תבואות השדה חלק ו עח

פפא לא הקשה לנפשיה כמה שהקשו התוס' בזה יפה תירץ בס' מג"ש דרב פפא בעצמו הוי ידע דס"ל כר"י רק לרבה היה סבור דלא ס"ל כר"י מדקאי על שנוייא דר"ל לעיל דמשני הא מני ר"מ וע"ז אוקמא לעולם בטבח ע"י אחר ה"ה סבור דס"ל כר"ל וזהו נכון מאוד:

(נ') עוד י"ל הא דאמר ליה רב פפא לאביי ג"כ על דרך הנ"ל ולתרץ קושיית התוס' דיקשה ר"פ לנפשיה דאיהו ג"כ ס"ל כרבה די"ל דבלא"ה לא קשה כ"כ מ״ט חייב קנס באחותו כיין דיש לנו רבויא לח"ל ולח"כ כמ"ש התוס' לעיל ל"ב ע"א ד"ה אלמא קסבר רק התם דחי ליה משום דמנ"ל חיי"כ אי ס"ל אין לוקה ומשלם וה"נ במסקנא רוצה לאוקמי אי ס"ל אין לוקה ומשלם כרבנן ג"כ (דגם לפירוש התוס' דסבר כעולא לא מוקמינן כר"מ משום דקשיא בתו) אמנם הא יש לתרץ דס"ל כעולא דאכא גז"ש דתחת וא"כ אכא תרי רבויי וגז"ש ומרבינן גם חייבי כריתות אמנם אכתי יקשה דלמא לא מרבינן חייבי כריתות רק כגון נדה שראויה לקיימה אבל אחותו דאינו ראויה לקיימה לא כמ"ש המהרש"ל בגמ' בד"ה עולא תחת תחת גמר אמנם כבר כתבתי בספרי ח"א בסוגיא דר' נחבה"ק באות ט' דלנדה ל"ל קרא דאי נימא נדה אין לה קנס א"כ לא משכחת לעולם שחייב קנס דהא הוא מצי תמיד לספוקי דלמא הית' נדה אע"ג דהיא טוענת שאינה נדה מ"מ בו"ש לאו בריא עדיף אמנם אי ס"ל בו"ש בריא עדיף או אי ס"ל ספמה"ת לקולא י"ל דלעולם נדה גמורה היכא שהיא מודית שהיא נדה אין לה קנס ומ"מ משכחת קנס דאם הוא מסופק שמא היתה נדה שפיר יש לה קנס אי ס"ל בו"ש בריא עדיף או אי ספיקו מה"ת לקולא א"כ בספק נדה ליכא שים צד כרת ושפיר חייב קנס וא"כ אכתי אצטריך קרא רא דאפילו וודאי נדה יש לה קנס, ואכתי קשה מנ"ל לחייבי כריתות דעלמא שאינה ראויה לקיימה דג"כ יש לה קנס וא"כ א"ש דרב פפא הקשה רק לאביי דאביי ס"ל מס' ב"ב קל"ה ע"ב בו"ש בריא עדיף עי"ש וגם ס"ל ספיקא מה"ת לקולא כמ"ש בס' שב שמעתתא שמעתא א' פ"ד וכן רבה דס"ל בכל מילי כרב (מס' שבת כ"ב ע"א) ורב ס"ל בו"ש בריא עדיף כיון דלא אלים לי' חזקת ממון דס"ל הולכין בממון אחר הרוב (עיין בפנ"י מסכתא כתובות י"ב ע"ב ועיין תוספת מס' ב"מ צ"א ע"ב ד"ה ר"ה רוצים ג"כ לומר דרב ושמואל ס"ל בו"ש בריא עדיף, ועיין בספרי ח"ב סוגיא דבו"ש אות כ"ג) ודוק וכן ס"ל ספיקא מה"ת לקולא ג"כ כרב דס"ל מס' כריתות ריש פרק ספק אכל חתיכה אחת משני חתיכות וא"כ שפיר י"ל ל דאצטריך קרא לנדה דיש לה קנס ואכתי מנ"ל שאר חייבי כריתות, אמנם לר"פ לדידיה לא קשה דאיהו מתרץ המשנה דיש קנס לאלו מרבוייא דהנערה וכיון דיש לן גם הגז"ש אייתר קרא לח"כ ג"כ ול"ל דלמא אצטריך קרא לנדה ומנ"ל שאר ח"כ, דלנדה ל"צ קרא דאי הו"א דנדה אין לה קנס לא משכחת שום קנס אי ס"ל בו"ש לאו בריא עדיף או ספיקי מה"ת לחומרא, (עיין היטב שם בספרי) ולא קשה רק לאביי ולרב' ודוק כי הוא נכון ע"ד הפלפול בס"ד:

(נ"א) בתוס' ד"ה מתניתן כמאן מוקים לה כתבו דהא שפיר מצי סבר כעולא דדווקא בממון אחר אמרינן דפטור משא"כ בממונא דבההוא מלתא גופא משלם ממון ועי' מהרש"ל שכ' דהך סברא לחלק בין ממון אחר דפטור ובין אותו ממון דחייב היא ממלתא דרבי גבי נתכוין להרוג זה והרג האשה דחייב בדמי האשה דהוי אותו ממון ופטור מדמי וולדות דהוי ממון אחר ועיין במג"ש שהאריך בזה והנה לכאורה יש להסביר הדבר דוודאי ממון אחר שלא בכל פעם מזדמן החייוב ממון באותו מעשה שפיר פטרתו התורה משא"כ אותו ממון דזהו בכל פעם יש ושפיר חייב דאלא"ה לא הוי כתבה התורה החיוב ממון כלל אמנם אי ס"ל דבאמת אכא חיוב ממון רק שאין הב"ד יכולים לענוש בשתים אז י"ל אפכא דרק באותו מעשה אין כח להב"ד לענוש בשתים משא"כ אם חיוב הממון הוא מצר אחר לא מקרי שתי עונשים כיון דהב"ד מחוייבים לעשות משפט לכל אחד ומה"ט ס"ל מאן דס"ל ממון לזה ונפשות לזה חייב והיינו משום דהב"ד מחוייבים לעשות משפט לכל אחד ולא מקרי שני עונשים (ועיין בספרי ח"א בסוגיא דר' נחבה"ק אות כ"ז מ"ש שם ודוק) אמנם אי ס"ל דלא התחיל שום חיוב ממון שפיר י"ל דרק בממון אחר י"ל דלא התחיל החיוב כלל דהא הממון אחר לא בא רק באקראי ובהזדמן בעלמא, משא"כ אותו ממון שבכל פעם אכא כאן חיוב ממון, באמת אמרינן דחייב לשלם כנ"ל בכוונת התוס' ודו"ק (ועי' מש"ל באות ל"ה):

(נ"ב) בתוס' ד״ה אי כר' נחימיא הוכיחו דרכחבה"ק אית ליה לוקה ומשלם מדלא נקט לפטור מדליק גדושו ביו"ט דאיכא לאו וליכא כרת וע"כ דמלקות אינו פוטר והנה הוכחת התוס' הוא ג"כ רק אי ס"ל דכרת אינו פוטר ג"כ רק במזיד דאי הו"א דכרת פוטר גם בשוגג י"ל דמשו"ה נקט יוה"כ לפטור גם בשוגג דאי משום יו״ט אינו פטור רק במזיד דחייבי מלקיות שוגגין חייבים ודוק, ואולי י"ל דהתוס' קאי הכי מקודם דמסקינן דכר' יוחנן ס"ל וא"כ לר"ל אם חייבי מלקיות שוגגין פטורין והו"ל למנקט שהדליק הגדיש ביו"ט וע"כ דס"ל לר' נחוניא לוקה ומשלם) ועיין פנ"י בגמ' ד"ה אי כר' נחוניא והבאתי דבריו לעיל באות מ"ו עי"ש והנה יל"ד מ"ט לא הוכיח רש"י ג"כ דר' כחבה"ק ס"ל לוקה ומשלם כמ"ש התוס' מדלא נקט מדליק גדישו ביו"ט ולמה הוכיח רש"י באופן אחר עי' בד"ה ואי כר' נחמיא, ונראה דרש"י לשיטתו לא מצי להוכיח מדלא נקט המדליק גדישו ביו"ט דביו"ט וודאי לא מצי מפטר אפי לו למאן דס"ל אין לוקה ומשלם דרש"י לשיטתו במס' ביצה י"ב ע"א דאמרינן גבי הבערה מתוך שהותרה לצורך היתרה אפי' שלא לצורך כלל גבי הבערה וא"כ לא שייך חיוב מלקיות ביו"ט כלל במדליק גדישיו ומשו"ה לא נקט ביו"ט:

אמנם התוס' לשיטתו דס"ל שם בד"ה ה״ג רש"י דשלא לצורך כלל אכא איסור מה"ת גם גבי הבערה א"כ כתבו שפיר דהוי מצי ר' נחוניא לנקוט המדליק גדישו ביו"ט וע"כ דס"ל לר' נחבה"ק לוקה ומשלם וא"ש רש"י ותוספת לשיטתייהו ודו"ק:

(נ"ג) בהא דס"ל להרמב"ם דחייבי לאוין בלא קדש אינו לוקה רק בקדש וא"כ קשה מאי פריך אי ר' יצחק קשיא ממזרת הא כאן ע"כ מיירי בלא קדש וליכא מלקות כבר האריך בזה בשמ"ק בשם הראשונים ועיין הה"מ פט"ו ה' איסורי ביאה שחכמי לוניל הקשו זאת להרמב"ם והמחיור שבתרוצים הוא מ"ש הפנ"י דהכא אזיל הגמרא אליבא דאביי דאיהו וודאי ס"ל בעל ולא קדש ג"כ לוקה:

(נ"ד)כבר הבאתי בספרי ח"א בסוגיא דר' נחבה"ק באות ט' ובספרי ח"ב בסוגיא דעתי ואפי' בשבת אות ז' לתרץ דעת ס' המקצעות מ"ט פסק כרנבה"ק ולא כרבנן עי"ש וכעת נ"ל בפשוטו דכפי הנראה קיי"ל כר"ל דחייבי מלקיות שוגגין פטורין מדאביי ורבא שקיל וטרי אליביה דר"ל והנה לר"ל מסקינן דלא פליגי על ר' כבה"ק רק או ר"מ או ר' יצחק ורבנן מוכרחים לסבור כר' כבה"ק ועי' בתוס' ד"ה מאן תנא וא"כ כיון דלא פליגי על רבי כבה"ק רק או ר"מ או ר' יצחק שפיר פוסק כרבי נחבה"ק ודו"ק:

(נ"ה) הנה אי ס"ל דר' נבה"ק בלוקה ומשלם ס"ל כר"מ דלוקה ומשלם וכרת פוטר ס"ל ורבנן ס"ל אין לוקה ומשלם וכרת אינו פוטר מממון א"כ פליגי