תבואות השדה חלק ו ח

שבת הגדול כי אז נעשה בשמירת שבת דבר גדול מכל השבתים אשר הי' עד עת הזאת להיות נחקק בלבם מדת האמונה והבטחון וזהו התכלית משמירת שבת כמש"ה ושמרו בנ"י את השבת כדי שידעו ביני ובין בני ישראל אות הוא לעולם ומה"ט נקרא שבה"ג כי אז נחקק בלבם כי שמירת שבת הי' ענין גדול יסוד לקיום התירה המצות, ודו"ק. ט') במס' נדרים (סוף פ"ג) איתא אמר ר"י א"ר בשעה שאמר הקב"ה לא"א התהלך לפני והי' תמים אחזתו רעדה אמר שמא יש בי דבר מגונה כשאמר לו ואתנה בריתי ביני ובינך מיד נתקררה דעתו, נ"ל הכונה כי הצדיקים אפי' בשעה שחוטאים קצת לפני הקב"ה כמו מרע"ה שאמר למה הרעותי לעם הזה מ"מ הם במדריגה גדולה ובדביקות עם הקב"ה והראי' שהרי גם אז דבר עם הקב"ה רק לצדיקים כאילו נדמה לחטא כמש"ה וסביביו נשערה מאד, והנה כתבתי במקו"א שהצדיקים לפי שהם גדולים אפי' ממלאכי השרת לכך נאמר בהם ותחסרהו מעט מאלקי', כלומר שאין שום נברא בעולם שנוכל ליחס נגד ערכם חסרון להצדיק רק נגד השי"ת כי אין לו שום דמיון, ח"ש ותחסרהו מעט מאלקי', כלומר שלא נוכל לומר על הצדיק שהוא במדריגה קטנה משום נברא רק נגד השי"ת כי אין לו שום דמיון ודו"ק, והנה א"א כששמע שאינו עור בתכלית השלימות לגמרי לפי שחסר לו עוד מצות מילה הי' סובר שיש בו דבר מגונה קצת, אמנם הקב"ה גלה לו שאין חסר לו שום דבר רק שיגיע עוד למדריגה גבוה כ"כ שלא יהי' נחסר ערכו רק נגד הקב"ה כביכול, וז"ש לו ואתנה בריתי ביני ובינך כלומר כי הברית יגרום לו שלא יהי' לו חסרון רק נגר הקב"ה, וז"ש ביני ובינך שלא תהי' לו שום חסרון נגד שום נברא רק ביני ובינך יהי' חילוק שעכ"פ לא תוכל להתדמות להקב"ה בעצמו וזה גרם לו ברית מילה שזכה להיות יותר אפי' ממה״ש, ואז נתקררה דעתו (דבר זה אמרתי בחלום ליל שב"ק פ' וארא כ"ח טבת תרס"א לפ"ק כשנכנס נכדי הילד נפתלי הכהן שי' עמ"ש לבריתו של א"א ע"ה) כן הקב"ה ברחמיו יזכנו לעשות לפניו נחת רוח כל ימי חיינו ואזכה לבנים ובני בנים עוסקים בתורה ויר"ש על דבר כבוד שמו אמן סלה. יו"ד) בפ' שלח ולא תותירי אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכו' ושמעתי לדקדק הא אמרי' עין רואה ולב חומד, וא"כ עיקר יצה"ר בא מן העינים תחלה והי' לו להזהיר קודם על העין וממילא לא יהי' הלב חומד? ונ"ל דהתוה"ק בא לנו לספר גודל מעלת מצות ציצית וכמעשה שהובא במס' מנחות פרק התכלת באדם אחד שהי' זהיר במצות ציצית והגינה עליו המצוה שהציל אותו מחטא אשר כבר גמר בלבו לעשות וזה שאמר הכתוב וראיתם אותו כמו במעשה שם דמס' מנחות שאמר שנדמו לו הציצית כעדים והנני מבטיחכם שיהי' בכחכם להגין עליכם ולא תותירו אחרי לבבכם כלומר אפי' אם כבר יהי' חמדה בלבכם לחטא שזהו בא ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם ואמר אחריהם כי תאוות הלב בא אחר ראית העינים וא"כ אם כבר יהי' החמדה בלבבם אזי בוודאי כבר פגמתם בעיניכם בכל זאת תהי' המצוה מגינה עליכם שלא תחטאו ולא התורי אפי' אחרי לבבכם והבן. י"א) בענין מי מריבה, כבר האריכו בו המפורשים ראשונים ואחרונים ולקוצר דעתינו קשה לנו להבין מה היה החטא גדול כ"כ לכל דעות המפורשים עד שהקב"ה לא רצה למחול לו אפי' אחרי שהתפלל תקנו תפלות כמניין ואתחנן השיב לו הקב"ה רב לך, והנה כל מה שכתבו המפורשים בעניין מי מריבה וודאי לרוחב בינתם הבינו מ"ש, אמנם אנן יתמי דיתמי בשם ד' נזכיר הנלע"ד בעניין גדול הזה בשנקדים מה שיל"ד (א') כבר דקדקו המפורשים בפסוק ודברתם אל הסלע לעניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע מ"ש אח"כ עוד הפעם מן הסלע הוא מיותר, (ב') מ"ש ונתן מימיו היה לו לומר ויתן מימיו (ג') מ"ש וירם משה את ידו ויך את הסלע מ"ש וירם משה ידו הוא יתור לשון לכאורה ?. וליישב כל העניין נ"ל כך דהנה ידוע מ"ש הר"נ בדרשותיו דעיקר קיום וחיזוק תוה"ק הוא רק כשנאמין כי מרע"ה היה מובחר כל היצירים כי אם יצוייר שיהי' עוד אחד בין הברואים כמרע"ה ומכ"ש שהיה אחד יותר במדריגה ממרע"ה אז ירופפו עמודי התורה ח"ו [ובמקום אחר כתבתי בזה לפרש המדרש מ"ש ויאמינו ב״ד ובמשה עבדו אם במשה האמינו מכ"ש בד' ומה"ל במשה אשר כבר דקדקו בזה המפורשים שהיה לו לומר ומה ת"ל בד' ? (ועי' מ"ש המקנה לקידושין בפתיחה אות ט"ז) ואמרנו כוונת המדרש כי לאשר לא יתכן קיום האמונה בד' רק אם נאמין בכל מה שמסר לנו מרע"ה מפה הקב"ה וזה כוונת המדרש מה ת"ל במשה כלומר כי מאחר שלא יצוייר להאמין בד' אם אין לנו אמונה חזקה בנבואת מרע"ה לכך אמר המדרש כי פשיטא שאם האמינו בד' מסתמא היה להם אמונה חזקה בנבואות מרע"ה, ודו"ק] וכן קידם מתן תורה כבר הקדים הקב"ה הנה אנוכי בא אליך בעב הענן וכו' וגם בך יאמינו לעולם הרי שלא תתכן כלל קיום התורה רק להאמין שמרע"ה הוא מובחר כל הנבראים כמ"ש בפסוק ולא קם נביא בישראל עוד כמשה עוד צריך להקדים לנו הקדמה אחת והיא ג"כ מ"ש הר"נ כי לעשות נס בדבר שכבר נעשה בו נס הוא בקל יותר מלעשות נס בדבר שלא היה עוד נס כמו המים שכבר הוחמו פ"א או נר שכבר הודלק פ"א קל יותר להחום ולהדליק (ועיי' בשו"ת בית נפתלי סימן כ"ה) וידוע מ"ש המפורשים כי מרע"ה הכה באותו סלע שהיה מעיקרא בארה של מרים רק כשמתה פסקה וע"י הכאתו בסלע חזרו המים והנה איתא במ"ר באר בזכות מרים ענני הכבוד בזכות אהרון מן בזכות משה וכשמתו אהרון ומרים פסקו וכלם חזרו בזכות משה וצ"ל הא דפסקו הוא רק לידע שמעיקרא היה בזכותם לכך פסקו תיכף במיתתם ואח"כ חזרו בזכות משה, והנה אם היה מרע"ה מוציא מים מסלע אחרת ולא מאותו שכבר היה בימי מרים היו הכל יודעין שזכות מרע"ה גדול מכל הזכות של שאר צדיקים שהרי המן וודאי לא היה בזכות מרים דהא לא פסק במיתתה רק הבאר ואח"כ חזר ע"י מרע"ה באר אחרת וממילא ישפטו לדעת שמרע"ה גדול מכל הצדיקים אמנם לאשר מרע"ה לא הוציא מים רק מאותו הבאר שכבר היה בימי מרים א"כ ממילא תקטן מדריגת מרע"ה מכמה טעמים:

האחד שאין זה נס גדול כ"כ להוציא מים מאותה הבאר שכבר היה בו מים וכבר נעשה בו נס, השני שזהו ג"כ לא בזכות משה רק בזכות מרים והא שלא היו מים עד עתה הוא רק משום שאם לא היה נפסק כלל מימיו לא היו יודעים שהבאר היה בזכות מרים, וא"כ כיון שמרע"ה לא היה יכול להוציא מים רק בצירוף זכות מרים וא"כ נגרע מדריגתו בעיני הישראל וממילא לא יכול להיות המנהיג, הנה אם היה הקב"ה מוחל לו על אותו החטא שגרם שלא יבינו כי מדריגתו הוא על כל הברואים לא יבינו כי הוא באמת גדול מכל הברואים רק הרבה יטעו כי לכך מחל לו לפי שבאמת לא חטא כלל שבאמת לא היה יכול לעשות בלא צירוף זכותה של מרים ומשו"ה לא מחל לו הקב"ה וא"כ זה גופא מה שלא מחל לו הקב"ה על אותו חטא של מי מריבה הוא לכבודו של משה רבע"ה שלא יטעו ח"ו שמדריגתו אינו יותר מכל הנבראים, וכבר ידוע שמרע"ה לא היה יכול לכנוס לא"י אם ישראל יחטאו ח"ו כי אז היה מוכרח הקב"ה לשפוך חמתו ח"ו על ישראל כי אם היה