תפארת בנים (על הרמב"ם) תלז

אף דסלקא קושיתם אף אם נאמר שהוא דרבנן כיון דבכל דוכתא פשוט להש"ס דאיכא בל תשחית מ"מ סתימת לשונם משמע דהוי דאורייתא. ועוד דאי ס"ד בל תשחית דרבנן אין כאן קושי' דאימא מדאמר ר"א לוקה יליף דאי דרבנן ליכא למילף ק"ו אף לענין איסור דרבנן ואולי דעת רבי' באמת כן ופסק כת"ק. ועי' לעיל מינה בתוד"ה החובל מה מלוקה ומשלם ומדוע לא שאלו אכולהו נזקי דלא איירי בעושה הדבר לאיזה הנאה. ויש לדחות ואין להאריך

ה"ט בלח"מ. ויש לדחוק לפי' רבי': הנה גם בהגהת מיי' וכ"מ מבואר מהם דרבי' מפרש הכי לברייתא וחולק עם רש"י ז"ל. ואיני יודע זו מניין דהרי דיקלא דלא טעין קבא מימרא דרב הוא ואי משום דנקט אילן שהזקין אורחא דמילתא קאמר ואפשר נמי דדינא אשמעי' דנטיעה אע"ג דהאידנא לא ילדה טובא עתיד שתגדל וכן בכל גוונא אמרי' שצריכין אנו לדעת שלא יצלח עוד ואולי מדלא אייתי רבי' דינא דעושין ממנו מצור. אך לא הוצרך לאמרו דאחר שהתיר לכל מה שצריך לו אינו יודע האיך עולה על הדעת לאסרו לצורך המצור היכי דלא אפשר בגוונא אחרינא ואדרבה מוכח מדברי רבי' דבסמוך שכורתים אותו כדי שיוכלו לצור ודאי מותר שהרי כתב בה"ח שחוץ למדינה. ואף שעכ"פ לשון זה יהי' צריך פי' ומאין הוציאו [עי' בהקדמת רבי' לזרעים דמה שאמר אלישע (מ"ב ג') וכל עץ טוב תפילו וגו' הוראת שעה היתה. וצ"ע ממד"ר במדבר פכ"א. ורדב"ז ח"ג סי' תפ"ה ועי' חתם סופר חיו"ד סי' ק"ב]. עכ"פ הדעת נותנת דודאי מותר בשאין שם אחר. והרמב"ן בפי' התורה לא הוצרך לדבר בו רק נגד דעת הראב"ע לפי פי' המקרא אבל כשהותר לדמיו וכיוצא ודאי שגם זה מותר. ובעיקר פי' הגמ' הב' פירושים שהביא בהגהמי"י דחוקים. אבל הי' מקום לומר שאם הי' התנא מפרש כפי הנראה רוצה להזהיר על הספק ואיך יקח הגמ' הענין בהיפוך דקרא אתי להתיר. ומזה מוכח דספיקו אסור [עי' מעיין החכמה. ובית אפרים חאה"ע סי' ב'. ובמפרשי הים על ב"ק. ובהכתב והקבלה פ' שופטים] ורש"י כתב רק עץ אשר תדע מיותר הוא דהול"ל רק אשר לא מאכל. ואני תמה דאשכחן ודאי ספק מנלן. ואף דלדידי' כל ספק אסור מה"ת מ"מ איכא דוכתי הכי ואיכא הכי. ותו דאימא באמת אתי לאשמעי' ההיפוך ואף שאין זה משמעות לשונו ז"ל דמהאי כללא אתי עלה וטפי הו"ל לרבי' ז"ל לומר דעץ דרישא מיותר. אבל האמת נ"ל דמיתורא דעץ דרישא דרשי לה רבותינו ז"ל לשון גדיעה כמו וידע בהם אנשי סוכות ביהושע וידע אלמנותיו ביחזקאל לפי דעת המתרגם והשתא קאמר רק עץ אשר תדע זה עץ מאכל כלומר שתגדע עץ מאכל איך שיהי' לא ראיתי בדברי רבי' ז"ל הכרע שאסור ליטלו למצור כשאין לו אחר ואין להאריך

פ"ז ה"ב בלח"מ. ואולי כוונת רש"י לומר לחנם הסיע הרב ז"ל דברי רש"י לדעת אחרת ואדרבה לרעת רש"י לא הי' אומר להן אלא סתם כשיבוא לעבור המערכות תשמעו דברי מי יחזור ומי ילך. והיינו שופט מי יחזור תחלה וצום שאותם הראוים לחזור יחזרו אז ופירש מי הן ולכן שאל עוד דבשעת עריכת המלחמה לא נמצא במקרא דדבר זה יאמר הכהן אלא השוטר ואם על מה שבספר מאי קשי' דהאי מלתא לא נזכר כלל בקרא ואמר אחר כל דבריו יספו השוטרים להזהיר שנית שיחזרו. אך לשון רבי' ז"ל שהוא כותב מי האיש וגו' כשישמע יחזור. לפום רהיטא צ"ע ולימא להו האידנא. ואולי כיון דאלה לעולם יוצאים ממקומם והולכין אל המערכה ושבין הנה והנה לא הי' לו לומר בספר מידי אלא שהזהירם לדעת שכשיצא הכרוז אז מעמידין המערכות ואתם תחזרו ותעמדו על משמרתכם. ולפמ"ש גם שאלתו על רש"י הירא ורך הלבב אינו כלום דרש"י ז"ל לא בא רק להודיע מי ומי החוזרים. אבל יש לי לומר דהאי מילתא בפלוגתא דאם הירא מקשרי המלחמה הוא הן דברי השופטים המסתכלים בזה ומשגיחים עליו והכהן אדרבה עומד ומזהיר שלא ירך לבבם ואיך יתן אצבע בין שיניהם ולומר שהירא יחזור אבל אם הוא להודיע שבעלי עבירה יחזרו אין ראוי לאותה איצטלא אלא הכהן עצמו וכיון דפלוגתא הוא נקט רש"י ז"ל סתמא ובזה תמצא ראי' למה דפסק רבי' לקמן הט"ו כרמ"ק מדסתם לן תנא לפי פירוש התלמוד דשוטר מדבר משוטר משמע. אך בעיקר (חסר תיבה) של החזרה אימת היתה ובדברי הראב"ד בהשגה במלחמות מצוה יש לי עיון. ואין להאריך

פ"ז ה"ה. הבונה בית שער אכסדרה מרפסת כצ"ל. והאי בית התבן הוא טעות. ובדפוס אמשטרדם רצו לתקנו כמ"ש בכ"מ והדפיסו בטעות גבי דברים שאינו חוזר. ובאמת אינו כן והוא מהדברים שחוזרים עליהם. וגם הוי"ו דובית שער טעות הוא. אך צ"ע למה לא הביא לדר' יהודא דהבונה בית על מכונו ומה דתני עלה בגמ' אף בבונה בית על מכונו. ובפי' המשניות כ' שאין הלכה כר' יהודא וכ"ש שהי' לו להביא דחדוש גדול הוא דזה בכלל בנה בית דקרא ואולי דרבינו ז"ל בחיבורו ספוקא מספקא לי' לפי שבאמת מסתימת לשון התלמוד תנא אם הוסיף נראה דמודים לו וגם הסברא הפשוטה נראה כן דאף דאמרי' בעלמא נפל אזדא לי' הכא לא שייך בי' כ"כ חינוך. ועוד דחרש דקרא למאי אתי והיינו טעמא דר' יהודא דנטיר לי' עד מחזיר גרושתו דבהליכה י' דגם התם מחדשה ילפי' לה ולכן סתם רבי' דאעפ"כ אפשר דחכמים פליגי אבל דברי ר' אלעזר ודאי פליגי חכמים ומדלא פי' כוותי' הרי הוא נכלל בכלל הני שוב ראיתי לקמן במשנה למלך שמדבר על דברי ר' יהודא ובשם הירושלמי בכמה ענינים ולא העיר על רבי' כאן כלום וגם פלא עליו שכתב דבאשה כתיב חדשה ואשתמיט לי' חדש אך בלא"ה יש שינוי גדול דהתם רשות אחרים עליו וכשחוזר ולוקחו הו"ל כקונה בית אחר ואשה לא דמיא אלא למפקיר וחוזר וזוכה בו. ועיין בר"ן ז"ל בנדרים (דף) קונם. ובפרשת דרכים (דף כ') ה"ה ויראה. ועל הלח"מ יש להפליא ששאל על רבי' מן הירושלמי בהך דנפל ביתו. והרי מתני' היא ולדעת רבינו בפלוגתא ולא משמע כלל דבעי לאתויי דמשמע ממנו דברי הכל היא. מיהו בתוספתא פ"ז איתא להדיא דבמחלוקת הוא ות"ק אית לי' דחוזר

ה"ו. או שגזל כרם. מ"ש הלח"מ אינו נראה דלעולם בהאי דינא הכל מודים. ומנ"ל לעשות פלוגתא חדשה ותו דלכאורה ע"כ א"א לפרש כפשוטו דקרא ל"ל ומאי ס"ד דנימא לי' זיל תוב וחנוך את ביתך שגזלת והא דלא אקשי' הגמ' כן שהייתי יכול לאוקמי בגוזל את הגר ומת אבל לריה"ג אכתי יחזור בעבירה דעבר ואין לומר דבכה"ג הו"ל כיורש דאפשר כיון דכבר ישב בה. לא הוי כירש. איך שיהי' נר' לי דאדרבה סמך רבי' ז"ל למיסתם דאיירי בגוונא דמהני לי' גזילתו רק הואיל ואתי לידו בגזילה לא הדר ואף דאכתי הו"ל לאשמעי' יהיב דמים כיון דלא בא הקני' מן הגזילה מ"מ סתם וסמיך

ה"ח המחזיר את גרושתו, אין ספק דפירושו אחר שנשאה ושהה עמה שנה דלא נימא פנים חדשות באו לכאן מפקי' לי' מחדשה אבל גירשה תוך הזמן וכש"כ מן האירוסין מה טעם יש לדבר ואע"ג דאם היינו אומרים כן הי' נוח לנו לשון הירושלמי אין הסברא סובלתו ותו דאכתי קשי' על הירושלמי מאי הפליג לבית דתרתי מילי ושם וודאי דחוק הוא לומר דנפל תוך שנה בעי למימר

שם. והמארס אשה האסורה בגמ' מפיק לה מדכתיב ולא לקחה. ויש להפליא למאי יחזירה השתא גרושה בעי ועתה אומר דיחזיר. ונר' דאיירי בדכיוון הוא לאיסורא שהיתה מוחזקת בגרושה או הוא בכהן ואח"כ אתי סהדי דהיא פנוי' או הוא חלל וכיון דמעיקרא באיסורא אתי'