תבואות השדה חלק ו ט

מרעיה היה בונה ביהמ"ק לא היה נחרב ומאחר שיש מקום לישראל לספק במדריגת מרע"ה אם הוא המובחר מכל הנבראים יתרופפו עמודי התורה ובוודאי יחטאו, ומשו"ה לא רצה הקב"ה למחול לו על אותו החטא שלא הראה מדריגתו יותר גדולה כדי להראות בזה גדולת מרע"ה, ובזה יובן הפסוק מ"ש לו הקב"ה אחר כל התפלות רב לך כלו' כי מאחר שאתה רב והיותר גדול במדריגה מכל הברואים ואם אמחול לך אז יהיה מקום לטעות ח"ו כי יש עוד מדריגה יותר גדולה ממך וא"כ תתבטל התורה ח״ו ע"כ אל תוסף דבר אלי בדבר הזה כי מזה גופא שאין אני מוחל לך ניכר מדריגתך הגדולה, וז"ש רב לך, ודו"ק היטב כי הוא נכון בס״ד:

י״ב) ומעתה נבא לב אור הענין בס"ד הקב"ה אמר לו ודברתם אל הסלע לעיניהם, כלו' שידברו אל אותו הסלע מה שכבר ראו בעיניהם, ומה ידברו לו ״ונתן מימיו״ כלומר שהוא כבר נתן מימיו (שלא יהי' לו טענה כמו קרש שזכה בצפון שלעולם הוא בצפון, וירצה עוד גם עתה שיתן מימיו ולכך נצטוי לו שיאמרו לו ״ונתן מימיו״ כלומר שכבר נתן מימיו ויתקדש ש"ש יותר אם יבא מים ע"י סלע אחר), והוצאת להם מים מן הסלע, כלומר מסלע אחר כדי שיבינו הכל כי זכות משה בלבד ג"כ יספיק להוציא מים וממילא ידעו ויבינו כי זכותו גדול מזכות שאר צדיקים כי זכותו יספיק גם על המן ועל המים מה שזכותה של מרים לא הספיק רק על ד"א, והנה איתא במדרשים שישראל שאלו משאר סלעים ומשה לא רצה (כי אולי היי סובר שמה שאמר לו הקב"ה ונתן מימיו שכוונת הקב"ה שעכשיו יתן) ועיי' רש"י ג"כ, ואמר להם המן הסלע הזה נוציא לכם מים וירם משה ידו ויהי' הלשון וירם כלוי שסלק ידו וכחו מכאן כמ"ש המפו' עה"פ הרם מטך ונטה ידך ג"כ שיסלק הנוטה כמ"ש הרומו מתוך העדה, וא"כ ג"כ הפי' וירם משה את ידו, כלומר שסלק כחו וידו הסלע במטהו פעמים הוא לרמז שעכשיו נותן הסלע הזה פעם שנית המים, וא"כ הראה לישראל כמו שזכותו ח"ו לא היה מספיק ליתן מים בלעדי זכות מרים ג"כ והגם שמרע"ה עשה זאת מחמת גודל ענותנותו מ"מ לאשר מחמת זה לא נתקדש ש"ש כי יותר קידוש השם הוא אם נדע שמרע"ה גדול מכל הנבראים משו"ה לא מחל לו הקב"ה על אותו חטא כמ"ש ומשו"ה גם אהרן נענש לפי שאם הי' נותנים אל לבם כי מ"ש הקב"ה שידברו אל הסלע ונתן מימיו שאין הכונה שגם עכשיו יתן מים א"כ בוודאי הי' מוצאים מים מסלע אחר והי' נתקדש ש"ש כי זה קידוש השם אם נדע שמרע"ה גדול מכל הנבראים דאל"כ יקשה אמאי זכה דוקא הוא שתנתן התורה ע"י וכי משא פנים יש בדבר, והנה הצוי ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו היה גם לאהרן שהרי הקב"ה אמר לו והקהל את העדה אתה ואהרן ודברתם אל הסלע וכו' וכיון שאהרן ג"כ הי' מרוצה להוציא מים מאותו הסלע ולא דקדקו במ"ש הקב"ה ונתן מימיו שאין כוונתו שיתן גם עכשיו מים משו"ה נענשו שניהם ועיקר הטעם שלא מחל לו הקב"ה הוא להראות גדולת מרע"ה שלא יוכלו לטעות כי יש עוד מדריגה יותר גדולה בין הנבראים ממדריגת מרע"ה וזהו כל עיקר חיזוק יסורי התורה בשנאמין ונדע כי מרע"ה הי' מובחר מכל הברואים וממילא לא יוכל שום אדם לבטל אפי' קוצה של יו"ד ח"ו מתוה"ק כנ"ל בכוונת הענין בס"ד; ולהבין הטעם מה שלא מחל לו הקב"ה אחר כל התפלות כי הקב"ה עשה זאת לטובת ישראל שידעו ויאמינו כי מרע"ה גדול מכל הברואים כדי שלא יוכל שום אדם לבטל התורה ח"ו והתורה הזאת הוא תקיים לעולם. כמ"ש בנוסח אני מאמין ״שזאת התורה לא תהא מחולפת״ כי כל עיקר קיומינו הוא רק תיה"ק, ודו״ק:

י"ג) ועד"ז יש לפרש הפסוקים בתהילים (ע"ח) וידברו באלקים אמרו היוכל לערוך שלחן במדבר הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטופו הגם לחם יוכל תת וכו', והנה יל"ד דמזה נראה שהי' מסופקים על הלחם אם יוכל ליתן להם והא הלחם לא הי' חסר להם לעולם מעת שהתחיל המן לירד רק מים חסר להם כמ״פ וא"כ מה זה שאמרו הגם לחם יוכל תת, אמנם עפ"י מ"ש לעיל לפרש שחטא מי מריבה היה משום שמשה הוציא המים מאותו הסלע שכבר ירד להם מים בזכות מרים מתוך כך היו סבורין שמרע"ה אין זכותו גדול כל כך שיוכל להשפיע בזכותו מים וגם לחם שהמן ירד בזכותו א"ש כונת הפסוקים תה היה כוונתם וידברו באלקים כלומר משה רבינו ע"ה שהוא בחינת אלקים שנקרא איש האלקים אמרו היוכל לערוך שלחן במדבר כלומר אם היה רוצה להשפיע מים בזכותו ולא מהסלע שכבר היה מים בזכותה של מרים לא היה עוד בכחו להשפיע גם לחם כי זכותו אין גדול כל כך שיהי' משפיע מים ולחם ומעתה כיון שרק מסלע של מרים השפיע זה היה רק בזכותה (והא שנפסק לפי שעה היינו רק שירגישו שעד עתה היה בזכותה), ואמר והראיה שהוא כך שאין כחו גדול כל כך להשפיע מים וגם לחם הן הכה ציר ויזיבו מים, כלומר כיון שהכה רק זה הציר מה שכבר נתנו מים פ"א ונחלים ישטופו כלומר סלע כזה אשר כבר נתנו מים רבים פ"א וע"כ לפי שאין זכותו מספיק שישפיע מים וגם לחם, וז"ש הגם לחם יוכל תת וכו' בלשון בתמיה כלומר שמסתמא הוציא מים רק מהבאר שכבר היה פ"א בזכותה של מרים שאם היה רוצה להוציא מבאר אחרת לא היה אח"כ יכול להשפיע לחם ג"כ שאין זכותו גדול כל כך שיוכל להשפיע שני דברים מים ולחם ולפי שנסתפקו במדריגת מרע"ה לכן שמע ד' ויתעבר משום שהוא עיקר קיום תוה"ק שנדע ונאמין כי מרע"ה הוא מובחר כל הנבראים ורק עי"ז תתכן קיום וחיזק תוה"ק, ודו"ק או יאמר מ"ש וידברו באלקים כי מי שמסופק על מדריגת מרע"ה ממילא אינו מאמין גם בד' ית"ש, וז"ש וידברו באלקים אמרו היוכל אל לערוך שלחן במדבר כי מי שמסיפק במדריגת מרע"ה אינו מאמין גם בהקב"ה שהוא כל יכול והבן. י"ד) וימת שמואל ויקברוהו ברמה בעירו, במדרש וכי אין אנו יודעין שרמה עירו אלא מלמד שספדו לו בעירו כדרך שספדו לו ברמה, והמדרש הזה תמוה מ"ש שספדו לו בעירו כדרך שספדו לו ברמה והלא רמה היתה עירו? ואמרתי לפרש בעת נשאתי קינה וכה על פטירת הגביר הצדיק המפורסם בעולם מו"ה שמואל שטרויס ז"ל מק"ק קארלסרוהע יצ"ו, (אשר פתאום עלה המות בחלונינו, כי הי' כמו חלון המאיר ומכניס אורה לתוך הבית האפל, כמו כן האיר בצדקת פזרונו למי שהי' עולם חשך בעדו מחמת עניות ודחקות, ולא רק גמ"ח פעל, אלא אף בתורה ועבודה לא התעצל, קיבץ ורבץ ועשה פעלים לתורה הוא עצמו למד ברבים תורה בכל יום והוא עצמו הי' דרש מוסר בכל שב"ק ברבים, ומאדם גדול כזה הוא וודאי להועיל כי אפי' אם שומעים תוכחה מרב או מוכיח אומרים האנשים כי רק לטובתו הוא דורש אמנם איש כזה אשר הון ועושר בביתו ומ"מ מטיף אמריו אמרי מוסר ברבים עושה רושם יותר) דהנה ידוע כי אדם גדול ומפורסם בעולם יוכל להזדמן שבעירו אין מחזיקים אותו כל כך לאיש המעלה כמו במקומות אחרים כי לאשר שבמקומות אחרים אין רואים רק מעלותיו ושבחיו כמו מי שהוא חכם גדול שומעים מדברי תורתו בעולם, ומי שהוא עשיר גדול נהנים מצדקת פזרונו בעולם ומשו"ה משבחים אותו בכל מיני תהלות אמנם בעירו לאשר יודעים גם