תפארת מנחם על הרמב"ם קיא

והא דתנן במתניתין מעכשיו אם מתי ה"ז גט י"ל דמיירי בבריא או אפי' בשכ"מ שאינו מגרש כדי לאפקועי מחליצה רק מגרש מפני שאינו רוצה בה אבל כה"ג חייש שמואל כנ"ל: (ג) ועוד עלה בדעתי לתרץ ד' הראשונים ז"ל דיש ליתן טעם לדבריהם דבמעכשיו לא בעינן דיני תנאי דנודע הא דבעינן בכ"מ ת"כ וכל דיני תנאי משום דאם לא כפל אמרינן שאינו מקפיד על קיום התנאי ורוצה בקיום המעשה אפי' לא יתקיים התנאי וי"ל דכ"ז בתנאי דאם דמשמעות אם יהי' ואם לא יהי' משמע ששני הצדדים אצלו על משקל השוה ואינו חפץ בצד זה שיתקיים התנאי יותר מצד השני אכן באומר מעכשיו ועל מנת שיהי' כן משמע שרצונו דוקא בקיום התנאי והמעשה וחפץ יותר בצד קיום התנאי והמעשה מצד השני ועל מנת כן הוא עושה מעשה זו וכיון שעיקר עשייתו מפני שחפץ בקיום התנאי אמרינן ממילא דמקפיד הוא ולכן בביטול התנאי בטל המעשה אע"ג דלא כפל ועיין בכסף משנה פי"א מהל' מכירה ה"ז במ"ש בשם הרשב"א בתשו' ולפי"ז בגיטא דשכ"מ לא שייך שחפץ בקיום התנאי דאם מתי אלה די"ל דהוי אומדנא ואכ"מ. אכן עכ"פ במ"ש בטעמא דמעכשיו לא בעינן משפטי התנאים נראין לענ"ד הדברים נכונים ועיין בחי' הרמב"ן במס' גיטין פ' מ"ש שנראה מדבריו שיש ליתן טעם זולת דברי הראב"ד הנ"ל אכן בדברי הרמב"ם סוף פירקון מבואר דטעמו כטעם הראב"ד ז"ל

(ד) אמנם ארווחנא בהא מה דהוי קשי' לי טובא בדברי הרמב"ן והר"ן שהקשו על שיטת הגאונים הנ"ל מהא דאמרינן בפ' המדיר דף ע"ד לר' יוחנן בחלוץ ע"מ שתתן לך מאתים זוז דאינו תנאי משום דא"א א לקיים ע"י שליח והא ר"י ס"ל ע"מ כמעכשיו דמי ואפי"ה בעי דיני תנאי עכ"ד ותמהתי מאוד לענין מה הוצרכו להא דר"י ס"ל ע"מ כמעכשיו דמי תיפוק לי' דבלא"ה א"א לחליצה כ"א בתנאי דמעכשיו דלאחר זמן א"א שתחיל דכבר כלתה החליצה ואפי' בגט לאחר זמן אם נקרע הגט לא מהני וכאשר כ"כ לעיל כלל ב'. אמנם לפי מ"ש י"ל דאי משום הא הי' אפשר לומר דטעם הגאונים כאשר כתבתי דבמעכשיו מוכח דעיקר עשייתו בשביל קיום התנאי וזה לא שייך רק באומר מעכשיו או ע"מ אבל אם הדבר מוכרח מצד עצמו אינו כן ולכן הקשו כיון דהוא אומר כן ע"מ יש לנו לומר דלאו משום דינא קאמר אלא משום קפידא. אכן מ"מ יש לתרץ קושייתי זו כיון דדינא הכי הוא מההכרח לומר כן ודמי לתנאי דאם וא"ש ודו"ק כי קצרתי וסמכתי על המבין

(ה) והנה הרמב"ם ז"ל כ' דבמעכשיו א"צ לכפול תנאי ולא להקדים תנאי למעשה אלא אפי' הקדים המעשה בפועל והשלים אח"כ תנאו מהני וכ' עוד דמ"מ צריך להתנות בדבר שאפשר לקיים עכ"ד ומ"ש דצריך להיות דבר שאפשר לקיים לענ"ד הוא משני טעמים חדא דלפום מה שאמרו בתנאי שא"א לקיים דאינו אלא כמפליגו בדברים וכמשחק א"כ גם במעכשיו לא לא הוי תנאי כיון דאינו כ"א כמהתל ומשחק. ועוד דזיל בתר טעמא שכ' הה"מ והר"ן בשם הראב"ד ז"ל כיון דבהתקיים התנאי יתקיים המעשה מעיקרא אין כאן ביטול מעשה ולכן לא בעינן דיני תנאי ממילא דלא שייך זה בתנאי שא"א להתקיים כלל ודו"ק

(ו) ולענין שאר דיני תנאי הנה לענין הן קודם ללאו כבר הארכתי לעיל בכלל ד' ובכלל ז' דתלי' בדין ת"כ וכל היכי דלא בעינן ת"כ לא בעינן נמי הקל"ל והוכחתי כן מדברי הרמב"ם עצמו דלכן לא ביאר כאן דבר זה משום דסמך על מ"ש דל"ב ת"כ דאל"כ הו"ל לבאר דלא נלמוד מדבריו להיפך מדביאר דצריך תנאי שאפשר לקיימו וכ"ז הוא נגד דברי הב"ש בסי' ל"ח. אכן יש עוד שלשה משפטי תנאים דהיינו תו"מ בד"א ותנאי שא"א לקיים עי"ש ומתנה עמש"ב. ושנים הראשונים לא הביאם הרמב"ם כלל וכבר הארכתי לעיל כלל א' וכלל ב' בביאור דעתו. ונחזי אנן בתו"מ בד"א לפי מ"ש התוס' בפ"ק דקידושין דף וא"ו משום דהתנאי סותר למעשה כגון במתנה אם תחזור ובמעכשיו אינו סותר עוד המעשה כמ"ש התוס' א"כ מהני אפי' לדעת התוס' והפוסקים דגם במעכשיו בעינן דיני תנאי מ"מ לענין זה הוי תנאי מעליא דאינו עוד תנאי ומעשה בדבר אחד: (ז) ולענין תנאי שא"א לקיים עי"ש מבואר מש"ס דפ' המדיר דקאמרינן שם טעם זה בחליצה וגם מקשינן שם מביאה ותרווייהו לא משכחת להו כ"א בתנאי דמעכשיו וגם, מיירי בעל מנת וכמו שהקשו הרמב"ן והר"ן מזה על שיטת הגאונים. והנה אי נימא לתרץ דלענין זה דהוא משום חלישות וגריעות התנאי מצד עצמו לא מהני מעכשיו וכמ"ש הלח"מ בפירקין נמצא עכ"פ הדין כן. אכן כבר כתבתי לעיל כלל באות ב' לתרץ דעת הרמב"ם דסוגיא אזדא לר"מ דס"ל דגם במעכשיו בעינן דיני תנאי ואנן דלא קימ"ל כוותי' בהא לכן אין לומר דזה הוא הטעם דחליצה מוטעת כשירה אלא טעמא אחרינא איכא וכמו שנתבאר הרבה בס"ד בכלל הנ"ל ולכן השמיט הרמב"ם ולא ס"ל למשפט תנאי זה בשום מקום וא"כ לדעת הרמב"ם לית לי' האי דינא אפי' בלא מעכשיו. אכן נ"מ לדעת הפוסקים דס"ל דבעינן דוקא אפשר לקיים עי"ש וס"ל במעכשיו ל"ב ד"ת אם נבא העיר ולחקור מה דעתם במעכשיו לענין ד"ז י"ל דמש"ס הנ"ל אין ראי' דאזדא אליבא דר"מ ולדידן באמת בחליצה דהוא מעכשיו ליתא לטעם זה והא דחליצה מוטעת כשירה הוא מטעמים אחרים כנ"ל ואע"ג דלא איתקום האי טעמא בחליצה מ"מ ס"ל בעלמא בלא מעכשיו למשפט זה מצד הסברא דבעינן דומיא דב"ג וב"ר כדאמרינן בש"ס שם. וגם יש לחלק בין אומר ע"מ ומעכשיו מדעתו ובין היכי שהדין כן בהכרח וכמ"ש לעיל אות ג' וא"כ באומר מעכשיו וע"מ א"צ לדין תנאי זה. ולענין מתנה עמש"ב לפי מה שנתבאר בכלל ג' דמתנה עמש"ב הוי תנאי שאי אפשר לקיימו א"כ לא מהני מעכשיו לענין זה כמ"ש הרמב"ם בתנאי שא"א לקיימו ועפ"י שני טעמים שנתבארו לעיל אות ד'. וגם יש ללמוד כן מדברי רש"י פ' השוכר דף צ"ד שכ' באמר לה האמ"ל ע"מ שאין לך עלי שכו"ע דמיירי בא"ל אחר הקידושין והקשו התוס' שם הא הוי מעשה קודם לתנאי ותירץ במחנה אפרים הל' צדקה סי' ט' דס"ל דבע"מ דכמעכשיו דמי לא בעינן ד"ת. ואפ"ה קאמרינן שם דתנאי בטל משום דהוי מתנה עמש"ב ועיי' מ"ש בכלל ה' אות א'

ולכאורה. נראה מדברי הרמב"ם להיפך שכ' בפירקין הלכה יו"ד שכ' וז"ל ובמה אמרו המתנה עמשב"ת תנאו בטל וכו' כגון שקידש על תנאי שאין לך שוכו"ע וכו' ולא נקיט בלישני' על מנת ולפי"ז יהי' נשמע מדבריו דעל תנאי אין דינו כעל מנת וראיתי למי שנסתפק בזה. אכן בפ"א מהל' נזירות כ' האומר הריני נזיר עמשאהא שותה יין וכו' תנאו בטל מפני שמתנה ע"מ שב"ת וכו' והיינו כדאמרן דאפי' בע"מ דהוא כמעכשיו לא מהני לענין מתנה עמשב"ת. והנה בנזיר לא שייך טעמא משום דא"א לקיימו והוי כמפליגו בדברים כמש"כ לעיל בכלל ג' אות ה' עי"ש וכ"ש לשוכו"ע דשייך האי טעמא דלא מהני ע"מ ולפי"ז צ"ל דנקיט ט בשוכו"ע על תנאי ר"ל דאפי' ת"כ לא מהני לבטל משב"ת לאפוקי מדעת הרמ"א והב"ח בסי' קנ"ז ועיי' מ"ש בכלל ג' אות ז

כלל ט' דין תנאי שאי אפשר

לקיימו

(א) בש"ס פ' המגרש דף פ"ד ופ' השוכר דף צ"ד הוא פלוגתא דר' יהודא בן תימא וחכמים ואיתמר התם א"ר נחמן אמר רב הלכה כריב"ת ואמרינן שם דמתניתין דסוף פ' השוכר נמי דייקא כוותי' ולכן ד"ז הוא הסכמת כל הפוסקים וכ"כ הר"ן פ' האומר והה"מ בפירקין ולכן צ"ע מש"כ בש"ע אה"ע סי' ל"ח י"א דלא בעי בתנאי ארבעה דברים אלו אלא במקום דאתי מינייהו חומרא ולא היכי דאתי קולא ע"כ וכלל לתנאי שא"א לקיימו בארבעה דברים ואמאי הא לית בי' ספיקא וכן כ' המחבר עצמו בסי' קמ"ג לענין גט דהתנאי בטל בשא"א לקיימו ומעשה הגט קיים הרי דאפי' לקולא דודאי אין לספק בדבר כיון דאיתמר בש"ס הילכתא בפירוש

ב) והיכי דבשעת התנאי הי' אפשר לקיימו ואח"כ נתגלגל הדבר שאי אפשר לקיימו עוד מסתברא דהוי תנאי מעליא דלא שייך לומר דאינו כ"א כמפליגו בדברים ומשחק כיון דבשעה שהתנה הי' אפשר לקיימו וכ"כ בשעה"מ בשם תשו' מוהר"ם בר ברוך ז"ל. ואם בשעת התנאי אי אפשר לקיימו אלא שאפשר להתקיים בסופו זה הוא פלוגתא דרבותנו האחרונים הפרישה והב"ח באה"ע סי' ל"ח דהטור כ' שם במקדש ע"מ שתבעל לאסור לה כגון לאבא ולאביך לא הוי תנאי משום דא"א לקיימו ונלמד בש"ס דגיטין דף פ"ד לענין גט והקשה הפרישה