תבואות השדה חלק ו י

מקצת חסרונותיו כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא אינם מספרים כל כך שבחו, ומשו"ה מספר הכתוב כי שמואל הנביא הי' כל כך בלי שום חסרון ומגרעת אשר אפילו בעירו ספדו אותו כמו שהי' מספידים עליו אם רמה לא הי' עיר דירתו ומולדתו, וזש"ה ויקברהו ברמה בעירו, כלומר אם הי' נקבר ברמה שאינו עירו, וע"ז הקשה המר"ר והא רמה הי' עירו וא"כ למה כפל הלשון, ומתרץ שספדו לו כל ישראל בעירו אפי' אלו האנשים אשר ראו כל תהלוכותיו הי' סופדין עליו כדרך שספדו לו ברמה כלומר כמו אם מספידין על איזה אדם במקום אחר שאינו עירו שאינם יודעים רק ממעלותיו ולא מקצת חסרונותיו כי באמת לא נמצא בו שום חסרון וכמו כן נוכל לומר על הנפטר היקר הנ"ל כי כמו שבכל העולם לא הי' רואים עליו שום חסרון שהרי הי' ניכר ע"י נדבת לבו וצדקת פזרונו עד אין שיעור, כמו כן גם בעירו אשר הי' דר שם ארבעים שנה לא ידעו משום חסרון רק שבחים ותהלות אשר עצמו מלספר תנצב"ה:

ט"ו) בזמירות לשבת קידש ״על שתי לחם יבצעו תמימים וראיתי בס' בארות המים להקדוש מרימאנוב זי"ע שמדקדק דהיל"ל על שתי לחם תמימים יבצעו ? ונ"ל עפימ"ש במקו"א מ"ש בגמרא כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצל מדינה של גיהנם. דלא אמר כל האוכל ג' סעודות בשבת, דהנה מי שאוכל לש"ש נשאר האכילה קיים לעולם דהא עושה מצוה באכילה זאת ומשו"ה אמר כל המקיים שלש סעודות וכו' כלומר שנותן קיום לשלש סעודות דהיינו שאוכל לשם מצוה, והנה מי שבוצע הלחם בשבת וכוונתו רק לשם תענוג אכילה לא נשאר הלחם תמים מכיון שכבר נאכל, אמנם אם כוונתו לשם שמים הגם שבצע הלחם מ"מ נשאר הלחם תמים כיון שעושה מצוה באכילה זאת, וז"ש על שתי לחם יבצעו תמימים כלומר כי אפי' אחר הבציעה נשאר הלחם תמים מאחר שכוונתו הי' לש״ש ודו"ק. ועד"ז אמרתי לפרש מ"ש (פ' בהעלותך) הצאן ובקר ישחט להם ימצא להם, הכוונה כי מרע"ה באמת לא נסתפק ח״ו ביכולתו של הקב"ה, רק כי לא רצה ליתן להם בשר רק אם יהי' בכחם להעלות הבע"ח למדרגה יותר גבוה, והיינו אם יאכלו לש"ש ועל זה האופן נוכל לומר שהמאכל מצא האדם שיתקן אותו, (כמ"ש בס' באר מים חיים עה"פ ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך כלומר שהדברים הנאכלים ירדפו אחר האדם שיאכל אותם כדי שיהי' להם תיקון ע"י), וכיון שמרע"ה ראה שישראל אינם במדריגה כזאת משו"ה אמר מה יהי' תועלת ליתן להם בשר הצאן ובקר ישחט להם ימצא להם כלומר וכי אילו הבע"ח ימצאו אצלם איזה תיקון וא"כ אין שום תועלת ליתן להם בשר, אמנם בוודאי אין לעלות על הדעת שמרע"ה הי' מסופק ביכולת הקב"ה, ודו"ק. דרוש לחג השבועות טז) בפסוק ויאמר אם שמוע תשמע לקול ד' אלקיך וכו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשום עליך כי אני ד' רפאיך, ואיתא במכלתא (פ' בשלח) כל המחלה אשר שמתי במצרים וגומר ומה ת"ל כי אני די רופאיך (כלומר דקשה לתנא דמכילתא אם ד' לא ישים מחלה למה צריך רפואה, ועי' בבל"ע דרוש ל"ד) אמ"ל הקב"ה למשה אמור להם לישראל ד"ת שנתתי לכם רפואה הם לכם חיים הם לכם שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ואומר רפאות תהי לשריך ושקוי לעצמותיך ר' יצחק אומר הא אם אין בהם מחלה מפני מה צריכים רפואה אלא כל המחלת בעוה"ז ואם אשום כי אני ד' רופאיך בעוה"ב, עכ"ל המכלתא. תוה״ק אשר הנחילנו ד' בתרי"ג מצות חוץ ממצות דרבנן וסייגים וגדרים לא נערוך אותם בבחינת עבודת עבד לאדוניו אשר לפעמים יכבד עליו העבודה כי קיום תוה"ק הי' בעצמה תענוג גדול אשר אין ערוך אליו ומה שראינו כי יש אנשים הרבה אשר קשה עליהם עול הסבל תורה ומצות הי' רק כמו מי שנתקלקל האצטומכא שלו וכל אוכל תתעב נפשו מבלי לטעום אותם לחכו כמו כך מי שגבר עליו כח החומרי ביותר אינו יוכל להרגיש מטעם התורה ומתיקותה ולכך קודם מ"ת ציוה להם הקב"ה פרישה והגבלה שלשה ימים כדי להחליש הכח החומרי ולכך כשסדככו קודם היה להם תשוקה גדולה לקבל התורה, עד שהקדימו נעשה לנשמע, וכבר פירשו המפורשים במ"ש אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו כי בהסיר כח החומרי המעכב בעד השכל מלהשתוקק אל התורה והמצות אז ממילא כמו שער בנפשו היו לקיים כל המצות כמו שגוף הבריא א"צ מי שיתעורר אותו אל הדברים הנצרכים לגוף כמו כן הנפש השלמה א"צ להתעוררות להדברים המשלימים אותה כי מעצמה תמשך אל התורה והמצות אשר הם מועילים לה, וזש"ה אלקים בצאתך לפני עמך בצערך בישימון סלה ארץ רעשה אף שמים נטפו מפני אלקים זה סיני, הכוונה כי אז היו כל כך בתכלית הזיכוך כי גם חלק הארציי שבהם נתאחד עם חלק השכלי אשר נטע ד' בקרבם כולם כאחד התלהבו לקבל התורה וז״ש ארץ רעשה אף שמים נטפו מפני אלקים, כלומר חלק הארציי וגם חלק השמימיי חרדו לקראת התורה והמצוה והראיה שהמלאכים אשר אין להם חומר מונע השתוקקו שתנתן להם התורה ממילא מוכח שכל מה שיקשה קצת על האדם מקבלת וקיום התורה היא רק בסיבת החומר החשוך אשר יפרוש כנפיו על האדם מלראות באור בהיר אור התורה והמצוה אמנם עדיין ישאר מקום להקשות למה עשה כך הקב"ה לברא את האדם בחומר חשוך אשר מעכב בעדו לראות אור האמת וצדק, או אם כבר הוא מוכרח להיות כך מטבע הבריאה אשר אין לעמוד על סודה, למה לא נתן הקבצה באמת התורה להמלאכים אשר אין מונע בעדם לקיים התורה ולמה נתנה הקב"ה לבני אדם יושבי חשך אשר בני עליה המשלימים נפשם מועטים המה ? ע"ז אשיב ואומר כי מלבד שחפץ הקב"ה להטיב לבריותיו למין האנושי אשר היו מובחר כל הברואים עוד גם זאת כי יותר ניכר מעלת התורה ויתרונה אם אפי' גם בני אדם אשר עטופים בלבוש החומר יתפעלו מאור התורה משאם נתן הקב"ה התורה למופשטי החומר המלאכים שאז לא היה ניכר כל כך אור התורה, למשל הנר אשר יפיץ אורו וקרנו דרך חימה עבה וגסה תהל נרו ג"כ הי' מאיר יותר מהנר אשר ישלח חיצי אורו רק בעד החלון של זכוכית דקה וא"כ ממה שאנו רואים כי אור התורה כל כך תוכל לפעול במי שמייגעים בה כי תפיץ חיצי אורה וזהרה יזרח על הנפש האנושי אשר עטופה במעשה הגוף החשוך בזה ניכר יותר גודל מעלתה והדרה, ויש לפרש עד"ז מה שטענו המלאכים תנה הודך על השמים ומרע"ה לא ירע להחזיר להם תשובה כי זה באמת היה טענת מלאכים כי למה להנתן התורה לבשר ודם אשר