תפארת מנחם על הרמב"ם קי

להקדימו למעשה עכ"ל מדלא פרט רק דא"צ ת"כ ותקל"מ משמע לכאורה כהב"ש דהקל"ל בעי אמנם דוק לאידך גיסא מדלא כ' מה שצריך כ"א תנאי שאפשר לקיימו ולא הזכיר שצריך הקל"ל והניח דין זה שהוא אחד מן ד' משפטי התנאים שהזכיר בתחלת הפרק מוכח דגם זה א"צ לכן כדי שלא יסתרו דיוקי דבריו אהדדי בודאי טוב שתאחוז בידך דדין הקל"ל תליא בת"כ ודבר אחד הוא כמו שנתבאר ולכן כיון שכ' שא"צ ת"כ ממילא נשמע שא"צ הקל"ל ולא הי' צריך להזכיר ואדרבה מוכח מזה דלא כהב"ש שוב ראיתי בס' בני אהובה המכונה להגאון רשכב"ה מוהר"י ז"ל בעל האו"ת שדייק מדברי הרמב"ם הנ"ל דלא כהב"ש והנה כבר הארכת בזה ג"כ לעיל כלל ד' אות יו"ד. איברא דאחר כתבי מצאתי בס' בעל העיטור ז"ל בדיני תנאי שכ' להדיא דאפי' מאן דפליג בתנאי כפול מודה בהקל"ל ע"כ והנה בדברי הבה"ע ע"כ צ"ל כמ"ש לעיל בשם המכתב מאלי' דכיון שכפל כתנאי ב"ג וב"ר צריך שיהי' לגמרי כתנאי דב"ג וב"ר גם בקדימת הן ללאו מ"מ בדעת רש"י במקומי אני עומד כמ"ש מהתוס' והר"ן והריטב"א וגם נתבאר כן מדברי הרמב"ם אמנם נלענ"ד עוד דגם מדברי הבה"ע אין ראי' לדברי הב"ש דאדרבה דמאן דפליג בת"כ הוא משום דס"ל מכלל הן אתה שומע לאו וא"כ לא הי' צריך להזכיר חלוקת הלאו דנשמע מכלל ההן שאמר ומדהזכיר חזינן דכוונתו להתנות כתנאי ב"ג וב"ר ולכן צריך ג"כ לקדימת הן ללאו וכמ"ש בעל מכתב מאלי'. אבל לדידן דבעינן ת"כ ולא ס"ל מכלל האש"ל אלא דבמעכשיו לא בעינן דיני תנאי משום דהתנאי אינו מבטל המעשה אם יתקיים כמ"ש הר"ן והה"מ בשם הראב"ד ז"ל ולכן סגי בהן לחודא [וכן בלאו לחודא] אבל מ"מ במה שהוסיף לבאר דבריו ולברר גם חלוקת הלאו דלא נשמע מכלל חלוקת ההן שאמר לא חזינן בזה שכוונתו להתנות דוקא כתנאי ב"ג וב"ר ככל משפטיו וכן באומדנא דמוכח דאדעתא דהכי עביד ואדעתא דהכי לא עביד עיקר ההוכחה הוא הלאו אבל ההן לא מוכח כן עפ"י רוב באומדנות המוכיחות דוק ותשכח לכן אם הקדים הלאו עדין לא נשמע חלוקת הן לדידן דקימ"ל מכלל לאו אי אתה שומע הן לכן אין זה כ"א בירור דברים לחזק התנאי ולא לגורעו ודו"ק

(ב) במשנה למלך העלה מדברי הרמב"ן ז"ל בחי' דהא דבעינן הן קודם ללאו אין אנו מקפידים על התנאי אם הוא בלשון הן או בלשון לאו אלא הכל תלוי בקיום המעשה וביטולו וצד המקיים המעשה מקרי הן וצד המבטל מקרי לאו וע"ד משל דאם ראובן נותן לשמעון מתנה ע"מ שילך שמעון למקום פלוני ונמצא דהילוכו מקיים המתנה הוי ההילוך ההן וצריך שיאמר אם תלכי יהי' מתנה ואם לא תלכי לא יהי' מתנה ואם נותן לו ע"מ שלא ילך אז הוי חלוקת ההן שלא ילך דזה הוי קיום המעשה ולכן צריך שיאמר ויקדים אם לא תלכי יהיה מתנה ואם תלכי לא יהי' מתנה וגם בתנאי ב"ג וב"ר אם הי' רוצה משה שלא יעברו הי' אומר אם לא יעברו ונתתם עכ"ד. אמנם לענ"ד זה ג"כ כוונת התוס' בקידושין דף ס"ב במ"ש בסוטה דהקדים לומר אם לא שכב משום דמה שאנו רוצים מקרי הן ולא קשה מה שהקשה הט"ז בהקדמתו ליו"ד על דבריהם מהא דאתקין שמואל שוב ראיתי בפ"י בקידושין שם שכ"כ בכוונת התוס' ולתרץ קושית הט"ז ותיתי לי דקיימתי מסברא דנפשאי אכן גם לפי מה שהבין הט"ז בכוונת התוס' דמה שאנו רוצים ר"ל דצופים וחפצים להצדיקה ולזכותה לא ידעתי מה מקשה בס' דברי דוד עוד על התוס' מהא דיליף רבי בסנהדרין דף ל"ב מסוטה דפותחין בזכות תחלה מדהתחיל באם לא שכב הא הי' צריך להתחיל כן משום דהוי חלוקת ההן להקדים ללאו כמ"ש לעיל דבריו בכלל ה' והא לפי הבנתו היינו טעמא דזה מקרי הן משום דחפצים בזכותה והיינו נמי דקאמר רבי פותחין בזכות תחלה ודו"ק

(ג) הרמ"א באה"ע סי' ל"ח הביאו משם הר"ן בפ' מ"ש דאם הקדים לאו להן וחזר וסיים בלאו הוי תנאי מעליא ובחלקת מחוקק שם הקשה דלמה לי' להביא מהר"ן והיא גמרא ערוכה בש"ס שם בהא דאתקון שמואל ורבא בגוטא דשכ"מ ועיין במל"מ ואפשר לתרץ דמן הש"ס הי' אפשר לומר דגם חלוקת דאם לא מתי הוי הן משום דאנו רוצים בכך כמ"ש התוס' בקידושין לפי הבנת הט"ז הנ"ל באות הקדום ואע"ג דבש"ס שם מבואר דמקרי לאו ולכן הקשה הט"ז מזה על התוס' מ"מ הי' אפשר לומר דלענין זה מהני סברת התוס' הנ"ל דיועיל מה שסיים לבסוף בלאו והבן

כלל ח' אי בעינן במעכשיו ובעל מנת דיני

תנאי

(א) דעת הגאונים והרי"ף והרמב"ם דבמעכשיו ובתנאי דעל מנת לא בעינן דיני תנאי. וכן נראה שהוא דעת הראב"ד שהר"ן והה"מ כ' משמו טעם לזה דדוקא בתנאי דאם שהתנאי גורם שלא תחול המעשה עד שעה שיתקיים התנאי אמרינן דלא אתי דבור ומבטל מעשה אא"כ התנה כהילכתו וכתנאי ב"ג וב"ר אבל בתנאי דמעכשיו דעכ"פ אם יתקיים התנאי יתקיים המעשה למפרע משעה ראשונה לא מקרי ביטול מעשה ולא בעינן ד"ת ע"כ וכ' הה"מ שהכריחם לזה לשון המשניות דקידושין שהם בע"מ דכמעכשיו דמי ולא הוזכר כפילת התנאי ע"כ והרמב"ן הקשה מש"ס דגיטין דף ע"ו ע"מ שתשמשי את אבא ר"מ אומר ה"ז גט אע"ג שלא נתקיים התנאי מפני שלא כפלו הרי דבע"מ בעי ג"כ ת"כ. אמנם קושי' זו כבר מתורצת במ"ש הרמב"ם בפי' המשנה דפ' האומר ר"מ אומר כל תנאי שאינו כתנאי ב"ג וב"ר וכו' וז"ל וזה הנקרא ת"כ והוא מחויב אפי' אם אמר ע"מ כמו באלו בבות הנקדמות אר"מ שצריך ג"כ ת"כ ואין הלכה כר"מ עכ"ל ור"ל במה דס"ל דבע"מ בעי ת"כ ומתורץ נמי מה שהקשה הר"ן בפ' מ"ש מן הירושלמי דלר"מ בעינן בע"מ ת"כ. אכן לעומת זה אזדא לה נמי מ"ש הה"מ להוכיח מלשון המשניות דקידושין דלא הוזכר ת"כ משום דמיירי בע"מ. דהא לפי מה שפי' הרמב"ם קאי ר"מ באמת על כל אלו הבבות הנקדמות ואי דס"ל להרמב"ם דלא קימ"ל בהא כר"מ מ"מ עכ"פ אין ראי' מאותן המשניות ועיין בלח"מ פ"י מהל' גירושין וגם בהני משניות דגיטין פליג ר"מ ולא מכרעא הלכה אמנם עקרן של דברים דילפי לכלל זה כמ"ש הרא"ש והר"ן בפ' מ"ש דף ע"ה דמהא דמשני רב אשי שם ברייתא דה"ז גיטך ע"מ שתחזירי לי הנייר הא מני רבי היא דס"ל ע"מ כאומר מעכשיו דמי מוכחא לה הרי"ף והרמב"ם דבע"מ ומעכשיו לא בעינן דיני תנאי

(ב) והרמב"ן והרשב"א והר"ן הקשו על שיטה זו מהא דאתקון שמוחל ורבא בגיטא דשכ"מ בכל דיני תנאי בכפול ובהן קודם ללאו ובתקל"מ אע"ג דשכ"מ מעכשיו מגרש לה דאל"כ אם אמר ה"ז גיטך אם מתי אין גט לאחר מיתה. ואעפ"י שנראה מדברי הרמב"ם בפ"ט מהל' גירושין שנשמר מקושי' זו וכ' בדאתקין שמואל מיירי שאינו רוצה לגרשה מעכשיו אכן דבריו תמוהים דבלא מעכשיו לא משכחת כלל. והה"מ תי' שם דס"ל להרמב"ם דהא דאמרינן דאם מתי שתי לשונות משמע היינו אם לא אמר רק אם מתי יש במשמע שכוונתו לאחר מיתה אכן אם כפל לומר ג"כ אם לא מתי לא יהא גט אהני לי' כפילו לפרש דבריו שנתכוין לתנאי שאם מתי יהא גט מחיים שעה אחת קודם מיתתו עכ"ד ועיין בלח"מ שם שתי' קצת בא"א דאהני לי' כפילו שיהי' גט ומיתה באין כאחת עי"ש. והנה הלח"מ הקשה שם ע"ד הה"מ דא"כ הא דקימ"ל דבאם מתי אינו גט מיירי דלא כפל תנאו נימא דהתנאי בטל ומעשה קיים ולמהוי גיטא מעכשיו ע"כ ולפיענ"ד לק"מ דבלא כפל אמרינן דיש במשמע לשונו אחד מיתה והוי כקובע זמן דאינו ענין לתנאי כלל וכמו שביאר הרמב"ם שם בריש פ"ט מהל' גירושין שוב ראיתי בפני יהושע במס' גיטין במתניתין דאם מתי שהרגיש במה. אמנם לולא דבריהם הי' נ"ל לתרץ דברי הרמב"ם עפ"י מה דאיתא בפ' מ"ש דף ע"ד בפלוגתא דר"ה ור"י בע"מ אי כמעכשיו דמי אי אשמועינן קידושין דלקרובה. קאתי אבל גירושין דלרחוקה קאתי אימא דלאו מעכשיו קאמר ופירש"י דבגט מסתמא בקושי מגרהה. ולפי"ז י"ל דלכן אתקין שמואל בגיטא דשכ"מ כל דיני תנאי דחייש אפי' יאמר מעכשיו לא יגמור בלבו כן כיון דמיירי דמגרשה כדי שלא תפול לפני יבם דודאי בקושי גדול מגרשה נגד רצונו ויש לדייק כן בלשון הרמב"ם שכ' שם חולה שמגרש אשתו כדי שלא תפול לפני יבם ואינו רוצה לגרש מעכשיו עי"ש ור"ל אפי' יאמר כן ובזה נסתלק ג"כ קושית הלח"מ על ד' הה"מ דמ"מ הוי"ל לתקן שיאמר מעכשיו ולא ליבעי דיני תנאי ולפי מ"ש ניחא