תפארת מנחם על הרמב"ם קיח

אבל בשיור לזמן דכורת תיכף לשאר בני אדם ולזה אינו כורת עתה והוי גט משויר דאינו גט והיינו משום דודאי הוי גט משויר אבל בנ"ד דהתורה הקפידה בגט דאגודה בי' והיינו נמי היכי דודאי אגודה בי' כל ימי' אבל היכי דאפשר לקיימי' לתנאה ולא תהי' אגודה אע"ג דאם לא תקיים תהי' אגודה בי' לא גרע מהיכי דאם לא תקיים לא יהא גט כלל מ"מ אם נתקיים התנאי שפיר דמי ולכן בגוונא דהמל"מ דאם תתן מאתים זוז הוי גט וכריתו' גמור לא משגחינין ע"צ השני דלא תתן ותדע דהא בכל גט על תנאי דאם דאין חל הגט עד שעה שנתקיים התנאי ואינן חל למפרע כידוע וא"כ על כרחך צ"ל דהוי כאלו נתנו לה אחר קיום התנאי דאל"כ הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע והגע עצמך מי לא מודה המל"מ דאם קודם מסירת הגט לידה אמר שאינו רוצה לגרשה כ"א שתתן לו מאתים זוז או שלא תשתה יין כל ימי' והוא נתרצית ליתן לו מאתים ונתנה לו ואחר כך עמד ונרשה דודאי הוי גיטא מעליא דכיון שנתנה לו בטלו הדברים הראשונים ואם כן ה"ה במגרשה על מנת שני תנאים הנ"ל דבשעה שנתנה הוי כאלו נתן לה אז הגט ובטל מה שאמר ע"מ שלא תשתה יין וכאלו לא אמר

טו אמנם כן גברא רבה אמר מילתא ונמטי לי' אפריון דהועיל ללמד אותנו כוונת התוס' עפ"י סברת הרשב"א אע"ג דבאמת אינו דומה מ"מ נודה לו דזה כוונת התוס' לתרץ כוונ' המקשה בש"ס שם עכ"פ לפום ריהטא אע"ג דלא דמי סגי לן בזה דנודע דכל הסוגיא שם אזדא רק לפי ריהטא כמש"כ רש"י דכל הדברים שנאמרו שם יש עליהם תשובו' רבו' ואינו משיב עד שהעמידה על מכונה ע"ש וה"נ אע"ג דיש להשיב דלא גרע במה שתולה נמי במיתתה אינו משיב. אך מש"כ דיש לפשוט מזה ספיקו של המל"מ זה הי' צודק אם היה סוגיא זו קבוע וקיימא כשאר סוגיות הש"ס והייתי תמה להיפך על הגאון בעל קצה"ח דרצה לפשוט להיפך מקושי' התוס' פרק המגרש על הש"ס וכי יש בידינו לחלוק על הש"ס אבל לפי מה שנתבאר נראין דברי הרב לפשוט יותר מקושי' התוס' פ' המגרש דנראה עכ"פ דזו סברא פשוטה דלא מיגרע במה שהוסיף תנאי דאגודה בי' על תנאי דעלמא ומן הש"ס אין ראי' כמו שביארתי

טז אמנם לענ"ד יש לפשוט ספק הנ"ל מהא דמקשה התוס' בפ' המביא תנין דף כ"א מהא דה"ז גיטך ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם דאינו גט משום דאגידא בי' כל ימי' ואמאי הא אם ימות אבי' תהיה מותרת לילך כדאיתא בנדרים ותירצו דבית אביה מקרי כל יוצאי חלציו וכן הרשב"א והר"ן בפ' המגרש והריטב"א הקשו קושי' זו ותירצו בא"א והה"מ בפ"א מהל' גירושין כ' דמתוך קושי' זו למד הרמב"ם דהיכי דאינה יכולה לעבור עוד על התנאי לא מקרי קיום התנאי ולכן פסק הרמב"ם בע"מ שלא תנשאי לפלוני לעולם דאינו גט ולא אמרינן דבמיתתו נתקיים התנאי דאין זה קיום במה שא"י לעבור ואי ס"ד דהיכי דהתנה שני תנאים כגוונא דהמל"מ גרע משום דאיכא צד דיהי' גט ואגידא בי' א"כ מה קושי' דאע"ג דאם יפול הבית או ימות האב תהי' מותרת ומקרי נתקיים התנאי מ"מ כיון דאפשר שלא ימות האב בחיי' ותהיה אגודה כל ימיה וה"ז דומה לגוונא דהמל"מ דהכא נמי הוי כשני תנאים אם ימות האב בחיי' יהיה גט והתנאי שני שאם לא ימות לא תלך כל ימי ואיכא צד דיהי' גט ואגודה כל ימי' וכן ממה שנחלקו הפוסקים הנ"ל על הרמב"ם בע"מ שלא תנשאי לפלוני לעולם דאפשר לקיים התנאי במיתתו אע"ג דאם לא ימות תהיה אגידא ביה ויחול הגט בשעת מיתתה ועכ"פ מדברי כלם נלמד דהיכי דאפשר לקיים התנאי בחיי אע"ג דאיכא נמי צד דתהיה אגודה בי' ויהי' גט לא גרע וזה ברור לענ"ד ודוק

יז ואדאתאן עלה נ"ל דגם מגופי' דש"ס מוכח כן בפרק המגרש דף פ"ג דאמרינן מ"ש חיי פלוני דילמא מאית ומקיימי' תנאי' חיי דידי' נמי דילמא מאית ומקיימי' תנאי' ע"כ הרי דאע"ג דאיכא נמי למימר שמא לא ימות ותהי' אגודה כל ימיה ויחול הגט בשעת מיתתה ומוכח מזה דמ"מ כיון דאפשר להתקיים התנאי בחייה לא משגחינין ע"צ השני וכדאמרן

והנה לכאורה לדעת הרמב"ם הנ"ל דהיכי דא"י לעבור עוד לא מקרי קיום התנאי י"ל דאם לא ימות ותמות היא לא יהי' גט כלל והוי ככל תנאי דעלמא או כורת או אינו כורת ולא דמי לע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי דזה ודאי הוי קיום התנאי בשעת מיתתה דהא לא התנה רק שלא תשתה כל ימי חייה והרי לא שתתה אמנם לדעת הפוסקים הנ"ל החולקים על הרמב"ם מוכח שפיר אכן נראה דגם הרמב"ם מודה דבמיתתה הוי נתקיים התנאי דדוקא במיתת פלוני י"ל כיון דהיא חיי' חל עליה התנאי אלא שא"י לעבור לא מקרי קיום התנאי אבל אם מתה ולא תנשא לו עוד מקרי קיום התנאי וזה מוכרח לענ"ד מדברי הה"מ פ"ח מהל' גירושין [וגם נ"ל דאפי' לדעת הגאונים בכה"ג מובא בהה"מ והר"ן דבמיתת הבעל לא נתבטל התנאי מודו דבמיתתה נתבטל ונ"מ להנ"ל] ונראה דזה הוא כוונת התוס' בפ' המגרש דף פ"ג שכ' וז"ל ומיהו קשה לר"י אמאי לא הוי כריתו' בע"מ שלא תמות אחת מכם דמ"ש מחיי פלוני דהוי כריתו' דבשביל דתלה אף במיתתה לא גרע עכ"ל ור"ל דבחיי פלוני איכא נמי צד דיהיה גט ותהי' אגודה בי' כל ימי' מ"מ לא גרע משום זה כמו שנתבאר והתוס' דפ"ק דיומא לא הזכירו כלל לומר דמ"ש מחיי פלוני אלא דהוי קשי' להו מ"ש מע"מ שתמות חברתה לחוד וע"כ תירצו דכיון דתלה אף במיתתה גרע אבל אם הי' מקשים מחיי פלוני לא היה מקום כלל בתירוצם לחלק בין הנושאים השוים וע"כ בגיטין שם הניחו בקושי' דבאמת אין לתרץ כן רק דביומא שם כ' לתרץ כוונת המקשה עכ"פ לפום ריהטא וכמ"ש לעיל ודוק היטב בכל מ"ש באות זה

יח נמצא דנתבאר מהש"ס והתוס' והרמב"ם והרשב"א והה"מ והריטב"א והר"ן דכל שאפשר לקיומי' לתנאה ולא תהי' אגודה בי' לא איכפת לן בהצד השני במה דאפשר שלא יתקיים התנאי בחיי' ותהי' אגידא בי' וכן יש ללמוד ג"כ מהתוספתא מובא בהרשב"א פ' המגרש ובהה"מ פ"ח מהל"ג ע"מ שלא תעלי באילן זה ע"מ שלא תעלי בכותל זה נקצץ האילן ונסתר הכותל ה"ז גט ע"כ אע"ג דאפש' שלא יקצץ האילן בחיי'

ומעתה נלמד ספיקו של המל"מ דבגוונא דידי' עדיף בתרי אנפי חדא דבידה הוא ליתן המאתים זוז ועוד כיון שהוסיף להתנו' אם תתן מאתים זוז תהא מגורשת הרי גילה דעתו דאם תקיים התנאי של מאתים זוז הוא מבטל התנאי של היין ע"כ אם נתנה מגורשת לבד ראה זה מצאתי בתוס' ישינים בעירובין דף ט"ו שכ' לתרץ קושי' התוס' בע"מ שלא תלכי לבית אביך שהקשו שמא ימות האב ותהיה מותרת ליכנס ותי' וז"ל ושמא דאפילו האי אין זה כריתו' כיון דבשעת גירושין אין יודע שימות אביה קודם עכ"ל ובאמת הוא תמוה מש"ס דפ' המגרש בע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני דאמרינן אפשר דמאית ומקיימי' תנאי אע"ג דשמא לא ימות וכבר עמד בזה בס' שעה"מ והניח בצ"ע ולענ"ד נראה לתרץ דדעת התוס' כמ"ש התוס' ביומא דהיכי דאיכא צד דתהי' אגודה בי' ולבסוף יהי' גט מיגרע גרע ולכן בע"מ שלא תלכי לבית אביך דאע"ג דאפשר שימות ומקיימי' תנאה מ"מ שמא לא ימות האב בחייה ותמות היא ברישא ונתקיים התנאי והגט בשעת מיתתה דהא לא התנה רק שלא תלך כל ימי' ונמצא דאיכא צד דתהיה אגודה בי' עד שעת מיתה ואז יחול הגט לכן הגט בטל אבל בע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני דאם ימות מקיימי' תנאה ומותרת ומגורש' ואי משום שמא לא ימות בחיי' ותמות היא ברישא ס ל להתוס' כיון דהתנה שלא תשתה כל ימי חיי פלוני לכן אם תמות בחייו כיון דהוא עדיין חי אלא דלה אי אפשר עוד לעבור ולשתו' ס"ל כדע' הרמב"ם דזה לא מקרי קיום התנאי במה דא"א לעבור ואע"ג שכ' לעיל דבכה"ג גם הרמב"ם מודה י"ל דהתוס' לא ס"ל לחלק] ונמצא דלא יהא גט כלל ולכן לא חיישינן דזה הוי כתנאי דעלמא או כורת או אינו כורת וכמ"ש הרשב"א לענין שיור לזמן וכמו דאסברה לן הגאון המגיה ני' בס' א"מ כוונת התוס' ביומא כן נ"ל נכון מאד לתרץ דברי התוס' ומבואר הוא ממוצא הדברים שפלפלנו לעיל ודוק היטב נמצא לפ"ז יש לכאורה לפשוט מזה ספיקו של המל"מ להיפך אמנם דעת יחידאה הוא נגד כל הני רבוותא שכ' לעיל וגם מהך דהתוס' בע"מ שלא תעלי באילן זה כו' עדיין קשה על התוס' ע"כ הי' נלע"ד עיקר לדינא כמ"ש לעיל אלא שאין תלמיד כמוני מכריע

יט ואגב שהובא הש"ס דיומא הנ"ל הנה ראיתי להגאון בשו"ת שאגת אריה סי' צ"ג שהקשה למה לי' לר"י כל הטורח הזה דמקדש עוד אשה ומגרש לתרווייהו על תנאי ועוד שפוסל בכל שנה אשה אחת מכהונה הו"ל לקדש אשה על תנאי אם תמות חברתיך ולגרש אשתו הראשונה ע"מ שאכנס לביהכ"נ כדאמר גבי גירושין ועוד דגם לזה א"צ רק שיקדש אשה ע"מ שאם תמות אשתו תהא מקודשת לו מאותה שעה ואז אפילו תמות אשתו בפלגא דעבודה לית לן בה ואי משום שצריך שיכנוס אותה הא גם לחופה יכול לכונסה על תנאי זה עכת"ד: