תפארת מנחם על הרמב"ם קד

רז"ל. ולכן גם לפי המסקנא דאמרינן איפוך ומתניתין בש"ה הוי ג"כ איסורא דאית בי' ממונא וכמו שפירש"י אתי נמי שפיר דאו או קתני דחכמים דמחייבי ס"ל דאפי' בממונא א"צ באומדנא תנאי כפול לכן מהני גם כאן האומדנא לשמוע קללה מכלל ברכה ואע"ג דלדידהו ע"כ אמרינן בהאי דאם בחוקתי דאי לא כפל הו"א לא דינא ולא אגרא התם שאני דלא מוכח וכמ"ש לעיל כן נ"ל נכון בס"ד לתרץ דברי רש"י ז"ל ואדרבה דבריו מוכרחים ומדוקדקים היטב מתוך סוגיין בהכרח גמור כדבריו ז"ל והעיקר דאי לאו במתניתין או או קתני לא הוי פריך מידי מסוטה. וגם קושיית הר"ן ז"ל ל"ק וממילא דל"ק קושית השעה"מ וכמ"ש דגם למסקנא דאמרינך איפוך וחכמים הוא דמחייבי אתי' נמי שפיר דמתניתין או או קתני ודו"ק היטב

(ו) וארווחנא טובא דלפי מה שביארנו בדעת רש"י ובטעמא דבאיסורא אית לי' לר"מ מכלל לאש"ה מתורצים קושיית התוס' מכל הני קראי דמייתי בקידושין דף ס"א ומ"ש התוס' דאיכא כמה מצות דאית בהו ממון מפני דוחק הקושי' כ"כ אכן לפי הנ"ל א"צ לפ"ז דהא דאמרינן דבאיסורא אית לי' היינו דוקא היכי דמוכח. ולכן לא קשה ג"כ מפ"ק דנדרים דהתם שאני דלא מוכח מידי דנימא דנשמע הלאו מכלל הן ומתורץ נמי מ"ש בפ"י בקידושין שם אש"ס דהכא לפי סברת המקשן דלא חילק בין איסורא דאית בי' ממונא וכו' אדפריך מסוטה ליפרך מגיטין וקידושין עי"ש ולפי מ"ש א"ש. והשתא עולים כהוגן דברי הרמ"א בסי' ר"כ ביו"ד דהתם מוכח טובא כמבואר למעיין ומבין והיינו דקאמר שם דלא גרע מכוונת הנודר כדלעיל סי' רי"ח ע"כ וכוונתו למה שכ' שם המחבר בסעי' א' וז"ל רואין דברים שבגללן נשבע או נדר ולומדים מהם לאיזה נתכוין והולכין אחר הענין כיצד הי' טעון משא של צמר והזיע וכו' ע"כ והיינו אומדנא דמוכח טובא דמפני כן נדר ועיין בט"ז ובש"ך שם כן נ"ל ברור ונכון ודו"ק

(ז) ועפי"ז נבא לישב ד' הרמב"ם בפ"ג מהל' סוטה שכ' והשביע אותה הכהן ואמר אם לא שכב וכו' הנקי ואת כי שטית וכו' והקשה הלח"מ בפ"ב מהל' זכי' כיון דהרמב"ם פסק בפירקן כר"מ דבעינן ת"כ א"כ ע"כ דהכהן הי' כופל ואם שכב וכו' כדאמרינן בקידושין דף ס"ב אליבא דר"מ ע"כ ולפימ"ש דבסוטה הוי אומדנא דמוכח כמו שפירש"י בסוף פ' ש"ה דפשיטא שלא בא לברך הסוטה החשודה. אמנם בש"ס שם אליבא דר"מ דס"ל דגם היכי דאיכא אומדנא וגילוי הדעת בעינן ת"כ כדמוכיח הר"ן ממתניתין דמוציא את אשתו משום איילונית בפ' השולח דף מ"ו אבל בהא לא פסק הרמב"ם כוותי' כמ"ש הלח"מ בפ"י מהל' גירושין דלהכי לא הזכיר הרמב"ם שם במוציא משום איילונית דליבעי ת"כ ועל כן לשיטתו לא הזכיר גם בסוטה ת"כ ואתי שפיר

(ח) ובזה יתיישבו ג"כ דברי הר"ש אלגאז"י והט"ז בס' דברי דוד במה שתמה עליהם השעה"מ שתירצו הא דיליף רבי בסנהדרין דף ל"ג דפותחין בזכות תחלה מסוטה משום דס"ל דלא בעינן ת"כ וכ' שנעלם מהם ש"ס דיבמות דף נ"ג דרבי ס"ל דבעינן ת"כ ולפי מ"ש יש לקיים תירוצם והוא דבסוטה אם הי' מקדים לומר אם שכב הוי סגי דממילא נשמע דאם לא שכב הנקי דמוכח טובא דלמה יקלל אותה אם לא שכב אלא דבש"ס דקידושין אליבא דר"מ בעינן כפילא ולא מהני אומדנא בממונא וסוטה היא איסורא דאית בי' ממונא אבל רבי אע"ג דס"ל דבעינן ת"כ מ"מ באומדנא לא ס"ל כר"מ וכמ"ש לעיל לדעת הרמב"ם ולכן מדהתחיל אם לא שכב ש"מ דפותחין בזכות תחלה

(ט) העולה מדברינו דלפי מה שביארנו בדעת רש"י ז"ל ס"ל דאין חילוק לר"מ בין ממונא לאיסורא רק היכי דאיכא אומדנא אבל בלא אומד גם באיסורא ס"ל דל"א מכלל לאו אש"ה ובזה רווחא שמעתא טובא דלא קשה כל מה שהקשו התוס' והר"ן ונדחקו לתרץ גם מ"ש התוס' דבנדרים דף ט"ז מוכח דבשבועה אית לי' מכלל לאש"ה וכ' לחלק בין שבועה לנדר דשבועה הוי איסור חמור ונדר איסור קל והר"ן שם תי' דנדר הוי איסור חפצא ומקרי ממונא אבל שבועה הוי איסור גברא ולפי מ"ש בדעת רש"י א"צ לכ"ז דהתם בשבועה מיירי להדיא שסיים בלא אוכל ומוכח דלאסור קאתי ור"מ מודה במוכח דאמרינן מכלל לאש"ה וכמ"ש הרא"ש בפ"ק דנדרים הבאתי לשונו לעיל אות ה' משא"כ בנדר בפ"ק דמיירי דלא מוכח ומכ"ש דאתי שפיר לפי מה דמוקמינן בש"ס שם דף ט"ז במה דתני בהך מתניתין שבועה שאוכל לך אסור במסרבין בו לאכול ואמר לא אכילנא לא אכילנא ולכן אמדינן דמה דקאמר שבועה שאוכל לאסור קאמר דלא אכילנא עי"ש וכיון דמהני אומדנא זה להוציא ולהפך לישנא שאוכל ממשמעותו וי"ל דגם סיפא דלא שבועה שלא אוכל מיירי בהכי במסרבין בו לאכול ואמר לא אכילנא ואמר לא שבועה שלא אוכל לך דפשיטא וכ"ש הוא דמהני אומדנא זו לומר דמכלל לאו נשמע הן. ובאמת תימה בעיני על רבותינו התוס' והר"ן נהי דלא נחתו להאי דכ' בדעת רש"י מ"מ הוי"ל לתרוצי האי דלא שבועה וכו' דמיירי במסרבין בו כמו בבא דשבועה שאוכל. דפשיטא דבהא א"ש ולק"מ. וגם כ"כ לעיל דמפשטא דשמעתא בס"ד ש"ה דמקשה מסוטה ולא מקשה מגיטין וקידושין [ועיי' בפ"י בקידושין דף ס"ב שתמה בזה] מוכח ג"כ דבאומדנא תליא מילתא. ולפי"ז א"צ למ"ש התוס' בגיטין דף ע"ה דבגיטין וקידושין בעי ר"מ ת"כ משום דאיסורא דאית בי' ממונא הוא. אלא דאפי' באיסורא גרידא ס"ל כן כיון דליכא אומדנא אך במתניתין דהשולח דף מ"ו במוציא אשתו משום איילונית דהוי אומדנא דמוכח כמ"ש הר"ן בפ' מ"ש צ"ל טעמא משום דאית בי' ממונא אך עכ"פ במתניתין דפ' האומר דף ס"א דמיירי לענין קידושין ובעי ר"מ ת"כ ולפי מ"ש התוס' משום דאית בי' ממונא קשה הא כ' הב"י בהל' עדות סי' ל' דקידושין לא מקרי ד"מ משום דארוסה לית לה כתובה [ועיי' בהפלאה שם] ולפי מ"ש ניחא. ועפי"ז אפשר לישב ג"כ מ"ש רבינו ירוחם נתיב כ"ד בשם הרמ"ה ז"ל וקצת פוסקים שכ' דבאיסורא ס"ל לר"מ מכלל לאש"ה ותמה מוהר"ח אלפאנדאר"י ז"ל דהא ש"ס ערוך הוא בס"פ ש"ה עיי' בשעה"מ שהאריך בזה ולפי מ"ש דלא מוכח די"ל כמ"ש לדעת רש"י דדוקא היכי דאיכא אומדנא ס"ל כן. ועכ"פ בהא נחיתנא ובה סליקנא דלפי ענ"ד יש מקום לומר כן ולתרץ כל הקושיות הנ"ל ושלפענ"ד זה דעת רש"י ז"ל ומתורץ מ"ש עליו הר"ן

(יא) בש"ס דמס' גיטין דף ע"ו ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא אעפ"י שלא נתקיים התנאי ה"ז גט מפני שלא אמר אם תשמשו אם לא תשמשי דברי ר"מ וחכ"א נתקיים התנאי ה"ז גט לא נתקיים התנאי אינו גט. רשב"ג אומר אין לך תנאי בכתובים שאינו כפול איכא דאמרי לר"מ קאמר לי' וה"ק לי' אין לך תנאי וכו' והוי"ל ב' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים וא"ד לרבנן קאמר לי' אין לך תנאי כו' וגמרינן מינייהו עכ"ל הש"ס ולכאורה לפי"ז למאי דקימ"ל דב' כתובים אין מלמדים אין הלכה כר"מ ותקשה לדעת רבינו הרמב"ם בפירקין דהלכה כר"מ וכן דעת התוס' והרא"ש ז"ל איברא דלפום פשטא דשמעתתא דר"מ וחכמים תלי' פלוגתא אי ב' כתובים הבאים כאחד מלמדים ואנן איפכא שמעינן בקידושין דף ל"ה דר"מ ס"ל ב"כ אין מלמדים ור"י דהוא בר פלוגתי' בכ"מ ס"ל מלמדין. והנה באמת כ' התוס' בסוגיין דר"מ עביד איזה צריכותא וקשה מה דלא הזכיר הש"ס מזה. וגם מה דפירש"י דר"מ מצריך להו כדמשנינן בפ' האומר דף ס"א אליבא דרחב"ג עי"ש וגם בזא יש לתמוה טובא עיי' בשעה"מ מ"ש בשם הריטב"א ובשם הרב מוהר"י אשכנזי ז"ל. ועוד יש לי תימה רבה בש"ס הנ"ל לפי מ"ש התוס' בכתובות דף נ"ו דמסברא הו"א דשום. תנאי אינו מועיל דלא אתי דבור ומבטל מעשה אלא דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר עי"ש וא"כ איך שייך לומר בזה ב"כ אין מלמדים ויועיל בעלמא אפי' תנאי שאינו כפול אדרבה אי אין מלמדין אפי' ת"כ לא ידעינן לכן נלענ"ד לישב כ"ז דהנה עוד יש לדקדק בלישנא דהש"ס דלר"מ קאמר לי' וכו' ואמאי נקיט האי לישנא כל התנאים הכתובים בתורה און לך תנאי שאינו כפול הויל"ל בקיצור והא הוי ב"כ ואין מלמדין. וכן לא"ד דלחכמים קאמר להו אין לך וכו' וגמרינן מינייהו לישנא דגמרינן דקאמר בפשיטות אינו מדוקדק והכי הויל"ל ונגמור מינייהו

(יב) וכדי לתרץ כל הנ"ל אקדים דהנה נסתפקתי במה דקימ"ל ב"כ אין מלמדים אי הוי מיעוטא ילפינן דבעלמא איפכא הוא או דל"א רק דאין מלמדין ובעלמא לא ידעינן ומצאתי להגאון בעל פמ"ג בס' גינת וורדים כלל נ"ב שכ' שזה פלוגתא בין רש"י לתוס' בקידושין דף ל"ה דלתוס'