תפארת מנחם על הרמב"ם קו

אין הלכה כר"מ ואע"ג דתני לה גבי הילכתא פסיקתא הא איתא נמי התם בהאי מתניתין מה דלא הוי הילכתא דקתני ברישא המתנה עמש"ב תנאו בטל וקימ"ל דבדבר שבממון תנאו קיים עכ"ד. והנה לישב דברי הר"ח ז"ל אפשר לומר דס"ל דר"י דפליג על ר"מ דבדבר שבממון תנאו קיים מיירי בתנאי דע"מ ור"מ לטעמי' דגם בע"מ בעינן משפטי התנאים ולר"י י"ל עפ"י מה שביארתי לעיל בדין מתנה עמש"ב ב' טעמים לבטל התנאי א' משום דלא דמי לתנאי ב"ג וב"ר כמ"ש התוס' בכתובות שם והרמב"ן כ' בשם ר"ת משום דהוי תנאי שא"א לקיימו. והנה בע"מ כ' הר"ן בשם הראב' דלכן ל"ב דיני תנאי משום דבהתקיים התנאי ליכא ביטול מעשה כלל דחל מעכשיו. ולפי"ז במתנה עמש"ב דאי אפשר להתקיים לא מהני אפי' בעל מנת דהא יש בודאי ביטול מעשה. אכן לטעם דלא דמי לתנאי דב"ג וב"ר בע"מ לא בעינן דלידמי מטעם הראב"ד ולכן ס"ל לר"י לחלק דבדבר שבממון אפשר להתקיים עכ"פ שתמחול לו [עיי' בתוס' בכתובות שם דפלוגתא דר"מ ור"י מיירי בא"ל ע"מ שאין לך עלי דין שכו"ע אבל ע"מ שתפטרי אותי מהני דיכולה למחול וא"כ עכ"פ אפשר לקיים ודו"ק] לכן בעל מנת עכ"פ מהני ולא איכפת לן במה דלא דמי כיון שהמעשה חל מעכשיו בהתקיים התנאי. אבל באיסורא דלא שייך מחילה וא"א לקיים התנאי לא מהני מעכשיו והיינו טעמי' דר"י דבשו"כ תנאו קיים ובעונה תנאו בטל אמנם כ"ז בתנאי דע"מ אבל בתנאי דאם גם לר"י תנאו בטל אפי' בדבר שבממון משום דלא דמי לתנאי דב"ג וב"ר ולפי"ז י"ל דהא דתני במתניתין מתנה עמש"ב תנאו בטל אפי' בממון נמי הילכתא פסיקתא הוא והיינו בתנאי דאם וכמו שנתבאר. כ"ז נ"ל לישב דברי ר"ח ז"ל מקושית הריטב"א. אבל לפי מה שפסקו כל הפוסקים כר"י אפי' בתנאי דאם בדבר שבממון תנאו קיים א"כ ע"כ הא דתני במתניתין מתנה עמש"ב וכו' לאו הילכתא פסיקתא הוא א"כ גם בתנאי קודם למעשה אין ראי' דהלכה פסוקה הוא. וכדברי הריטב"א ז"ל ולכן מה שתמה בב"ש סי' ל"ח במ"ש בש"ע דכל משפטי התנאים הם מספיקא והקשה הא תנאי קודם למעשה הילכתא פסיקתא הוא אינו קושי' וכמו שנתבאר

(ג) וזה לשון רבינו בפירקון הלכה ב' ושיהי' התנאי קודם למעשה כיצד האומר לאשה אם תתני לי מאתים זוז האמ"ל ואם לא תתני לי לא תהא מקודשת לי ואחר שהתנה תנאי זה נתן לה הדינר הרי התנאי קיים וה"ז מקודשת על תנאי ואם נתנה מקודשת ואם לא נתנה אינה מקודשת (הלכה ד) אבל אם אמר לה האמ"ל בדינר זה ונתן הדינר בידה והשלים התנאי ואמר אם תתני מאתים זוז תהי' מקודשת ואם לא תתני לי לא תהי' מקודשת הרי התנאי בטל מפני שהקדים המעשה ונתן בידה ואח"כ התנה ואעפ"י שהכל תוך כ"ד ה"ז מקודשת מיד ואינה צריכה ליתן לו כלום עכ"ל. וכ' הה"מ שם והר"ן בפ' האומר דמבואר מדבריו דס"ל דאם הקדים המעשה לתנאי באמירה מ"מ הוי תנאי בעלמא דמפרש הא דתנינן במתניתין דס"פ השוכר כל תנאי שיש מעשה בתחילתו אינו תנאי היינו שהקדים המעשה בפועל עכ"ד. והראב"ד בהשגות שם כ' וז"ל לא זו הדרך אלא אפי' אמר הכל קודם המעשה ואח"כ נתן הדינר התנאי בטל משום דלא דמי לתנאי דב"ג וב"ר שאמר אם יעברו דהיינו התנאי והדר ונחתם דהיינו המעשה עכ"ל עוד הקשה הר"ן בפ' האומר מהא דאתקין שמואל בגיטא דשכ"מ בפ' מ"ש דף ע"ה דפריך שם ולימא לא יהא גט אם לא מתי ומשני בעינן תנאי קודם למעשה ואם איתא אפי' יאמר הכי קודם נתינת הגט לידה לא הוי מעשה קודם לתנאי לדעת הרמב"ם. עוד הקשו עליו בחי' מוהרי"ט ובלח"מ מהא דאיתא בפ' מ"ש שם דף ע"ה ה"ז גיטך ע"מ שתחזירי לי הנייר ה"ז מגורשת ואמר אביי משום דלא כפלי' לתנאי' ואתקיף לי' רבא טעמא דלא כפלי' הא כפלי' הוי תנאה מכדי כל תנאי מהיכי גמרינן מב"ג וב"ר והתם הוי תנאי קודם למעשה לאפוקי הכא דהוי מעשה קודם לתנאי ע"כ ולדעת הרמב"ם קשה טובא מי הגיד לו לרבא דהברייתא מיירי בא"ל כן לאחר שמסר הגט לידה הא י"ל דמיירי דא"ל קודם מסירת הגט לידה ולא איכפת לן בקדימת המעשה עכ"ד ולענ"ד הקלושה נראה דיש לישב כל הקושיות הנ"ל בחדא מחתא עפ"י מ"ש הר"ן בפ' מ"ש ובפ' האומר דר"מ יליף מתנאי ב"ג וב"ר וס"ל דכל דלא דמי להתם לא הוי תנאי אמנם אנן לא ס"ל כוותי' בהא די"ל דמעשה שהי' שם כך הי' אך מה דחזי לן מצד הסברא ילפינן מהתם עי"ש. ולפי"ז י"ל דודאי לר"מ בעינן שיקדים גם באמירה התנאי למעשה כמו בתנאי דב"ג וב"ר וכמ"ש הראב"ד ז"ל אך הרמב"ם אע"ג דפסק כר"מ בכל ד' משפטי התנאים היינו משום דכלהו חזו לי' מצד הסברא. אכן בתנאי קודם למעשה באמירה לא חזו לי' מסברא כאשר הוא באמת מוקשה מאד להבין טעמא בזה דמה בכך שהקדים המעשה באמירה בעלמא וכי א"י לחזור בו תוך כ"ד עכ"פ ובפרט דזה לא הוי חזרה כ"א מפרש דבריו ע"כ לא פסק כוותי' דר"מ בהא אלא בהקדים המעשה בפועל דאז יש סברא טובה דלא אתי דבור ומבטל המעשה שכבר קדמה ומתורץ קושית הראב"ד. ועפי"ז יש לישב ג"כ הא דאתקיף רבא בפ' מ"ש דהנה אביי אמר שם הא מני ר"מ הוא דבעי ת"כ ולכן פריך רבא שפיר טעמא דלא כפלי' וכו' תיפוק לי' דהוי מעשה קודם לתנאי ר"ל כיון דמוקמת לה כר"מ ולר"מ גם באמירה בעי תנאי קודם למעשה וא"ש ומיושב קושית המוהרי"ט והלח"מ ה"ל. ובזה לא קשה נמי מה שהקשה הר"ן מהא דאתקין שמואל בגיטא דשכ"מ. דשמואל לחומרא ולרווחא דמילתא הכי אתקין דחייש לב"ד טועין דס"ל בכל דיני תנאי כר"מ ויאמרו דהוי גיטא אפי' לא מת ע"כ אתקין כל דיני התנאי כר"מ וכה"ג כ' הר"ן עצמו שם לתרץ דעת הרי"ף דלא פסק כר"מ בשום דיני התנאים דהא דשמואל לרווחא דמילתא אתקין כנ"ל א"כ אף אנן נימא כן לתרץ דעת הרמב"ם דשמואל חייש לר"מ להקדים גם באמירה התנאי אע"ג שאינה הלכה כן נ"ל

(ד) אמנם כן לולא דברי רבותינו הר"ן והה"מ שהבינו בדעת הרמב"ם דבאמירה אין קפידא בהקדמת המעשה לתנאי הייתי אומר בטח דס"ל להרמב"ם דגם באמירה בעינן שיקדים התנאי למעשה דעינינו רואות דבהלכה ג' דמיירי שם שהתנה קודם שנתן הדינר לידה נזהר בלשונו לכתוב לשון התנאי בקדימת תנאי למעשה דכ' וז"ל כיצד האומר לאשה אם תתני לי מאתים זו האמ"ל ואם לא תתני לא תהי' מקודשת ואחר שהתנה נתן לה הדינר הרי התנאי קיים ע"כ. ומה שדייק הה"מ מדכ' בהלכה ד' וז"ל אבל אם א"ל האמ"ל ונתן הדינר בידה והשלים התנאי אם תתני וכו' תהי' מקודשת וכו' הרי התנאי בטל מפני שהקדים המעשה ונתן בידה ע"כ הרי דדייק הטעם מפני שהקדים המעשה ונתן בידה הא אם לא נתן לא איכפת לבמה שהקדים בלשון האמ"ל ע"כ. י"ל דאשמועינן דבהקדים ונתן לא מהני אע"ג שאמר אח"כ התנאי כדינו בת"כ ובקדימת תנאי למעשה בחלוקת ההן ובחלוקת הלאו. אכן אם לא נתן רק שהקדים לומר האמ"ל וחזר ואמר אם תתני לי וכו' תהא מקודשת ואם לא תתני לא תהא מקודשת הוי תנאי מעליא ולא איכפת לן במה שקדם לומר האמ"ל כיון שחזר אח"כ וכפל תנאו כדינו בתנאי קודם למעשה מסלקינן דבריו הראשונים כמאן דליתא ודל דבריו הראשונים הרי התנאי כדינו אבל אם לא אמר רק בזה הלשון האמ"ל אם תתני ואם לא תתני לא תהא מקודשת אם נסלק חלוקה הראשונה לא יהי' תנאי כפול ואם נצרף דבריו הראשונים הרי הקדים מעשה לתנאי בכה"ג מודה הרמב"ם דאינו תנאי משום דגם באמירה בעינן תנאי קודם למעשה כמו דמבואר מדבריו בהלכה ג' כמ"ש שוב ראיתי בלח"מ שכ' דיש לשדות נרגא בדברי הה"מ דאין ראי' ממ"ש הרמב"ם בהלכה ד' מפני שהקדים ונתן כמו שכתבתי אך סיים שאין זה נכון ולא ידעתי למה ומכ"ש אחר שזכינו לשיחתו של המשנה למלך בפירקין שנסתפק בדין זה ממש וז"ל ונסתפקתי היכי שהקדים המעשה לתנאי ואח"כ אמר שני החלוקות כדינם כגון שאמר האמ"ל אם תתנו מנה וחזר ואמר אם תתני מנה האמ"ל ואם לא תתני לא תהא מקודשת מהו מי אמרינן החלוקה הראשונה שונה הוי כמאן