תפארת מנחם על הרמב"ם קטו

קונטרס אחרון למשפטי התנאים א בגיטין פ' מי שאחזו דף ע"ה ה"ז גיטך ע"מ שתחזירי לי את הנייר וכו' אמר רב אדא בר אהבה דהתנאי בטל משום דכל תנאי מהיכי גמרינן מתנאי דב"ג וב"ר והתם הוי תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר משא"כ הכא דהוי תו"מ בדבר אחד ע"כ וכתבו התוס' שם ובפ"ק דקידושין דף ו' דהטעם משום דהתנאי סותר למעשה דאימתי הוי מתנה בשעה שתחזיר ואז אין הגט בידה ולכן אם אמר מעכשיו או ע"מ למ"ד כאומר מעכשיו התנאי קיים ע"כ וקשה הא גם במעכשיו מ"מ לא דמי לתנאי דב"ג וב"ר דהוי תו"מ בד"א והעליתי בכלל א' אות ד' ה' ו' דמ"ש התוס' בכתובות דף ל"ו דאי לאו דגמרינן מב"ג וב"ר הו"א דשום תנאי לא מהני משום דלא אתי דיבור ומבטל מעשה היינו תנאי שאי אפשר לקיימו כגון מתנה ע"מ שב"ת דמיירי התם מזה אבל תנאי שאפשר לקיימו ונתקיים המעשה ידעינן מסברא דאין זה בכלל דבור מבטל מעשה דתנאי כזה לאו עקרתא דמעשה וכה"ג ממש אמרינן בכתובות דף י"ט בעדים שאמרו תנאי הי' דברינו דתנאי לאו עקרתא דשטרא הוא ותנאי מילתא אחריתא עיי"ש בפירש"י ולכן במעכשיו כיון דאינו סותר המעשה לאו עקרתא דמעשה הוא וידעינן מסברא ולא בעינן דלידמי לתנאי דב"ג וב"ר ואי קשי' אמאי הוצרכו התוס' בכתובות דף נ"ו שם לומר דמתנה עמשב"ת תנאו בטל משום דלא דמי לב"ג וב"ר דשם לא הי' מתנה עמשב"ת תיפוק לי' דלא דמי דשם הי' אפשר לקיימו הנה גדולה מזה יש להקשות בהא דאיתא בפ' השוכר דף צ"ד ע"מ שתעלי לרקיע תנאו בטל משום דא"א לקיימו ואינו אלא כמפליג בדברים דברי ריב"ת וחכמים פליגי התם דתנאו קיים וקשה על החכמים וגם על ריבית ל"ל טעם הנ"ל תיפוק לי' כיון דא"א לקיימו לא דמי לב"ג וב"ר אמנם כבר הרגישו בקושי' זו התוס' בפ' המגרש דף פ"ד ותירצו דאפשר למילף מב"ג וב"ר אפילו תנאי שא"א לקיימו כלל יעו"ש ומ"ש בביאור דבריהם באות ו' אמנם היינו דוקא תנאי שא"א לקיימו דאינו דומה במהות התנאי אבל איכות התנאי בענין דלידמי לב"ג וב"ר ולכן מתנה עמשב"ת דאינו דומה באיכות ליכא למילף מהתם. וכן תו"מ בד"א אם התנאי סותר למעשה וא"כ עקרתא דמעשה הוא ומסברא הוי אמינא דלא אתי דבור ומבטל מעשה ואצטריך למילף מב"ג וב"ר וכיון דלא דמי לב"ג וב"ר דהוי תו"מ בד"א ליכא למילף משום דלא דמי באיכות התנאי ועפי"ז ישבתי מה שהקשה הגאון בס' פתח הבית על התוס' שכ' משום דהתנאי סותר למעשה מהא דקיי"ל ה"ז גיטך ע"מ שלא תשתי יין לעולם אין זה כריתות משום דאגידא בי' כל ימי חייו ולסברת התוס' קשה דא"כ יהיה התנאי בטל ומעשה הגט קיים משום דסותר למעשה ולפי מש"כ לא איכפת לן בהאי דסותר למעשה ואי אפשר לקיימו כמ"ש התוס' פרק המגרש דף פ"ד אלא דכיון דסותר למעשה בענין למילף מב"ג וב"ר ובעינן דלידמי באיכות ובתו"מ בד"א אינו דומה באיכו' אבל בע"מ שלא תשתי יין כל ימי' ה"ה דומה באיכות ובתו"מ בד"א במעכשיו דאינו סותר תנאו קיים ג"כ אע"ג דאינו דומה משום דידעינן מסברא כנ"ל ונ"ל כעת ראי מריש פ' המגרש ה"ז גיטך ע"מ שלא תנשאי לפ' דקיי"ל מגורשת אע"ג דהוי תו"מ בד"א מ"מ מועיל מפני שאינו סותר מעשה הגט דאפשר שתנשא לאחרים ודוק

ב בכלל ב' אות כ"ד הקשיתי לשאול בש"ס דב"מ דף ל' בעובדא דר' ישמעאל בר' יוסי עם האי דדארי פותכא דא"ל לכ"ע אפקרינהו ולך לא אפקרינהו ופריך והא תנן ב"ה אומרים אינו הפקר עד שיפקיר בין לעניים בין לעשירים ומשני לכ"ע אפקרינהו ובמלתא בעלמא אוקמוה ע"כ והקשתי לפי מה דאיתא בריש פ' המגרש ה"ז גיטך חוץ מפלוני אינו גט משום דהוי שיור ואנן בעינן שיתירה לכ"ע אבל אם א"ל ע"מ שלא תנשאי לפלוני מגורשת ופירש"י דמתיר אותה מתורת א"א גם לפלוני אלא משום תנאי קאתי עלה שלא תנשא לו ע"כ הרי דתנאי לא הוי שיור וא"כ למה הוצרך ר"י לאוקמי' במילתא בעלמא דליתי' אליבא דאמת הו"ל להפקיר אותה לכ"ע ע"מ שלא יזכה בה אותו פלוני דדארי ואז היה הפקר באמת דהא לכ"ע אפקרינהו ואותו הפלוני לא היה יכול לזכות דאם יזכה בה בטל התנאי לבטל ההפקר ורציתי לתרץ עפ"י מ"ש הר"ן בפ"ק דפסחים דא"י להפקיר ע"י שליח ואמרינן בש"ס פ' המדיר דף ע"ד דכל מילתא דא"א לקיומי' ע"י שליח לא מהני בי' תנאי אכן עדיין קשה לפי מ"ש בחי' הרמב"ן בפ' י"נ דבדבור לא בעינן דיני תנאי ולכן מהני תנאי בנדר ושבועה אע"ג דא"א לנדור ולישבע ע"י שליח וכן העלו הפ"י וההפלאה בפ' המדיר שם והרי הפקר הוי ג"כ דבור וכן כ' הרמב"ם בפ"ב מהל' נדרים דהפקר הוי מדין נדר והנחתי בצ"ע וכשהצעתי דברים אלו לפני הרב הגאון החריף מוה' אברהם תאומים ני' האבד"ק זבארוב יצ"ו והשיב דהפקר לא דמי לנדר ושבועה דאין שם שום מעשה והפקעת דבר מרשות לרשות משא"כ בהפקר דקי"ל דמיד שהפקיר יצא הדבר מרשותו וכיון דבדבורו איתעביד מעשה והפקעת דבר מרשות לרשות חשיב מעשה ובעינן דיני תנאי וכיון דלא מהני ע"י שליח אינו מועיל בו תנאי כדאיתא בפ' המדיר עכ"ד והשבתי דאע"ג דסברתו נראה נכונה לחלק בין הנושאים אמנם אם נאמר כן דהפקר חשוב כמעשה שוב אין מקום לומר דלא מהני על ידי שליח דנראה דטעמו של הר"ן דהפקר לא מהני ע"י שליח משום דהוי מילי ולא מימסרן לשליח וכ"כ הב"י באו"ח סי' תל"ד להדיא בטעמו של הר"ן ז"ל משום דהפקר הוא כנדר ולא מועיל בו שליח אבל אי נימא דחשיב כמעשה הא קיי"ל בכל התורה שלוחו של אדם כמותו ואיך נתפוס החבל בשני ראשין דנאמר דחשיב כמעשה ולכן בעינן דיני תנאי ונאמר ג"כ דלא מהני ע"י שליח וגבי הקדש כ' מהרי"ט ח"א סי' קכ"ז דלא מהני ע"י שליח משום דהוי מילי ובס' שעה"מ בפירקין הקשה עליו מהא דנדרים דף כ"ח הרי נטיעות אלו קרבן אם אינן נקצצות וכו' דמבואר משם דמהני תנאי בהקדש ואם איתא דלא מהני ע"י שליח איך מועיל בו תנאי והניח בצ"ע ובס' מחנה אפרים הל' שלוחין סי' ז' השיג על מהרי"ט דבהקדש מהני ע"י שליח משום דחשיב כמעשה ע"ש והיינו משום דאמירתו לגבוה כמסירה להדיוט דמי ונעתק מרשות לרשות ולכן כ' הרמב"ם בפ"ג מהל' שבת דאין מקדישין בשבת משום דדמי למו"מ דנעתק מרשות לרשות ובהפקר קיי"ל דמפקירין בשבת. ובס' מחא"פ שם סיים וז"ל דאף למ"ד גבי ביטול חמץ דלא מצי משוי שליח היינו משום דהפקר לא חשיב מעשה מש"ה שרי לעשותו בשבת משא"כ בהקדש עכ"ל והיינו כדאמרן ונ"ל הטעם דבהקדש תיכף כשהקדיש נעתק מרשותו לרשות הקדש דכל היכי דאיתא בבי גזא דרחמנא איכא אבל בהפקר אע"ג דקי"ל דמיד הוי הפקר מ"מ לא נעתק לרשות אחרים עד דאתי לרשות זוכה ומה שנעתק מרשות הבעלים לא חשיב כמעשה רק סילוק ועכ"פ נתבאר מכל הנ"ל דאי נימא דהפקר חשיב כמעשה באמת מהני ע"י שליח וכל חילי' דהר"ן דס"ל דלא מהני ע"י שליח משום דס"ל דהפקר מדין נדר ולא הוי רק מילי וא"כ ממ"נ הדרא קושייתי הנ"ל לדוכתא דאי נימא דחשיב כמעשה מהני ע"י שליח ומהני ביה תנאי ואי נימא דהוי מילי ולא מהני ע"י שליח א"כ דלא הוי רק דבור כמו נדר ולא בעי דיני תנאי ומהני דיני תנאי אף על גב דא"א לקיומי' על ידי שליח ודוק

ג שוב ראיתי להגאון בספר מקור חיים סי' תמ"ח שהביא הגה"א פ"ק דפסחים דיכול להפקיר חמצו ע"מ שיוחזר לו אחר הפסח והקשה עפי"ד הר"ן הנ"ל דהפקר לא מהני ע"י שליח וא"כ לא מהני תנאי כדאמרינן בפ' המדיר ותי' דהפקר דמי לנדר דלא הוי רק דבור ולא בעי דיני תנאי עכ"ד והיינו כדאמרן אמנם לא הבנתי מה קשי' לי' על ההגה"א דאדרבה אי לא מהני תנאי בהפקר עדיף טפי דהתנאי בטל ומעשה ההפקר קיים ואינו עובר עליו וגם נראה לענ"ד דהגה"א לאו מדין תנאי מיירי וז"ל יכול להפקיר חמצו ע"מ לזכות בו ונראה כוונתו עפ"י דברי הש"ס בנדרים דף מ"ז דמפקיר אדם לשבת אחד לשבוע אחת וכו' והיינו דהפקר לזמן הוי הפקר וכ"כ בטור וש"ע או"ח סי' רמ"ה לענין שבת דמפקיר בהמתו עד עבור השבת וא"כ ה"ה לענין חמץ ס"ל דהפקר לזמן הוי הפקר גמור דומי' דשביעית דלא הוי ג"כ רק לזמן השמטה וכדאיתא בש"ס הנ"ל וכמדומה שהגאון ז"ל הרגיש בזה בסוף דבריו אכן כוונתו אינו מובן יעו"ש ועכ"פ מבואר מדבריו דבהפקר מהני תנאי

ד ואשר אחזה אנכי עתה לתרץ קושי' הנ"ל דהנה לכאורה יש להוסיף מיא וקמחא בקושי' לפי מה דקי"ל דבאומדנא דמוכח לא בעי דיני תנאי והא התם בעובדא דר"י הי' אומדנא דמוכח טובא שאינו רוצה שיזכה בו פלוני ואם יזכה בו לא יהי' הפקר דהא להכי אפקרינהו שלא יצטרך לסייע בהדי' וא"כ לפי"ז אם היה מתנה הוי מהני אע"ג דנימא דא"א ע"י שליח דבאומדנא לא בעינן דיני תנאי ועיין בפנים כלל ד' אות א' שהוכחתי מש"ס דיבמות דף ט"ו דאומדנא מהני אפי' במילתא דליתא ע"י שליח

אמנם נראה עפ"י הדברים האלה לתרץ קושי' הנ"ל דהנה ראיתי בס' מקו"ח שם שכ' דאומדנא דמוכח לית בי' מדין תנאי אלא מדין שיור ולכן לא בעינן דיני תנאי דלעשות שיור