו ודייק לה מלישנא דרב גידל עמדו וקידשו יעוי"ש ולפי"ז לר"י דהקידושין אינם חלין עד שעת נתינה ס"ל לרש"י דלא שייך הך דרב לומר דאגב הנאה דמתחתני אהדדי דהא עדיין לא נגמרו הקידושין עד הנתינה ואדרבא הקידושין תלוין בהנתינה וא"כ עדיין י"ל דאינו רק פטומי מילי וכאילו לא אמר כלום ויחולו הקידושין אפילו לא יתן לכך פירש"י דבאמת לר"י המאתים זוז לאו משום תנאי הם אלא דלא נתכוין לקדשה בפרוטה אלא במאתים זוז דלית לר"י ע"מ כאומר מעכשיו ר"ל כיון דל"ל לר"י ע"מ כמעכשיו לכן מוכרח לומר כן כמו שנתבאר ולפי"ז לא קשה ממה שפירש"י במתני' שמקדשה בפרוטה דבמתני' מפרש אליבא דר"ה דע"מ כאומר מעכשיו דקיימ"ל כן להלכה וממילא מתורץ קושי' המהרש"א מגט דשם בגט דמיירי שמתנה ע"מ שתתן לי דהתנאי הוא לטובתו והוי תנאי מעלי' ולא פטומי מילי שפיר אמרינן גם לר"י דהמאתים זוז אינם כ"א משום תנאי משא"כ בקידושין ודוק כי נכון הוא וחוץ מדרכינו י"ל עוד דהכריחו לרש"י לזה קושי' התוס' שם שהקשו דאמאי לא קאמר דא"ב בין ר"ה לר"י בקדושין אם נתאכלו מעות הקידושין כמו דקאמר לענין גט דא"ב בקרקע הגט והתוס' תירצו דגם לר"י מקודשת אפילו בנתאכלו כמו דקיימ"ל במקדש לאחר שלשים יום דמקודשת אפילו בנתאכלו משום דהני מעות לא למלוה דמי ולא לפקדון דמי כיון שבאו לידה בתורת קידושין וברשותא דידה קמיתאכלו ע"כ וי"ל דרש"י לא ניחא ליה מהא דיש לחלק דדוקא באמר לה האמ"ל לאחר שלשים יום דבאו לידה בתורת קידושין בודאי משא"כ בקידושין על תנאי דמיתלי תלויי הקידושין בספק עד שעת קיום התנאי ובנתאכלו מקודם הם בידה כמלוה והוא חילוק נכון לכן מפרש רש"י לר"י דלא נתכוין לקדשה בפרוטה כ"א במאתים זוז לכן אפי' נתאכלו מקודש' אפי' לר"י דהוי מלוה ופרוטה וקי"ל דדעתה אפרוטה ומקודש' אח"כ במאתים זוז וא"ש: