תבואות השדה חלק ו עט

לכאו' בסברות הפוכות ונ"ל עפ"י מ"ש לעיל דיש ב' דרכים בעניין קלב"מ או דרק לב"ד אין כח להענישו שתים או דאמרינן דליכא חיוב ממון כלל וא"כ י"ל דרבנן ס"ל דחיוב ממון יש רק שלב"ד אין כח להענישו שתים וא"כ אין לוקה ומשלם אמנם כרת כיון שאין הב"ד עושים לו כלום שפיר חייב ממון אמנם ר' נחבה"ק ס"ל דחומר האיסור דוחה ממון תקל וא"כ ס"ל שפיר דמלקות אינו פוטר דמלקות לא חמיר כ"כ שיהיה בכחו לדחות עונש ממון משו"ה לוקה ומשלם משא"כ כרת דחמור טובא משו"ה דוחה עונש ממון לגמרי ויהי' מכאן ראיה לסברת הצל"ח מס' פסחים כ"ט ע"א שהבאתי בספרי ח"א בסוגיא דר' נחבה"ק אות י"א דלרבי נבה"ק כרת פוטר אפי' לצי"ש עי"ש וא"ש עפ"י סברתינו הנ"ל דר' נחבה"ק כיון דס"ל לוקה ומשלם ע"כ דהטעם משום דחומר האיסור דוחה עונש הממון וא"כ גם לצי"ש פטור לרנחבה"ק כסברת הצל"ח ודוק:

שער שער שמיני עדל"ת ה״ת בסוגי' דעתי ואפילו בשבת מס' יומא ס״ו, ומס' כריתות י"ד ע"א. אמר הכותב אם אמנם כבר העליתי בזה בס"ד איזה דברים הנה כתובים בספר בספרי חלק שני בשער המועדים בס"ד לא נמנעתי להעלות עוד פה ג"כ איזה סכסן בראש ״אמור" לאשר היא שייך קצת גם לעניין עדל"ת אשר כבר הארכנו בענינים אלו לעיל בס"ד. ומד' אשאלה להיות לנו למחסה ומעוז, להראני נפלאות, משמי מרומים, אשר משגיח בתחתונים לחנני דעה בינה והשכל, גם בסוגיא דאין עירוב והוצאה ליום הכיפורים (א') הנה בגמרא בברייתא דרשינן עתי ואפי' בשבת, ופריך הגמ' למאי הלכתא כלומ' איז' איסור מלאכה יש דנצטרך קרא להתיר אפי' בשבת, אמר רב ששת לומר שאם היה חולה השעיר מרכיבו על כתפו והנה רפרם הוכיח דאין עירוב והוצאה ליוה"כ דאי הו"א דיש עירוב והוצאה ליוה"כ א"כ לא היה צריך קרא לשבת דמה לי יוה"כ שחל בחול או בשבת רק מדאין עו"ה ליוכ"פ משו"ה אצטריך קרא לשבת, והנה במס' יומא לא דחי הגמ' כלל לרפרם רק במס' כריתות דחי הגמ' שאני שעיר המשתלח דהכשרו ביוכ"פ בכך ולעולם יש עו"ה ליוכ"פ, והנה תוס' שם כבר עמדו בזה מ״ט במס' יומא לא דחי הגמ' להא דרפרם, ותירצו ד"ת עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר וכבר ידוע מש"כ המפרשים דזהו קשה להבין דבמס' יומא דעיקר מס' מדיני יוהכ"פ לא דחי רק במס' כריתות דרק אגב גררא מייתי לרפרם שם דחי ליה עיין בשאג"א סי' ע' והנה ידוע מ"ש בתוס' ישנים מס' יומא שם דלעניין חלה השעיר להרכיבו על כתפו לא שייך לומר שכן הכשירו בכך כיון דאינו מוכרח שיצטרך להוציאו בכל פעם רק לעניין תחומין הוי הכשירו בכך וא"כ היה מקום לומר דסוגי' דמס' כריתות ס"ל דהחילול שבת בשעיר הוא באיסור תחומין (וכמ"ד תחומין דאורייתא או י"ב מיל דלדעת הר"מ פכ"ז ה' שבת לכ"ע דאוריתא) ומשו"ה דחי ליה שפיר שכן הכשירו בכך אמנם במס' יומא דמוקי ליה בחלה לא שייך לומר שכן הכשירו בכך רק תוס' ישנים כתבו שזהו דוחק, (ועי' נוב"י מהד"ת או"ח סי' מ"ו):

(ב') והנה לכאורה יל"ד בלא"ה האיך הוכיח רפרם דאין עו"ה ליוהכ"פ מדאצטריך קרא לשבת דלמא אע"ג דיש עו"ה ליוכ"פ מ"מ צריך קרא לשבת ג"כ דאי לאו קרא הו"א דווקא יוכ"פ דליכא רק חד לאו שפיר דחי מצוות שעיר המשתלח לל"ת דיוכ"פ משא"כ כשחל יוכ"פ בשבת דאיכא תרי לאוי יוכ"פ ושבת לא דחי ומנ"ל לרפרם להוכיח דאין עו"ה ליוה"כ, (שוב ראיתי בשו"ת בית יצחק לאו"ח סימן נ"ה שהעיר ג"כ בזה) והנה נוכל לומר בפשיטות דס"ל לרפרם דאי הוי הטעם דביוכ"פ מותר להוציאו משום דדוחה לאו דיוכ"פ הה"ד כשחל בשבת נמי דחי דמה לי חד לאו מה לי תרי לאוי דהא דאין עשה דוחה ב' לאוין היא רק כששני לאוי סמוכים [עי' תוס' מס' חולין פ"א ע"ב] וע"כ דאין עו"ה ליוכ״פ אמנם אחרי העיון קצת אין זה מוכרח כ"כ דהרי כפי הנראה במס' נזיר מ"ח ע"ב פליגי בזה ר' ישמעל ור"ע גבי כה"ג ונזיר וא"כ אכתי קשה מנ"ל לרפרם להוכיח דבר חדש דאין עו"ה ליוכ"פ ונראה לי דרפרם ס"ל מטעם אחר להוכיח דאין עו"ה ליוהכ"פ דהנה במס' חולין ק"א ע"ב איתא פלוגתא דר' יוה"ג ור"ע כשיוכ"פ חל בשבת אי חייב גם משום שבת והנה כבר העירו המפורשים שם אי ס"ל תוס' יוכ"פ דאורייתא ותוס' שבת לאו דאורייתא א"כ יוכ"פ קדים והיאך חל איסור שבת על איסור יוכ"פ (עיין בס' לב ארי' שם) דבשלמא אי שבת קדים שפיר חל יוכ"פ על איסור שבת בכולל דיוכ"פ הו"ל כולל מגו דמתסר באכילה משא"כ שבת לא הוי כולל על יוכ"פ ואמאי יחול שבת על יוכ"פ אמנם אי הו"א דיש מלאכה שחייבין בשבת ואין חייבין ביוכ"פ שפיר הו"ל שבת ג"כ כולל על יוכ"פ ועיי' היטב בשאג"א סימן ע"ב (וס"ל לרפרם דלא נוכל לומר שבת הוי כולל רק אם יש חיוב בשבת על איזה מלאכה דליכא ביוכ"פ אמנם משום מחמר לא מקרי שבת כולל שיהיה שני חיובים כיון דבמחמר גופא ליכא חיוב חטאת ועיין שו"ת בית אפרים סימן נ"ג ודלא כשאג"א שם) והנה מכל המלאכות לומר שאינו נוהג ביוכ"פ מסתבר טפי דהוי הוצאה דהוי מלאכה גרועה עיין היטב במהר"ם ברבי בחי' למס' יומא ומשו"ה ס"ל לרפרם מדאצטריך קרא לשבת ואפי' נימא דצריך קרא להתיר ב' אסורים שבת ויוכ״פ הא שבת לא מצי חל על יוכ"פ דיוכ"פ קדים וע"כ דשבת חל בכולל דיש איזה מלאכה שאין נוהג ביוכ"פ רק בשבת והו"ל שבת כולל, והנה מסתמא הוי הוצאה מסתבר טפי שאינו נוהג ביוכ"פ שהוא מלאכה גרועה וא"כ א״ש דברי רפרם מדאצטריך קרא דשילוח שעיר דוחה שבת ממיל' מוכח דיוכ"פ ליכא חיוב הוצאה דאי נימא דגם ביוכ"פ אכא חיוב הוצאה למ"ל קרא לשבת ול"ל דאי לאו קרא הו"א דרק יוכ"פ דחד לאו דוחה ולא שבת ויוכ"פ דאכא תרי לאוי דזהו איני דהא שבת לא היה ראוי לחול על יוכ"פ כלל דיוכ"פ קדים כמ"ש המפרשים מס' חולין שם דתוס' יוכ"פ דאורייתא וע"כ דשבת הוי כולל שיש מלאכה שחייבין בשבת ואין חייבין ביוכ"פ וא"כ ממילא מוכח דאין עו"ה ליוכ"פ דאם יש לנו איזה הוכחה להוכיח שיש מלאכה שאינו נוהג ביוהכ"פ וודאי מסתבר טפי למדרש על הוצאה דהוי מלאכ' גרועה ודוק (ועיין מש"ל באות י' בס"ד:

(ג') ועפי"ז י"ל עוד פרפרת אחת במה דאמר אץ עירוב והוצאה וכבר עמדו בזה רש"י ותו' ורש"י מס' יומא פירוש דעירוב כדי נסבא, ונ"ל לומר דכוונת רפרם הוא כך דהנה בשאג"א כתב דסברת רפרם הוא כמה דס"ל לרבה במס' ביצה י"ב ע"א דאין עו"ה ליו"ט כלל ולא רק מטעם מתוך מותר ביו"ט וא"כ הה"ד ביוכ"פ ג"כ אין עו"ה, והנה שם ילפינן מדכתיב ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת בשבת אין ביו"ט לא וא"כ הה"ד דדרשינן בשבת אין ביוכ"פ לא (ולקמן אות י"א נדבר מזה עוד בס"ד) והנה אי הו"א רפרם אין הוצאה ביוכ"פ הו"א דרק מדאורייתא ליכא איסור הוצאה, אבל מדרבנן נוהג הוצאה גם ביוכ"פ וא"כ הוי משכחת עירוב גם ביוכ"פ דכיון דאסור עדרבנן