תבואות השדה חלק ו צו

עיקר העדות לא נמסר רק לאלו האחרונים והראשונים אינם אלא שלוחים ועיין ברמב"ן בדף כ"ט שכתב דעדי חתימה אם ישאלו אותם אם זאת האשה מגורשת באמת יאמרו שאינם יודעים וא"כ כפי הנראה מדברי הרמב"ן עיקר העדים הם הראשונים, ובס' תורה גיטין הסביר הדברים דלא אמרינן עד מפי עד לא מהני רק היכא שבאים להעיד על גמר הדבר משא"כ הכא במה שחותמים על הגט לא יצאה זו עדיין מחזקתה חזקת אשת איש רק לכשינתן לה הגט כה"ג לא הוי עד מפי עד (ועיין בספר דעת סופר שהביא דבריו) ובס' טוב גיטין ראיתי שהקשה כיון דע"כ אלו העדים ששמעו מפי הבעל יהיו ע"כ העדי מסירה ג"כ דאם אחרים יהיו עדי מסירה יהיה רק חצי דבר כיון שלא ידעו מפי הבעל שציוה לגרש וכיון דאלו יהיה מוכרחים להיות העדי מסירה א"כ נגמר הדבר ג"כ על פיהם ותוס' בד"ה דבורא אמרי כתבו דכל שנגמר על פיהם הו"ל מעשה א"כ אמאי חיישינן לשמא תשכור עדים דמעשה לא עבדי (עי"ש שהאריך בקושיא זו) ולע"ד נראה ליישב דעד כאן לא כתבו בתוספות דכל שנגמר הדבר על פיהם הו"ל מעשה היינו רק כמו מיאנה או חליצה שתיכף כשהעידו על החליצה הרי מותרת על פיהם משא"כ הכא בשעה שמצוים מפי הבעל לחתום לא הוי עוד מעשה דאינם עושים כלום עדיין וא"כ מכיון שיש לנו לחשוד אותם עכשיו דלמא אין אומרים האמת אע"ג דאח"כ כשיבאו להיות ע"מ הוי מעשה וראוים להיות נאמנים מ"מ כיון שמתחלת העדות לא היו נאמנים בדבור בעלמא גם אח"כ אין נאמנים דעבידי לאחזוקי דבוריהו (כמ"ש הש"ך בחו"מ סימן ל"ג ס"ק ט' בשם בעל העיטור לענין קרוב ונתרחק,) אמנם מ"מ הטיב גיטין הקשה שפיר לדעת הרמב"ן דס"ל דגם באתם תנו לא הוי דבורא כיון שנותנים הגט אלמא דס"ל להכשיר בכה"ג כיון שאח"כ יצטרכו לעשות מעשה וא"כ הקשה שפיר דה"נ למ"ד ע"מ כרת יהיו הם העדי מסירה והו"ל מעשה וצ"ל לשיטת הרמב"ן דלא ס"ל דכה"ג הוי חצי דבר וא"כ לא יצטרכו הם דווקא להיות עדי מסירה ובאמת הביא כן הט"ג בשם הרמב"ן דכה"ג לא הוי חצי דבר ועכ"פ נכונים דברינו לדידן דהו"ל חצי דבר וא"כ צריכים להיות אלו גם ע"מ דע"מ לא הוי מעשה כיון שעכשיו אינו נעשה גמר מעשה ושוב גם אח"כ אינם נאמנים עפ"י דברי הש"ך הנ"ל (ועיין שו"ת השיב משה לאה"ע סימן ס"ה אות א' ואות ב' שהאריך בדברי הש"ך אלו):

(מ') ראיתי בספר טיב גיטין בדף כ"ט שהקשה האיך יכול לעשות שליחה על הנתינה כל זמן שלא נכתב הגט הא הו"ל דבר שלב"ל, ותירץ בשם הנתיבות דכיון דבידם לכתוב הגט לא הו"ל דשלב"ל, ובס' דעת סופר תירץ דכיון דיכול לעשות שליח על הכתיבה ה"נ יכול לעשות שליח על הנתינה דהוי כמקנה דבר שב"ל עם דבר שלב"ל דמהני, ובזה מתרץ קושית הפנ"י למאן דס"ל הטעם במס' גיטין כ"ט משום מילי והא לענין נתינה לא הוי מילי (עיין מש"כ לעיל באות י"ח) וא"כ אמאי לא יכולים לעשות שליח על הנתינה, ולהנ"ל א"ש דכיון דהא דהשליחות חל על הנתינה אע"ג דהוי דבר שלב"ל הוא רק משום דחל על הכתיבה ומשו"ה כיון דעל הכתיבה אינם יכולים לעשות שליח דהו"ל מילי כמו כן אין יכולים לעשות שליח על הנתינה עיי"ש:

אמנם מה שיש לי מקום עיון בזה דהא תינח שהבעל יכול לעשות שליח על נתינת הגט אע"ג שלא נגמר עדיין או כתירוץ הנתיבות דבידו לכתוב או משום שחל על הכתיבה חל נמי על הנתינה מ"מ אכתי יקשה האשה איך הוא יכולה לעשות שליח לקבלה שיקבל הגט מיד בעלה אם בשעת מנוי השליחות לא היה הגט נכתב עדיין הא הו"ל דשלב"ל ולא מצינו בשום מקום שהגט צריך להיות כבר נכתב בשעת מנוי השליח לקבלה וכל הני תירוצים שתירצו גבי שליח מן הבעל לנתינת הגט לא שייכי גבי אשה ואולי י"ל דשליח לקבלה בלא"ה כיון שאין בידה קבלת הגט ע"כ אין חל השליחות רק שהוא יהיה כידה וא"כ הוי ענין השליחות שמוסרת כל כחה לשליח וזהו הוי כבר בעולם ואינו דומה לשליח הבעל ששם עושה אותו להיות שליח על נתינת הגט וזהו אינו בעולם עדיין ומשו"ה הקשה שפיר דהו"ל דשלב"ל אמנם שלוח האשה הוא רק שיהיה כחו ככחה דעל עיקר קבלת הגט בלאו"ה לא מצי לשוי' שליח דזהו אינו בידו כלל וא"כ כיון דעיקר השליחות הוא רק שיהי' כחו ככחה זהו הוי שפיר דבר שב"ל ומ"מ יש לעיין בזה ועיין ברמב"ן שפסק דשליח לקבלה אין יכול לעשות שליח אחר משום דהו"ל מילי ועי' ש"ע אה"ע סימן ל"ו סעיף ה' וברמ"א שם סימן ל"ה סעיף וא"ו בשם הקדוש מרדוש דגבי קידושין אין שום שליח יכול לעשות שליח דהו"ל רק מילי דכיון שאין יכול לקדשה בע"כ הו"ל רק מילי ולפי״ז גם מה"ט אין שליח לקבלה עושה שליח דהא אין בידו לקבל הגט ע"כ של הבעל וכ"כ בספר דעת סופר עי"ש:

(מ"א) ובעיקר הדין אם שליח לקבלה עושה שליח הובא ב' דעות בש"ע אה"ע סימן קמ"א סעיף מ"ג דלדעה הראשונה אין עושה שליח ולדעה השניה בשם הרשב"א מתיר אם נתנה לו רשות למנות שליח אחר והנה לדעת הקדוש מורדש הובא במרדכי פ"ב מס' קידושין דבקידושין אין שליח עושה שליח משום שאין בידו לקדש אם לא תאבה האשה ולא הוי גמר מעשה רק כמו מילי ואין שליח עושה שליח וא"כ ממילא דשליח לקבלה ג"כ היי רק כמו מילי ועיין ברמ"א אה"ע סימן ל"ה סעיף ו' ובב"ש שם הביא בשם שלטי גבירים לחלק בין קידושי כסף לקידושי שטר דקדושי כסף הו"ל רק מילי כיון דיכול לקדש גם בכסף אחר משא"כ אם המקדש מוסר לו שטר הוי כמו מסירת הגט דלא הוי מילי ולא ס"ל סברת המורדש דכיון דאינו יכול לעשות בע"כ הו"ל מילי, ועיין בקצה״ח סימן קפ"ב שכתב דלדעת המורדש א"כ לדידן שאין יכולין לגרש בע"כ משום תקנת רגמאוה"ג יהיה הדין דגם בגירושין אין שליח עושה שליח ועי"ש מה שתמה ג"כ על דברי הנוב"י מהד"ק לאה"ע סימן ב' מה שהעלה שם דבר חדש דע״י שליח אין יכול לגרש בע"כ מה"ת, ותמה הקצה"ח דהכא דומה ללוה שאמר זכה לפלוני המלוה בחפץ זה דיכול אפילו במקום שחב לאחרים א"כ ה"נ יש רשות להבעל להקנות לשליח כחו שיגרש בע"כ ולא דמי לתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים עיי"ש, אמנם לע"ד יש לחלק דהלוה שפיר מצי לזכות להמלוה ע"י אחר אע"ג שהוא חב לאחרים דכיון שהוא חייב לו הרי עכ"פ מחויב לפרוע לו משא"כ הכא אע"ג שיכול לגרש בע"כ מ"מ אטו מחויבת האשה לקבל בע"כ ואם תוכל להשמט ממנו שלא יתן לה גט בע"כ אין איסור בידה שפיר י"ל סברת הנו"ב דע"י שליח אין יכול לגרש בע"כ דהוי חב לאחרים, ובעיקר סברת הנו"ב הנ"ל דע"י שליח אין יכול לגרש בע"כ עיין בנו"ב מהד"ת אה"ע סימן ק"י וסימן קי"ב ובהגה"ה שם ועיין מ"ש לקמן דאע"ג דאין יכיל לגרש ע"י שליח בע"כ מ"מ מצי השליח לעשות שליח אחר דמכיון דהבעל יש לו כח לגרש בע"כ יש לו כח לעשות שליח שיהיה לגמרי כמותו ומצי משוי שליח שני ודוק היטב (ועיין באות מ"ג):

(מ"ב) אמנם בעיקר סברת רבינו מורדש דכיון שאין יכול לקדש בע"כ אין יכול השליח לעשות שליח אע"ג שכבר האריכו בו האחרונים (ועיין בספר אור חדש קידושין ריש פ"ב ובמקנה בקו"א הלכות קידושין סימן ל"ה) נראה לי בזה סברת הרבני מורדש כך הי' עפ"י