תפארת מנחם על הרמב"ם קה

הוי מיעוטא ורש"י פליג עי"ש ועיינתי בש"ס שם ולפי ענ"ד גם רש"י לא פליג בזה דהנה במה דאמרינן שם דלר"מ מ"ע שהז"ג נשים פטורות משום דס"ל ב"כ אין מלמדין פירש"י דר"מ יליף מראי' לפטורא ולא קשי' דנילוף ממצה והקהל לחיובא דס"ל ב"כ א"מ ע"כ והתוס' כ' כיון דמצה והקהל הוי ב"כ ואין מלמדין הוי מיעוטא דוקא הני חייבות אבל אחרינא לא ע"כ ונראה לי דבעלמא היכי דלא הוי רק ב' כתובים הבאים כאחד וליכא כתוב אחר להיפך מן הב' כתובים ס"ל לרש"י ג"כ דהוי מיעוטא מטעם דאם איתא למה נכתבו שניהם ליכתוב חד וילמוד אידך מיני' נשמע מזה דאין ללמוד מכאן למקום אחר דבעלמא הוא להיפך וכדאמרינן בכ"מ טעם זה וכן משמע מלשון רש"י עצמו בכמה דוכתי. אמנם כאן דמצאו כתוב אחר להיפך דהיינו בראי' דפטורים א"כ שוב אין רא' די"ל דצריך למיכתב חיובא בהקהל כי היכי דלא נלמוד מראי' לפטורא ולא נכתב למיעוטא אלא דממילא אמרינן כיון דצריך למיכתב בהקהל כדי שלא נלמוד מראי' ש"מ דבעלמא ילפינן מראי' ולכן פירש"י הטעם כאן דיליף מראי' כן נ"ל ודו"ק. ומה שיש לעיין ולפלפל עפי"ז בסוגיא שם אכ"מ

(יג) ועפי"ז נבא לבאר סוגיין הנ"ל ולהבין נמי במה פליגי א"ד קמא וא"ד בתרא. וי"ל דא"ד קמא ס"ל דתנאי כפול מהני מסברא פשיטא כיון דכפל תנאי דאדעתא דהכי לא עביד אין כאן מעשה כלל אלא דר"מ יליף מב"ג וב"ר דדוקא בעינן ת"כ ושאינו כפול לא מהני והיינו דקאמרי לי' לר"מ אין לך תנאי בכתוביר שאינו כפול ור"ל כיון דלא מצינו להיפך בכה"ג אמרינן דב' כתובים הוי מיעוטא כמ"ש לעיל לדעת רש"י דדוקא בהני הצריכה התורה ת"כ אבל בעלמא לא ומהני בעלמא אפי' תנאי שאינו כפול אע"ג דמסברא לא מהני משום דלא אתי דבור ומבטל מעשה מ"מ כך היא דרכה של תורה דמיעוט מוציא אפי' מן הסברא. וא"ד בתרא ס"ל דאפי' ת"כ לא מהני מן הסברא כמ"ש התוס' באמת אליבא דר"מ עי"ש בכתובות דף נ"ו שכן הוא וא"כ אי ס"ד דהוי ב"כ והוי מיעוטא או אפי' לא הוי מיעוטא מ"מ אם לא נלמד מכאן אוקמינן אסברת חוץ דלא מהני וכיון שאפי' ת"כ לא ידעינן תנאי שאינו כפול מנ"ל. והיינו דקאמר להו אין תנאי בכתובים שאינו כפול ור"ל בשלמא אי משכחת בכתובים תנאי שאינו כפול הוי ילפינן ת"כ במכ"ש אבל כיון דאין תנאי כו' א"כ אי אמרת דהוי ב' כתובים אפי' ת"כ אין לנו וכיון שע"כ צ"ל דת"כ נלמד מכאן דלא הוי ב' כתובים דיש איזה צריכותא כמ"ש התוס' וא"כ ממילא לא שמעינן אלא ת"כ אבל שאינו כפול לא מהני והיינו דסיים וגמרינן מינייהו ר"ל כיון שאפי' ת"כ צריך אתה ללמוד מינייהו ממילא תנאי שאינו כפול לא מהני דאפי' ת"כ הוא דלא מהני אלא דיליף מינייהו ושאינו כפול לאשמועינן כן נ"ל ביאור הש"ס כפתור ופרח בס"ד. ולפי"ז אע"ג דקימ"ל ב"כ אין מלמדים וגם ר"מ בעצמו הכי ס"ל מ"מ אתי שפיר שיטת הפוסקים כר"מ בעינן ת"כ:

(יד) ועוד נ"ל בא"א לישב שיטת הפוסקים הנ"ל דהנה כבר הבאת לעיל אות ה' דברי התוס' ס"פ ש"ה דכל התנאים הכתובים בתורה שייכי בממונא ואפי' תנאי דאם בחוקתי הרבה מצות יש בהם ממונא. ולפי"ז י"ל דסוגיין דגיטין הנ"ל אזדא לפי ההו"א דסוגיא דס"פ ש"ה דר"מ ס"ל גם באיסורא מכלל לאו אי אתה שומע הן ויליף מתנאים הכתובים בתורה דמיירי בממונא ושפיר קאמר ליה רשב"ג דהוי ב' כתובים ואין מלמדין. אבל למסקנא דסוף פ' ש"ה דבאיסורא גם ר"מ מודה דמכלל לאו אתה שומע הן ולא ס"ל דבעינן ת"כ רק בממונא או באיסורא דאית בי' ממונא תו לא שייך למימר דהוי ב' כתובים ואין מלמדין וכי מה באנו ללמוד מהם הא היא היא מה דמצינו בתורה דבממונא צריך ת"כ דוקא כן נ"ל נכון ודו"ק:

טו) במ"ש התוס' בסוף פ' ש"ה דהני קראי דאם בחוקתי וכו' נמי שייכי בממון דאיכא מצות דאית בהו ממונא ע"כ ראיתי בפני יהושיע בפ' האומר בקידושין שכ' וז"ל ודבריהם תמוהים דהא דקאמר ר"מ בממונא היינו שהמעשה הוא ממון דומי' דארץ הגלעד שהוא דבר שבממון אבל בתנאי לא איכפת לן דהתם נמי התנאי אם יעברו דהוי דבר שבגופו עכ"ד. ונלפענ"ד לתרץ עפ"י מ"ש בתשו' מוהר"ם אלשיך ז"ל סי' ע"ט דלא בעינן דיני תנאי אלא היכי דכוונתו על המעשה אך שאינו רוצה כ"א באופן התנאי שהתנה אבל היכי דעיקר כוונתו על התנאי, א"צ דיני תנאי ע"כ ולכאורה קשה לפי דבריו דא"כ מה מקשינן בפ' האומר על רחב"ג וקאמר שם דלר"מ ניחא דבעי כפילא דהא שם עיקר הכוונה על התנאי שהוא קיום המצות ולא בענין דיני תנאי אפי' לר"מ. וצ"ל דלא משום דיני תנאי קאתי עלה שם אלא משום דפלוגתא דר"מ ורחב"ג במכלל לאו אם אתה שומע הן או לא אינה דוקא בתנאים אלא בכ"מ דגם בנדר אמרינן בנדרים דף י"א דפליגי ופריך שפיר לרחב"ג ולר"מ ניחא. ועכ"פ יש לומר דבכה"ג דעיקר כוונתו על התנאי התנאי עומד במקום מעשה וכיון דאיכא מצות שיש בהם ממון הוי כמו בשאר דוכתי דאיכא ממון במעשה וכה"ג כ' לעיל בדין תנאי שא"א לקיימו ע"י שליח אות כ"ה לתרץ דבריהם במס' גיטין עי"ש

כלל ו דין תנאי קודם

למעשה

(א) דין זה דבעינן תנאי קודם למעשה הסכימו רוב הפוסקים משום דהוא מפורש במשנה סוף פ' השוכר את הפועלים והרי"ף ז"ל כתבה בהלכותיו שם ובשם ר"ח ז"ל כתבו דאע"ג דמוקמינן התם להאי מתניתין אליבא דר"מ מ"מ הלכה הוא משום דתני לה גבי הילכתא פסיקתא ורש"י בקדושין דף ס"ח ובגיטין דף ע"ה כ' דאפי' מאן דפליג על ר"מ בת"כ מודה לי' בזה דבעינן תנאי קודם למעשה והתוס' בקידושין שם ובסוף פ' השוכר דף צ"ד הקשו עליו ממה דאיתא בסוף פ' השוכר שם אימא סיפא כל תנאי שיש מעשה בתחילתו תנאו בטל מאן שמעת לי' האי סברא ר"מ ומש"ה אסיק הש"ס התם לאוקמי מתניתין כר"מ והניחו בקושי'. ועיי' מ"ש לעיל בדין תו"מ בד"א אות י"ז לתרץ קושית התוס'. ועוד נראה לתרץ דהנה בהא דמסקינן בפ' השוכר דמתניתין ר"מ וטעמא דרישא במתנה שומר חנם להיות פטור אע"ג דר"מ ס"ל מתנה עמש"ב אפי' בדבר שבממון תנאו בטל ה"ט משום דמעיקרא לא שיעבד נפשי' ופירש"י שם דשומר לא נחית לשמירה עד דמשיך והאי כי משיך כבר פירש על מנת שלא יתחייב אבל המקדש את האשה מכי אמר לה הרי את מקודשת לי תפסי קידושין וכי א"ל ע"מ שאין לך עלי שכו"ע הוי מתנה עמש"ב ע"כ ובתוספת בכתובות דף נ"ו הקשו על פירש"י דא"כ ל"ל לר"מ שם טעמא דהוי מתנה עמש"ב תיפוק לי' דהוי מעשה קודם לתנאי. ובס' מחנה אפרים בהל' צדקה סי' ט' דרש"י ס"ל כדעת הפוסקים דבע"מ הוי כמעכשיו ולא בעינן דיני תנאי. ואע"ג דבס' שעה"מ תמה עליו דהא לר"מ קיימינן והוא ס"ל דגם בע"מ בעינן דיני תנאי אמנם לענ"דא משום הא לא תברא די"ל דדעת רש"י כהגאונים שמביא בחי' רשב"א בפ' מ"ש דרק לענין תנאי כפול ס"ל לר"מ דלא מהני ע"מ אבל לשאר דיני תנאי מהני. והנה בש"ס דגיטין שם דף ע"ה אזדא הסוגיא למ"ד ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי כמבואר למעיין שם דבתר הכי משני רב אשי הא מני רבי היא דע"מ כמעכשיו דמי עי"ש. וא"כ לפי סוגיא זו אי אפשר למוקמי מתניתין דס"פ השוכר כר"מ וטעמא דרישא דמעיקרא לא שיעבד נפשי' דא"כ תקשה הא דהמקדש ע"מ שאין לך עלי שכו"ע דתו ליכא לפרושי כמו שפירש"י שם דקדשה מתחלה וכו' משום קושית התוס' דתיפוק לי' דהוי מעשה קודם לתנאי ותי' המחא"פ לא שייך עוד כיון דס"ל שם דע"מ לאו כמעכשיו. וא"כ ע"כ ליכא לאוקמי מתניתין דשם כר"מ ועל כרחך ד"ה הוא לכן פירש"י דדברי הכל הוא ולא קשי' ממה דאמרינן שם מאן שמעת לי' האי סברא ר"מ דזה הוא לפי האמת דקימ"ל דע"מ כמעכשיו אבל לסד"א דש"ס דגיטין ע"כ ד"ה הוא ואתי שפיר ולפי"ז אין ראי' מדברי רש"י דס"ל דבעינן דוקא תנאי קודם למעשה כיון דלפי האמת ר"מ הוא אפשר דלא קימ"ל כוותי'

(ב) ומ"ש הר"ן בשם ר"ח ז"ל דאע"ג דמתניתין דפ' השוכר ר"מ הוא מ"מ הלכה כן דתני לה גבי הילכתא פסיקתא. אכן הריטב"א בפ' הא"מ כ' דגם בזה