תפארת מנחם על הרמב"ם קג

לצרף יחד דברי בעל מכתב מאלי' עם ד', השעה"מ, דהיינו דהרמב"ם מיירי בלא כפל התנאי וכמ"ש הממ"א ואע"ג דבמעכשיו א"צ לת"כ מ"מ כל זמן שלא כפל התנאי למיעקר כוונת החליצה חליצה כשירה היא וכמ"ש השעה"מ וא"ש וזה נכון. ולפי"ז יש לבאר דברי הש"ס דיבמות הנ"ל עד"ז רבינא אמר דכ"ע יש תנאי בחציצה ר"ל אם התנה וכפל כדיני תנאי בכ"מ הוי תנאי מעליא ואם לא נתקיים התנאי בטלה החליצה דהא עקר הכוונה דאם לא תתן אינו רוצה בחליצה והכא בתנאי כפול קמפלגי ר"ל הכא בחליצה פליגי אי בעי ת"כ רבי ס"ל בעינן ת"כ ר"ל אע"ג דבעלמא ל"ב ת"כ או משום דבמעכשיו עכ"פ ל"ב ת"כ הכא בחליצה בעינן ת"כ דכל זמן דלא כפלי' לתנאי' החליצה כשירה אע"ג דלא נתקיים התנאי דחליצה א"צ כוונה לכן אין מועיל התנאי אא"כ כפל דאז אמרינן דעקר הכוונה וחכמים ס"ל דא"צ תנאי כפול אף בחליצה והיינו משום דס"ל יש תנאי בחליצה או דס"ל כיון דגם בעלמא ל"ב ת"כ משום דמכלל לאו אתה שומע הן הוי כמו שכפל בפירוש ועקר הכוונה. ומתורץ קושית התוס' הנ"ל דבאמת פליגי אם יש תנאי בחליצה אלא דהיינו דחדית לן רב הונא רבינא דבת"כ בפי' ליכא פלוגתא ולכ"ע יש תנאי כיון דעקר הכוונה בפי' וגם קושי' הב' לא ק"מ דאע"ג דבמעכשיו לא בעינן משפטי התנאים מ"מ חליצה שאני דא"צ כוונה וכל זמן שלא כפל הוי חליצה מעליא אע"ג שלא נתקיים התנאי דלא גרע מחולץ שלא בכוונה אלא דבכפל גרע משום דעקר הכוונה וכמו שנתבאר. ולפי"ז לא מוכח מכאן דרבי ס"ל בעלמא בעינן ת"כ דרק בחליצה ס"ל כן וכמו שביארתי ודו"ק היטב כי נכון הוא בביאור דברי הש"ס ולתרץ קושיית הנ"ל

(ד) וארווח לן בזה לתרץ דברי הט"ז בס' דברי דוד פ' נשא שהקשה על תוס' קידושין דף ס"ב שכ' דבסוטה הא דאם לא שכב הוי הן כיון שרוצים אנו באופן זה צריך להקדים וא"כ איך יליף רבי בסנהדרין דף ל"ג דבד"נ פותחין בזכות תחלה מסוטה דאם לא שכב הנקי והא שם הי' מוכרח לפתוח באם לא שכב כדי להקדים הן לאו כדיני תנאי ותי' דהתוס' למ"ד דבעינן ת"כ והן קודם ללאו אבל רבי ס"ל דל"ב ת"כ וה"ה דל"ב קדימת הן וסגי בלאו לחוד עכ"ד וכ"כ השעה"מ בשם מוהר"ש אלגאז"י ז"ל ותמה שנעלם ממנו ש"ס ערוך ביבמות דף נ"ג שהבאתי דרבי בעי ת"כ אכן לפי מה שביארתי לק"מ דרק בחליצה ס"ל כן כדי למיעקר הכוונה ואתי שפיר: בסוף פ' שבועת העדות מסקינן דבאיסורא גם ר"מ מודה דמכלל לאו אתה שומע הן ומוכח לה משתויי יין דבמיתה דלא שמעינן אלא מכלל לאו דבתורה לא כתיב רק אל תשתו ולא תמותו. והא דמצריך אליבא דר"מ בסוטה ת"כ משום דהוי איסורא דאית בי' ממונא ע"כ והקשו התוס' מכל הני קראי בקידושין דף ס"א אם בחוקתי וכו' דמשמע דלר"מ צריך כפילא אע"ג דליכא כ"א איסורא גרידא י"ל דאיכא כמה מצות דאית בהו ממונא עוד הקשו דבמס' נדרים דף י"ג גבי נדר בעי, ר"מ כפילא ותי' הרי"ט לחלק בין איסור קל לאיסור חמור והר"ן תי' דנדרים הוי איסור חפצא כמו ממונא ע"כ והנה הרמ"א ביו"ד סי' ר"כ כ' וז"ל מי שנדר ואמר אם יחי' פלוני החולה אתענה כך וכך אם מת אותו פלוני פטור מנדרו דהרי התנה בפי' ולא בעינן תנאי כפול בנדרים דלא גרע מכוונת הנודר כדלעיל סי' רי"ח ע"כ וקשי' לי' הא מבואר בסוף פ"ק דנדרים דבנדר בעי ר"מ ת"כ וכמ"ש התוס' אי משום דנדר איסור קל או משום דהוי איסור חפצא ועכ"פ בעינן ת"כ לר"מ וכיון דכבר נפסק הלכה כר"מ לחומרא עכ"פ כמ"ש בש"ע אה"ע סי' ל"ח א"כ אמאי היקל הרמ"א כאן ועוד דגם בנדר לצדקה כ"כ הרמ"א שם וזה הוי ודאי איסורא דאית בי' ממונא. ע"כ אמרתי להקדים לבאר כוונת רש"י ז"ל ודעתו בס"פ "ה ומתוך כך יתישבו גם דברי הרמ"א

(ה) הנה בס"פ ש"ה דף ל"ה איתא במתניתין אל יכך ויברכך וייטב לך ר"מ מחייב וחכמים פוטרין ופירש"י וז"ל אל יכך אם תעידוני או יברכך אם תעידוני וכפר עכ"ל ובש"ס שם דף ל"ו פריך והא לית לי' לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן ומשני איפןך והדר משני כי לית לי' בממונא אבל באיסורא אית לי' ופריך מסוטה דאיסורא הוא ואמר תנחים ב"ח הנקי כתיב טעמא דכתי' וכו' הא לא"ה לא מכלל לאו וכו' ומסיק דודאי באיסורא אית לי' כדמוכח משתויי יין וסוטה שאני דאית ביה ממונא ומ"מ במתניתין אמרינן איפוך דגם שבועת העדות אית בי' ממונא ע"כ והר"ן שם הקשה במה דפירש"י במתניתין דאו או קתני או יברכך אם תעידוני והא בקידושין דף ס"א אמרינן לרחב"ג דאית לי' מכלל לאו אתה שומע הן הא דכתיב אם בחוקתי וכו' ואם לא בחוקתי דאי לא כפלי' הו"א דאם בחוקתי תלכו אגרא ואי לאו לא דינא ולא אגרא אלמא אפי' מאן דס"ל מכלל לאו אתה שומע הן מ"מ קללה מכלל ברכה לא שמעינן ותי' דבש"ס שם הוצרך לזה למ"ד מכלל לאש"ה אבל לר"מ הני קראי כפשטן כיון דלית לי' מכלל לאו אש"ה ובאתר דאית לי' אפי' קללה מכלל ברכה שמעינן עכת"ד ובשעה"מ הקשה לשאול דמ"מ איך פירש"י במתניתין כן הא מסקינן איפוך וחכמים מחייבי משום דס"ל מכלל לאש"ה אפי' באיסורא דאית בי' ממונא והיינו כרחב"ג ולדידהו קללה מכלל ברכה לא שמעינן ע"כ והיא תמי' גדולה גם הקשה עוד שם על הר"ן קושי' עצומה מסוגיא דגיטין דף ע"ו עי"ש לכן לולא דברי מאור עינינו הר"ן ז"ל הי' נלענ"ד לתרץ ד' רש"י בא"א דנ"ל דהוכחת רש"י הוא דלפום סברא דבאיסורא אית לי' אפי' קללה מכלל ברכה שמעינן מדמקשינן בש"ס. אהאי סברא מסוטה דאיצטרך למיכתב הנקי ואמאי לא משני דאי לא"ה הו"א אם שכב לא הנקי ולא חנקי כדאמרינן כן בהדיא בש"ס דקידושין דף ס"ב. לרחב"ג דלהכי איצטריך הנקי ומדלא משני הכי ש"מ דאפי' קללה מכלל ברכה פשיטא לי' לש"ס דשמעינן לסברא זו. והוא דצריך לשום לב להבין טעמא דבאיסורא אית לי'. והנראה בזה דהנה בקידושין דף ס"ב מקשינן לר"מ דלית לי' מכלל לאש"ה מסוטה דאמר קרא אם לא שכב הנקי ולא כפל אם שכב חנקי ולכאורה מה קושי' דילמא כיון דבשבועה הראשונה לא כתיב בי' אלה וכמו שפירש"י שם לא בא אלא לברכה אם לא שכב לכן לא כפל וצ"ל דפשיטא לי' להמקשה שם דלא בא לברך את הסוטה החשודה דאם קב לא תקבנה גם ברך לא תברכנה וכמו שפירש"י להדיא בשמעתין ויובא להלן ולפי"ז היא הטעם במתניתין שכבשו עדותן ולא רצו להעיד לו עד שהוצרך להשביען פשיטא דלא בא לברכן כ"א לקללן אם לא יעידו ובכה"ג אומדנא דמוכח הוא ואמרינן מכלל לאש"ה. וכה"ג כ' הרא"ש בפ"ק דנדרים במתניתין דלא חולין לא אוכל לך דכ"ע מודו דאמרינן מכלל לאש"ה דכיון שסיים לא אוכל לך מוכח דבא לאסור ע"כ מבואר דהיכי דמוכח אמרינן מכלל לאש"ה וכן הוא שיטת כל הפוסקים דאפי' בממון באומדנא דמוכח א"צ לתנאי כפול ואפי' ר"מ דס"ל דלא מהני אומדנא בממון לענין ת"כ כמ"ש לעיל כלל ד' מ"מ באיסורא אית לי' דמשום אומד המוכח אמרינן מכלל לאש"ה וכמו שחילקו הפוסקים בעלמא דבממון לא אזלינן בתר אומדנא בב"ב דף צ"ג לענין גמל האוחר בין הגמלים ובאיסורא אזלינן בתר אומדנא ותולין במצוי וגדולה מזה מצאנו לענין רוב דקימ"ל בממון כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב ובאיסורא אזלינן וכיון שכן דמוכח שלא בא כ"א לקללו ולכן אמרינן מכלל לאו אש"ה פשיטא דאפי' קללה מכלל ברכה שמעינן ולכן פריך הש"ס שפיר מסוטה דצריך למיכתב הנקי הא לא"ה לא אמרינן מכלל לאו אש"ה וליכא לשנויי דהתם הו"א אם שכב לא הנקי ולא חנקי כדאמרינן שם בש"ס דקידושין משום דסבר הש"ס בפשיטות דמתניתין או קתני וצ"ל דמשום או דמוכח אמרינן אפי' מכלל ברכה שמעינן קללה א"כ גם גבי סוטה מוכח והיינו דפירש"י בד"ה והרי סוטה וז"ל ופרכינן מינה לר"מ במס' קידושין וכו' ופשיטא לן דלא הוצרכנו לברך את הסוטות ולא נאמר אלא לשמוע לאו מכלל הן קללה מכלל ברכה עכ"ל ולכאורה הוא אריכות שלא לצורך ודברים אלו הי' לכתוב שם במס' קידושין ושם לא כתב כלום מזה לכן נראה לענ"ד שכוונתו לכל הדברים שכ' וכן עיקר ההוכחה דבאיסורא אמרינן מכלל וכו' מהאי דשתויי יין גם הוי מוכח וכמ"ש הריטב"א בשם הרב רבינו פנחס הלוי ז"ל מובא בשעה"מ דודאי האומר לא תעבור ולא תיענש נשמע אם תעבור תיענש. נמצא דלפי המתבאר לא קשה מ"ש הר"ן מסוגיא דקידושין דהתם לא מוכח דהו"א אם בחוקתי תלכו אגרא ואם לא לא דינא ולא אגרא והו"א ככל הגוים בית ישראל ולא הוי שמעינן קללה מכלל ברכה והוצרך לאומרו כמאמר הכתוב אהבתי אתכם ב"י א"כ אפקוד עליכם עונותיכם כידוע כ"ז מתנ"ך ומדברי