תבואות השדה חלק ו צט

עשרים עד שיעברו רוב שנותיו דהיינו כשאין לו סימנים וגם אינו סריס ומי שמביא סימנים איזה שנים אחר שנעשה בן י"ג שנים נעשה גדול משעה שהביא סימנים, כ"ז מבואר מדברי הגמרא והפוסקים, עיין היטב בשו"ע אה"ע סימן קנ"ה לענין מיאון, אמנם סתם אנשים חשבינן להו כגדולים כשהגיעו לכלל שנים משום דסמכינן אחזקה כלומר שרוב אנשים כשהגיעו לכלל שנותיהם מביאים שערות כמ"ש התוס' בד"ה אילימא, ובדף מ"ו ע"ב ד"ה ר' יוחנן רק היכא שנבדק ולא נמצא לו שערות אז איכא פלוגתא בגמרא אי חיישינן שמא כשרו ומסתמא הו"ל גדול או דלא חיישינן שמא נשרו ואנן קיימ"ל בדאורייתא לחומרא כלומר במקום שיהי' חומרא לחשבו כקטן אם הוא חשש דאורייתא אמרי' שמא נשרו וא"כ הו"ל גדול לחומרא ולא לקולא כגון בקטנה לאחר יב"ש ואין לה סימנים אמרינן כשבעל לאחר יב"ש דאיכא חשש דאורייתא דלמא כבר הית' גדולה בשעת ביאה ונעשו קידושי דאורייתה אינה ממאנת אע"ג שאין לה סימנים דחיישינן שמא נשרו אמנם באיסור דרבנן לא חיישינן שמא נשרו עיין היטב בש"ע אה"ע סי' קנה וברי"ף מסכת' יבמות סוף פרק ב"ש בדיני חליצה ומיאון וכן ג"כ ע"כ לענין עונשים הו"ל ג"כ ספק אי נשרו ולא נוכל לענוש אותו עפ"י ב"ד מספיקא מ"מ חיוב יש עליו לקיים חקי התורה אפילו מספק אי ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא, ועיין היטב בש"ע או"ח סימן תרי"ו לענין תענית יוהכ"פ שכתב המחבר דאם אין לו שערות משלים מדברי סופרים משמע דס"ל חשש שמא נשרו לא הוי מה"ת עי"ש, ועיין שם בטו"ז בסוף הסימן, והנה באמת י"ל דאי ס"ל חזקה דרבא הוי חזקה גמורה כמו וודאי והא דצריך בדיקה לחליצה ולא סמכינן על החזקה היינו משום דכל היכא דאיכא לברורי מברינן אזי אמרינן דחשש שמא נשרו הו' חששא גמורה דטפי יש לנו לומר שהיה לה סימנים כמו כל אנשים ולמה לנו לומר שיצאה מגדר טבע הבריאה רק דנשרו משא"כ דאי ס"ל חזקה דרבא לא הוי חזקה מעליתא כל כך רק כמו ספק הרגיל, ועיין בספר שב שמעתא שמעתא ה' פי"ד א"כ היכא דנבדקה ולא נמצאו סימנים אין זה שנוי כל כך מגדר טבע הבריאה ולא חיישי' מדינא שמא נשרו, ועיין היטב בשו"ת מהרי"ט ח"א סימן נ"א מ"ש בזה, עכ"פ י"ל דהמחבר שכתב בסימן תרי"ו באו"ח דאם אין לו סימנים דמשלים התענית של יוכ"פ רק מדברי סופרים ס"ל דחשש שמא נשרו לא הוי חששא גמורה ודו"ק ויבואר עוד בס"ד (ועיין עוד לקמן באות י"ב באיזה סברא תליא אי חיישינן שמא כשרו גם בלא בעל או בבעל דוק ועיין בקונטרוס חזקות סוף סימן ט') ודו"ק:

(ב') אמנם לכאורה י"ל דע"כ חששא דשמא נשרו לא הוי חששא גמורה שנהיה מוכרחין לומר דכל שבדקו לאחר זמן ולא נמצאו סימנים שבוודאי היו רק שנשרו דאפילו אי ס"ל חזקה דרבא הוי חזקה מעליתא מ"מ היכא שבדקו ולא נמצאו סימנים איתרע לה החזקה ולא אמרינן דהיו לה סימנים ונשרו וע"כ מוכרח הם לומר דחששא דנשרו לא הוי ספק גמור רק חששא בעלמא דאי נימא דלמאן דס"ל חזקה דרבא הוי חזקה גמורה גם בלא נמצא סימנים חיישינן מדינא שמא נשרו א"כ יקשה לן למה צריכה בדיקה לחליצה אחר יב"ש כיון דהוי חזקה גמורה, ול"ל דמשו"ה צריכה בדיקה כמ"ש הראשונים משום כל היכא דאיכא לברורי מבררינן (כמ"ש הראשונים בריש מס' חולין לענין רוב מצוין אצל שחיטה, ועיין בשערי תורה ח"ב ריש כלל ל') הא כאן גם לאחר בדיקה לא יוכל להתברר בירור גמור ולא שייך כל היכא דאיכא לברורי (ועיין כה"ג בנוב"י מהד"ק ליו"ד סימן כ"א ודו"ק) וא"כ למה צריך לברר לענין חליצה הא אפילו נברר ולא ימצאו סימניים ג"כ לא יהיה בירור גמור הא אכתי ישאר לנו ספק שמא נשרו, (ושוב ראיתי בספר ישועות יעקב אה"ע סימן קנ"ה ס"ק ח' שג"כ התעורר בזה,) אמנם אי ס"ל דחששא שמא נשרו לא הוי חשש גמור רק מחומרא בעלמא שפיר י"ל דכה"ג היכא שלא ישאר לנו ספק גמור שפיר מקרי איכא לברורי כיון דלא ישאר לנו ספק גמור, והנה בספר ישועות יעקב הנ"ל שם תירץ דמשו"ה מקרי איכא לברורי ע"י בדיקה אם לא ימצאו לה שערות אע"ג דאכתי ישאר לנו ספק שמא נשרו דנגד הספק שמא נשרו איכא חזקת איסור לשוק ותהיה אסורה לחלוץ משום חזקת איסור דחזקת איסור לשוק חשוב כוודאי עי"ש, אמנם לענ"ד אינו ברור כ"כ אי חזקת איסור לשוק יועיל נגד חזקה דרבא אע"ג דלא נמצאו סימנים אי ס"ל חיישינן שמא נשרו אי ס"ל דכל חזקה אזלינן בתר דבר שהספק נולד עליו ולא במה שאנו דנין וא"כ ה"נ גבי אשה זו שעומדת לחלון עיקר הספק נולד על הסימנים דהא על חזקת איסור לא נולד שום ספק והוי החזקה דרבא כמו מסבב וחזקת איסור הוי רק כמסובב, וכבר הבאתי בספרי ח"ר בשער החזקות דברי הר"מ בר שניאור מסכתא עירובין ל"ו דבכל חזקה אזלינן בתר המסבב ולא בתר המסובב א"כ לא יועיל לנו כאן חזקת איסור להיות כוודאי נגד חזקה דרבא אי חשש דשמא נשרו הוי חששא גמורה, וע"כ כמ"ש דמשום שמא נשרו לא הוי חששא גמורה משו"ה שפיר מקרי איכא לברורי דאם לא ימצאו לה שערות תהיה אסורה מדינא לחלון כיון דשמא נשרו לא הוי חששא גמורה, ודו"ק:

ג') אמנם מצינו דבר אחד דהוי גדול אפילו בלא שנים ובלא שערות והוא לעניין נדר דכל שהגיע לעונת נדרים אע"ג שאין לו שנים ולא סימנים מ"מ נדרו נדר משום דרביא קרא מופלא סמוך לאיש, והנה בתוס' ד"ה אילימא ובד"ה ר' יוחנן ס"ל דהא דרבתה התורה מופלא סמוך לאיש הוא משום חזקה דרבא דסמכינן ארובא דמסתמא יביא סימנים כשהגיע לשנים א"כ הוי עכשיו מופלא סמוך לאיש, ולפי"ז כשהגיע לי"ג שנה ולא הביא סמנים דאז נפיק ליה מכלל חזקה דרבא תו לא הוי מופלא סמוך לאיש דמכיון דאזדא ליה חזקה דרבא לא ידעינן מתי יגיע לכלל איש שיהיה נקרא עכשיו מופלא סמוך לאיש, וכן כתוב להדיא בספר ש"ש שמעתא ה' פי"ג, דכשנעשה בן י"ג שנה ולא הביא סימנים גם מופלא סמוך לאיש לא הוי עי"ש, אמנם דעת הרמב"ם פי"א הלכ' נדרים הלכה ג' דלעניין נדרים לא בעינן סימנים כלל רק קודם י"ג לא הוי נדר רק אם יודע להפלות ולאחר י"ג שנה אפילו אינו יודע להפלות ואין לו סימנים ג"כ הוי נדרו נדר וא"כ לדעת הרמב"ם לא קשה קושיית התוס' ד"ה ורבי יוחנן למה יהיו לוקין בהקדיש ואכלו אחרים הא הוי התראת ספק דלמא לא יביא ב' שערות דלהרמב"ם כל שיגיע לי"ג שנה חל הנדר אפילו אין לו סימנים ודו"ק, ועי' בספר יריעות שלמה (בקונטרס בית יד כלל י"א אות י"א) שמתרץ באמת דברי הר"מ על זה הדרך דמכח הך קושיא הוכיח הרמב"ם דלנדרים סגיא בשנים לחודא בלא שערות, והנה המל"מ שם בהלכות נדרים הקשה על הר"מ דס"ל לעניין נדרים סגיא ליה בשנים אפילו בלא סימנים ממה דאמרינן להדיא בגמרא הא לאחר זמן היכא דמי אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא הרי להדיא דאפילו לעניין נדרים כל שלא הביא סימנים לא מהני שנים גרידא, והנה היטב אשר דבר בזה בישועות יעקב לאה"ע סימן קנ"ה ס"ק ה', דוודאי לרב המנונא דמקשה על מ"ד דס"ל תוך הזמן כלאחר זמן א"ב חזינן דהכל תלוי בסימנים כל שהגיע לתוך הזמן עכ"פ איהו שפיר ס"ל כיון דסימנים חשיבי כל כך עד שאפילו תוך