תבואות השדה חלק ו פז

בריטב״א שכתב כן בפירוש, ועפי"ז י"ל פרפרת אחת בהא דשלחו ליה מביה רב לשמואל ילמדני רבינו אמר לשנים כתבו ותנו גנו לאשתי ובמשנה איתא כתבו גט ותנו לאשתי ומ"ט נקטו ביה רב כתבו ותנו גט לאשתי אמנם להנ"ל א״ש דהנה רב וודאי ס"ל דעיקר הטעם משום קפידא והי' מסופק אם כתבו הוא כתב ידן או כתב הגט ג"כ והנה בתוס' ד"ה משום בזיון בדף כ"ט ע"א כתבו דמשום בזיון איכא קפידא גם נתינה שלא יתנו ע"י אחר שירגישו שהבעל לא כתבו, אמנם לטעם משום דמילי לא ממסרן אפשר דבנתינה מכיון שהגט נגמר כבר תו לא הוי מילי עי' בספר גט פשוט שחקר בזה אי בנתינה מותר ע"י אחר ולקמן נדבר עוד מזה בס"ד (עי' לקמן אות כ') והנה י"ל דהחילוק בין כתבו ותנו גט לאשתי ובין כתבו גט ותנו לאשתי הוא כך דכשאומר כתבו גט ותנו לאשתי משמע דתיכף לאחר כתיבה הוי כבר הגט בכל חוקותיו ואינו תולה תו כשרות הגט בהנתינה באיזה אופן שיהיה אמנם אם אמר כתבו ותנו גט לאשתי משמע דגם באופן הנתינה תלוי כשרות הט וא"כ א"ש הלשון ומדוייק דבמשנה שאמר כתבו גט ותנו לאשתי דמשמע שאין כשרות הגט תלוי באופן הנתינה דהטעם משום מילי ובנתינה לא שייך מילי לפי הצד שנסתפק בס' גט פשוט סימן ק"כ ס"ק כ"ג בד"ה ונסתפקתי עי"ש ושפיר נקט כתבו גט ותנו לאשתי אמנם לרב דס"ל הטעם משום קפידא א"כ גם בנתינה איכא קפידא כמ"ש התוס' מס' גיטין שם ומשו"ה נקט אמר לשנים כתבו ותנו גט לאשתי כלומר דהגט תלוי גם באופן הנתינה דגם הנתינה צריך להיות רק על ידם ודוק היטב ועי' בחי' חת"ס למס' גיטין שמדקדק ג"כ מ"ש כאן כתבו ותנו גט ובמשנה כתבו גט ותנו ולפימ"ש א"ש בס"ד:

(י"ג) ברש"י ד"ה שלח להו תצא כתב וז"ל אם נשאת בגט זה תצא מספק דמספקא לן אי כשר או לא עכ"ל ולכאורה הוא יתור לשון מ"ש רש"י דמספקא לן אי כשר או לא, ונ"ל דכוונת רש"י בזה דלכאו' קשה אמאי רק תצא מספק ומשמע דהבנים אינם רק ספק ממזרים ואמאי לא נוקמא בחזקת אשת איש ויהיו הבנים בוודאי ממזרים אמנם י"ל עפ"י מ"ש בספר תורת גיטין להסביר דברי הרמב"ן במס' גיטין במה שהקשה אמאי כשר באמרו לפלוני ופלוני ויחתמו הא הו"ל עד מפי עד וכן הקשו התוס' בד"ה אמרו לסופר וכ' דהכא אינם באים להעיד על גמר הדבר לומר שאשה זו כבר נתגרשה רק שהיו יכולים לחתום ע"י שני העדים שאמרו להם מפי הבעל וכיון שאינם באים להוציא מחזקה ממש כשר אפילו עד מפי עד עי״ש וזהו כוונת רש"י כאן במ"ש דמספקא לן אי כשר או לא כלומר דעיקר הספק אינה על חזקת אשת איש שלה כגון ספק קרוב לה או לא דהתם כיון שהספק נולד על חזקה אשת איש ממש שפיר שייך לומר דמוקמינן בחזקת אשת איש והו"ל הוולד ממזר ווודאי משא"כ הכא דבשעת לידת הספק הוא רק על הגט אם הוא כשר או לא ועדיין לא בא להוציא מחזקת אשת איש במה שאנו אומרים שהגט כשר א"כ הו"ל רק ספק בעלמא ולא מוקמינן אחזקה ומשו"ה תצא רק מספק והוולד אינו ממזר וודאי ודי"ק, ובאמת י"ל בפשיטות ג"כ דלכאורה קשה מאי מספקא ליה אי כתבו כתב הגט או כתב ידן ואמאי לא נימא דנשאול לבעל מה היה כוונתו וע"כ צ"ל כיון דיש לנו ספק בלשון כתבו מה הוא אין הבעל נאמן כלל לומר אח"כ מה היה כוונתו והנה בספיקא דדינא דעת רוב הרבה פוסקים דאין החזקה יוכל להכריע עי' בספר שושנת העמקים כלל י"א בד"ה ספק בעיא וז"ש רש"י דמספקא לן אי כשר או לא כלומר וא"כ הו"ל ספיקא דדינא ואין החזקה יוכל להכריע ומש"ה תצא רק מספק ודו"ק:

(י"ד) ברש"י במשנה בד"ה אמר לשנים כתב וז"ל ולא יאמרו לצוות לאחרים לחתום וכו' ובגמ' מפרש על כתב הגט אם יכולין לצוות הנה כל המפורשים כתבו בדברי רש"י דס"ל דפשיטא וודאי דכתבו הוי חתימה רק דמסופק אם הוא כתב הגט ג"כ ולא כדעת התו' בד"ה כתב ידן דהספק הוא בין על החתימה בין על הכתיבה ונ"ל דרק הכא במשנה דהוא אליבא דר"מ דרישא וודאי ר"מ קתני לה משו"ה ס"ל לרש"י דחתימה וודאי במשמע בלשון כתבו שהרי לר"מ דס"ל עדי חתימה כרתי אי אפשר לגט בשום אופן בלא חתימה וכתיבה אינו מוכרח להיות עפ"י שליחותו רק כשמקפיד להדיא כמ"ש התוס' בד"ה הא כתב הגט ומשו"ה ס"ל לרש"י דאליבא דר"מ וודאי על החתימה אין שום ספק שהיה כוונתו שיחתמו דעל החתימה וודאי מקפיד אמנם בגמרא דקאי אליבא דרב ושמואל ואינהו ס"ל כר"א דעדי מסירה כרתי אע"ג דגם לדידהו בעי חתימה ג"כ מפני תיקון העולם מ"מ אין החתימה מוכרח כל כך כמו לר"מ דבדיעבד כשר בלא עדי חתימה (עי' ש"ע אה"ע סימן קל"ג) שפיר מודה רש"י ג"כ דהספק על החתימה כמו על הכתיבה ויבואר עוד לקמן בס"ד, ועפי"ז א"ש דרש"י בד"ה אלא מספקא ליה כתב וז"ל אי האי כתבו דקאמר להו חתימתן היא דקאמר והרי חתמו הן עכ"ל וא"כ רש"י סותר עצמו דבמשנה משמע דס"ל דפשיטא ליה דכתבו היינו חתימה רק על הכתיבה מסופק אי ס"ל דכתב הגט ג"כ צריך לכתוב בעצמו והכא משמע דמסופק גם על החתימה אמנם לפימ"ש א"ש דלר"מ וודאי החתימה מוכרח שהיה כוונתו שהרי החתימה ע"כ צריך להיות רק לשמואל מספקא ליה דאפשר דלשמואל כוונתו הי' יותר על הכתיבה והוא כמה שאבאר בס"ד:

(ט"ו) דהנה הרשב"א כתב לדייק מדקאמר שמואל תצא דהדבר צריך תלמוד דהכי קאמר דלרב וודאי תצא דכיון דס"ל לרב חחס"ו ועד כשר א"כ אפשר לומר דכוונתו הי' שהם יעשו הכל הכתיבה והחתימה וכיון ששינו מדעת הבעל ממילא הגט בטיל אלא דמצד אחר צריכה לי תלמוד עיי"ש והנה מעתה י"ל דספיקא דשמואל הגם שהוא מסופק ג"כ אי כתבו כתב הגט או כתב ידן כמו לרב שמסופקים בזה מ"מ שמואל מסופק מטעם אחר דהנה לשמואל דחתס"ו ועד פסול ע"כ הי' צריכים לצרף אחד או על הכתיבה או על החתימה אמנם לכאורה בין כך ובין כך יהי' פסול דאם הי' כוונתו שהם יעשו הכל דהיינו הכתיבה והחתימה א"כ פסול משום חתס"ו דפסול לשמואל ואם יצרפו אחר יהי' פסול משום מילי לא ממסרן לשליח אמנם לפי מה שהבאתי לעיל באות י"ב בשם ספר גט פשוט דלענין נתינת הגט לא הוי מילי ויכולין למסרו לאשה ע"י אחר ג"כ דכיון שהגט כבר נגמר לא הוי מילי וכן כתב הרשב"א להדי' במס' גיטין כ"ו ע"א דלטעם משום מילי אמרינן דמתני' לאו דווקא עיי"ש בד"ה אמר לשנים שכתב להדיא דנתינת הגט לא הוי מילי א"כ י"ל דהה"ד דחתימת הגט כיון שבאמת מה"ד א"צ עדי חתימה לר"א דס"ל ע"מ כרתי דאע"ג שצוה שיחתמו עדים ג"כ מ"מ כיון שאפשר בלא עדי חתימה ג"כ א"כ תיכף כשנכתב הגט הו"ל כבר נגמר דלולא שצוה שיהי' ע״ח כבר הי' כשר הגט א"כ כשמצוים לאחרים לחתום לא הוי מילי (ושוב מצאתי בס' קצה"ח סימן רמ"ד ס"ק ב' בד"ה ולפי עי"ש שכתב להדיא דאי ס"ל דנתינה לא הוי מילי ה"נ חתימה לא הוי מילי עי"ש) רק לענ"ד נראה דלר"מ דס"ל ע"ח כרתי וודאי פשיטא דגם לענין חתימה הו"ל מילי דכל זמן שלא חתמו עדים לא הוי רק כנייר בעלמא רק לר"א דס"ל ע"מ כרתי שפיר י"ל דאע"ג שצריך לחתום כיון שאפשר שרוצה שיהי' ע"ח ג"כ מ"מ מילי לא הוי כיון שהגט כשר בלא עדי