תבואות השדה חלק ו פא

הודחה דמה לי שבת מה לי יוכ"פ משא"כ כיון דהכא מוכח דהותרה דאלא"ה לא הוי דחי כלל כיון דאפשר לקא"ש בלא חלה א"כ שפיר אצטריך קרא לשבת ג"כ דממה דהותר לגבי יוכ"פ לא ידעינן לשבת ג"כ די"ל להא אשתראי כלומר לגבי יוכ"פ, ולהא לגבי שבת לא אשתראי עי' מס' זבחים ל"ב ע"ב דהכי ס"ל לרבא וא"כ דחי הגמ' שפיר לרפרם, ומיושב קושי' ב' ג' בס"ד והנה לפמ"ש דכל הוכחות הגמ' דהוצאה הותרה לגבי יוכ"פ הוא רק אי תחומין לאו דאוריי' והיה צריך לקא"ש אי לאו דהותרה לגמרי יש לתרץ בזה סתירת רש"י דהכא במס' יומא ס"ל לרש"י תחומין לאו דאורייתא ובמס' חגיגה י"ז ע"ב ד"ה ופנית משמע דס"ל דאפי' ביו״ט תחומין דאורייתא ועי"ש מס' חגיגה בתוס' שהאריכו בזה, (ועי' בס' מחנה ראובן למס' יומא שעמד בסתירת דברי רש"י בזה) אמנם לדברינו א"ש דרש"י הוא פרשן וס"ל לרש"י כמ"ש התוס' מס' כריתות דסוגיא דיומא סמך על סוגי' דמס' כריתות, והנה כל השקלא וטריא דגמ' דדחי לרפרם הוא רק משום דאי לא הותרה לא הוי מצי דחי כלל עשה דשילוח העול"ת דהוצאה דהא יכול לקא"ש, ואי הוי ס"ל תחומין דאורייתא לא מקרי יכול לקא״ש כיון שאינו יכול לקיים בהיתר לגמרי כמש"ל באות צ' וע"כ דס"ל תחומין לאו דאורייתא להך סוגיא וא"ש פרש"י ודוק:

(ט') אמנם אי הוי ס"ל דשבת ויוכ"פ ליכא רק חד איסור וודאי א"ש הוכחת רפרם בין מר"מ דביוכ"פ אין עוה"צ כיון דאפי' אם חל בשבת ליכא רק חדא חיובא ובין מברייתא דל"ל דס"ד לאסור בשבת דרק חדא אשתראי ולא שבת ג"כ כיון דסוף סוף ליכא רק חד חיובא ול"ל דמ"מ שבת חמור שבמיתת ב"ד והו"א דלא אשתרי דרפרם מצי סובר כר' נבה"ק דכרת הוי כמיתת ב"ד מס' כתובות ל' ע"ב, וא"כ אי הוי עוה"צ ליוכ"פ פשיט' דבשבת נמי אשתרי הוצאת השעיר דמה לי יוכ"פ מה לי שבת כיון דמ"מ ליכא אלא חדא חיובא וע"כ דאמרינן אין עוה"צ ליוכ"פ וא"כ כשחל בחול ליכא שום איסור משו"ה שפיר צריך קרא דאפי' בשבת אע"ג דאכא איסור הוצאה, מ"מ מותר להוציאו וזה שאמר הגמ' לבסוף אלא דרפרם ברותא הוא ועיין בס' סדר משנה בה' שבת פכ"ז בד"ה והבדל גדול יש דאי גרסינן ברותא ברי"ש יש לפרש או דהוא מסברא חיצונה הא דרפרם אע"ג דמכאן לא מוכח או דהיא מאיזה בריתא עי"ש ומעתה י"ל כך בכוונת הגמ' במס' כריתו' דלאחר דדחי דאין ראיה לא מר"מ ולא מברית' דאין עוה"י ליוכ"פ, אמר דרפרם ברותא הוא כלו' דרפרם מ"מ הוכיח שפיר דאין עוה"צ ליוכ"פ דסמך אהברייתא דמס' חולין הנ"ל דלר"ע שבת ויוכ"פ אינו חייב אלא אחת (ואע"ג דשם מפכינן אח"כ דלא ס"ל לר"ע הכי לא משום הא מפכינן ואפשר דרפרם לא ס"ל להפוך הברייתא) וא"כ שפיר מוכח דאין עוה"צ ליוכ"פ דאל"כ דיש עוה"צ ליוכ"פ לא צריך קרא לשבת כן י"ל לדעת רש"י דסובר כרפרם, אמנם התוס' מס' יומא באו לאפוקי מזה דמ"מ לא מוכח דאין עוה"צ ליוכ"פ דס"ל דאע"ג דיש עוה"צ ליוכ"פ מ"מ צריך קרא לשבת אע"ג דג"כ אינו חייב אלא אחת להך ברייתא דמס' חולין הנ"ל מ"מ אי לאו קרא אפי' בשבת הו"א דשבת דחמור שבמיתת ב"ד לא דחי דלא ס"ל כרבי כבה"ק דכרת הוי כמיתת ב"ד וא"כ נדחה רפרם מהלכה ומשו"ה האריכו בלשונם במס' יומא ד"ה אמר רפרם וסיימו אלא דרפרם בדותא הוא כלומר בדל"ת ולא ברי"ש דלית הלכתא כרפרם כלל למסקנת הגמרא ומיושבים כל הקושיות שהצענו לעיל באות ד' בס"ד:

ועפ"י הנ"ל מיושב ג"כ דעת הקציעות שפסק בהך דכרת כמיתת ב"ד כרנבה"ק והיינו משום כיון דבמס' יומא לא נדחה רפרם וגם במס' כריתות לא דחי ליה לגמרי אי גרסינן ברותא ברי"ש ודברי רפרם דלא צריך קרא לשבת אי הוי ס"ל עוה"צ ליוכ"פ הוא רק לרנבה"ק דאין חילוק כלל בין שבת ליוכ"פ וכיון דקיימ"ל כרפרם (לשיטת ספר המקצעות הנ"ל) משו"ה פסק ג"כ כרנבה"ק ועיין בספרי ח"ב בסוף הסוגי' דעתו בכתבתי ג"כ כעין זה ודוק ומיושב נמי מ"ש רש"י דאין עוה"צ ליוכ"פ דס"ל דלא נדחה מהלכה לגמרי דגרסינן באמת הא דרפרם ברותא ברי"ש דלמסקנה נמי לא נדחה רפרם לגמרי מהלכה ודוק:

(י') עוד נ"ל במ"ש רש"י מסכת' יבמות דר"מ ס"ל אין עוה"צ ליוכ"פ דס"ל לרש"י דלר"מ ע"כ ל"ל דמחייב שתים משום הוצאה ומשום יוכ"פ, דהנה מאן דס"ל תוספת יוכ"פ דאורייתא ותוס' שבת לאו דאורייתא א"כ שבת לא חל על יוכ"פ דקדים עי' בשו"ת בית אפרים לאו"ח סימן כ"ג ועי' בב"י או"ח סימן תר"ח שהביא בשם הר"ן דאי ס"ל ספיקא מה"ת לחומרא א"כ ל"ל דקרא אתי לאסור בין השמשות דבלא"ה אסור מספיקא מה"ת וע"כ דקרא אתי לאסור איזה זמן קודם ביה"ש וא"כ יוכ"פ קדים לשבת דתוס' שבת לאו דאורייתא עי' בטור או"ח סי' רס"א והנה ר"מ ס"ל מסכ' כריתות ח"י ע"א ספיקא מה"ת לחומר' ויוכ"פ קדים ולא חל שבת על יוכ"פ ול"ל דהא ר"מ נמי מודה באיסור כולל דאיסור חל על איסור גבי גיד הנשה של נבלה מסכת' חולין ק"א ע"א וא"כ שבת נמי חל על יוכ"פ אם יש איזה מלאכות שנוהג בשבת ואינו נוהג ביוכ"פ דזהו אינו דלא הוי כולל רק אם יש איזה מלאכה שחייב בשבת ואינו חייב ביוכ"פ ועי' שו"ת בית אפרים או"ח סימן נ"ג וא"כ ע"כ דצ"ל אחת משתים או דשבת על יוכ"פ לא חל כלל או דאיסור הוצאה אינו נוהג ביוכ"פ וממילא הו"ל שבת כולל לעניין שאר מלאכות, אמנם משום הוצאה וודאי ליכא לחייב בשבת ויוכ"פ משום שבת ויוכ"פ דשבת לא חל על יוכ"פ ומשו"ה פרש"י שפיר דלר"מ אין עוה"צ ליוכ"פ והא דבמס' כריתות שם דחי הגמרא דר"מ מחייב אף משום שבת היינו דלא ידע מהברייתא מסכת' כריתות שם דר"מ לא בע' קביעותא לאיסורא עי"ש בגמרא דף הנ"ל דלא אסיק אדעתיה תיכף דר"מ לא בע' חתיכה משני חתיכות אמנם לפי האמת דר"מ לא בעי קביעותא לאיסורא וס"ל ספיקא מה"ת לחומרא א"כ ס"ל תוס' יוכ"פ דאורייתא ולא חל שבת על יוכ"פ וע"כ דס"ל אין עוה"ל ליוכ"פ ודו"ק:

(י״א) בשאג"א סימן ע' כתב דרפרם דס"ל אין עוה"צ ליוכ"פ ס"ל כרבה מסכתת ביצה י"ב ע"א דאין עוה"צ ליו"ט ואמרינן דהה"ד דאין עו"ה ליוכ"פ וא"כ כיון דקיי"ל דלא כרבה שם רק ביו"ט מותר הוצאה מטעם מתוך והוצאה שלא לצורך כלל באמת אסור גם ביו"ט וא"כ ביוכ"פ דלא שייך מתוך אמרינן עירוב והוצאה, אמנם הא דרפרם מדמי יוכ"פ ליו"ט דאי אין עו"ה ליו"ט הה"ד ביוכ"פ נ"ל דהיינו רק לר' אחא בר יעקב מסכת' יומא פ"א ע"א דלא ס"ל דיוכ"פ נמי מקרי שבת, משא"כ אי ס"ל כרב פפא שם דיוכ"פ ג"כ שבת אקרי א"כ ליכא ראיה מדביו"ט אין עוה"צ דהה"ד ביוכ"פ דיש לחלק דגבי יו"ט כתוב ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת שפיר דרשינן בשבת אין ביו"ט לא, משא"כ יוכ"פ ליכא למעט מקרא דביום השבת כיון דיוכ"פ נמי שבת מקרי, והנה לר' נחבה"ק דמשוי לגמרי יוכ"פ כשבת לעניין דלא חייב בתשלומין ג"כ י"ל דיש עוה"צ ליוכ"פ, וראיתי בשו"ת זכרון יוסף לאו"ח סימן ז' באות ל"ג שם שהקשה אמאי לא נימא דיש עוה"צ ביוכ"פ ק"ו משבת ומה שבת שאין ענוי נוהג בו אסור הוצאה מכ"ש יוכ"פ שחייב בענוי וודאי הוצא' נוהג בו וכתב דאכא למפרך מה לשבת שזדונו בסקילה, משא"כ יוכ"פ שהוא רק בכרת אין עוה"ל עי"ש וא"כ לפי"ז