תפארת מנחם על הרמב"ם קיז

מלשון הש"ס בפ' המוכר דמקשה והא אין אדם מקנה דשלב"ל ומשני כיון דאמר ע"מ שהמעשר שלי שיורי משייר למקום המעשר ופירש הרשב"ם שם וז"ל כיון דאמר ע"מ שיורי שייר כלומר כיון דעל תנאי מכר רוצה הוא שיתקיים התנאי דאין אדם מתנה על חנם ולדעת כן מכר שיקנה המעשר והלכך שייר בידו קרקע הראוי ליגדל בה המעשר עכ"ל הרי מבואר בש"ס והרשב"ם דהיינו טעמא דאמרינן שיורי שייר משום דהוי דשלב"ל ולענין מה שהקשה הח"צ דא"כ גם במתנות כיון דאין להתנות עמשב"ת נימא דמכוין לשיור י"ל עפ"י מ"ש באסי"ז בב"מ דף ל"א ובתוס' ישינים בכתובות דף נ"ו בשם ר"ת ז"ל דמתנה עמשב"ת תנאו בטל משום דא"א לקיימו ודמי לע"מ שתעלי לרקיע ע"כ והנה בתנאי שא"א לקיימו אמרינן דאינו אלא כמפליג בדברים ולא אמרינן דאין אדם מתנה על חנם ורוצה שיתקיים התנאי אלא אמרינן להפליג ולשחוק מכוין וה"ה הכא במתנות ודמי לכל מתנה עמשב"ת ואי קשי' הא גם במעשר הוי מתנה עמשב"ת כמו במתנות אכן לק"מ כיון דהמעשר עצמו הוי דשלב"ל ולכן הוצרך הש"ס למידק בלישנא שיורי שייר למקום המעשר וכיון דאמרינן די"ל שייר למקום המעשר בזה לא הוי כלל מתנה עמשב"ת דעל מקום המעשר לא ציותה התורה כלום וכן ברמב"ם בפ"ז מהל' כ' כלשון הש"ס דשייר למקום המעשר לכן לענ"ד דברי הפר"ח נכונים וקרוב מאד לשמוע שזה דעת הרמב"ם ז"ל דהסוגיות לא פליגי

יא ובעמדי בזה תיוהא חזינא בדברי התוס' פ' הזרוע דף קל"ד שכתב וז"ל וא"כ כי אמר ע"מ דאמרינן נותנן לכל כהן שירצה א"כ המקח בטל שלא נתן לו הבהמה אלא ע"מ שיהיו המתנות שלו וי"ל דמיירי שהתנו שיהיו המתנו' שלו ואם לא יתן לא יהיה המקח בטל אי נמי הוי כמו מתנה עמשב"ת שהרשתו תורה ליתנה לכל מי שירצה עכ"ל דנראה מלשונם בתי' הראשון דמיירי שהתנו בפירוש שלא יתבטל המקח אם לא יתן ואמאי הוצרכו לזה ולא תי' בפשיטות דמיירי שלא כפל לתנאי' דהא מבואר מדברי התוס' בפ' מי שאחזו דף ע"ה דגם בעל מנת בעינן ת"כ ודלא כדעת הגאונים והרמב"ם. ויותר מזה קשה בד' הרא"ש שם שכ' ג"כ דלכן אין המקח בטל בביטול התנאי משום דהוי מתנה עמשב"ת דהתנאי בטל ומעשה המקח קיים ע"כ והא איהו פליג בהדיא בפ' מ"ש שם על הגאונים וס"ל ל דבע"מ בעינן דיני תנאי א"כ נימא דהיינו טעמא משום דלא כפל לתנאי' לכן לא מתבטל המעשה בביטול התנאי

והנה עלה בדעתי דבנידון זה בכהן המוכר ע"מ שהמתנות שלו הוי אומדנא דמוכח שאינו מוכר כ"א אדעתא דהכי דהא הישראל הלוקח אינו נותן מעות בשביל המתנו' כיון שלא ישארו אצלו ואינו מוסיף על המקח בשבילם ולמה ימכרם לו בשלמא כשהמוכר הוא ג"כ ישראל שגם לו לא יהיה מסתמא הוא מוכרם ללוקח משא"כ כשהמוכר הוא כהן וכיון דאיכא אומדנא סגי בגילוי דעת ולא בעינן ת"כ כמ"ש התוס' בכתובות דף צ"ג ובפ"ק דקידושין אלא דקשה לפ"ז מ"ש בתי' הב' וכ"כ הרא"ש דהוי מתנה עמשב"ת הא אומדנא מהני אפי' לענין משב"ח וכמ"ש לעיל כלל ד' אות ג' וא"ל כמ"ש הרשב"א בקידושין דבאומדנא אם התנה מיגרע גרע ובעינן דיני תנאי דזה לא שייך רק בד"ת התלוים באמירה דאמרינן מדהתנה ולא נזהר להתנות כמשפט גלי דעתי' דלא קפיד ורוצה בקיום המעשה אפילו לא יתקיים התנאי אבל לענין מתנה עמשב"מ מה היה לו לעשות ולא עשה כמ"ש שם אות ב' ומכ"ש דקשה לפי"ד הגאון בס' מקו"ח סי' תמ"ח שהבאתי לעיל דאומדנא הוי שיור ובשיור פשיטא דלא שייך זה וכמבואר הדבר במקומו דבאומר חוץ מן המתנו' הם של המוכר כמפורש להדיא בסוגיא שם וגם בע"מ למ"ד שיורא הוי הדין כן ע"ש: איברא דלפי ד' הגאון הנ"ל י"ל שפיר דכיון דהתנה בלשון תנאי מיגרע גרע ויצא מדין שיור לדין תנאי וכמו שנראה מדבריו שם במה שכ' לתרץ דברי ההגמ"י אלא דמה שנראה מדבריו דאז בעינן ג"כ ת כ בדברי התוס' א"א לומר כן דא"כ הו"ל לתרץ משום דלא כפל לתנאי והוציא בלשון תנאי ועכצ"ל דמה דאמדינן דעתיה הוי כאלו פירש וכפל אכן לענין מתנה עמשב"ת לא שייך זה וכיון דיצא מדין שיור לדין תנאי תנאו בטל ודוק

יב אמנם במה שחידש הגאון ז"ל דאומדנא הוי משום שיור ולכן ס"ל להגמ"י דלא מהני באתרוג דלא מקרי לכם ולהכי בעי משפטי התנאים שיצא מדין שיור למתנה חלוטה צ"ע לענ"ד לפי מה שידוע מדברי התוס' והרמב"ן דהא דבעינן משפטי התנאים דומיא דבנ"י וב"ר היינו משום דמסברא הוא דשום תנאי אינו מועיל דלא את דבור ומבטל לעשה רק דילפינן מב"ג וב"ר ולכן בעינן דוקא דומיא דהתם. והנה באומדנא באתרוג אפילו לא אמר כלל שנותן ע"מ להחזיר איכא אומדנא דרוצה שיחזיר לו כמ"ש הטור באו"ח סי' תרנ"ח וא"כ אם התנה ע"מ להחזיר ליסגי בלשון תנאי לחוד להוציא מדין שיור ולא ליבעי משפטי התנאים דהא אין כאן דבור מבטל מעשה דאדרבה הדבור בא לחזק ולקיים המעשה דאי לאו דהתנה לא היה מעשה הנתינה מועיל דהוי שיור ולא מקרי לכם וכיון דהדבור בא לחזק המעשה למה צריך משפטי התנאים ודוק היטב ועיין מ"ש לעיל בחי' להרמב"ם סוף פ"ה ודברי התוס' הנ"ל עדיין צ"ע

יג במשנה למלך פ"ח מהל' גירושין כ' וז"ל ל הרי זה גיטך ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי אין זה כריתות משום דאגידא בי' כל ימי' ונסתפקתי בנותן גט על תנאי אלא שהתנה שני תנאים שבהתקיים אחד מהם יהי' גט כגון האומר ה"ז גיטך ע מ שתתני לי מאתים זוז או ע"מ שלא תשתי יין לעולם וכוונתו הוא שאם תתן המאתים זוז יהי' גט ויכולה לשתות יין וכן אם לא תשתה יין יהיה גט אע"ג שלא תתן מאתים זוז עכ"ל

ויש לתמוה על ספק זה דהא אפשר שתקיים התנאי של מאתים זוז ותתן ויהיה כריתו' ולמה יגרע משום שהתנה ג"כ שאם לא תתן יהיה גט אם לא תשתה יין לעולם ואי משום שלא תתן תהיה אגודה בי' הא באם לא התנה אלא תנאי של מאתים זוז לחוד כש"כ שאם לא תתן לא יהיה גט כלל וכי מפני שיש אופן שגם בלא נתינה יהיה גט יגרע והא מ"מ אם תתן תהיה מגורשת וראיתי להגאון בעל קצוה"ח בס' א"מ סי' קמ"ג שהביא ספיקו של המל"מ הנ"ל ופשיט ליה מדברי התוס' פ' המגרש דף פ"ג ד"ה כל ימי חייכי שהביאו מסוגיא דיומא דף י"ג ע"מ שתמות אחת מכם וכו' וכ' וקשה לר"י בע"מ שתמות אחת מכם אמאי לא הוי כריתו' דמ"ש מחיי פלוני דהוי כריתו' דבשביל שתלה אף במיתתה לא גרע עכ"ל התוס' ומבואר מדברי התוס' בהתנה שני תנאים כגוונא דהמל"מ לא גרע משום דבהתקיים האחד מהם יהיה גט עכ"ד ותימה על עין הבדולח המל"מ שנעלמו ממנו ד' התוס' הנ"ל במקומן ומ"ש התוס' דבשביל שתלה אף במיתתה לא גרע כוונתו כמש"כ לעיל דאם לא הי' תולה במיתתה כש"כ דלא היה גט כלל בלא מיתת חברתה ומ"מ במיתת חברתה מגורשת וכי משום דיש אופן שתתגרש בלא מיתת חברתה יגרע

יד גם הלום ראיתי להגאון המגיה ני' שכ' שנשמטו מהגאון בעל א"מ מסקנת התוס' ביומא דף י"ג שתירצו שבאמת גרע בזה וז"ל התוס' שם דאע"ג דאלו לא אמר אלא ע"מ שתמות חברתך הוי גיטא השתא דתלה התנאי נמי במיתתה איכא למימר דמיגרע גרע דכל היכי דאיכא תנאי דאפשר לקיים במיתתה ויחולו קיום התנאי והגט בשעת מיתתה אין זה כריתו' והכא נמי אי מייתה איהי ברישא הרי חל קיום התנאי והגט יחד במיתתה ולא דמי לאומר ע"מ שתמות חברתיך דכי מייתה חברתה ברישא חיילא הגט בחיי' של זאת ואי היא מייתה ברישא לא חל גיטא עכ"ל

וכתב דלפי"ז נפשט ספיקו של המל"מ להיפך דבכה"ג לא הוי גט כיון שתלה התנאי ג"כ בדבר דאגידא בי' אמנם לאשר דברי התוס' שם תמוהין דלמה יגרע ע"כ שיכל את ידיו לפרשם עפ"י מש"כ בחי' הרשב"א גיטין דף פ"ג לענין שיור בגט לזמן וז"ל ואם אמר לה הרי את מותרת לכל אדם ע"מ שלא תנשאי לפלוני עד ל' יום אין זה כריתו' ואינו דומה לה"ז גיטך לאחר י"ב חודש דהתם לא חל הגט ואינו כורת כלל עד י"ב חדשים ולאחר י"ב חדשים כורת לגמרי אצל כל אדם ואין שיור בגט זה כלל אבל כאן שחל הגט וכורת במקצת לגמרי אצל השאר ולזה לא כרת ה"ז שיור בגט ואין זה כריתו' ע"כ וכמו דמחלק הרשב"א בין מגרש לאחר זמן לשיור לזמן כן יש לחלק בין תנאי בעלמא דאם יתקיים התנאי כורת לגמרי ואם לא יתקיים לא חל הגט כלל נמצא או כורת או אינו כורת אבל אם צירף עוד תנאי דאגידא בי' כגוונא דהמל"מ מיגרע גרע דאף דלא נתקיים התנאי של מאתים עדיין יהי' גט כשלא תשתה יין ותהיה אגודה בי' כל ימי' לכך בטל לגמרי דגרע כשיש צד שיהיה גט ואגידא בי' מאם לא היה גט כלל עכת"ד

והנה לפום ריהטא חדא טכסיסא היא עם הך דהרשב"א אמנם כד דייקינן ומפקינין להו לא אדמו דהרשב"א חילק שפיר בין מגרש לאחר זמן לשיור לזמן דבמגרש לאחר זמן אינו גט עד שיגיע הזמן וכשיגיע כורת לגמרי והוי כאלו נתנו לה אז כמו שיתבאר לפנינו