תבואות השדה חלק ו פה

דלא שכיחא שיחתום או יכתוב בלא צוי הבעל א"כ ליכא קורבה דבדבר דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן, והנה המהרש"ל כתב דאע"ג דאמרו כשר ולא תעשה א"כ אמאי מוקי מתני' דחתס״ו ועד כשר כר' יוסי דווקא הא כר"מ נמי מצי מוקמי לה דאע"ג דאמרו כשר מ"מ כיון דלא תעשה ליכא למגזר בחתס"ו ועד, ותירץ המהרש"ל דדווקא בס"ד היה דחיק הגמרא לומר כיון דלא תעשה ליכא למגזר, אמנם לבתר דמסקינן דר' יוסי פוסל באמרו ג"כ לא צריכין להאי דחיקא רק מכיון דכשר אע"ג דלא תעשה אכא למגזר בחתס"ו ומשו״ה מוקי הא דחתס"ו כשר כר"י דווקא ועי' במהרש"א שהקשה על המהרש"ל דהא כר"מ ע"כ לא מצי לומר דאליביה כשר חחס"ו משום דאע"ג דאמרו כשר כיון דאל תעשה ליכא למגזר מ"מ אליבא דר"מ אכא חורבה אחריתא מ"ש התוס' ד"ה מתניתין מני (ומזה נדבר לקמן באות ל"ב בס"ד) אמנם בלא"ה אינם מובנים לי דברי מהרש"ל מ"ש דרק בס"ד הוי ניחא ליה לדחוקי דמשום דכשר ואל תעשה לא גזרי רבנן ומאי דוחק הוא זה הא בכמה מקומות בש"ס מצינו דמילתא דל"ש לא גזרו ביה רבנן ולמה כתב המרש"ל שהוא דוחק כיון דחזינן דהש"ס בהרבה מקומות ניחא ליה לתרץ כן דכל דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן וצ"ל דהמהרש"ל ס"ל דמשו"ה הוא דוחק לומר כן דגבי איסור אשת איש משום חומר האיסור היה לרבנן להחמיר אפילו במידי דלא שכיח כמ"ש התוס' מסכת' קידושין נ' ע"ב ד"ה מקדשי והדר מסבלי עי"ש וא"כ ה"נ כיון דע"י חחס"ו יוכל לבא לידי תקלה שיחתום בלא צוי הבעל ויהיה פסול מה"ת היה לנו לגזור אפילו במידי דלא שכיח ומשו"ה מסקנת הגמרא דר' יוסי ס"ל אומר אמדו פסול לגמרי וא"כ ליכא למגזר מידי בחתס"ו ודו"ק:

(ז') ועפי"ז יש להבין מה שהקשה הר"ן בסוגיין על הרמב"ם דפסק פ״ט מהלכות גירושין הלכה כ״ז דחתס"ו כשר לגמרי, והקשה כיון דבפ"ב הלכו' גירושין הלכה ו' פסק הרמב"ם דאמרו היא רק מספק פסול א"כ היה לנו להחמיר גם בחתס"ו מספיקא דשמא אמרו כשר ויבא לידי חורבה עי"ש היטב בכ"מ פ"ט, ולכאורה קשה מאי הקשה הר"נ על הר"מ כיון דעכ"פ פסול מספיקא א"כ אפי' יהי' חתס"ו בלא צוי הבעל נפסול הגט מספק ואיזה תקלה יהיה אם יכשירו חחס"ו ע"י צוי הבעל דהא אנן באמת לא מכשירין חתס"ו רק אם שמע מפי הבעל ומאי הקשה הר"נ על הרמב"ם, אמנם להנ"ל ניחא דהנו"ב שפיר הקשה דהא כל שהיא רק פסול פסק הרמב"ם פ"ב הלכות גירושין דאם נשאת לא תצא עי' בר"מ פ"ב הלכות גירושין הלכה ז' וא"כ אם יכשירו חתס"ו לפעמים יחתים ע"י אמרו ויהי' הדין אם נשאת לא תצא ובאמת ציוה הבעל לעדים שאחרים יחתמו והוא חתם נגד רצון הבעל וכל ששנה מצוי הבעל וודאי הגט בטל והוי הדין דתצא וא"כ שפיר יש לנו להחמיר משום חומר איסור אשת איש לפסול חתס"ו בכל גוונא שלא יבא לידי תקלה כנ"ל בכוונת קושיית הר"נ על הר"מ ודו"ק:

(חי) ותריץ דברי הרמב"ם נ"ל דבר חדש דעד כאן צריך להחמיר באיסור אשת איש יותר שלא יבא לידי תקלה רק אם ע"י התקלה יוכל לבא לידי וודאי איסור אשת איש, משא"כ בגוובא שאפילו אם יבא לידי התקלה מ"מ לא יהיה וודאי איסור אשת איש כמה שאבאר א"כ גם אפילו באיסור אשת איש אין לגזור במידי דלא שכיח כיון שבשום אופן לא יוכל לבא לידי וודאי איסור אשת איש וזהו ברור בסברא, והנה נחזי אנן באמר אמרי לפלוני סופר ויכתוב ואתם חתומי והם אמרי לסופר לחתום משום כיסופא אע"ג ששינו ממצות הבעל הא אפשר מ"מ דכשידע הבעל שהסופר חתם אינו מקפיד והא דאמר להם אתם חתימו היינו משום יקרא דידהו שלא יהיה להם ביוש שאינו רוצה אותם לעדים ומ"מ כשאח"כ שמע שנתרצו לחתום לסופר ג"כ ניחא ליה וכן אפילו אמר לפלוני ולפלוני ויחתמו ג"כ אפשר דמ"מ ניחא ליה לבעל ג"כ בחתימת הסופר והא דאמר לפלוני ולפלוני הוא רק כמראה מקום להם שאם רוצים בחתימת פלוני שיוכלו לחתום אותם וא"כ אם הבעל באמת ניחא ליה אח"כ גם בחתימת הסופר למה לא יהיה הגט כשר למפרע אמנם כן י"ל כיון דמעיקרא לא ציוה לסופר לחתום אע"ג דניחא ליה אח"כ בחתימת הסופר ג"כ לא מהני דהא קיי"ל אין ברירה ולא אמרינן שהוברר הדבר למפרע דגם מעיקרא לא משום קפידא לא אמר שיאמרו לסופר שיחתום ויהיה הגט כשר כיון דקיי"ל אין ברירה, ועי' בישועות יעקב לאה"ע סימן ק"כ ס"ק ח' שכתב דגם באמרו לא היה להכשיר אי ס"ל אין ברירה כיון שלא ידע מעיקרא מי יהיה הסופר, ועי' נו"ב מהד"ק לאה"ע סי' ק"ו (בד"ה ולפי"ז צריך ליישב לדעת הרמב"ן) דבאמרו כל שלא נתברר מי הוא אמרינן אין ברירה וא"כ ה"נ כיון שלא אמר תיכף שהסופר יחתום אע"ג דניחא ליה אח"כ אמרינן אין ברירה ובטל הגט מה"ת, אמנם כן היינו דווקא אי ס״ל דהא דאין ברירה הוי וודאי וא"כ בטל הגט מה"ת בוודאי, משא"כ אי ס"ל דהא דאין ברירה הוא רק משום דמספק לא נוכל לומר הוברר הדבר למפרע מ"מ וודאי לא הוי וא"כ ה"נ כל שיש לומר דגם מעיקרא לא הקפיד על חתימת הסופר אינו פסיל רק מספק ודו"ק ואע"ג שהתוס' מסכת' גיטין כ"ד ע"ב ד"ה לאיזה שארצה כתבו דצריך להיות מבורר לגמרי בשעת הכתיבה יש לחלק דוודאי לעניין היכא שיש ספק על אשה זו אם רוצה לגרש כלל שהרי עדיין לא היה נגמר בדעתו כלל אם לגרש זאת האשה שפיר אמרינן דבעינן שיהיה מבורר ממש בשעת הכתיבה משא"כ לעניין אם הסופר יחתום שפיר מצינן לומר דכל שאינו מקפיד אח"כ על חתימת הסופר אי אמרינן דהא דאין ברירה הוא רק מספיקא א"כ לא הו"ל רק ספק איסור אשת איש וא"כ לא היה לגזור משום מידי דלא שכיח על ספק איסור א"א ודו"ק ועי' בספרי ח"ג סוגיא דברירה אות ח' מ"ש לחלק כעין זה ועוד שם באות ל"ח:

(ט') ומעתה א״ש שיטת הרמב"ם דוודאי הגמרא לא ניחא ליה למסקנא אליבא דשמואל לתרץ דאע"ג דר' יוסי ס"ל אמרו כשר רק כיון שהוא כשר ואל תעשה דלא שכיח לא גזרו כמ"ש דמשום חומר איסור אשת איש יש לנו לגזור אפילו במידי דלא שכיח דשמואל ס"ל במס' ביצה ל"ז ע"ב גבי חביות ובהמה שלקחו בשותפות דגם בדרבנן אין ברירה וא"כ ס"ל דאין ברירה בוודאי וגם ר' יוסי ס"ל גבי הלוקח יין מבין הכותים מס' גיטין כ"ה ע"ב דאין ברירה וא"כ מסתמא ס"ל לשמואל גם אליבא דר"י אין ברירה בוודאי אע"ג דאפשר שהבעל לא הקפיד כיון דאין ברירה בוודאי (ועי' בספרי חלק ג' בסוגי' דבריר שם הארכתי דמאן דס"ל אפילו בדרבנן אין ברירה ס"ל דאין ברירה בוודאי) וא"כ אפילו כשר ולא תעשה צריך לגזור בחתס"ו וע"כ הא דחתס"ו כשר אליבא דרבי יוסי הוא משום דאמרו פסול לגמרי, אמנם הר"מ דס"ל הא דאין ברירה הוא רק מספיקא כמה שהארכנו בספרי שם א"כ אפילו אם יחתמו הסופר שלא בצוי הבעל כיון שאין הבעל מקפיד בפירוש שלא יחתום הסופר אינו פסול רק מספיקא וא"כ שפיר פסק הרמב"ם כיון דס"ל אמרו פסול אע"ג דאם נשאת ע"י אומר אמרו אם נשאת לא תצא מ"מ כיון דעכ"פ אמרו לא שכיח כיון דפסול א"כ לא שכיח שיחתום הסופר שלא בצוי הבעל ושפיר ס"ל דבמידי דלא שכיח לא גזרו אע"ג דמשום חומר איסור אשת איש יש להחמיר אפילו בלא שכיח מ"מ הכא שלא יהיה פסול מ"מ בוודאי כיון שאינו מקפיד להדיא ולא יהיה וודאי איסור