תבואות השדה חלק ו פג

שנעשה איברים לא שייך לומר לא אמרה תורה שלח לתקלה כיון דעל פי רוב לא יהיה תקלה ויש לעיין בזה ודו"ק:

והנה ראיתי בשעה"מ פט"ו ממאכלות אסורות הלכה כ"ה שכתב בהא דאמרינן לא אמרה תורה שלח לתקלה אע"ג דמה"ת וודאי מותר דהא אזלינן בתר רוב רק מ"מ לערב בידים אסור מה"ת וא"כ היינו רק כשמערב איסור ממש תיכף כשמשלח אותה כמו במשולחת אילו היה אסור הוי כמערב איסור בידים דאסור מה"ת משא"כ הכא בשעיר המשתלח בשעה שדוחף אותו מן ההר אכא רובא דלמיתה וא"כ אע"ג דאם לא מת אסור מ"מ לא מקרי כמבטל איסור כיון דאכא רוב פעמים שנהרג אינו עושה תקלה בידים וא״כ אינו מוכח מזה דאם שחטה יהא מותר כיון דליכא תקלה כמ"ש ודע דהא דמוקמינן בחלה השעיר אינו מיירי בחלה ממש דהא חולה פסול לקרבן וא"כ גם לשילוח אינו ראוי רק כאן מיירי שהיא חולה קצת שאינו יכול להלוך ברגליו אבל לא חולה ממש וכן ראיתי בשו"ת עין המים שנדפס בסוף ספר נחלי מים בסימן י"ד שכתב דלא מיירו בחולה ממש עי"ש:

אעתיק בכאן מ"ש בספר ישועות יעקב לא"ח סימן ת"ד דבר נחמד לתרץ מה שהקשו לשיטות הר"מ והרי"ף דתחומין י"ב מיל הוא דאורייתא א"כ מאי קא מחלק הגמרא מסכת' עירובין לחלק בין טומאה לתחומין דטומאה יש לה עיקר מה"ת משא"כ תחומין אין לו עיקר מה"ת עי"ש ל"ו ע"א והא גם תחומין יש לה עיקר מה"ת אי תחומין די"ב מיל הוי דאורייתא, וכתב לחלק דבשלמא גבי טומאה אפילו רק דרבנן שייך לגזור בספק יש בו מ"ם סאה דאם יקילו בדרבנן יוכל כמי להזדמן הך ספק בטומא' דאורייתא, ומשו"ה גזרו גם בטומאה דרבנן משא"כ בתחומין אע"ג די"ב מיל הוי דאוריייתא מ"מ לעולם לא יוכל לבא לידי ספק איסור דאורייתא דהא לעולם לא משכחת שיניח עירוב לילך לסוף י"ב מיל דהא לעולם לא יניח העירוב יותר רחוק מאלפים אמה וא"כ לא משכחת כלל שיבא בשום פעם לידי ספק דאורייתא משו"ה לא גזרו בתחומין אע"ג די"ב מיל הוי דאורייתא עי"ש והוא נכון מאוד:

נשלם קונטרס הלאוין בעזרת יושב המרומים בשמונה שערים, ועיני נשואות אל ה' לעזרני ע"ד כבוד שמו ללקט אמרים בשער אמרי השדה. בעזרת עשה חדשות וישועות מצמיח אתחיל לכתוב ח"ת בסוגיא דמילי לא ממסרן לשליח ומד' הטוב אשר לפניו זמירות יאמרו אשאלה לחננו דעה בינה והשכל בסוגיא דאומר אמרו מסכת' גיטין ס"ו ע"ב ועוד באיזה מקומות מסכת גיטין שם:

אמר הכותב סוגיא זו עמוקה מאוד וכבר פרשו כנפים עליה רבותינו הראשונים וגדולי האחרונים ואמרתי לילך בעקבותיהם לאסוף אמרים אמרות טהורות מאשר גלו לנו מצפונים והי ד' עמנו:

(א') הנה הא דקיי"ל מילי לא ממסרן לשליח הפירוש הפשוט הוא דאע"ג דקיי"ל ריש פרק האיש מקדש מקרא דשליח עושה שליח היינו דווקא אם המשלח מסר איזה דבר לשליח כמו גט או שטר (ולעניין קידושין אי הוי ג"כ מילי עיין ברמ"א אה"ע סימן ל"ה סעיף ו' ומזה נדבר לקמן באות מ"ב בס"ד) משא"כ כשאמר לשליח איזה דבר ולא מסר לו שום דבר כגון שאומר לו כתוב גנו לאשתו כיון שלא מסר לו שום דבר כה"ג אמרינן דאין בכח מי שנמסר לו לעשות איזה דבר שיוכל לעשות שליח אחר, אמנם לגבי אותו השליח וודאי חל השליחות אע"ג שלא מסר לו שום דבר רק שאמר לו כתוב לי גט ולא מסר לו שום דבר מ"מ חל השליחות ויוכל לכתוב גט אפי' להפוסקים דבעינן שליח בכתיבת הגט ג"כ עי' בב"ש באה"ע סי' קכ"ג ס"ק ה' שם הביא דעות אי בעינן שליח לכתיבת הגט, ועי' תוס' מסכת' גיטין כ"ב ע"ב ד"ה והא לא בני דעה עכ"פ לכ"ע יוכל לעשות שליח לכתיבת הגט אע"ג שאינו מוסר לו שום דבר רק שאותו מי שנצטוה לכתוב גט אינו יכול לעשות שליח אחר ולא רק משום קפידא של בעל אמרינן דאינו יכול לעשות שליח אחר דכה"ג היכא דקפיד בפירוש שלא יעשה שליח אחר אז אפילו במעשה ממש שאינו רק מילי ג"כ אין עושה שליח כמבואר להדיא במס' גיטין כ"ט ע"א רק אפילו היכא דלא שייך קפידא ג"כ אמרינן דבדברים בעלמא אינו יכול למסור לשליח אחר עי' בראש"י מסכת' גיטין כ"ט ע"א ובדף ס"ו ע"ב שכן כתב בפירוש וז"ל ואין בדברים כח להיות חוזרים ונמסרים לאחר עכ"ל עי"ש כ"ו ע"א בד"ה רבא אמר ומ"ש רש"י בדף ע"א ע"ב ד"ה דאמר דרך ארץ הוא לעשות שליח דברים דאלמא דס"ל לרש"י דהך אי מילי מימסרן אי לא תליא בדרך ארץ כבר עמדו בזה המפורשים ועיין בספר גט פשוט סימן ק"כ ס"ק כ"ג שעמד ג"כ בזה עכ"פ הא וודאי מוכח דהא דמילי לא ממסרן הוא רק משליח ראשון לשליח שני אבל שליח ראשון מהני במילי ג"כ:

(ב') וכבר תפסו מזה גדולי האחרונים על שו"ת מהרי"ט ח"א סימן קכ"ז שכתב דאם אמר לשליח צא והקדש עבורו דלא מהני משום דמילי לא ממסרן לשליח והקשו עליו דהא דמילי לא ממסרן לשליח הוא רק משליח ראשון לשליח שני עי' בספר בית מאיר לאה"ע סי' ק"כ שהקשה כך על מהרי"ט הנ"ל, ועי' חת"ס ליו"ד סימן שכ"א ובשו"ת כתב סופר ליו"ד סימן ק"ג שהאריך בזה עכ"פ החילוק בין מילי למעשה הוא כך דוודאי כשהנשלח מוסר לשליח איזה דבר נתחזק עניין השליחות ויוכל לעשות שליח אחר ג"כ כמו הבעלים ממש משא"כ אם לא מסר איזה עניין לשליח רק מילי בעלמא אמר לו אמרינן דוודאי אם השליח הולך ועושה איזה מעשה על פיו ועל צוי של המשלח א"כ בשעת עשיית המעשה נתחזק ג"כ עניין השליחות כיון שעושה על פי המשלח משא"כ אם על ידי אלו הדברים שנמסרו לו מן המשלח הולך ומצוה לאחר לעשות א"כ תיכף כשמוסר לאחר נפסק כח השליחות ממנו דאין השליחות על מה לחול כלל ולא אלים השליחות להיות נמסר לשליח השני ג"כ כיון שאין כאן רק דברים בעלמא ויש להסביר יותר כיון דקיימ"ל מסכת' גיטין כ"ט ע"ב דשליח שני ג"כ שליח הבעל מקרי דכלהו מכח הבעל קאתי א"כ י"ל דהיינו דוקא היכא שהבעל מסר איזה דבר לשליח והשליח מוסר אח"כ אותו דבר לשליח אחר (אם אין הבעל מקפיד בפירוש) שפיר חל כח המשלח גם על השליח השני משא"כ כשהמשלח לא מסר שום דבר לשליח הראשון רק דברים בעלמא א"כ אין כח המשלח יוכל לחול על שליח השני כיון שלא נמסר לו שום דבר מהמשלח דוודאי אי הו"א דשליח השני הוא מכח שליח הראשון שפיר הוי מצינן לומר דכמו דשליחות הראשון חל בדבורא בעלמא ה"נ שליחות השני משא"כ כיון ששליח השני ג"כ צריך להיות מכח המשלח א"כ כשאין כאן שום דבר מהמשלח רק מילי בעלמא אין על מה לחול השליחות ודו"ק אמנם בעיקר סברת המהרי"ט עי' מ"ש לקמן באות כ"ה בס"ד, אמנם לפי הך סברא היה מסתבר דאפילו המשלח אומר בפירוש לשליח שיאמר לשליח אחר לעשות ג"כ הו"ל מילי דאין להשליחות על מה לחול ובאמת באומר אמרו יש