תבואות השדה חלק ו פד

הרבה פוסקים דלא הוי מילי ועי' בש"ע אה"ע סימן ק"כ סעיף ד' וברמב"ם פ"ב הלכות גירושין הלכה ו' ולקמן נדבר מזה בביאור שיטות הפוסקים ועי' ברמב"ן בסוגיא שכתב בפירוש דאומר אמרו לא הוי מילי רק משום שלא לשמה פסול הגט באומר אמרו עכ"פ עולים שפיר דברינו למאן דס"ל אומר אמרו ג"כ הוי מילי דהסברא הוא דעל הדברים שנמסרו לשליח שני לא יוכל לחול כח המשלח כיון שלא מסר שום דבר לשליח הראשון ועי' שו"ת מהר"ם שיק לאה"ע סימן ס"ח מ"ש בזה:

(ג') והנה בעיקר סברת הרמב"ן שכתב דאע"ג דאימר אמרו לא הוי מילי מ"מ בגט פסול דהוי שלא לשמה, והנה דבריו צריכים ביאור דמהי תיתי לומר כיון שהסופר לא שמע מפי הבעל בעצמו לא יוכל לכתוב לשמה ונ"ל להסביר העניין כך דבאמת כל משלח מצי לחזור משליח כל זמן שהשליחות לא נגמר, והנה התוספת מסכתא גיטין כ"ד ע"ב ד״ה לאיזה שארצה כתבו דמשום לשמה צריך שיהיה מבורר בשעת כתיבה וא"כ י"ל דכל שאין הסופר יודע בבירור שהבעל עומד עדיין בדעתו לגרש ויש לו לחשוב אולי חוזר מדעתו הראשונה לא הוי כתיבה לשמה וא"כ א״ש דבשלמא כשהבעל מצוה לסופר בעצמו שיכתוב אין הסופר חושש כלל דלמא חזר מדעתו הראשונה שחישב אילו היה חוזר היה אומר לי שלא לכתוב ומדלא אומר לו כלום וודאי בדעת הראשונה היא עומד והוי לשמה משא"כ כשציוה לו ע"י אחר לכתוב חושש הסופר אילו כבר נשתנה דעתו מנתינת הגט ועי' שו"ת הריב"ש סימן רכ"ח שכתב דבקל אדם חוזר מלגרש וא"כ שפיר אינו ברור עכ"פ לסופר שהבעל אינו חוזר מדעתו הראשונה והא שאינו מוחה בו ומצוה לו שלא לכתוב היינו כיון שאפשר שהבעל חושב כמו שלא אנו צויתי לי בפירוש לכתוב ג"כ אינו אומר לו שלא לכתוב, ובאמת לא יתן הגט לאשתו וא"כ כל שאין הבעל מצוה לו בפירוש הוי שפיר שלא לשמה שאין ברור בעני הסופר אם הבעל עומד עדיין בדעתו ואע"ג דבש"ך חו"מ סימן קכ"ב ס"ק ד' כתב דאמרינן חזקה שבעה"ב אינו חוזר משליחתו עי"ש מ"מ לעניין גט אפש"ל שאין זה חזקה טובה כל כך שאינו יחזור כמ"ש הריב"ש הנ"ל בסימן רכ"ח וא"כ כל שלא שמע מפי הבעל בעצמו הוי שפיר שלא לשמה ועי' שו"ת דברי חיים ח"ב לאה"ע סימן פ"ו שכתב ג"כ כה"ג:

(ד') ועפי"ז י"ל פרפרת אחת בתוס' ד"ה מתניתין מני שכתבו דמשו"ה לא מוקי מתניתין דחתם סופר כשר כר"מ ג"כ משום כיון דר"מ ס"ל מילי ממסרן לשליח באומר לג' תנו כ"ש באומר אמרו וא"כ חת"ס ועד פסול לר"מ משום חורבא כדאמר בגמרא וכתב המרש"א דהוי כ"ש דר"מ ס"ל אומר אמרו כשר מדשמואל כיון דחזינן דשמואל אע"ג דפוסל באומר לג' תנו ומ"מ מכשיר באומר אמרו מכ"ש ר"מ דמכשיר באומר לג' תנו דוודאי מכשיר באומר אמרו, והנה באמת קשה להבין דאטו מוכח ר"מ לסבור כשמואל ודלמא אע"ג דשמואל מכשיר טפי באומר אמרו מאומר לג' תנו ומ"מ ר"מ ס"ל דבג' כשר טפי משום דב"ד אלימי ויש להם כח למסור אפילו מילי ובאמרו ע"י שנים פסול ועיין רמב"ן לעיל כ"ט ע"א שכתב ג"כ דר"מ ס"ל דב"ד אלים ולא שייך מילי, אמנם לדברינו א"ש דר"מ ע"כ ס"ל דאומר אמרו כשר דתוס' נמי ס"ל כסברת הרמב"ן דבאומר אמרו ליכא פסול אחר רק משום דהוי שלא לשמה והנה י"ל דעד כאן אמרינן דבאמרו לא הוי לשמה דדלמה יחזור כמ"ש היינו רק אי לא ס"ל דמסתמא עומד בדעתו הראשונה הוי וודאי, משא"כ אי ס"ל דזהו דבר ברור דכל אדם מסתמא עומד בדעתו הראשונה ואין בדבר שום ספק כל כמה דלא ידעינן בבירור שחזר א"כ גם הכא הוי לשמה והנה במסכת' זבחים מ"א ע"ב איתא להדיא דר"מ ס"ל אפילו לעניין מחשבת פיגול אע"ג דעושה איסור מ"מ אמרי' כל העושה על דעת ראשונה עושה וא"כ כיון דס"ל הכי לעניין פגול אע"ג דעושה איסור א"כ גבי גט הוי ג"כ ודאי שאינו חוזר לר"מ לשיטתו וא"כ גם באמרו הוי לשמה וכשר אמרו לר"מ ומשו"ה שפיר לא מצינן לאוקמא מתניתין דחתס"ו ועד כר"מ דלר"מ כיון דעומד בדעתו הראשונה בוודאי הוי אמרו ג"כ לשמה וממילא חתס"ו ועד פסול דלמ' נפק מיניה חורבא כמ"ש בגמרא ודוק היטב:

(ה') ועפ"י האמור דמשו"ה אומר אמרו לא הוי לשמה משום דלמא חזר הבעל מדעתו הראשונה כמ"ש לעיל באות ג' יש ליישב קושיית התוס' מסכת' גיטין כ"ט ע"א ד"ה רשב"ג שהקשו דשם ס"ל אין שליח עושה שליח הא במסכת' קידושין ילפינן להדיא מקרא דשליח עושה שליח, אמנם להנ"ל א"ש דהנה י"ל הא דאין שליח עושה שליח היינו משום דיש לחוש דלמא בשעה שהשליח ראשין רוצה למסור כחו ושליחותו להשני דלמא כבר חתר המשלח משליחותו וכה"ג כתב בשו"ת דברי חיים שהבאתי לעיל ובפרט גבי גירושין א"ש טפי עפ"י סברת הריב"ש שהבאתי לעיל דבקל אדם חוזר מלגרש, אמנם כן עד כאן נוכל לומר שיש ספק עכ"פ דלמא חזר המשלח משליחות הראשון ואין לו כח לעשות שליח שני היינו דווקא בסתם גירושין במקום שאין מצוה לגרש משא"כ היכא שמסתמא יגרשנה כגון במצא בה דבר ערוה אז היכא שרוצה לגרשה לטובתה כגון בשכ"מ שלא תזקק ליבום כה"ג אמרי' דמסתמ' לא יחזיר, והנה אע"ג שכתבו התוס' במס' זבחים ב' ע"ב דאפילו אם זנתה תחתיו אינה מחוייב לגרשה רק שאסור להיות עמה היינו כל כמה שלא חזינן שהתחיל בגירושין אמרינן דמסתמא לא לגירושין קיימה משא"כ אם כבר התחיל בגירושין וידאו ליכא חשש שמא יחזיר דלמה לו לחזור כיון שעכ"פ אסור לדור עמה וא"כ ניחא דרשב"ג וודאי ס"ל דאין שליח עושה שליח דדלמא בשעה שרוצה לעשות שליח אחר כבר חזר המשלח משליחותו (ואע"ג דאח"כ חזינן שלא חזר מ"מ י"ל דאין השליחות חל מספק ובשעה שהשליח השני נעשה שליח היה ספק עכ"פ ולא חל מספק ואולי י"ל דתלי' אי אמרינן יש ברירה אי אין ברירה) אמנם מקרא דילפינן שליח עשה שליח לא קשה דפשטא דקרא קאי עכ"פ על כי מצא בה ערות דבר ופשיטא שוודאי לא יחזיר מהגט כה"ג וודאי לכ"ע שליח עשה שליח כיון דמסתמא לא חזר המשלח דלא שייך סברת הריב"ש הנ"ל דבקל אדם חוזר מלגרש דלמה יחזור כיון שבלא"ה אסורה לו משום ערות דבר ועי' כה"ג למורי הגאון ז"ל בספר דעת סופר מסכת' גיטין כ״ט ע"א מ"ש ליישב דעת הקדוש מרדי"ש יש שהובא ברמ"א אה"ע סי ל"ה ודו"ק:

(ו') והנה טרם נבא לביאור הסוגיא בפרש"י ותוס' נבאר קצת השקלא וטריא דגמרא במה דאמרינן דהני שני דינים אם אומר אמרו כשר וחתם סופר ועד דתליא זה בזה דאי ס"ל אמרו כשר אז ע"כ ס"ל חתס"ו ועד פסיל דהא נפק מיניה חורבא דדלמא יחתמו השולחים את הסופר משום כסופא דסופר ובעל לא אמר הכי וכל שמשני מצוי הבעל ממילא פסול מדאורייתא, אמנם אי ס"ל אמרי פסול א"כ לעולם אינו חותם עד שישמע מבעל וא"כ נוכל שפיר להכשיר חתס"ו ועד דהא לא נפיק מיני' חורבא לעולם כיון שאיני חותם עד שישמע מפי הבעל ומשו"ה ס"ל לרב חסדא לקמן פ"ו מתניתין דחתס"ו ועד כשר רק כרבי יוסי דס"ל מילי לא ממסרן לשליח א"כ ליכא חורבה עיין היטב בש"ע אה"ע סימן ק"כ סעיף ד' אמנם זהו רק למסקנא אבל בס"ד דגמרא הוי ס"ל דאע"ג דאמרו כשר מ"מ כשר בחחס"ו ועד דלא חיישינן לחורבה כיון דאפילו אי אמרו כשר מ"מ קיי"ל דכשר ולא תעשה והוי מילתא