תבואות השדה חלק ו עז

גבי קנס אית ליה מת ומשלם גם בהתרו ס"ל מת ומשלם כיון דלר"ל אין חילוק בין התרו ללא התרו ודוק היטב:

(מ"ז) ומעתה הכי אזלא סוגיא דשמעתא דגמרא הקשה לרבה אליבא דר"מ מתניתין כמאן מוקים, ופירש"י שפיר וכדשנינהו ר"ל כלומר כמ"ש דקושיית הגמ' על רבה לא אזלא רק לר"ל דלא מצינו שום חילוק אליביה בין התרו ללא התרו וא"כ קשיא בתו ואמר הניחא אי ס"ל כר"י כלומר דמצינו אליביה שיש חילוק בין התרו ללא התרו מתורץ לה כר' יוחנן ולא קאמר מוקים לה כר' יוחנן דבאמת רבה בעי לאוקמא כר"מ (ובפרט לרש"י דרבה ס"ל ג"כ כר"מ) רק דלא יהי' קשה מבתו אמאי פטור מקנס ע"ז מתרץ דר"מ לא מחייב קנס במקום מיתה רק בלא התרו וכל המשנה מיירי בהתרו ומשו"ה באחותו חייב לר"מ דלוקה ומשלם ובתו פטור כיון דהתרו גם בקנס לא אמרינן מת ומשלם היכא שיש חיוב מיתה ממש משא"כ לר"ל דלא מצינו אליביה שום חילוק בין התרו או לא התרו א"כ מנא תיתי לר"מ לחלק אליבי. בקנס כה"ג וע"ז משני ע"כ כר"י ס"ל כלומר דאע"ג דרבה לא אמר בפירוש אליב' דר"ימ דהא דס"ל בקנס מת ומשלם דהיינו דווקא בלא התרו כלומר רק היכא דאכא צד מיתה מ"מ כיון דבאופן אחר ל מתוקם המשנה כר"מ רק אי ס"ל ג"כ לרבה כרבי יוחנן לחלק בין התרו ללא התרו בקנס ומיתה עכ"פ דאלא"ה קשיא בתו א"כ ע"כ מוכרחים אנו לומר דגם רבה הכי ס"ל וא"כ מוקי המשנה שפיר כר"מ והכל מיירי בהתרו ומחייב קנס באחותו דלוקה ומשלם והא דפטור בבתו אע"ג דבקנס מת ומשלם בהא ס"ל כר' יוחנן דיש חילוק בין התרו ללא התרו וא"כ גם ר"מ מודה דבקנס אע"ג דמת ומשלם מ"מ בהתרו דאכא מיתה ממש לא חייב אפי' קנס ושפיר פטור הבא על בתו מקנס ודוק היטב כי הוא נכון מאוד בלישנא דגמרא ומתירצום כל הדקדוקים בס"ד ואע"ג דרש"י בד"ה איהו נמי כתב מוקי למתני' בשלא התרו בו אפשר דרש"י לא גרס מתרץ לה אמנם לגירסתינו מתרץ לה' וודאי י"ל כמ"ש דקאי על המשנה דר"מ מחייב בטבח בשבת או אפשר לפרש גם ברש"י דקאי על המשנה דמס' ב"ק ועפי"ז י"ל נמי הא דכ' רש"י בד"ה ע"כ וז"ל ומוקי לה בשלא התרו בו דקאי באמת ג"כ על ר"מ כלומר דמוקי להא דס"ל לר"מ גבי קנס מת ומשלם דהיינו דווקא בלא התרו וא"כ לא קשיא בתו דפטור מקנס, דהתם בהתרו דאז גם מקנס פטור וכמו דלר' יוחנן אליבא דרבנן מחלקינן לעניין מלקות בין התרו ללא התרו ה"נ מחלק רבה אליבא דר"מ לעניין מיתה בקנס בין התרו ללא התרו ודוק, ועיין עוד לקמן באות מ"ט מ"ש שם בס"ד:

(מ"ח) בגמרא אי אי ר' יצחק קשיא ממזרת, הנה לרבי נחבה"ק לא הקשה ממזרת דרבי נחבה"ק ס"ל לוקה ומשלם כר"מ כמ"ש רש"י דאי אין לוקה ומשלם לא צריך לומר דכרת פוטר דהא בלא כרת אכא מלקות וע"כ דס"ל לר' נחבה"ק לוקה ומשלם ומשו"ה לא קשיא לר' נחבה"ק רק מאחותו דאכא כרת והנה הא דמוכ' לר' נחבה"ק דלוקה ומשלם מדאצטריך למפטריה מממון משום כרת ולא משום מלקות היינו לרש"י לשיטתו דס"ל במס' פסחים כ"ט ע"א דר' נחבה"ק איני פוטר מכרת רק במזיד וא"כ קשה היה לו לפטור משום מלקות וע"כ דלר' נחבה"ק ס"ל לוקה ומשלם אמנם לדעת בעהמ"א שם דגם כרת פוטר אפי' בשוגג כמו מיתה ממש א"כ אכא למימר דלעולם ס"ל לר' נחבה"ק אין לוקה ומשלם והא דאצטריך לפוטרו משום כרת היינו אפי' בשוגג דמלקות אינו פוטר רק במזיד וא"כ שפיר מצי סובר גם ר' נחבה"ק דאין לוקה ומשלם וא"כ קשיא ממזרת גם לר' נחבה"ק ועיין שטמ"ק שהאריך בזה וצ"ל כיון דמ"מ אינו מבואר להדיא דר' נחבה"ק ס"ל אינו לוקה ומשלם וכרת פוטר ס"ל להדיא משו"ה מקשה לר' נבה״ק רק מאחותו דאכא כרת ולא ממזרח דליכא רק מלקות ודוק:

והנה בשטמ"ק הביא בשם הירושלמי לתרץ הקושיא מממזרת דמיירי בממזר דליכא מלקות ושפיר חייב קנס אמנם הקשה עליו דא"כ פשיטא מאי אתי לאשמעינן וראיתי בס' אמרי בינה להגאון מהר"מ א״ש ז"ל שכתב דבממזרת כיון דס"ל להירושלמי שזנות רצה אחר הפסולין הו"א דמחזיקים לה בנבעלת כבר ואין לה קנס משו"ה אשמעינן דגם ממזרת יש לה קנס ועיין בס' צרור החיים להגאון ר' שמעלקא ז"ל שכתב ג"כ כה"ג עי"ש היטב אמנם לענ"ד במחילות כבוד קדישתו אינו דומה למ"ש בירושלמי זנות רצה אחר הפסולין דהתם מיירי היכא שכבר נבעלה בבירור ולא ידעינן אם לכשר או לפסול שפיר ס"ל לירושלמי דתלינן שלפסול נבעלה משא"כ הכא שלא נודע אם היתה כבר בעולה מהי תיתי להסתפק שכבר נבעלה שלא יהיה לה קנס והא אכא שפיר חזקת בתולה וא"כ הדרא קושיית הראשונים לדוכתא מאי אשמעינן אי נימא דמיירי בממזר הבא על ממזרת ואולי י"ל דירושלמי ס"ל דקנס אינו חייב כשמפתה לשם אישות וא"כ לכאורה היה מצי לפטור עצמו מקנס שיאמר שפתה אותה לשם אישות ועיין במסכ' קידושין מ"ו ע"א רק מסתמא מצינן לומר שאינו נאמן לומר שפתה אותה לשם אישות דמוקמינן אותה בחזקת פנויה וא"כ י"ל דממזר הבא על ממזרת כיון שאינם ראוים לבא בקהל ישראל רק הם מותרים זה בזה והו"א דאמרי' מסתמא היה כוונתם לשם אישות כיון שיש סברא שנתרצו זה לזה כיון ששניהם פסולין משו"ה אשמעינן דגם בממזרת יש קנס כן י"ל בדעת הירושלמ' דמוקי המשנה בממזר הבא על ממזרת ודוק:

(מ"ט) עוד י"ל ליישב באופן אחר מ"ש הגמרא הניחא אי ס"ל כר' יוחנן מתרץ לה כר"י דהנה לכאורה הוי מצי לתרץ דס"ל כעולא מגז"ש דתחת ילפינן לחייבי לאוין שמשלם קנס כמה שהקשו תוס' באמת בד"ה מתניתן כמאן מוקים לה רק די"ל דהכי קשיא ליה כיון דיש תרי רבויי נערה הנערה וגם גז"ש א"כ כמו דמרבינן חייבי כריתות כרבי נמי חייב מיתות ב"ד כמ"ש התוס' לעיל ל' ע"א בד"ה הכל מודים ועי' לעיל באות ט"ז שהבאתי קושיית מהרש"ל לעולא דאית ליה גז"ש דתחת למ"ל תרי רבויי לחייבי לאוי וחיי"כ וכתבתי לתרץ דאצטריך חד קרא לחייבי לאוי שראויה לקיימה דכל פנויה הוי קדשה לדעת הרמב"ם, וא"כ צריך חד קרא לקדשה בעלמא וחד לחייבי לאוי שאינה ראויה לקיימה וחד לחייבי כריתות ולא נשאר קרא מיותר לחייבי מב"ד, אמנם כבר כתבנו לעיל דלקדשה לא אצטריך קרא מיותר כיון דכל פנויה הוי קדשה א"כ ממילא מוכח בלא יתור דחייבי קנס רק לר' יוחנן א"ש דאי לאו קרא הוי מוקמינן דהא דחייב קנס בקדשה היינו רק בלא התראה, אבל בהתראה לא וא"כ שפיר אצטריך חד קרא לקדשה שראויה לקיימה וחד קרא לח"ל דעלמא שאינה ראוי' לקיימה וחד קרא לחייבי כריתות שאינה בר הויה וא"כ חייבי מיתת ב"ד דליכא קרא לרבות באמת פטור וא"ש כ"ז לר' יוחנן משא"כ לר"ל דאין חילוק בין התרו או לא התרו א"כ מוכח קדשה הראויה לקיימה בלא שום ייתור וא"כ מיותר חד קרא גם לחייבי מיתת ב"ד ושפיר קשיא כמאן מוקים לה וזהו כוונת הגמ' הניחא אי ס"ל כר"י כלומר דיש חילוק בין התרו ללא התרו א"כ מצינן לתרץ דמרבינן לחייבי לאוי מכל הני קראי ואפ"ה חייבי מב"ד פטור כיון דאצטריך קרא ג"כ לקדשה היכא דהתרו למלקות וא"כ לא מיותר שום פסוק לחייבי מב"ד משא"כ אי ס"ל כר"ל יקשה קושי' מהרש"ל דיהי' מיותר חד קרא ונוקמי נמי לחייבי מב"ד והא דרב