תבואות השדה חלק ו ק

הזמן חשיבי א"כ גם לאחר זמן אם אין לו סימנים אמרינן דהוי קטן דעיקר תלוי בסימנים משא"כ לדידן דס"ל תוך הזמן כלפני הזמן שפיר י"ל דלעניין נדר סגיא בשנים לחודא דאין הסימנים גורמים לחלות הנדר רק קודם זמן בעינן שיודע להפלות ולאח"ז סגיא בשנים לחודא עי"ש היטב, אמנם אכתי יש לעיין מנ״ל להרמב"ם להוכיח דבר חדש דלענין נדר הוי גדול בשנים גרידא בלא סימנים, ונ"ל דהרמב"ם הוכיח כן ממתניתין דנקט דין דתוך זמן ולאחר זמן לעניין נדר וכמו בתוך זמן דבעינן הפלאה הוי נדר אפילו בלא סימנים דהא תוך זמן אין שום נ"מ בסימנים כיון דקיימ"ל תוך זמן כלפני זמן כמו כן הא דנדרו נדר לאח״ז אפילו באינו יודע להפלות הוא ג"כ אפילו בלא סימנים דאי הו"א דלעניין נדר בעינן סימנים ג"כ לא הוי שתיק התנא לאשמעינן הא מילתא דשנים לחודא בלא סימנים לא מהני וע"כ דלעניין נדר אין נ"מ כלל בסימנים והחילוק הוא רק דתוך הזמן בעינן הפלאה ולאחר זמן לא בעינן הפלאה, ובסמוך נבאר עוד בס"ד:

(ד') ולהסביר כל העניין נ"ל כך בס"ד דהנה הא וודאי דלכל דיני תורה הוי הלכה למשה מסיני דלא הוי גדול עד שיהיה לו שנים דהיינו לנקבה י״ב שנים ולזכר י"ג שנים לרבי דקיימ"ל כוותיה, וסימנים וכל אחד לחודא לא מהני דבשנים בלא סימנים ובסימנים בלא שנים לא הוי גדול לכל דיני התורה כך הוא הללמ"מ. עיין שו"ת הרא"ש כלל ט"ז, אמנם לנדרים מצינו שחדשה בו תורה דסגיא בהפלאה גרידא שיהי' בכלל בן דעת רק אותו הדעת לא מהני זמן רב קודם גדלותי רק סמוך לגדלותו וזהו מופלא סמוך לאיש למאן דס"ל דאוריי' וכן הוא דעת הרמב"ם דמופלא סמוך לאיש מן התורה הוי (עיין פי"א הלכות נדרים הלכה ד') וי"ל הטעם דבנדר מהני הפלאה היינו שהוא בכלל בן דעה אע"ג דאכתי לא הוי איש עד י"ג שנה וסימנים, דדוקא בכל חקי התורה שאין החיוב מצד קבלתו על עצמו רק שהתורה רמיא עליו ע"ז באה ההלכה דכל שאינו איש אע"ג שהוא בן דעת לא הטילה עליו התורה כל החיובים משא"כ נדרים שהוא מצד שהאדם מקבל על עצמו מרצונו ודעתו זהו תלוי הכל בדעת האדם ועיין היטב שו"ת חת"ס ליו"ד סימן שי"ז ותבין דברינו בס"ד) רק זמן רב קידם זמן הגדלות אמרינן דלא חשיב בן דעת, והנה לפי"ז שפיר י"ל דבנדרים כיון שהכל תלוי' בדעת ואנן אמרינן מסתמא דכל שהוא בן י"ג שנה נגמר בדעתו והא דבעינן סימנים ג"כ לא משום דסימנים מעידים שהוא בן דעת דיוכל להיות בן דעת אפילו בלא סימנים [וסריס יוכיח] וסימנים מעידים רק על האישות שבו דכל זמן שאין לו סימנים לא נגמר עדיין כל צד האישות שבו ובכל חקי התורה לא סגיא בדעת לחודא עד שיהיה איש ג"כ משו"ה לא הוי גדול עד שיהיה בן י"ג שנים וסימנים שיהיה נקרא איש ג"כ, משא"כ לענין נדרים אמרי' דבין קודם יג"ש ביודע להפלות ובין לאחר יג"ש אע"ג שאינו יודע להפלות דאז הוא מסתמא בכלל בן דעת אם אינו שוטה, עיין רש"י בד"ה אפילו אמרו דכיון דלא הקפידה תורה שיהיה איש ג"כ א"כ שפיר נדרו נדר אפילו בלא סימנים דסימנים בעינן רק שיהיה איש ובנדרים דהקפידה הוא רק על בן דעת לא בעינן סימנים וסגיא בשנים לחוד' רק קודם י"ג שנים אין לנו עדות אחרת על שהוא בן דעת רק אם יודע להפלות, ודו"ק היטב:

(ה') אמנם כל זה הוא רק אם ס"ל דהסימנים אינם מעידים על הדעת רק על האישות א"ש סברתינו דבנדרים דלא קפדה התורה על האישות רק על הפלאה שיהיה בן דעת וא"כ כל שהגיע לי"ג שנה דשני נמי מעידים על הדעת כי ימים ידברו לא בעינן סימנים משא"כ אי ס"ל דסימנים מעידים על הדעת ג"כ א"כ שפיר י"ל דאפילו בנדרים כשחזינן שהגיע לכלל י"ג שנה ואין לו סימנים אמרינן דזהו מורה על קלישות דעתו, ומשו"ה גם לענין נדרים אע"ג דקודם י"ג שנה לא בעינן סימנים היינו משום דאז סמכנו על החזקה דרבא שמסתמא יבאו סימנים וא"כ הוי עכשיו סמוך להגמרת הרעת ומהני הנדר משא"כ אם כבר הגיע לי"ג שנה ואין לו סימנים הרי חזינן שדעתו קלושה וא"כ לא מהני לענין נדרים ג"כ שנים בלא סימנים כיון דסימנים ג"כ מעידים על הדעת וא"כ זכינו להבין פלוגתת הר"מ והתוספת אי בנדרים בי"ג שנה בעינן סימנים ג"כ או סגיא בשנים לחודא לענין נדרים הוא כך, דאי סימנים מעידים רק על האישות שבו כלומר דע"י סימנים חזינן שנגמר גופו להיות בכלל איש א"כ לנדרים דלא בעינן איש דווקא סגיא בשנים לחידא משא"כ אי סימנים מעידים ג"כ על הדעת א"כ בנדרים ג"כ בעינן סימנים ושנים והא דלא מהני סימנים בלא שנים לענין נדרים היינו דסימנים בלא שנים היינו לפני אינם סימנים כלל רק שומא עלמא, ודוק:

(ו') ומעתה יש לתרץ דברי הרמב"ם דלא יקשה קושיית המל"מ שהבאתי לעיל באות ג' דגמרא קאמר להדיא אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא דמוכח דאפילו לנדרים בעינן סימנים די"ל דהא פלוגתא אי תוך זמן כלפני זמן או לאחר זמן תליא בהא, דוודאי אי ס"ל דסימנים מעידים על הדעת שפיר י"ל דאפילו תוך זמן נמי סגיא דכיון שחזינן שהתורה החזיקו לבן דעת בתוך זמן היכא שיודע להפלות עכ"פ, וא"כ היכא שנתוספו סימנים ג"כ אמרינן דיש בו דעת יתירה והוי גדול גמור לכל דבריו רק קודם הזמן לא מהני סימנים דאז לא חשיב דעתו כלל דהרי אפילו הפלאה לא מהני קודם זמן א"כ סימנים ג"כ לא מהני משא"כ תוך זמן כמו דהפלאה מהני הה"ד סימנים דסמנים ג"כ מעידים על דעתו ומשו"ה ס"ל תוך זמן כלאחר זמן משא"כ דמאן דס"ל תוך זמן כלפני זמן ס"ל דסימנים מעידים רק על האישות דע"י סימנים ניכר שהוא איש גמור דכל שאין לו סימנים ניכר שהכונת גופו לפי מהותו לא נגמר עדיין וא"כ לא מהני הסימנים קודם בן יג"ש לזכר וי"ב לנקבה דכל שלא הגיעו לכלל שנים לא יוכלו להיות בכלל איש בשום אופן והסימנים בלא שנים הוי כמו עדות מוכחשת שידעינן בבירור שמשקרים דלא מהני אפילו מאה עדים (ועי' מסכת' יבמות פ"ח ע"א תוס' ד"ה אתא גברא ודו"ק), ומשו"ה אמרינן דתוך זמן הוי כלפני זמן דלא הוי רק שומא בעלמא, וא"כ לא קשה על הרמב"ם דוודאי בגמרא דפריך על מאן דס"ל תוך זמן כלאחר זמן דאיהו ע"כ ס"ל דסימנים ג"כ מעידים על הדעת, וא"כ פשיטא דגם לעניין נדרים לא מהני שנים בלא סימנים דכל שאין לו סימנים לא נגמר דעתו, וקאמר הגמ' שפיר אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא אמנם לפי האמת דס"ל תוך זמן כלפני זמן והיינו משום דסימנים מעידים על אישות שבו ומשו"ה לא מהני סימנים קודם יג"ש, אמנם הגמרת הדעת הוא משנעשה בן יג"ש רק דאיש לא מקרי בלא סימנים א"כ שפיר ס"ל להר"מ דלנדרים דלא בעינן איש דווקא שפיר מהני שנים בלא סימנים, וא"ש דברי הרמב"ם, ובפרט שיש לו ראיה ממשנה ג"כ דכמו תוך הזמן לא בעינן סימנים דאז לא מהני סימנים כלל דהא קיי"ל תוך זמן כלפני זמן ה"נ לאח"ז לא בעינן סימנים לנדרים ודו"ק ועיין בס' נטע שורק על הסוגית בסדר בראשית שהולך ג"כ ע"ז הדרך, אמנם מ"ש פשוט יותר ודו"ק (ועיין מ"ש לקמן אות ט"ו ואות ט"ז ואות י"ז):

(ז') בגמרא והיכא דחרופא טפי מבדקה באחת עשרה וכו' הנ"מ היכא דלא קאמר,