תפארת מנחם על הרמב"ם קז

דליתא ואח"כ התנה כדין וכו' והעלה בסוף דבריו דבכה"ג הוי תנאי מעליא ולכן הסכימו גדולי הדור ובכללם הרב מוהר"י באס"אן ז"ל א"כ פשיטא די"ל דזה דעת הרמב"ם ז"ל במ"ש מפני שהקדים ונתן וכו' דבלא נתן לא איכפת במה שהקדים לומר האמ"ל כיון שחזר ואמר שני החלוקות כדינם וזה סייעתא גדולה לדעת הגדולים והמל"מ והא דלא הביא המל"מ ראי' זו מדברי הרמב"ם מפני שנמשך בכוונת הרמב"ם אחרי הבנת רבותינו הר"ן והה"מ דס"ל דבאמירה אין קפידא כלל כמובן. לכן עכ"פ נכון הדבר וקרוב מאד לשמוע דכן הי' כוונת הרמב"ם וגם דמבואר מלשונו בהלכה ג' דגם באמירה יש קפידא ע"כ יש לנו לומר הא דנשמע מדבריו בהלכה ד' דבאמירה אין קפידא היינו טעמא מפני שאחר שאמר האמ"ל חזר התנאי כדינו מסלקינן דבריו הראשונים כמאן דליתא כמ"ש המל"מ. אבל בנתן ואח"כ השלים התנאי אע"ג שאמר אח"כ התנאי כדינו בשני החלוקות לא מהני כ כיון שכבר קדם המעשה בפועל. ואדרבה דין זה הוא יותר חידוש מהיכי דהקדים המעשה לתנאי באמירה שלא הי' התנאי כדינו משא"כ הכא שהי' התנאי כדינו אלא שהקדים המעשה בפועל מ"מ הא אמר תיכף אח"כ התנאי כדינו תוך כדי דבור ואע"ג דבקידושין קימ"ל דתוך כ"ד לאו כדבור דמי הכא שאני דהם דברים אחדים בלא הפסקה וסוף דבריו אריש דבריו קסמיך כמ"ש הכ"מ. ודברי הה"מ והר"ן ז"ל שלא הבינו כן בדעת הרמב"ם לא זכיתי להבין ודעת קדושים לא מצאתי. אכן הראב"ד בהשגות אפשר לומר שהבין ג"כ בדעת הרמב"ם דהיכי דאם לא אמר רק האמ"ל אם תתני ואם לא תתני לא תהא מקודשת לא הוי תנאי רק דבהלכה ד' כיון שאחר שאמר האמ"ל חזר התנאי בשני החלוקות כדינו מהני דמסלקינן דבריו הראשונים וכמסקנת המל"מ אלא שמא להשיג גם על דין זה דס"ל כיון שהקדים המעשה בתחלת דבריו כבר קיים המעשה ולא מהני אע"ג שחזר אח"כ התנאי כדינו וכמו שבאמת נסתפק בזה המל"מ בתחלה. נמצא דלפי"ז יהי' ד"ז שנסתפק בו המל"מ מחלוקת והראב"ד ז"ל ודו"ק. וראיתי בס' פתח הבית שכ' שבס' עצמות יוסף כ' דדעת הרמב"ם ג"כ דגם באמירה בעינן תנאי קודם למעשה אך לא הביא דבריו כלל ואין הס' בידי ומ"מ נהניתי שמצאתי לי רב וגדול שסובר כן בדעת הרמב"ם ואולי טעמו ונימוקו עמו על דרך שביארנו

(ה) ולפי"ז דהרמב"ם ס"ל כשיטת הפוסקים דגם באמירה בעינן שיקדים תנאי למעשה אתי' הא דאתקין שמואל בגיטא דשכ"מ כפשוטו וכן הא דאתקיף רבא לאביי ואדרבה משם יליף לה דגם באמירה בעינן תקל"מ. והדין השני דלאחר המעשה בפועל לא מהני אפי' התנה אח"כ ב' החלוקות כדינו יליף ממתניתין דסוף פ' השוכר כל תנאי שיש מעשה בתחילתו וכן מפרש לה הרמב"ם שם בפי' המשנה עי"ש ותרווייהו אליבא דר"מ דיליף מתנאי ב"ג וב"ר דהתם הוי באמירה קודם המעשה בפועל כמ"ש הראב"ד והקדים תל"מ. וכן כיון דשם הוי קודם המעשה וכל תנאי אי לאו דגמרינן משם לא הוי ידעינן מסברא כמ"ש התוס' בכתובות לכן לאחר המעשה דליכא למילף משם אמרינן מסברא דלא מהני והיינו דקאמרינן שם מאן שמעת לי' האי סברא ר"מ דתני אבא חלפתא כו' עי"ש. ובזה ניחא הא דנד אביי בפ' מ"ש דף ע"ה מתירוצא דרבא דהוי תקל"מ וכי יפלוג אביי על משנה דס"פ השוכר דבאמת לאו היינו דינא דהמתניתין וכ"כ בשעה"מ אלא שכ' דהרמב"ם פסק באמירה לחוד כאביי והיינו לפי הבנת הה"מ בדברי הרמב"ם אבל לפי"ז פסק כרבא דהילכתא כוותי' לגבי אביי. ומ"ש השעה"מ משום דגם רב אשי נד מתי' דרבא תמוה דהא הרמב"ם מפרש דברי רב אשי דבמעכשיו ל"ב דיני תנאי ומהתם יליף לה הרמב"ם ד"ז דבמעכשיו ל"ב משפטי התנאי וא"כ אין ראיה כלל מרב אשי ולכן י"ל דהילכתא כרבא ולדברינו באמת פסק כן ודו"ק. והנה לעיל כלל א' אות י"ז תי' קושית התוס' בס"פ השוכר על פירש"י ב"פ מ"ש שפי' דבתקל"מ כ"ע מודו והקשו התוס' מס"פ השוכר דקאמר הש"ס מאן שמעת לי האי סברא אלא ר"מ. וכתבתי לתרץ עפ"י מ"ש בחי' מוהרי"ט לתרץ דעת הרמב"ם דבאמירה אין קפידא בקדימת תל"מ א"כ הא דאתקיף לי' רבא לאביי בפ' מ"ש שם משום דהי' לו לרבא הכרח דמיירי שם בהקדים מסירת הגט לידה דהיינו המעשה בפועל עי"ש. ועפי"ז י"ל דהיינו דפירש"י דכ"ע מודו ובס"פ השוכר מיירי בקדימה באמירה ובזה לא שמעינן אלא לר"מ אכן כ"ז לפי הבנת רבותינו בדעת הרמב"ם ואוקמנא לי' לרש"י ג"כ בשיטה זו. אכן לפי דרכינו עתה בהבנת דעת הרמב"ם נ"ל לתרץ קושית התוס' להיפך דשם בפ' מ"ש דמיירי בהקדים התל"מ אע"ג דהוי רק באמירה כ"ע מודו דלא מהני אבל בס"פ השוכר דמיירי בהקדים המעשה בפועל אמנם מצד אחד עדיפא שאח"כ חזר והתנה שני החלוקות כדינו בתנאי קל"מ לא שמעינן אלא לר"מ והטעם מובן אכן אסברא לה ביותר לפי מ"ש הר"ן בגיטין פ' מ"ש וז"ל בקיצור על מ"ש רש"י דבתקל"מ כ"ע מודו תמהני דאדרבה י"ל דאפי' ר"מ לא בעי לה בשלמא ת"כ יליף מיתורא דלא הי' צריך לאומרו לדידי' אבל מה שהקדים שם משה תקל"מ שמא לאו בקפידא עביד ונ"ל דמוכחינן לה דאי איתא דאפי' מקל"ת מהני כשם שב"ג וב"ר הקדימו המעשה לתנאי כדאיתא בקראי כן הי' לו למשה להקדים המל"ת אלא ודאי מדשינה סידרן והקדים התל"מ דוקא הוא עכ"ד ולכן כ"ע מודו כדמוכח אבל האי דינא בהקדים המעשה בפועל דלא יועיל אח"כ אפי' התנה כדינו וכמשפטו ליכא למילף משם די"ל דמעשה שהי' כך הי' שהתנאי הי' קודם המעשה ובאמת גם אחר המעשה תכ"ד עכ"פ מהני ולכן לא שמעינן לה כ' לר"מ דאיהו ס"ל דכל תנאי לא מהני מסברא זולת מה שמצינו בתנאי דב"ג וב"ר כמו שנתבאר. וזה הי' נכון מאד לולא שרש"י בעצמו במתניתין דס"פ השוכר מפרש לה באמירה קודם עשיית המעשה וכן הדר ומפרש בש"ס שם דבמתניתין מיירי דהתנה קודש שמשך ולפי"ז גם מה דקאמר הש"ס מאן שמעת לי' האי סברא וכו' מיירי בהאי גוונא. אכן גם לפי דרכינו כאן יוכל לתרץ התי' שכ' לעיל בכלל א' להתקיים כמובן למעיין. וגם כאן לעיל אות א' כ' תי' על קושית התוס' הנ"ל:

(ו) אמנם כן ארווח לן בדרכינו זה לתרץ דברי רש"י בס"פ השוכר שפי' מה דאמרינן שם טעמא דרישא דמתנה שומר חנם להיות פטור ולא הוי מתנה עמש"ב משום דמעיקרא לא שיעבד נפשי' ופירש"י שהתנה קודם שמשך משא"כ במקדש ע"מ שאין לך עלי שוכו"ע מיירי שאמר אחר הקידושין. והקשו התוס' בכתובות דף נ"ו דא"כ ל"ל לר"מ לומר דתנאו בטל משום דהתנה עמש"ב תיפוק לי' דבלא"ה בטל דהוי מעשה קודם לתנאי ע"כ וי"ל דס"ל לרש"י דמיירי דהתנה אח"כ שני החלוקות כדינו בתנאי קל"מ וס"ל דבכה"ג אפי' לר"מ מהני אע"ג שקדם ואמר האמ"ל וכמ"ש לעיל בשם המשנה למלך דלענין תקל"מ מסלקינן דבריו הראשונים כמאן דליתי' והתנאי קיים בדבריו האחרונים. אך לענין מתנה עמש"ב י"ל דלאחר שאמר האמ"ל לא מהני ולפי"ז יהי' ספיקו של המל"מ פלוגתא דרש"י ותוס' ולעיל כתבנו דהוא מחלוקת הרמב"ם והראב"ד ז"ל. אכן לשון. רש"י שם שכ' וכי אמר האמ"ל וכו' וכי תפוס קידושין לגמרי תפוס משמע דמיירי דהקדים הנתינה בפועל ג"כ לתנאי. אלא דמ"מ י"ל שפיר דס"ל לרש"י כיון דהתנה אח"כ שני החלוקות כדינו בתקל"מ מהני אפילו לר"מ כיון שהוא תוך כ"ד ואע"ג דבקידושין קימ"ל דלא מהני חזרה תכ"ד מ"מ האי לאו חזרה היא וגם לא בהפסקה אמר כן ודברים אחדים הם לפרש דבריו הראשונים וכמ"ש הכ"מ וכ"כ בס' מחא"פ הל' צדקה סי' ט' והיינו דקאמרינן לעיל אות ד' דאדרבה האי דינא שכ' הרמב"ם בהלכה ד' חידוש הוא דחדית לן הרמב"ם דלאחר עשיית המעשה לא מהני שום תנאי אפי' תכ"ד. ואפי' בקידושין י"ל דמהני ומכ"ש בשאר דוכתי והרמב"ם כללא הוא דכייל לכל מקום בגיטין וקידושין ודיני ממונות. אמנם עכ"פ היכי דהקדים המעשה לתנאי אפי' באמירה לא נשמע מדברי הרמב"ם בהלכה ד' דמהני ואדרבה מדבריו בהלכה ג' מבואר דס"ל דלא מהני כשיטת כל הפוסקים

(ז) מוהר"מ בן חבי"ב ז"ל בס' כפות תמרים נסתפק אם הקדים המעשה לתנאי בראשונה בחלוקת ההן ואח"כ בכפולת התנאי בחלוקת הלאו הקדים התנאי כגון שא"ל