תבואות השדה חלק ו צ

הגט מדלא קפיד עליה נעשה כאומר אמרו (ולא כמה שפירשו התוס' כתב ידן דלא אמרי' נעשה כאומר אמרו רק אי חהסו"ע פסול דע"כ הוצרכו לצרף עמהם אחד דתוס' נמי לא קאמרו הכי רק למסקנא כמ"ש המהרש"א דאלא"ה קשה א"כ מאי פריך הגמ' מאומר לג' תנו דהתם וודאי אינם מוכרחים לצרף עמהם עור אחד כיון שהם ג' וע"כ דמשמע בין כתיבה ובין חתימה (ועי' פר"ח אה"ע סי' ק"כ ס"ק ד') וע"כ דבס"ד באמת לא דייקינן ממשנה רק בפירוש הלשון מהו יכתבו והכל תלוי על מה הבעל קפיד אם על הכתיבה או על החתימה) וא"כ כיון דהכל תלוי בקפידא א"כ מה נפק"מ בהא דאמרי' מילי לא ממסרן ממנ"פ אי קפיד הבעל פסול אפי' אי הו"א מילי ממסרן ואי לא קפיד ממילא לא הוי מילי דהא נעשה כאומר אמרו (וקושיא זו הקשה ג"כ בס' גרשי רחים) ב' קשה כיון דבאמה מה שהקש' הגמרא הא כתב כתב הגט כשר וכו' הוא קושי' עצומה ביותר דהרי על קושי' זו באמת למסקנא לא משני מידי רק שמואל סבר ליה כוותיה בחדא א"כ אמאי לא הקשה תיכף קושיא זו כיון דקושיא זו קשיא בפשיטות ג' למה האריך בלשון עוד פ"א והאמר שמואל הלכה כר"י הרי כבר אמר פ"א דשמואל ס"ל כר"י ולא הי' לי' לומר רק בקיצור לשון הא כתב הגט כשר והא חו״ל מילי דזהו דשמואל ס"ל מילי לא ממסרן כבר אמר פ"א ולמה אריכות הלשון' (כ"ג) אשר ע"כ נ"ל דהענין הוא כך דבאמת לא נתבאר לנו עוד הטעם בהא דמילי לא ממסרן לשליח (ועיין לעיל באות י"א) אמנם י"ל כך דהא דס"ל דשליח עושה שליח הוא רק אי ס"ל דהשליח הו"ל כבעלים ממש (עיין שו"ת ריב"ש סי' רכ"ח) דאז שפיר אמרי' דכיון דמסר כל כך כחו וזכותו לשליח שיהי' כבעלים ממש שפיר יוכל השליח ג"כ לעשות שליח כמו בעלים ממש אמנם אי השליח לא הוי כבעלים ממש נוכל לומר דהבעל קפיד שלא יעשה שליח אחר דלעשות שליח אחר לא מסר לו כחו כיון דלפעמים אכא קפידא בשליח אחר א"כ נוכל לומר דתיכף מעיקרא לא מסר כח כל כך שיוכל לעשות שליח ג"כ וא"כ שפיר י"ל דוודאי כשמוסר המשלח לשליח איזה דבר ממש אז חזק כח השליחות וא"כ אמרינן דמוסר לו כח גדול שיהיה בכחו אפילו לעשות שליח אחר (היכא שאינו מקפיד בפירוש) אמנם אם גוף עניין השליחות הוא בדברים בעלמא אמרינן דלא מסר לו כח כל כך שיוכל לעשות שליח אחר וא"כ הא דאמרינן באמת מילי לא ממסרן הוא באמת רק מטעם קפידא דאמרינן דלמא מקפיד שלא ימסור לו כח כל כך וממילא לא חל השליחות השני וא"כ הא דאמרי' מילי לא ממסרן הוא באמת רק מטעם קפידא וא"כ כתב רש"י שפיר דכל שאמר כתבו ואם כתבו הוי רק כתב ידן וא"כ מוכח מלשונו דכתב הגט לא קפיד ואמרינן באמת כה"ג דמילי ממסרן וא"כ הא דאמרינן באמת מילי לא ממסרן הוא רק כשציוה לעשות הכל אמרינן דאע"ג דלא אמר לו בפירוש שלא לצוות לאחר מ"מ כיון שלא גלה דעתו בפירו' שאינו מקפיד אין לו כח לעשות שליח אחר, משא"כ כשאמר כתבו אי הו"ל כתב ידן אמרינן שפיר כיון שלא הזכיר גם הכתיבה לא קפיד וא"כ כיון דהא דמילי לא ממסרן באמת הטעם משום קפידא וא"כ לפי"ז אומר אמרו וודאי כשר מדוייק ג"כ הלשון מ"ש הגמרא אמרו אי ס"ל כתובי כתב ידן וכו' נעשה כאומר אמרו ויל"ד על הלשון דאמר ״אמרו״ משמע דמוכרח הוא כך ולהנ"ל א"ש כיון דס"ל דהא דמילי לא ממסרן היא רק משום קפידא א"כ באמרו וודאי כשר ומודה ר"י באומר אמרו דבאומר אמרו וודאי ליכא קפידא ודו"ק וא"ש פירש"י דכל דלא קפיד באמת לא אמרינן מילי לא ממסרן דאם לא קפיד אמרינן שמסר לו כח כל כך שיוכל אפילו לעשות שליח אחר:

(כ"ד) והנה לפי"ז אי הו"א דהא דמילי לא ממסרן הי' רק מטעם קפידא א"כ נחזי אנן האיך הדין היכא שאח"כ גלה הבעל דעתו להדיא שלא קפיד וכן יש להעמיס בלשון רש"י שכתב דכתב הגט מדלא קפיד ולא נקט שלא ״הקפיד״ משמע שגם עכשיו אינו מקפיד] וא"כ י"ל וודאי דחל השליחות למפרע אי ס"ל יש ברירה וא"כ י"ל באמת דס"ל להגמרא דר"מ ור"י בהא פליגי דר"מ דס"ל יש ברירה א"כ מילי ממסרן כל היכא שאינו מקפיד בפירוש והא דבאומר לשנים מודה ר"מ דיכתבו בעצמן וכן בג' באומר כתבו האי יכתבו ס"ל באמת דיחתמו וס"ל לר"מ דבחתימה מסתמא מקפיד דבחתימה אכא פרסום טפי כמ"ש תוס' ד"ה והאמר שמואל ובכתיבה דאינו מקפיד מסתמא שפיר מילי ממסרן כיון דיש ברירה לר"מ, אמנם ר"י ס"ל אין ברירה א"כ לא מהני מה שמגלה דעתו עכשיו שאינו מקפיד משו"ה מילי לא ממסרן והנה הא דקיי"ל אין ברירה הוא לדעת רוב הפוסקים מספיקא (ועי' בספרי ח"ג בסוגיא דברירה) וא"כ לכאורה אין קושיא כל כך אי כתב ידן הוא הא כתב הגט כשר והא הו"ל מילי דהא די"ל דמ"מ שפיר מספקא לשמואל דאי כתבו כתב הגט ממש א"כ הו"ל שנוי מדעת הבעל ופסול מה"ת, אמנם אם רק כתב ידן א"כ כתב הגט אע"ג דהו"ל מילי מ"מ הא דמילי לא ממסרן הוא רק משום אין ברירה ולא הוי עכ"פ רק ספק פסול וא"כ שפיר נוכל לומר אם נשאת לא תצא ומשו"ה לא הקשה תיכף הך קושיא דהו"ל מילי דהא י"ל דמ"מ אף נשאת לא תלא ומיירי שאח"כ אומר הבעל בפירוש שאינו מקפיד משא"כ אי כתבו כתב הגט וודאי פסול מה"ת כשאחר כתבו ומשו"ה לא הקשה תיכף הך קושיא וניחא ליה טפי להקשות ממשנה דכתבו הוי כתב הגט, אמנם לבתר דמשני דממשנה לא מוכח דכתבו הוי כתב הגט פריך ליה דמ"מ קשה דאפילו אי כתב ידן מ"מ האיך כשר והא הו"ל מילי ואע"ג דאכא למימר דמשום פסיל מילי לא הוי פסול רק מספק כיון דאי הוי ס"ל יש ברירה מהני מה שהבעל אינו מקפיד אח"כ ובהכי מיירי ספיקו דשמואל משו"ה פריך והאמר שמואל אמר רבי הלכה כר"י, והנה אי לאו דשמואל היה מארי דשמעתא הוי מצינו לומר דהא דמילי לא ממסרן הוא רק מספיקא משום דאין בדירה, אמנם כיון דשמואל אמר הכי ושמואל ס"ל מסכת' ביצה ל"ז ע"ב דגם בדרבנן אין בריר' וא"כ ס"ל דהא דאין ברירה הוא בוודאי וא"כ אי פסול מטעם דהו"ל מילי ג"כ פסול מה"ת וא"כ הדרא קושיא לדוכתא במאי מסופק שמואל מהו הלשון כתבו כיון דאין נ"מ ועל זה משני הגמרא למסקנא דהכא כיון דע"כ מוכרחים לצרף עמהם אחד כמ"ש התוס' ד"ה כתב ידן ובכה"ג כיון דהוי כאומר אמרו בפירוש כשר אפילו לשמואל ואע"ג דהאחרונים כתבו דאפילו אמרו בפירוש נמי אינו כשר רק אי ס"ל ברירה מ"מ כבר כתבתי לעיל באות י' דאם אין השליחות צריך לחול רק בעת שהשליח מתחיל שליחותו לעשות אפילו אי אין ברירה ג"כ מהני כיון שא"צ לחול למפרע א"כ משני שפיר דבאומר אמרו כשר וא"ש הכל בס"ד ודו"ק:

(כ"ה) ועפ"י מ"ש לעיל דעיקר פלוגתא דר"מ ור"י באומר לג' הו' דר"מ ס"ל דמכיון שמסר דבריו לב"ד אמרינן דעשה בהסכמה חזקה ומצי לעשות שליח אחר או משים דאז וודאי אין דעתו לחזור כמ"ש לעיל באות ח"י או משום דאז וודאי אין מקפיד שיעשה שליח אחר דכל עניין שנמסר לב"ד הוי עניין חזק ומשו"ה יש בכחם לעשות שליח שני יש לתרץ מה שראיתי בספר דעת סופר למורי הגאון זצ"ל שהקשה לדעת המהרש"א שכתב דרק בשנים כיון שחתסו"ע פסול וע"כ רצה שישתתפו עמהם אחר משא"כ לג' וודאי כוונתו בין בכתיבה בין