תפארת מנחם על הרמב"ם קט

קאי על לשון לא יהא גט אם לא מתי דבהאי לישנא לא איכפת לן כיון שאמר בפירוש שלא יהא גט איך שייך לומר שכבר קיים המעשה ולא יועיל התנאי אח"כ וכמש"כ לעיל סברת מוהרמי"ט ז"ל אכן כוונת הש"ס דהוי מקל"ת משום דבור ה"ז גיטך שהקדים בתחלה אבל אם אמר לאשה אם תתני מנה האמ"ל ולא תהא מקודשת אם לא תתני שבחלוקה הראשונה הקדים תל"מ ומה שאמר בחלוקה שני' ולא תהא מקודשת וכו' ודאי דאין סברא לומר שקיים מעשה הקידושין במ"ש ולא תהי' מקודשת וכמו שנתבאר. ועלה בידינו דברי מוהרמי"ט נכונים מצד הסברא ולא קשה מש"ס הנ"ל. ועפי"ז יש להסכים גם דעת התוס' לזה דבחלוקת הלאו אין נ"מ בקדימת תל"מ. אכן מבואר מדברי התוס' שם בדבור הקדום דבסוטה חלוקה הראשונה אם לא שכב הנקי הוא חליקת הלאו אלא דמקדמינן לי' משום דמה שאנו רוצים שתעשה חשוב הן. ומ"מ גם חלוקה השני' חנקי ואת כי שטית הוי חלוקת הן ועכ"פ אמירת חנקי דהוי המעשה לדעת התוס' יש להקפיד בו משום קדימת מעשה דהיינו מפני שקדם וקיים דבור חנקי ואין זה דומה כלל לתנאי דכל מקום דהחלוקה השני' הוא הלאו ושולל המעשה י"ל דגם התוס' מודים לסברת מוהרמי"ט דאין קפידא כלל בקדימת מל"ת ומתורץ תמיהת מוהרמי"ט על התוס' וגם דברי מוהרמי"ט מצד עצמן נכונים ואליו תשמעון דבחלוקה השני' שהיא הלאו א"צ קדימת תל"מ כן נ"ל בס"ד

(יוד) ולענין ספיקו של המשל"מ שהבאתי לעיל אות ד' בהקדים מל"ת ואח"כ אמר שני החלוקות כדינם כגון שאמר האמ"ל אם תתני לי מנה וחזר ואמר אם תתני תהא מקודשת ואם לא תתני לא תהא מקודשת והעלה המל"מ בשם מוהר"י באסא"ן ז"ל דכה"ג הוי תנאי אע"ג שדחה בעצמו ראייתו מהא דאתקין שמואל עי"ש. ולפי מה שביארתי לעיל דברי הרמב"ם בהלכה ד' מבואר כן דמהני וגם כ' דהא דכ' הרמב"ם דאחר המעשה בפועל לא מהני אפי' ת"כ כדינו חידוש הוא ושנראה דדעת רש"י בסוף פ' השוכר דגם בכה"ג מהני לכן עכ"פ בהקדים באמירה וחזר וכפל אח"כ כדינו יש לנו לומר דמהני. ואע"ג דלפי הבנת רבותינו הר"ן והה"מ בדברי הרמב"ם משמע דלא ס"ל כן מ"מ הא לפי הבנתם יותר מזה ס"ל להרמב"ם דבאמירה אין קפידא כלל בקדימת תל"מ. ואפי' הראב"ד לא השיג עליו רק דבתנאי ב"ג וב"ר הי' באמירה לכן אם כפל אח"כ בשוי החלוקות כדינו לא מוכח מתנאי ב"ג וב"ר די"ל דהא דדייק מרע"ה שם להזכיר תקל"מ מפני שלא רצה לאומרו שלשה פעמים. ואדרבה לפי מה שביארתי בעניותי שם דברי הרמב"ם י"ל דד"ז הוא מחלוקת הרמב"ם והראב"ד כמו שנתבאר לעיל אבל לפי הבנת רבותינו י"ל דכ"ע מודים בזה דמהני לכן אע"ג שראיתי בספרי המחברים שתופסים לדינא דבהזכיר פ"א המעשה מקודם לא מהני עוד במה שחזר וכפל בתקל"מ אכן לא מצאתי ראי' בדבריהם כ"א שדחו ראיית המל"מ מהא דאתקין שמואל והרי כבר דחה בעצמו ראי' זו ומ"מ העלה כן בשם הגדולים. וכן נלענ"ד מבואר להדיא מלשון הה"מ בפ"ט מהל' גירושין שהבאתי לעיל אות יו"ד בסוף דבריו וז"ל ואם א"ל הרי את מגורשת ואם לא תתני לא תהא מגורשת ה"ז מגורשת אעפ"י שלא נתנה מפני שלא כפל תנאו ע"כ ולא אמר מפני שהקדים מל"ת כ"א מפני שלא כפל משמע שאם כפל אח"כ מהני אלא די"ל דעומד שם בביאור לשון הרמב"ם ולהרמב"ם אין קפידא באמירה בקדימת מל"ת לפי הבנת הה"מ בדבריו בפירקין. מ"מ גם בזה עצמו שנחלקו הפוסקים עליו דבאמירה יש קפידא קשה הדבר לכל עוברי בעמק הלכה להבין טעם הדבר כנודע והבו דלא לוסיף עלה. וגם א"ת דמב"ג וב"ר ילפינן והיא גזיה"כ אין לך בו אלא חידושו ע"כ נראה עיקר כדעת המל"מ אך אין תלמיד כמוני מכריע לא להלכה ולא למעשה: כלל זיין דין הן קודם

ללאו

(א) דין דין זה דבעינן בתנאי הן קודם ללאו מקורו נפתח מהא דאתקיף לי' רבא לשמואל בגיטין דף ע"ה ע"ב מכדי כל תנאי מהיכי גמרינן מתנאי ב"ג וב"ר מה התם הן קודם ללאו וכו' ומשמע שם דשמואל לא ס"ל כן אמנם קימ"ל כרבא וזולת זה לא נמצא עוד בש"ס. ורש"י בפ' האומר דף ס"א במתניתין ר"מ אומר כל תנאי שאינו כתנאי ב"ג וב"ר אינו תנאי פי' וז"ל כל תנאי שאינו כפול כתנאי ב"ג וב"ר וכו' ושמעינן נמי דבעינן הן קודם ללאו דלא אמר תחלה אם לא יעברו אל תתנו ואם יעברו ונתתם. ואח"כ בפלוגתא דרחב"ג פי' וז"ל אתנאי כפול לחודא פלוג למימר שא"צ לכפול דמכלל הן נשמע לאו ע"כ ולכאורה משמע דגם בהן קודם ללאו מודה רחב"ג דבעינן אמנם קשה הדבר לאומרו כיון דלרחב"ג א"צ ת"כ וסגי בהן לחוד דמכלל הן נשמע לאו א"כ מה היא גריעותא במה שהזכיר לאו מקודם שהוא חיזוק התנאי והר"ן בגיטין בפ' מ"ש כ' בטעמא דבעינן הק"ל משום דאם מסיים בהן אמרינן דבגמר דבריו אדם נתפס והתנאי בטל והמעשה קיים ע"כ ומדבריו למדו הב"ש והמל"מ דאפי' הקדים הן ללאו וחזר וסיים בהן התנאי בטל משום דבגמר דבריו נתפס אמנם כ"ז למאן דבעי ת"כ ולית לי' מכלל הן אתה שומע לאו וכיון שנתפס בגמר דבריו בטלו דבריו הראשונים והוי כלא אמר אלא הן לחודא. אבל למאן דלא בעי ת"כ פשיטא דלא גרע מהן לחודא ועוד כיון דס"ל דמכלל הן אתה שומע לאו א"כ גם בסיום דבריו נשמע הלאו וכבר כתבו האחרונים דאפי' לדידן אם הקדים לאו להן וחזר וסיים בלאו מהני והוא מבואר בש"ס בהא דאתקון רבא בגיטא דשכ"מ שהיא מרא דהך שמעתא כנ"ל ובדברי הר"ן עצמו שם וא"כ לרחב"ג דס"ל מכלל האש"ל לא שייך לומר דבגמר דבריו אדם נתפס והוי כאלו חזר וסיים בלאו ומצאתי שהרגישו המחברים בזה ובס' פתח הבית כ' בשם בעל מכתב מאלי' די"ל כיון שכפל התנאי חזינן דכוונתו שיהי' כדין תנאי דב"ג, וב"ר לכן צריך שיקדים ההן וכן כ' בס' הפלאה בקו"א סי' ל"ח אמנם מבואר דהוצרכו לדוחק זה כדי לתרץ דברי רש"י אמנם לענ"ד שפר קדמנא דאע"ג דכ' רש"י דעל תנאי כפול לחודא פליג בכלל הדברים דפליג ג"כ בהק"ל דדברי' אחדים הם כיון דלא בעי ת"כ וסגי בהן לחודא אין ענין כלל לקדימת הן ללאו כיון דא"צ לחלוקת הלאו כלל ובמה שאמרו לא גרע וכן נראה שהבינו התוס' בכוונת רש"י שכ' שם וז"ל פי' בקונטרס דאתנאי כפול לחודא פליג אבל לעולם בעי תנאי קודם למעשה עכ"ל משמע דלא מודה רק בתנאי קל"מ וכן מבואר מלשון הר"ן בפ' מ"ש וז"ל ונראה מדברי רש"י ז"ל דתנאי קודם למעשה ותנאי בד"א ומעשה בד"א אפי' לרבנן בעינן דלא איפלוג אלא בכפילא עכ"ל הרי אע"ג דסיים דלא איפלוג אלא בכפילא מ"מ לא חשיב מעיקרא בין הני דמודו הן קודם ללאו משום דהוא בכלל מ"ש דאיפלוג בכפילא ויותר מזה מצאתי מבואר בחי' הריטב"א בפ' האומר דלא פליג רחב"ג אלא בת"כ ובהן קודם ללאו דקסבר מכלל הן אתה שומע לאו עכ"ל הרי דדעתו כדעת רש"י וכ' להדיא דבהן קודם ללאו נמי פליג משום דמכלל הן אתה שומע לאו. והנה התוס' והר"ן בפ' האומר נחלקו על רש"י בזה וכ' דרחב"ג פליג בכולהו דיני תנאים דא"צ ולא מודה כ"א באיזה משפטי תנאים דאסברא לן עי"ש. אכן לפי מה שנתבאר גם לדעת רש"י פליג עכ"פ גם בהק"ל כמו דפליג בת"כ ונ"מ אפי' לדידן דקימ"ל כר"מ ובעי הק"ל ואם הקדים לאו להן התנאי בטל ולכן למאן דחייש לחומרא עכ"פ כר"מ כמו שנתבאר בכלל ה' מ"מ היכי דלא בעינן תנאי כפול כגון באומדנא דמוכח וכן במעכשיו ובתנאי דעל מנת לדעת הרי"ף והרמב"ם אפי' הקדים לאו להן לית לה בה והתנאי קיים דלא גרע מאלו אמר הן לחודא והארכתי בזה משום דנ"מ לדידן כנ"ל והב"ש בסי' ל"ח כ' על דברי המחבר שם שהם דברי הרמב"ם דבמעכשיו לא בעינן דיני תנאי כ' וז"ל מיהו הן קודם ללאו למ"ש בשם הר"ן צריך לעולם לסיים בלאו עכ"ל. ולפי מה שנתבאר דדין הן קודם ללאו תלוי' בדין ת"כ אין ראי' כלל מדברי הר"ן דהא דכ' הר"ן דבמסיים בהן בגמר דבריו נתפס ר"ל דעי"ז נתבטלו דבריו הראשונים והוי כלא אמר רק הן לחודא ולא כפל לתנאי' אבל במעכשיו דא"צ לת"כ פשיטא דסגי בהן לחודא וה"ה אם הקדים לאו להן לא גרע כמ"ש לעיל ואלו הוי ראה הב"ש דברי הריטב"א הנ"ל לא הי' כ"כ בפשיטות אע"ג שיש לדחות לאידך גיסא דגם מדברי הריטב"א אין ראי' כמו שנתבאר לעיל ודוק ואם באנו לדייק ד"ז מדברי הרמב"ם שכ' בפירקין הלכה י"ז וז"ל כל האומר מעכשיו א"צ לכפול תנאו ולא להקדים תנאי למעשה אבל צריך להתנות בדבר שאפשר לקיימו וכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו וא"צ לכפול התנאי ולא