תבואות השדה חלק ו עו

(מ"ב) אמנם אי קשיא לרב דימי הא קשיא אי נימא דחייבי מיתות שוגגין חייבים בתשלומין, אמאי פטור מקנס הבא על בתו הא כבר הקשו הראשונים דלחייב קנס כיון דמיתה נתחייב משעת העראה וקנס אגמר ביאה עי' שטמ"ק לקמן ל"ו ע"ב בד"ה וכל המתחייב בנפשו שהקשה הא החיוב מיתה בא מקודם חיוב קנס ותירץ דחיוב מיתה נמשך גם אח"כ וכבר פירשו בזה דלא גרע מחייבי מיתות שוגגין דפטור מממון וה"נ אכא איסור מיתה עכ"פ גם על תגמר ביאה משו"ה פטור מממון ועי' בשעה"מ פ"א הלכות גניבה ובספרי ח"א שער התערובות שער א' אות י' מ"ש שם בהא דאתנן אסרה תורה ואפי' בא על אמו וא"כ לרב דימי דס"ל אליבא דר' יוחנן חייבי מיתות שוגגין חייב ממון הדרא קושיא לדוכתא אמאי פטור מקנס הבא על בתו הא עיקר חיוב מיתה נתחייב משעת העראה וקנס לא נתחייב עד גמר ביאה ואע"ג דגם אח"כ אכא איסור מיתה מ"מ הא לרב דימי חייבי מיתות שוגגין חייבין והוא קושיא עצומה לכאו' ונ"ל לתרץ דלא קשה לרב דימי דהנה במס' סנהדרין ע"ג ע"ב פריך הגמ' האיך משכחה קנס בחייבי כריתות הא ניתן להצילו בנפשו ותירץ רגמ' משעת העראה דפגמה אפטר לה מקטלא קנס לא משלם עד גמר ביאה וא"כ ע"כ אנו מוכרחים לומר דקנס אינו משלם עד גמר ביאה רק מכח הקושיא דיפטור מטעם דניתן להצילו בנפשו:

והנה אי נימא דחייבי מיתות שוגגין חייבין ממילא לא קשה קושיית הגמ' דיפטר מקנס משים דניתן להצילו בנפשו כיון דעכ"פ לא מקטל ממילא חייב ממון למ"ד חמש"ג חייבים ועיין שם רש"י ד"ה הבא על אחותו שכתב להדיא דקושיית הגמ' הוא משום דחמש"ג פטורים ג"כ וא"כ לרב דימי לא קשה קושיית הגמ' ושפיר מצינן לומר דקנס ג"כ חייב על שעת העראה ושפיר פטור משום קלב"מ ואפשר דמכח הך קושיא ס"ל לרב דימי באמת דחמש"ג ג"כ חייבים דלא ניחא ליה לתרץ כשנויי דגמ' שם ומכח הקושי' דניתן להצילו בנפשו וא"כ איך משכחת לה קנס באחותו הוכיח דחמש"ג חייבים בתשלומין ושפיר חייב קנס באח"תו אע"ג דניתן להצילו בנפשו ודוק:

(מ"ג) בתוס' ד"ה ומי אכא למ"ד הקשו הא משמע דפליגי תנאי אתנא דבי חזקיה וכ' לתרץ עפ"י מש"ל באות כ' כ"א דר' יוחנן דאצטריך קר דמלקא לקי ולא משלם היינו משום דס"ל דממון חמור וא"כ ל"ל דעונש ממון נדחה לגמרי נגד עונש מלקות ומשו"ה ס"ל חייבי מלקות שוגגין חייבים כיון דעונש ממון דחמור ע"כ לא נדחה לגמרי וא"כ פריך שפיר הגמ' דהא מדאצטרך קרא דלוקה ע"כ משום דממון חמור וא"כ לגבי מיתה דוודאי ממון קיל ממיתה א"כ שפיר י"ל דעונש ממון נדחה לגמרי וא"כ ע"כ דחייבי מיתות שוגגין פטורים לר' יוחנן ופריך הגמ' שפיר ודוק:

(מ"ד) בגמרא לא צריכא דבהדי דמחי' קרע שיראין דיליה עי' פנ"י שכתב דהא דפטור בקרע שיראין בהדי חובל היינו בהכאה שאין בו שו"פ דאכא מלקות אמנם המהרש"ל כתב דאפי' בהכאה שיש בו שו"פ מ"מ פטור דהתורה לא רבתה חובל לתשלומין רק על ממון דחבלה אבל הממון דקריעת שיראין שהוא ממון אחר לא גרע מחייבי מלקות שוגגין דפטור לר"ל וכתב הפנ"י דדברי מהרש"ל אין מוכרחים דמכיון דהתורה רבתה חובל לתשלומין ניתק הל"ת דמלקות לגמרי ולא מקרי חייבי מלקיות כלל, אמנם לפימש"ל באות כ"ג דע"כ נוכל לומר דבלאו דמלקות ניתק לגמרי גבי ממון רק אי ממון חמור משא"כ אי מלקות חמור א"כ אע"ג דניתק לתשלומין מ"מ לא ניתק לגמרי וא"כ א"ש סברת המהרש"ל דבקריעת שיראין אפי' בהכאה שיש בה שו"פ ג"כ פטור מממון דאע"ג דרבתה תורה חובל לתשלומין מ"מ לא ניתק הלאו דמלקות לגמרי וא"כ מכיון דאמרינן דרק בממון דתבלה גלתה התורה שחייב ממון ולא מלקות משא"כ לעניין ממון אחר הו"ל שפיר כחייבי מלקיות שוגגין ופטור לר"ל והנה לפימ"ש דר"ל דס"ל חייבי מלקיות שוגגין פטור ס"ל דממון קיל ונדחה לגמרי בעקום מלקות, עיין לעיל אות כ' כ"א וא"כ לא ניתק המלקות לגמרי ועולים שפיר דברי המהרש"ל דבקריעת שיראין דבזה לא רבתה התורה לתשלומין אמרינן שפיר דפטור דהלאו דמלקות לא ניתק לגמרי והו"ל עכ"פ כחייבי מלקיות שוגגין דפטור לר"ל וא"ש דברי המהרש"ל:

(מ"ה) בגמרא אלא פשיטא דאתרו ביה ואי בשבת מכה בהמה ישלמנה בתמי' והקשה הפנ"י דלמא מיירי בא"צ לדם דפטור בבהמה כיון דהוי מקלקל בחבורה ובאדם חייב כשעושה דרך נקמה וא"כ גם בשבת אכא לאפלוגי בבהמה גופא ועיין בחי' מהר"מ ברבי שהקשה ג"כ ע"ז האופן ואולי י"ל דקושיית הגמ' הכי אזלא לרבא וס"ל להגמ' דרבא מסתמא ס"ל ג"כ כר' נחמן רבו במס' כריתות י"ט ע"ב דמקלקל בחבורה חייב וא"כ גם בבהמה בשבת חייב מיתה בכל גוונא ול"ל מכה בהמה ישלמנה וא"ש:

(מ״ו) בגמרא אמר ליה רב פפא לאביי לרבה דאמר חידוש הוא שחדשה תורה בקנס וכו' מתניתן כמאן מוקים לה אי' ר"מ קשיא בתו וכו' הניחא אי ס"ל כר' יוחנן הוא כמי מתרץ לה כרי יוחנן אלא אי סבר לה כר"ל היכא מתרץ לה על כרחך כר"י ס"ל והנה יש כאן לדקדק כמה דקדוקים א' ברש"י ד"ה אי כר"מ דאמר לוקה ומשלם וכדשנינהו ר"ל ומאי בעי רש"י במ"ש וכדשנינהו ר"ל הא בלא"ה קשה אי הוי מוקי כר"מ קשיא בתו אפי' אי לא הוי מוקי ר"ל כר"מ כיון דאיהו ס"ל אליבא דר"מ (ולרש"י לעיל ל"ה ע"ב בד"ה חייב דרבה גופא ס"ל ג"כ כר"מ עי"ש) מת ומשלם קרס א"כ קשיא בתו, ב':

יל"ד דאמר הניחא אי ס"ל כר"י וכו' וכי מה עלה על הדעת לומר דרבה לא מוקים המשנה כר"י אם אין לו אוקימתא אחריתא דקאמר הניחא ג' יל"ד דהתחיל להקשות מתניתן כמאן מוקים לה ואח"כ אמר מתרץ לה כר"י ולא קאמר מוקי לה כר' יוחנן ד' קשה דמסיק ע"כ כר"י ס"ל ומאי קאמר על כרחך וכי לא הוי אוקימתא רויחא לאוקמא כר"י דקאמר ע"כ ועיין בס' מג"ש שג"כ מדקדק בזה מה דאמר הניחא ומה דאמר ע"כ כר"י וליישב כל זה נ"ל בס"ד עפ"י מש"ל באות מ' דאע"ג דר"מ מחייב קנס בטבח בשבת מ"מ י"ל דע"כ ס"ל לר"מ גבי קנס מת ומשלם רק בלא התרו בו דליכא רק צד מיתה משא"כ בהתרו בודאכא מיתה ממש גם ר"מ מודה דפטור אפי' מקנס ורק בהכי חמור תשלומי קנס מממון דעלמא דממון בעלמא פטור אפי' רק בצד מיתה וקנס חייב בצד מיתה היכא דלא התרו אמנם אם התרו דמת ממש גם ר"מ מודה דאינו משלם קנס והנה א"כ קשה מאי פריך הגמ' לרבה אי ר"מ קשיא בתו הא י"ל דכל המשנה מיירי בהתרו וגבי אחותו דליכא מיתה רק מלקות משלם אפי' בהתרו ובתו דאכא מיתה ממש אינו משלם בהתרו ומאי הקשה לרבה וצ"ל דע"כ נוכל לחלק בין התרו ללא התרו אפי' לר"מ היינו דווקא לר' יוחנן דשמעינן ליה שיש איזה חילוק בין התרו ללא התרו א"כ יש לחלק כה"ג אליבא דר"מ בקנס עכ"פ לגבי מיתה דיש חילוק בין התרו ללא התרו אמנם לר"ל דלדידיה לא מצינו שום חילוק בין התרו ללא התרו ליכא שום סברא לחלק אליבא דר"מ בין התרו ללא התרו ודוק, וכה"ג כתב הפנ"י דהא דרש"י ס"ל אליבא דר' נחבה"ק דכרת בשוגג חייב בתשלומין היינו רק לר' יוחנן דמחלק במלקות בין שוגג ובין מזיד לעניין ממון משא"כ לר"ל גם רש"י מודה דלר' נחבה"ק בכל גוונא כרת פוטר וא"כ ה"נ י"ל דלר"ל אליבא דר"מ או ס"ל דר"מ