תבואות השדה חלק ו פח

חתימה ג"כ לולא צוי הבעל ועי' שו"ת חת"ס ח"ב לאה"ע סימן מ"ב בד"ה והקשה למעלת התלמוד שמחלק ג"כ כה"ג לענין מ"ש בשו"ת מהרי"ו דחתימת העדים הוי סתמא לשמה דזהו רק לר"א דס"ל ע"מ כרתי הוי כמו שנגמר הגט עי"ש היטב וה"נ כיון שכבר נגמר הגט בכתיבה תו לא הוי לי' החתימה מילי וא"כ שמואל בהא מסופק דוודאי כל שאפשר לומר שהבעל צוה שהגט יהי' כשר לגמרי אמרינן בוודאי שהקפיד שיהי' כשר לגמרי וא"כ פשיטא שכל ששינו מדעת הבעל א"א שכוונת הבעל הי' שיהי' כשר לגמרי א"כ אפי' אם עשו רק בפסול דרבנן פסול מה"ת דהא שני מ"מ מדעת הבעל וכה"ג כתב המל"מ פ"ז מהל' אישות הלכה כ' דהיכא שעשה שליח לקידושין וקידש באופן דהוי רק ספק מקודשת די"ל דגם ספק קידושין לא הוי כיון ששנה מדעת המשלח עי"ש היטב וא"כ ה"נ אם שני ממה שצוה להם הבעל אפי' אינו רק פסול דרבנן ע"י מה ששני מ"מ הוי פסול מה"ת:

(ט״ז) ומעתה נחזי אנן באומר לשנים כתבו הוי ממנ"פ פסול דאם יעשו כמו שצוה להם דהיינו שלא יצרפו אחר פסול ע"י חחס"ו ועד דפסול לשמואל ואם יצרפו אחר פסול מכח מילי, הגם שאפשר לומר דעכשיו ס"ל דהא דמילי לא ממסרן הוא רק מדרבנן (עי' שו"ת כתר כהונה סי' ע' מ"ש בזה) מ"מ לא ידעינן איזה פסול דרבנן ניחא טפי לבעל אם הפסול דחחס"ו ועד או הפסול דמילי וא"כ הוי לנו לומר עכ"פ דלא תצא דבפסול דרבנן אמרינן לא תצא, אמנם כיון די"ל שצוה להם באופן שיהי' כשר לגמרי דהיינו שיכתבו הם ויצוו לאחרים לחתום דתו לא יהי' שום פסול אי ס"ל כסברת קצה"ח הנ"ל דבחתימת הגט ליכא מילי וא"כ כיון ששני וחתמו הן וכתבו ע״י אחר דהיינו מילי א"כ אפי' אי רק מדרבנן מילי לא ממסרי ג"כ הגט פסול מה"ת כיון שהי' באפשר שיעשו הגט באופן שיהי' כשר לגמרי דהיינו אי ס"ל דחתימה לא הוי מילי ובזה הי' שמואל מסופק באמת דאי חתימה לא הוי מילי א"כ כוונתו הי' שיכתבו הם ויחתמו ע"י אחרים וא"כ כשאמרו לכתוב לאחר ע"י מילי אפי' אי מילי לא ממסרן הוי רק מדרבנן מ"מ פסול מה"ת כל שיש במציאות לעשות הגט שיהי' כשר אפי' מדרבנן ודו"ק היטב, אמנם רב היה מסופק בפשיטות אם הבעל הקפיד או על הכתיבה או על החתימה ולא מטעם מילי דרב ס"ל מילי ממסרן לשליח אמנם שמואל מסופק אם גם בחתימה שייך מילי ואי הוי ס"ל דבחתימה ל"ש מילי א"כ הי' כוונת הבעל שיכתבו הם ואם כתבו ע"י אחר הוי פסול מה"ת כיון שהי' אפשר להם לכתוב בעצמם ולצות לאחר לחתום כיון דחתימה לא הוי מילי וא"כ לפי"ז לא הי' מצי הגמרא למיבעיא רק באמרו לסופר וכתב דכה"ג הוי שנוי ופריך שפיר אח"כ ואי כתבו כתב ידן הא כתב הגט כשר והא אמר שמואל הלכה כר' יוסי משא"כ איפכא לא מצי להקשות ואי כתבו כתב הגט הא כתב ידן כשר וכו' דבאמת כשר החתימה ע"י אחרים אי ס"ל חתימה לא הוי מילי אמנם התוס' בד"ה כתב ידן שכתבו דהה"ד דהוי מצי למימר הא כתב ידן וכו' משמע דס"ל דחתימה נמי הוי מילי ועי' בקצה"ח סי' רמ"ד ס"ק ב' שמיישב בזה באמת קושי' התוס' דליכא למימר הא כתב ידן וכו' דבחתימה לא הוי מילי:

ל"ז) ובכתבי יד קדשו של אמו"ר הגאון ר' מנחם א"ש ז"ל מצאתי שכתב לתרץ קושי' התוס' ג"כ קצת באופן זה דלדעת הרמב"ן דאומר אמרו דפסול הוא רק משום דהוי שלא לשמה וא"כ לדעת מהרי"ו שהובא בב"ש אה"ע סוף סימן קל"א וברמ"א שם דלעניין החתימה אמרינן סתמא ג"כ לשמה כיון שהגט כבר נכתב לשמה (רק לעיל אות ט"ו הבאתי בשם החחס"ו דזהו רק למאן דס"ל ע"מ כרתי ולא בעי ע"ח עה"ת אמרינן דהוי סתמא לשמה) א"כ א"ש דלא מצי הגמרא להקשות רק הא כתב הגט כשר והא הוי מילי דאפילו אי הוי כאומר אמרו מ"מ ס"ל דלא הוי לשמה כסברת הרמב"ן משא"כ אפכא לא מצי להקשות הא כתב ידן וכו' דבחתימה באמת אינו פסול כיון דסתמא ג"כ הוי לשמה וכשר לכ"ע ע"י אומר אמרו, ובספר גרש ירחים בסיגיין באות רי"ח ראיתי שכתב לתרץ בפשיטות קושיית התוס' דלא מצי להקשות אפכא הא כתב ידן וכו' דאפשר שכוונתו היה שלא יחתמו כלל כיון דסגי' בע"מ לשמואל דס"ל ע"מ כהתי עי"ש, אמנם לע"ד אפשר לומר דהתוס' לא נחתי לזה דהתוס' ס"ל כיון דאע"ג דכשר בלא ע"ח מ"מ אם לא יהיה עדים חתומים תצטרך אם תרצה להנשא שתביא עמה ע"מ וכשיש ע"ח א"צ להביא עי"מ דאמרינן מסתמא בהכשר נעשה עי' תוס' מסכתא גיטין ד' ע"א ד"ה וקיי"ל הלכה כר"א א"כ וודאי היה רצונו שיחתמו על הגט אפילו אי ע"מ כרתי שלא תצטרך להביא העדים כשתרצה להנשא ובזה מיושב ג"כ קושיית הט"ג שהקשה כיון דשמואל ס"ל כתב סופר ועד כשר וא"כ מה כתבו התוס' כיון דחתס"ו פסול ע"כ היה כוונתו שיצרפו עמהם אחר הא אפשר לתנו ע"י כתב סופר ועד, אמנם לפימ"ש א"ש דתוס' ס"ל דאמרינן דוודאי היה רצונו של הבעל שיהיו שני עדים חתומים על הגט כדי שתוכל להנשא בלי שתצטרך להביא עדי מסירה לפנינו ועי' בספר גרש ירחים באות קע"ד שכתב ג"כ כיון שרגילות לחתום שני עדים לא נאמר שנתכוין לשנות משאר גיטין והוא ג"כ כדברינו וא"כ אזדא ליה הך תירוץ שכתב באות רי"ח דאי כתב הגט כתב ידן א"צ כלל כיון דיכול ליתנו בע"מ דזהו אינו דמסתמא אינו רוצה לשנות משאר גיטין כמ"ש הוא בעצמו וא"כ כיון שאינו רוצה לשנות ממילא הגט פסול אם שני מדעת הבעל ולכן המחוור שבתירוצים הוא מ"ש דעל כתב ידן דהיינו חתימה לא שייך מילי כמ"ש לעיל בשם הקצה"ח או דלענין החתימה ידע הגמרא ג"כ דאינו פסול באומר אמרו לסברת הרמב"ן דאמרו אינו פסול רק משום לשמה ובחתימה מסתמא הוי לשמה כיון שכבר נגמר הגט מדינא ע"י כתיבה כמ"ש אמ"ו ז"ל ודו"ק:

(ח"י) ובעיקר הסברא אי חתימה ג"כ הוי מילי או לא וכן לענין נתינה מה שנסתפק בזה בס' גט פשוט סי' ק"כ ס"ק כ"ג נ"ל דתליא בהא עפ"י מ"ש בשו"ת דברי חיים ח"ב לאה"ע סי' פ"ו דמשו"ה אמרי' מילי לא ממסרי לשליח דבגט צריך להיות מבורר יותר וא"כ בשעה שהשני נעשה שליח יש לחוש דלמא כבר חזר בו הבעל לגמרי וא"כ אין נעשה שליח רק שליח הראשון מוקמי' לי' בחזקה דמעיקר' שהרי כבר נעשה שליח בוודאי כשעשאו שליח בפנינו והוי כדבר ברור שלא בטלו אמנם לענין שליח השני כיון דאיכא ספיקא שמא כבר בטלו וחזקה אין כאן שפיר לא מהני עי"ש היטב, והנה לפי"ז יש לעיין א"כ איך אמרינן בגט שליח עושה שליח דלמא נתבטלו קודם שנעש' השני שליח וצ"ל ע"כ לחלק דוודאי בשהענין כבר נתחזק ע"י מעשה דהיינו שהגט כבר נכתב שפיר אמרינן כיון שכבר כעשה מעשה רבה כל כך בוודאי חזקה שלא יבטל עוד והוי דומה למ"ש הר"ן מס' נדרים פ"ז לענין דבר שנעשה בהסכמה חזקה וזהו דווקא כשמסר גט לשליח איכא חזקה שמסתמא לא יחזור עוד ומצי לעשות שליח אחר משא"כ כשמתחלה לשליח ראשון לא מסר שום דבר רק מילי בעלמא שפיר יש לחוש דלמא כבר חזר מדעתו ומשו"ה לא מצי לעשות שליח שני רק השליח הראשון שפיר יכול לעשות דהשליח הראשון כבר נתחזק (עי"ש היטב בשו"ת ד"ח הנ"ל) וא"כ לפי"ז י"ל להך סברא דלענין חתימה או נתינה ג"כ לא הוי מילי דמכיון שכבר נעשה מעשה בגט