תבואות השדה חלק ו פ

הוצאה מרה"ר לרה"י ממילא צריכין לערב מרה"י לרה"י ג"כ ולא הוי גזירה כגזירה דכה"ג הוי כולא חדא גזירה (עיין שאג"א סימן ע' ודוק) ומשו"ה אשמעינן רפרם דהא דאין הוצאה נהוג ביוכ"פ הוא מדכתיב ולא תוציאו משא ביום השבת ודרשינן בשבת אין ביוכ"פ לא והוי כמפורש בתורה להתיר הוצאה ביוכ"פ (דדברי קבלה כד"ת דמי) ואין כח לחכמים לגזור חיסור הוצאה כלל ומשו"ה אשמעינן רפרם דאין עירוב נ"כ כלומר דאפי' מדרבנן אין נוהג הוצאה ביוכ"פ דילפינן מדרשא ולא תוציאו משא וכו' וא"כ ממילא לא שייך עירוב ואשמעינן אגב אורחא מנ"ל לרפרם דאין עו"ה ליוכ"פ ודוק:

(ד') נציעה מה שיל"ד בסוגי' זו כמה דקדוקים א' במס' כריתות י"ד דפריך הגמ' דלמא הכי קתני אם היה שבת והוציאו חייב אף משים שבת, מאי פריך דלמא ס"ל לרפרם כר"ע במס' חולין ק"א ע"ב שבת ויוהכ"פ אינו חייב אלא אחת א"כ ל"ל חייב אף משום שבת ב' יל"ד דגמ' דחי דלמא שאני יוכ"פ דהכשירו בכך ואי קאי לעניין איסור הוצאה כמ"ש רש"י שם וכן משמע מלשנא דגמ' א"כ היאך י"ל שאני שעיר דהכשירו בכך וכי לא אפשר בלא"ה רק שהשעיר יהיה חילה שעיכרח להוציאו וכבר עמדו בזה בתוס' ישנים מס' יומא שם, ג' מאי קאמר שאני שעיר המשתלח כיון דכל קושיית הגמ' אזלא דאפילו אי עו"ה ליוכ"פ ג"כ ע"כ אצטריך קרא בפ"ע לשבת דשבת לא דמי ליוכ"פ א"כ הו"ל לומר שאני יוכ"פ ולא שאני שעיר המשתלח עיין בספרי ח"ב בסוגיא דעתי אות ג' מ"ש בזה, ד' במסכתא יומא תוס' בד"ה אמר רפרם כתבו וז"ל אמרינן בפרק אמרו לו דרפרם בדותא הוא דפריך עליה ודלמא שאני שעיר המשתלח דהכשירו ביוכ"פ בכך אלא דרפרם בדותא היא עכ"ל הכה מה שכפלו בסוף דבריהם אלא דרפרם בדותא היא, היא יתור לשון לגמרי, ה' צריך להבין שיטת רש"י מס' יבמות ל"ד ד"ה אם היה שבת דפסק כרפרם דאין עו"ה ליוכ"פ והא בגמ' דחי לרפרם ועי' בתוס' שם בד"ה אם היתה שבת, וליישב כל זה נ"ל בס"ד:

(ה') דהנה ראיתי בס' סדר משנה להגאון ר' וואלף באסקאוויטץ ז"ל שכתב דאפילו למאי דס"ל תחומין דאורייתא או תחומין די"ב מיל דלכ"ע דאוריי' לשיטת הר"מ והרי"ף עי' בפכ"ז ה' שבת, ובש"ע או"ח סי' ת"ד מ"מ פריך הגמ' שפיר למאי הלכתא אצטריך קרא דעתי דאע"ג דיש איסור דאורייתא בשילוח השעיר מ"מ פשיטא דמותר לשלח דתחומין אע"ג דהוי דאורייתא מ"מ לא הוי מלאכה שיהיה בעשה ול"ת רק לאו בעלמא וממילא עשה דשילוח דוחה לל"ת דתחומין וע"כ דקרא מייר' מאיסור הוצאה דאכא עול"ת כשאר מלאכות ושפיר צריך קרא עיין בס' הנ"ל פכ"ז מה' שבת שהאריך מאוד בזה ועיין שם שהאריך ג"כ אי נימא דעשה דרבים דוחה אפי' עול"ת א"כ גם לעניין הוצאה לא צריך קרא דשילוח השעיר הוי וודאי עשה דרבים והביא ראיה דשופר נמי עשה דרבים ולא דחי עול"ת דיו"ט עיין מג"א סימן תמ"ו ס"ק ב' מ"מ לענ"ד נראה דהא גופא אתי קרא לאשמעינן דעשה דשילוח השעיר דוחה לעול"ת דהוצאה משום דשילוח השעיר הוי טפי עשה דרבים משופר משום שכאן כפרת כל ישראל תלוי בו ועשה דרבים כי האי דחי אפי' עול"ת ודוק:

(ו') והנה בסוגיא דעדל"ת העלתי בס"ד במ"ש הב"י באו"ח סימן י"א דכל שיש רק מציאות לקיים העשה בלא דחיית הל"ת אע"ג דלדידיה אי אפשר מ"מ מקרי יכול לקיים שניהם ולא דחי אי לאו דהתירה התורה דהיינו רק במצוה שאינה חיובות ממש כמו ציצית דלאו אקרקפתא דגברא רמיא לקיים משא"כ במצוה חיובית לא מקרי יכול לקיים שניהם דלא לדחי הל"ת רק היכא שאפשר לו ממש לקיים עי"ש היטב באות י"ט ואות כ' מ"ש בזה, והנה לפי"ז קשה איך נוכל לומר דהתורה גלתה לנו דעשה דשילוח השעיר היכא דחלה דוחה הל"ת ועשה דהוצא' הא כאן יש במציאות עכ"פ לקיים שניהם היכא דלא חלה וא"כ כה"ג לא אמרינן עדל"ת ומנ"ל לומר דעשה דשילוח השעיר דוחה הל"ת ועשה דהוצאה הא קיימ"ל במס' יומא ס"ה ע"א דשלוח השעיר אינו מעכב כלל עי"ש ברש"י היטב ד"ה אלא מת המשתלח וא"כ גם שילוח לא הוי מצוה הכרחות וכל שיש מציאות לקיים בלא דחיית הל"ת אע"ג דלדידיה לא סגיא בלא"ה מ"מ אינו דוחה הל"ת וא"כ האיך מצי לדחות עשה דשילוח שעיר העול"ת דהוצאה כיון דאם לא חלה א"צ כלל לדחיית הל"ת, וראיתי בשו"ת דברי חיים ח"ב בהשמטות סימן ח' שעמד קצת בזה וראיתי שכ' דלר"א דס"ל מכשירי מצוה דוחה ה"כ שילוח השעיר דוחה אע"ג דאינו מעכב עי"ש, אמנם אחרי מחכ"ת הקדושה באימה ויראה יש לחלק דבשלמא מכשירים כיון שגורמים לקיום המצוה שהוא חיובית ואי אפשר בלעדה שפיר דחי גם המכשירין משא"כ שילוח שעיר שאינו מעכב כלל אמאי ידחה עול"ת דהוצאה:

ק') ולתרץ קושיא זאת נ"ל בשני דרכים הדרך האחד אי ס"ל דגם בתחומין אכא לאו עכ"פ רק משום עדל"ת מותר לשלח השעיר א"כ א"ש דהה"ד בחלה דוחה אפי' עול"ת דהוצאה ואע"ג דיכול לקיים שניהם בלא חלה מ"מ הא דבעינן יכול לקא"ש הוא דווקא כשאפשר לקיים בלא שום דחייה לשום איסור רק בהיתר לגמרי משא"כ היכא דאפי' בלא חלה צריך עכ"פ לדחות הל"ת דתחומין א"כ הה"ד בחלה שפיר אמרינן דעשה דשליח דוחה עול"ת דהוצאה אע"ג שיכול לקיים בלא דחיית לעול"ת בלא חלה מ"מ כיון שאי אפשר בשום אופן לקיים בהיתר לגמרי לא בעינן יכול לקיים את שניהם דהא דבעינן יכול לקא"ש הוא רק היכא שאפשר בהיתר גמור, עי' בס' מלא הרועים ערך עדל"ת אות כ"ו ודוק אמנם כל זה אי ס"ל תחומין דאורייתא משא"כ אי תחומין ליכא איסור כלל מה"ת הדרא קושיא לדוכתא אמאי ידחה עשה דשילוח לעול"ת דהוצאה הא אפשר לקא"ש בלא חלה וצריך לתרץ באופן אחר עפ"י מ"ש התוס' מס' מנחות מ' ע"א ד"ה כיון דאפשר במינן דהיכא דהותרה לגמרי לא בעינן יכול לקא"ש, וא"כ ה"כ צ"ל דהתורה גלתה לנו דלגבי שילוח שעיר הותרה העול"ת דהוצאה לגמרי ושפיר מותר להרכיבו על כתיפו בחלה אעיג דאכא עול"ת ודוק (אחר זמן נדפס ספר מר דרור מגאון אחד שנסתלק בימי עלומיו בן שלש ועשרים שנה (אשר הגאון הנורא, מנורה הטהורה ר' משולם ז"ל מטיסמיטץ הספיד אותו) ומכוחתו כבוד פה קהלתינו יצ"ו (ראיתי שכ' ג"כ דשילוח שעיר מ"כ היתרה לגמרי ביו"כ) ובשבת דאל"כ לא הוי דחי שבת כיון דשלוח השעיר אינו מעכב ושמחתי שכוונתי לדעתו הגדולה:

(ח') והנה רפרם היה ס"ל דאי הו"א עו"ה ליוכ"פ לא היה צריך קרא לומר דדוחה שבת דכמו דדוחה יוכ"פ ה"נ דוחה שבת וע"כ דאין עו"ה ליוכ"פ משו"ה צריך קרא לשבת ע"ז השיב לו הגמ' דוודאי אי הוי שילוח השעיר עבודה המעכבת ביוכ"פ ומטעם דחיה קאתינן עלה שפיר הוי מצי רפרם להוכיח כמו דדוחה יוכ"פ ה"נ דוחה שבת וע"כ דאין עוה"צ ליוכ"פ מדאצטריך קרא לשבת אמנם באמת שאני שעיר המשתלח כלומר דשילוח השעיר אינו מעכב וע"כ צ"ל מדדחי מ"מ אע"ג דכה"ג במצוה שאינו חיובית כ"כ הוי כה"ג יכול לקא"ש ולא דחי וצ"ל ע"כ דהכא ביוכ"פ הותרה לגמרי וזה שאמר דהכשירו ביוכ"פ בכך דהיינו דהותרה יוכ"פ לגבי שעיר כמ"ש רש"י דומיא דתמירין שקרבין בשבת כלומר דהותרה וא"כ י"ל לעולם עו"ה ליוכ"פ והא דאצטריך קרא לשבת היינו משום דבשלמא אי הוי הוצאה הודתה לגבי יוכ"פ שפיר מצינן לומר דגבי שבת ג"כ