תפארת מנחם על הרמב"ם קיד

פתח הבית בשם אביו הגאון ז"ל קושית הלח"מ על הרמב"ם בפ"ג מהל' סוטה שלא כ' בסוטה דליבעי הכהן ליכפל לתנאי' ולומר דאם שכב חנקי כמסקנת הש"ס בפ' האומר אליבא דר"מ משום דהרמב"ם לשיטתו דבמעכשיו לא בעינן ד"ת וה"ה בלשעבר וא"כ אין סתירה מדברי התוס'. ומדברי הרשב"א והריטב"א מבואר כסברת המל"מ וכ"כ בחי' הר"ן למס' גיטין פ' השולח מובא בס' א"מ סי' ל"ח וז"ל בקיצור דכי בעינן תנאי גמור הני מילי בדבר שאפשר לקיימו או לבטלו כתנאי ב"ג וב"ר אבל מגרש על דעת מה שעבר בגילוי דעת לחוד סגי אלא כיון דס"ל לר"מ דל"א מכלל לאו אתה שומע הן בעי כפילא עכ"ל ולפי"ז צ"ל דהא דכ' הר"ן בפ' האומר במתניתין סבור היתי שהיא כהנית וכו' וז"ל ונ"ל שסמכה ענין לפלוגתא דתנאי כפול לאשמועינן דאפי' ר"מ דבעי ת"כ ה"מ בשהתנה הואיל והתנה ולא התנה וכפל יש במשמע דבכל ענין יהי' המעשה קיים אבל מי שגילה דעתו שעל דעת כן הוא עושה הוי כאלו התנה וכפל והיינו דתנן מפני שלא הטעתו אכל הטעתו לא בעינן כפילא עכ"ל ור"ל משום דהוי אומדנא דמוכח ועיין מ"ש לעיל כלל ד' אות י"ב. וצ"ל דהא דאתי עלה משום אומדנא דמוכח היינו לענין דלא ליבעי אפי' כפילת התנאי אבל שאר דיני תנאי בלא"ה לא בעי אפי' ר"מ משום דהוי תנאי דלשעבר וכמ"ש הוא עצמו בחי' גיטין נמצא דסברת המל"מ נצבה כמו נד עפ"י שלשה מטיבי צעד הרשב"א והריטב"א והר"ן דמבואר מדבריהם דבלשעבר ל"ב ד"ת רק ת"כ בעינן

(ב) איברא דבגוף סברת המשנה למלך דמדמי תנאי דלשעבר למעכשיו דל"ב ד"ת קשי' לי הא בתנאי שא"א לקיימו כ' הרמב"ם בפירקין דלא מהני מעכשיו ותנאי דלשעבר אם לא הי' כמו שהתנה א"א לקיימו עוד דעה שעבר ומה דהוי הוי. והנה לעיל כלל ח' אות ה' כתבתי שני טעמים להא דבא"א לקיימו לא מהני מעכשיו חדא כיון דאינו אלא כמפליג בדברים ומשחק לכן לעולם אינו תנאי. וזה לא שייך בלשעבר כיון דבשעה שהתנה לא ידע איך היה ולא שייך לומר דאינו כ"א כמפליג בדברים ויש לנו לומר דבדוקא התנה

אכן כתבתי שם עוד טעם נכון וברור דהא דבמעכשיו לא בעינן ד"ת כ' הר"ן בפ' מ"ש והה"מ בשם הראב"ד ז"ל הטעם כיון דאם יתקיים התנאי יתקיים המעשה למפרע משעה שנעשה אין כאן בתנאי עקירת מעשה ולא בעי חיזוקי התנאי משא"כ בתנאי דאם אע"ג שיתקיים התנאי לא תתקיים המעשה כ"א משעה שנתקיים התנאי וא"כ בא התנאי לעולם לעקור המעשה ע"כ וזה דוקא בתנאי שאפשר להתקיים י"ל דבמעכשיו לא הוי עקירת מעשה אבל בתנאי שא"א להתקיים כלל א"כ גם במעכשיו מ"מ אין לך עקירת מעשה לגמרי גדול מזה דאיך יחול המעשה כיון שהתנאי א"א לבא לידי קיום ולכן התנאי בטל ולפי"ז ה"ה בתנאי דלשעבר. אמנם כיון שצריכים אנו לתפוס כדברי המל"מ דבלשעבר לא בעינן ד"ת כיון שכן מבואר מדברי הפוסקים הגדולים הנ"ל אכן לא מטעמי' דדמי למעכשיו אלא צ"ל דעדיף ממעכשיו ואפי' לדעת הפוסקים דגם במעכשיו בעינן משפטי התנאים וכמ"ש הר"ן בפ' מ"ש וז"ל בקיצור דק"ו הדברים השתא דאפי' במעשה דאינו חל מעכשיו דלא אלים המעשה כ"כ בעינן חיזוקי התנאי כ"ש במעשה שחל מעכשיו דאלים דאין כח בתנאי לבטלה אא"כ נתחזק התנאי כהילכתו עכ"ל. מ"מ מודו דבלשעבר ל"ב ד"ת והיינו משום דבשעה שעשה המעשה על דעת התנאי כבר נתבטל התנאי הוי כאלו לא עביד והמעשה הי' מעיקרא בטעות ואין התחלה למעשה לחול כלל וכדמות ראי' לסברא זו בעירובין דף ל"ו ע"ב אם בא חכם וכו' וכבר בא חכם ועיי' בפירש"י שם] ודברים אלו יש לכוין בדברי הר"ן בחי' גיטין שהבאתי לעיל וע"כ צ"ל כן דהא הר"ן בעצמו כ' בפ' מ"ש דבמעכשיו בעינן ד"ת ובתנאי דשלעבר כ' דלא בעינן נמצא דאדרבה דינו של המל"מ קיים לכ"ע ולא תלי' בפלוגתא דמעכשיו אמנם תנאי כפול גם בלשעבר בעינן כמו שנתבאר מדברי הר"ן והריטב"א הנ"ל :

כלל י"ב דין תנאי שאדם מתנה על עצמו (א) בש"ס ב"מ דף ס"ו האי גברא דזבין לי' ארעא לחברי' שלא באחריות חזי' דהוי קעציב א"ל אמאי עציבת אי טרפי לה מינך מגבינא לך שופרא שבחא ופירי אמר אמימר פטומי מילי בעלמא נינהו כיון דלוקח בעי לאתנויי ואתני מוכר וכ' התוס' שם וז"ל דוקא הכא שכבר עמדו על סוף לקנות שלא באחריות והי' מצטער הלוקח שלא נתרצה המוכר למוכרה באחריות והוא לא הי' רוצה להניח מלקנותה בשביל כך ולהכי הוי פטומי מילי אבל אם בתחילת הדברים פתח המוכר קני לך שדי ואי טרפי לה מינך וכו' לא הוי פטומי מילי אלא תנאי גמור כי בודאי לא נתכוין ללוקחה אלא באחריות כמו שפתח לו המוכר עכ"ל. וכ"כ הרא"ש והטור והרמ"א בח"מ סי' ר"ז סעיף א' ועיין ברמב"ם פי"א מהל' מכירה הלכה י"א ובש"ע ח"מ סי' ר"ז סעי' ז' ובט"ז שם. וכ' בתשו' מוהר"ם מלובלין סי' קכ"ב דמשמע מסוגיא זו דהיכי דלא הוי פטומי מילי כגוונא שכ' התוס' והרא"ש א"צ ת"כ מדהוצרך בגוונא דהש"ס לטעמא דפטומי מילי ולא קאמר משום שלא כפל תנאו אלא ודאי דלא בעינן כפילת התנאי אלא כשהתנה הלוקח או הבעל לזכותו אבל כשהמוכר פתח והבטיח ללוקח זכותו של לוקח או האשה הבטיחה לבעל זכותו וא"ל אי קיימית דידך אנא דבר זה לא הוי דרך תנאי אלא דרך הודאה ובטחון ובזה לא בעינן ת"כ עכ"ד והנה כדמות ראי' לדבריו מדברי התוס' בגיטין דף ע"ה ע"א שהקשו על ש"ס דב"מ הנ"ל גבי אי קיימית דידך אנא דקאמר פטומי מילי בעלמא נינהו משמע שאם התנה הבעל הוי מהני והא לא כפל לתנאי' ואמר ר"י דאמר דלא מהני אפי' לרבנן דר"מ דלא בעי ת"כ ע"כ ואמאי הוצרכו להקשות ממשמעות דאם התנה הבעל והוי"ל להקשות בפשיטות בקיצור ל"ל גבי דידה משום פטומי מילי תיפוק לי' דלא כפלה לתנאי משמע דגבי דידה אי לאו משום פטומי מילי א"צ ת"כ דכשהבטיחה לה זכותו. אמנם בין ראייתו מדברי הש"ס ובין מ"ש להוכיח מדברי התוס' עדין אין ראי' דליהוי מועיל בכה"ג בלא כפילת התנאי למיהוי דין תנאי גמור לבטל המעשה אם לא יתקיים התנאי די"ל דצריך לטעמא דפטומי מילי דא"צ לקיים דבורו כלל אבל אי לא"ה הי' עכ"פ מחויב לעמוד בדבורו שהבטיח וכן האשה היתה מחויבת לקיים מוצא שפתי' אבל שיהי' תנאי גמור לא שמעינן וכן מן הדין דהא לא התנה דרך תנאי אלא דרך חיוב ובטחון [אם לא שתבא מדין אומדנא וגילוי דעת דא"צ תנאי ועיי' בשעה"מ בפירקין שהעיר בזה בדברי התוס' דגיטין הנ"ל] ואם אמר בלשון תנאי אפשר שהוא כדבריו דא"צ ת"כ וכן נראה מדברי הרשב"א א בקידושין דף נ"ט. ואפשר לומר הטעם כיון שהמוכר עושה מעשה המכירה ומתנה על עצמו לקיים דבר זה שהוא ג"כ בידו לא הוי בכלל דבור מבטל מעשה אלא שאינו גומר המעשה עד שיגמור ויקיים התנאי שבידו לעשות אחר המכירה וכיון שלא גמר ועשה כדבריו בטלה המכירה

(ב) והיכי דהתנה המוכר מה דהוי בעי לוקח לאתנויי דהוי פטומי מילי וכגוונא דהש"ס הנ"ל נראה דאם התנה בת"כ הוי תנאי מעליא אפי' לבטל המכירה. ולא דמי למאי דקימ"ל בתנאי דא"א לקיימו דאינו אלא כמפליגה בדברים ואפי' בכפל תנאו אמרינן כן. דשם הדבר נמנע מלקיים והחילוק מובן. ולכאורה יש ללמוד כן מדברי התוספ' בפ' מ"ש דף ע"ה שהבאתי לעיל שהקשו ל"ל פטומי מילי תיפוק לי' דלא הי' ת"כ ע"כ משמע דפשיטא להו דהש"ס דב"מ מיירי בלא ת"כ ומטעם שכתבתי דבת"כ לא הוי פטומי מילי וגדולה מזו כ' הב"י בסי' ר"ז בח"מ בשם תלמידי הרשב"א דלא אמרינן פטומי מילי אלא כשאומר הדבר דרך סיפור אבל כל שאומר בלשון תנאי לא הוי פטומי מילי ע"כ אלא דלפי"ז לכאורה אין נ"מ כלל בהאי דחדות לן הש"ס בב"מ דפטומי מילי נינהו לדידן דבעינן ת"כ וא"כ כשלא כפל בלא"ה אינו תנאי וכשכפל תו לא הוי פטומי מילי וכמש"כ התוס' בפ' מ"ש דהש"ס שם אזדא אליבא דרבנן דר"מ וא"כ קשה לענין מה הביא הטור והרמ"א בסי' ר"ז האי כללא. די"ל דנ"מ בזה דא"צ אפי' לקיים דבורו וכמ"ש לעיל והתוס' בפ' מ"ש שהקשו ל"ל טעמא דפטומי מילי היינו מעובדא דאי קיימת דידך אנא דמשמע דאי לאו משום פטומי מילי הי' בטל המעשה ועיין בשעה"מ ודו"ק: