תפארת מנחם על הרמב"ם קח

האמ"ל אם תתני לי מנה ואם לא תתני לא תהא מקודשת מהו ע"כ ועיי' מ"ש לעיל כלל א' אות י"ד דיש להוכיח ד"ז מתוס' דגיטין פ' המביא תנין דף ך' על הך מימרא דרבא בהילך אתרוג ע"מ שתחזירהו לי וז"ל ואע"ג דבהאי דאתרוג נמי מעשה קודם לתנאי לא דק רבא במילתי' למינקט התנאי כמו שצריך להתנות עכ"ל והתוס' אזדו בזה לפי שיטת תירוצם שכ' בפ' לולב הגזול ובפ' י"נ דאע"ג דלא כפל לתנאי' דאם לא תחזיר וכו' לא חש להאריך ומיירי בת"כ אלא דמכל מקום קשה בשלמא דלא חש להאריך ולבאר כפילת התנאי ניחא אבל מה דשינה ונקט בלשונו היפך הדין ודאי קשה וכה"ג כ' הלח"מ בפירקין הלכה ד' דלא דמי חסרון לשון לשינוי ולכן צ"ל כיון דלא דק רבא במילתי' ומיירי באמת שכפל לתנאי לכן אע"ג דבחלוקה הראשונה הקדים המל"ת י"ל דבחלוקה השני' הקדים התל"מ ומהני ולא הוי היפך הדין. אכן בטור סי' ל"ח מבואר להדיא דלא מהני בכה"ג וכן הוא מצד הסברא דאם נסלק דבריו הראשונים אין כאן תנאי כפול ודברי התוס' הנ"ל י"ל כיון דלא חש להאריך ומשכחת לה בכפל אח"כ שני החלוקות כדינו אם תחזיר ואם לא תחזיר. ומ"ש מוהר"ם בן חביב מהא דכ' הטור באו"ח סי' תרנ"ח בשם י"א דבאתרוג א"צ להחזירו אא"כ כפל תנאו שאמר הילך ע"מ שתחזירהו לי ואם לא תחזירהו לי לא ליהוי מתנה ע"כ וקשה הא מ"מ התנאי בטל דהקדים המעשה לתנאי ומוכח מזה דכה"ג מהני משום דהקדים התנאי למעשה בחלוקה הראשונה עכ"ד. יש לומר דדעת הי"א כהגאונים שהביא בחי' הרשב"א בפ' מ"ש דמעכשיו מועיל שא"צ דיני תנאי אבל לענין ת"כ לא מהני מפני שהוא עיקר חיזוק התנאי. וי"ל דס"ל להי"א לחלק לענין אומדנא דמוכח כה"ג דבאתרוג שם מיירי שאין לו אתרוג אחר ולכן דעת הטור דאפי' ת"כ א"צ והי"א ס"ל דלענין ת"כ לא מהני אבל לשאר דיני תנאי מהני וא"ש

(ח) והנה יש מקום לומר דדין זה היא פלוגתא דאביי ורבא בפ' מ"ש דף ע"ה בברייתא דה"ז גיטך ע"מ שהנייר שלי דאביי מוקי לה כר"מ ומשום דלא כפל לתנאו התנאי בטל ורבא אתקיף לי' דאפי' כפל לתנאו הא הוי מעשה קל"ת ע"כ ומקשים שם וכי יפלוג אביי על מתניתין דס"פ השוכר דבעינן תקל"מ ולפי' הנ"ל י"ל דאביי אמר משום דלא כפל אבל אי כפל משכחת לה דהתנאי קיים אע"ג שהקדים בחלוקה הראשונה מל"ת אם בחלוקה השני' הקדים תל"מ שפיר דמי ורבא דאתקיף לי' ס"ל דלא מהני וקימ"ל הילכתא כרבא לגבי אביי והיינו כדאמרן דמסתברא כנ"ל. אכן י"ל בא"א דכ"ע מודו דלא מהני בכה"ג אך י"ל דגם אביי ורבא ס"ל דע"מ כמעכשיו דמי וכמו שהוכיחו התוס' שם דרבא עכ"פ ודאי דס"ל כן ואביי ס"ל דמעכשיו מהני לשאר דיני תנאי ולא מהני לענין ת"כ. ורבא ס"ל דאפי' לשאר דיני תנאי לא מהני לכן אמר משום דקדם מל"ת ורב אשי הוא דחדית דמעכשיו מהני לכל דיני תנאי

(ט) במשנה למלך נסתפק בדין תנאי קודם למעשה אם גם בכפל צריך שיקדים תל"מ דהיינו אם צריך דוקא שיאמר אם תתני תהי' מקודשת ואם לא תתני לא תהא מקודשת אבל אם אמר ולא תהא מקודשת אם לא תתני לא מהני או דילמא כיון שבחלוקה הראשונה הקדים תל"מ וחלוקה השני' לא בא כ"א משום כפל וכל שכפל אין חילוק בין הקדים תל"מ או מל"ת וכ' דמדברי התוס' בקידושין דף ס"ב שהקשו על פירש"י שם שפי' הנקי כתיב דשדינן לי' אקרא דבתרי' חנקי ואת כי שטית וכ' התוס' וז"ל דקשה הא הוי"ל מקל"ת ע"כ והא שם כבר נאמרה החלוקה הראשונה כדינה אם לא שכב הנקי דהוי תקל"מ ואפי"ה ס"ל לתוס' דגם בכפילת התנאי בעינן תקל"מ וכ' שראה בחי' מוהרי"ט שתמה על התוס' דמאי נ"מ בלאו להקדים המעשה והלא לא נצרך כ"א משום כפילא אטו האומר אם תתני לי תהא מקודשת ולא תהא מקודשת אם לא תתני מי לא הוי תנאי עכ"ד מוהרי"ט ולא ידעתי אם מסברא כ"כ או יש לו ראי' לזה והן אמת דבתנאי דב"ג וב"ר מצינו גם בכפל תקל"מ והדבר צריך תלמוד עכ"ל המל"מ והנה נראה כדברי מוהרי"ט ז"ל מסברא דבשלמא בחלוקת ההן אם הקדים מל"ת כגון האמ"ל אם תתנו י"ל דלא אתי תנאי ומבטל מעשה דקדמי' וכמו שפירש"י במתניתין דפ' האומר דף ס"א וז"ל מדלא אמר תנו להם אם יעברו משמע דאי אמר הכי לא אתי תנאה ומבטל מעשה המתנה דקדמי' עכ"ל אבל בחלוקת הלאו אם אמר לא תהא מקודשת אם לא תתני הנאמר שכבר נתקיים המעשה במה שהקדימה הא אמר שלא תהא מקודשת. ואע"ג דבתנאי ב"ג וב"ר אם גם בחלוקת הלאו תקל"מ כבר נתבאר די"ל דמה דחזי לן מסברא ילפינן ומה דלא חזי לן אמרינן דלאו בקפידא הוי. אמנם הדבר העומד לנגדינו סוגית הש"ס דגיטין דף ע"ה בהא דאתקין שמואל בגיטא דשכ"מ וכו' דפריך התם ונימא לא יהא גט אם לא מתי ומשני בעינן תקל"מ והא התם חלוקת הלאו הוא ובעי תקל"מ. שוב ראיתי בס' הפלאה בפ' האומר דף ס"א שכ"כ דמן הסברא י"ל דבלאו לא בעינן תקל"מ ולא הביא דברי מוהרי"ט ז"ל וגם ישב הא דב"ג וב"ר בא"א אלא שהקשה ע"ז מש"ס הנ"ל אכן לענ"ד כאשר נשים לדברי לד הש"ס הנ"ל הצריך ביאור ג"ז יתישב. וז"ל הש"ס אתקין שמואל בגיטא דשכ"מ אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ולימא אם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט לא מקדים אינש פורעניתא לנפשי' ולימא לא יהא גט אם לא מתי בעינן תקל"מ ע"כ והנה בקושי' השני' דלימא לא יהא גט אם לא מתי קשה טובא דמה נ"מ דנימא הכי בשלמא במה דמקשה דנימא אם מתי וכו' היינו כדי להקדים הן ללאו אכן בזה לכאורה אין שום נ"מ עוד קשה הא לעיל מינה אמרינן דבעינן תקל"מ ומה מקשה והא עדין לחלוחית הדיו קיימת כמו שהקשה בשעה"מ עי"ש עוד יש לדקדק אמאי לא סיים בקושי' השני' הלשון בכפילות שיאמר לא יהא גט אם לא מתי ויהא גט אם מתי כדמסיים בקושי' הראשונה בת"כ. ולתרץ כ"ז נקדים דברי הרמב"ם פ"ט מהל' גירושין הלכה ואו וז"ל הנותן גט ליד אשתו וא"ל אם לא תתני לי מאתים זוז אין זה גט או אין את מגורשת ה"ז לא גירש כלל ואין כאן גט לא על תנאי ולא תלוי במעשה עכ"ל וכ' הה"מ וז"ל פי' בשלא אמר לה ה"ז גיטך אלא נתנו לה וא"ל אם לא תתני וכו' ואעפ"י שמשמעו שאם תתן תהא מגורשת דמכלל לאו אתה שומע הן כיון שלא הזכיר גירושין בפירוש ולא א"ל ה"ז גיטך אינה מגורשת ואם א"ל הרי את מגורשת ואם לא תתני לא תהא מגורשת ה"ז מגורשת אעפ"י שלא נתנה מפני שלא כפל תנאו עכ"ל מבואר מזה דאם הזכיר חלוקת הלאו לחוד ולא הזכיר המעשה בתחילתו התנאי מבטל המעשה לגמרי אעפ"י שנתקיים התנאי ולכן מוכרח להזכיר המעשה דהיינו שיאמר לה ה"ז גיטך וכיון שהזכיר המעשה שוב אין התנאי יכול לבטל המעשה אא"כ כפלו. ועפי"ז י"ל דהמקשה ולימא לא יהב גט וכו' הי' סבור דהא דאתקין שמואל אם לא מתי וכו' ואם מתי בכפילא. היינו משום דצריך להזכיר עכ"פ המעשה שתהא מגורשת ע"כ מוכרח לומר ואם מתי יהא גט. ואם יזכיר המעשה בתחילתו שיאמר לה ה"ז גיטך ממילא צריך תנאי כפול ואע"ג דאם הי' אומר אם מתי יהא גט לחוד הוי סגי דיש כאן הזכרת המעשה וגם התנאי ולענין התנאי הוי אמרינן דמכלל לאש"ה מ"מ כבר אמר דלא אפשר לתקן הכי משום דלא מקדים אינש פורענותא לנפשי' ע"כ שיכל את דבריו דלימא לא יהא גט אם לא מתי ור"ל דיאמר מתחלה ה"ז גיטך להזכיר המעשה ואח"כ יאמר ולא יהא גט אם לא מתי והוי ס"ל דבכה"ג שיאמר תיכף ולא יהא גט תוך כ"ד בלי הפסקת דברים סגי דליהוי תנאה לבטל המעשה אפי' בלא כפילא והא דאמרינן דמעשה קודם לתנאי לא מהני היינו בכגון שיאמר ה"ז גיטך אם מתי ואם לא מתי לא יהא גט או שיאמר ה"ז גיטך ואם לא מתי לא יהא גט שהפסיק בין דיבור ה"ז גיטך לדיבור לא יהא גט ומתורץ קושית השעה"מ הנ"ל נמצא עכ"פ כיון דלא סיים המקשה שיאמר ג"כ ויהא גט אם מתי ובהאי לישנא לחוד דלא יהא גט אם לא מתי פשיטא דלא מהני כלל כמו שמבואר מדברי הרמב"ם הנ"ל כיון שלא הזכיר המעשה כלל וגם נראה דעיקר כוונת המקשה הי' שלא יאמר כ"א האי לישנא לחוד בלא כפילא דאל"כ מה נ"מ וכמו שהקשיתי לעיל ולכן לא סיים חלוקת ההן וכיון שכן ע"כ צ"ל דכוונתו שיזכיר עכ"פ המעשה מתחלה שיאמר ה"ז גיטך ולא יהא גט וכו' והי' סבור דבכה"ג א"צ לכפול אע"ג שיש מעשה בתחילתו והתרצן השיב לו דמ"מ הוי מעשה קודם לתנאי ולא מהני כיון שהזכיר המעשה בתחילתו ובע"כ יצטרך לכפול ולסיים אם מתי יהא גט דאם יכפיל ויהא גט אם מתי שוב הוי בחלוקת ההן מקל"ת ובכה"ג פשיטא דלא מהני] ולכן שוב אין נ"מ בתקנה זו ומתורצים דברי הש"ס היטב. ונמצא לפי"ז מה דמשני שם דהוי מקל"ת לא