תפארת מנחם על הרמב"ם קיג

בהדי שליח שאני דכל תנאי מהני בי' לפי שאינו נעשה שלוחו אלא במה שנראה מתוך דבריו עכ"ל וכ"כ הרמב"ן והרשב"א בחי' גיטין אמנם מבואר שם מתוך דברי הר"ן דלהרמב"ם דס"ל דבאמירה לא איכפת לן במעשה קודם לתנאי ולא קשה כלל ממתניתין דהאומר כתבו וכו' וא"צ להאי שינוי' לא מוכרח כלל האי דינא וי"ל דאפי' ע"י שליח בעינן דיני תנאי. והנה רבים מקשים על דברי הר"ן הא כל דיני תנאי ילפינן מתנאי דב"ג וב"ר ושם הוי ע"י שליח כמו שפירש"י בפ' המדיר דף ע"ד בתנאי דא"א לקיומי' ע"י שליח וכו' דיהושיע הי' שלוחו של משה בנחלת הארץ. ועיי' בהפלאה בקו"א סי' ל"ח ובס' אבני מילואים שם שהאריכו בזה. ולענ"ד נראה לתרץ דהנה הא דבעינן חיזוקי התנאי הוא משום דעושה מעשה קודם קיום התנאי ולכן לא אתי דבור ומבטל מעשה אא"כ חיזק בכל משפטי התנאי. אבל לא עשה מעשה עדיין כגון שאמר אם תעשה לי הדבר הזה אתן לך מנה התנאי קיים אע"ג שלא התנה בדיני תנאי וכל זמן שלא נתקיים התנאי א"צ ליתן לו ודבר זה מבואר מאד מדברי הראשונים ז"ל במה דאיתא בש"ס דביצה דף י"ט הבו לי' ארבע מאות זוז לפלוני ולנסוב ברתי דכ' שם הבעל המאור ז"ל דהתנאי בטל משום דהקדים מעשה לתנאי. והרמב"ן במלחמות הביא בשם הראב"ד להשיג עליו דזה משפט מעוקל דלא בעינן משפטי התנאים אלא כשהמעשה היא עתה כגון מקדש על תנאי דאז אין כח בתנאי לבטל המעשה שנעשה מעתה אלא בתנאי חזק לכל משפטי התנאים אבל בדבר שהוא לעתיד ואינו נעשה עתה כגון האומר הבו ד' מאות זוז לפלוני אם יקח בתי לא דכ"ז שלא יקח אינו מחויב ליתן עכ"ד והסכים לזה הרמב"ן והרשב"א ונמצא דאפי' גבי עצמו כגון אם הי' מחייב עצמו בכל חיובים המועילים לכתוב וליתן גט לאשתו אך בתנאי שיהי' כן כ"ז שלא נתקיים התנאי לא חלו החיובים אלא דגבי שליח הו"א כיון שאומר לשליח ליתן ומסר הדבר לשליח הוי כאלו עשה עתה המעשה והיינו דחדית לן הר"ן דבשליח אין לנו כ"א מה שנראה מתוך דבריו ור"ל כיון דאין השליח רשאי לשנות מדעת משלחו ומבואר כן להדיא בלשון הרשב"א בחי' שם הוי השליח כמותו וכאלו לא עשה עדיין כלום וכמ"ש הראב"ד דאע"ג דאמר הבו לפלוני ד' מאות זוזי ויקח בתי דכ"ז שלא יקח לא יתנו וא"צ דיני תנאי הרי דאמר הבו ועשאן שלוחים מ"מ א"צ ד"ת כיון דהוי דבר דלעתיד ואינו נעשה עתה נמצא לפי"ז דדברי הר"ן והרמב"ן והרשב"א שכ' בהך מתניתין דכתבו ותנו אם לא באתי דדמי ממש להך דהבו ד' מאות זוז לפלוני אם יקח ודברים אחדים הם. וכמו שהעלו שם דא"צ דיני תנאי פשיטא דה"ה הכא ולא דמי כלל לתנאי דב"ג וב"ר דשם הי' המעשה בפועל קודם קיום התנאי דכן מפורש בקרא להדיא אחרי צוותו את יהושיע אם יעברו וכו' נאמר ויתן להם משה לב"ג וב"ר את ממלכת סיחון כו' אלא דצווה ליהושיע אם לא יעברו ונאחזו בתוככם ע"כ הכוונה להוציא מהם א"כ כיון דבעצמו עשה המעשה קודם קיום התנאי בודאי צריך חיזוקי התנאי כן נ"ל נכון מאד ואמת בס"ד

(ב) והנה לפי"ז נראה לכאורה דאם עשה שליח להולכה וא"ל שיתן הגט תיכף לאשתו שתהא מגורשת אם לא יבא עד זמן פלוני נמצא כיון דנעשה המעשה ע"י שלוחו שהוא כמותו והוי"ל כגופו קודם קיום התנאי צריך דיני תנאי ואם לא התנה כמשפטו התנאי בטל ומעשה הגט קיים דזה לא דמי כלל להך דכתבו ותנו וכו' אם לא באתי כמו שנתבאר. והיה נראה לומר דכיון דהוא לא כפל תנאו בשעת המסירה או דהקדים מעשה לתנאי לכן אע"ג דהשליח בשעת המסירה ליד האשה התנה כדינו מ"מ התנאי בטל והמעשה קיים כיון דהוא עצמו לא חיזק תנאו בשעת מסירתו ליד השליח ומכ"ש אם גם השליח בשעת מסירת הגט לא התנה כדינו דהתנאי בטל. אכן באמת אינו כן ודבר זה למדנו מתורתו של הרא"ם ז"ל מובא בתשו' מוהר"י בן לב ח"א דף נ"ח ובספר גט פשוט סוף סי' ק"כ הביאו ותוכן הדברים עפ"י מה שהביא בס' ג"פ שם בשם מוהרח"ש סי' כ"ז לבאר דברי הרא"ם ז"ל כן הוא דבשעה שנותן הגט ליד השליח בגילוי דעת שמגלה דעתו שאינו רוצה לגרש כ"א בתנאי סגי ובודאי רוצה שיתן השליח בתנאי המועיל כדי שיוכרח לקיים התנאי ולא הוצרך לומר משפטי התנאי כיון שאינו נותן עתה ליד האשה ולכן לא מיבעיא אם השליח התנה בשעת מסירתו ליד האשה כדינו דהתנאי קיים אלא אפי' אם גם השליח לא התנה כדינו מ"מ אם נאמר דהתנאי בטל א"כ הרי שינה מדעת משלחו וא"כ לא הוי הגט גט כלל כיון ששינה מדעת הבעלים ע"כ דבריהם. אמנם לא נתבאר באר היטב שם איך הוא באמת הדין אם השליח לא התנה כדינו אכן נראין הדברים כיון שעכ"פ א"ל בשעת המסירה שמגרשה ע"ת אם נתקיים התנאי הוי גט דאין כאן קפידא ולא מקרי שינוי אלא דאם נימא דהתנאי בטל וא"צ להתקיים הוי שינוי ובטלה השליחות אבל אנן לא קאמרינן כן אלא בעינן שיתקיים התנאי ונראה עוד דאפי' לא התנה כלל השליח מ"מ כיון דבשעה שנמסר ליד השליח הי' אז סגי בגילוי דעת והוי והוי כאלו התנה הבעל כדינו ושלוחו הוא כמותו ואם בעצמו גירשה והתנה לפני ב"ד שאינו מגרשה כ"א בתנאי נראין הדברים דהתנאי קיים אע"ג שלא הודיע לה דלא בדידה ובדעתה תלי' מילתא ולהלכה צ"ע והנה בס' ג"פ שם הקשה על מוהר"י בן לב ומהרח"ש דאמאי הוצרכו להביא בשם הרא"םם דע"י שליח ל"ב דיני תנאי וכבר נודע ונלמד מדברי הרמב"ן והרשב"א והר"ן הנ"ל ותי' דהם מיירי בתנאי שמתנה עם השליח עצמו שאינו עושה אותו שליח כ"א בתנאי זה והרא"ש השמיענו הדין באומר לשליח שיתן הגט ליד האשה בתנאי עכ"ד ולפי מה שביארנו דינים נפרדים הם וטעמיהם שונים דבנידון הר"ן הטעם דלא נעשה המעשה עתה ורוצה בקיום התנאי קודם המעשה וכסברת הראב"ד הנ"ל ובנידון הרא"ם קיום התנאי אחר המעשה רק כיון דבשעה שהתנה לא נתן ליד האשה סגי בגילוי דעת ועכ"פ בנידון הר"ן נסתייע מדברי הראב"ד ונראה שהוא הסכמת כל הפוסקים וגם להרמב"ם אע"ג דלדידי' לא מוכח ממתניתין דכתבו ותנו כמ"ש בפתיחת דברינו מ"מ מודה לזה. ולתנאי ב"ג וב"ר לא דמי דנעשה המעשה קודם קיום התנאי כמ"ש לעיל. וגם נידון מוהריב"ל והרא"ם לא דמי לשם דאע"ג דמ"ר ע"ה בשעה שהתנה עדין לא נתן מ"מ לא סגי בגילוי דעת כיון שנתן אח"כ בעצמו הוצרך להתנות מקודם במשפטי התנאי. ומהא דשקיל וטרי בש"ס פ' האומר דף ס"א באליעזר עבד אברהם בדיני תנאי אע"ג דהי' שליח שם לא הי' התנאי על השליחות כ"א על השבועה וכ"כ בהפלאה בקו"א סי' ל"ח

כלל יא דין תנאי

שעבר

(א) במשנה למלך בפירקין כ' וז"ל נסתפקתי בהא דאמרינן כל תנאי שאינו כתנאי ב"ג וב"ר אינו תנאי אי היינו דוקא בתנאי דלהבא אבל בתנאי דלשעבר לא בעינן משפטי התנאים והטעם דבשלמא בתנאי דלהבא אמרינן דלא אתי ביטול התנאי הבא אחר המעשה ויבטל המעשה אא"כ נעשה כתנאי ב"ג וב"ר אבל כשהתנאי הוא בלשעבר שמאותה שעה הוא מתברר הדבר אם נתקיים המעשה ואם נתקיים התנאי חל המעשה תיכף ודמי למעכשיו דלא בעינן משפטי התנאים כיון דבקיום התנאי חל המעשה מעכשיו וה"נ דכוותי' הוא והסברא היתה נכונה בעיני אלא שראיתי בפ' האומר דפריך לר"מ דבעי ת"כ מקראי דסוטה דליכא כפילת התנאי והתם הוי תנאי דלשעבר עכ"ד. הנה מה שהקשה על סברתו מש"ס פ' האומר הדבר מבואר להדיא בחי' הרשב"א והריטב"א שם דלא פריך רק מכפילת התנאי דזה ודאי בעינן גם בתנאי דלשעבר כיון דלא ס"ל מכלל לאו אתה שומע הן אבל שאר דיני התנאי לא בעינן מבואר מזה דגם לדידן דס"ל בדיני תנאי כר"מ מ"מ בלשעבר לא בעינן רק ת"כ ולא שאר משפטי התנאים אכן ממה שהקשו התוספ' ר שם בקראי דסוטה דהוי תנאי קודם למעשה והן קודם ללאו משמע דס"ל להתוספ' דגם שאר משפטי התנאים בעינן בלשעבר אמנם כבר כתבו המחברים דהתוספ' כ' כן משום דהסוגיא אזדא התם אליבא דר"מ דס"ל דגם במעכשיו בעינן דיני תנאי אבל לדעת הפוסקים דבמעכשיו לא בעינן ד"ת ה"ה בתנאי דלשעבר דדמי למעכשיו ובזה תי' הגאון בס'