תבואות השדה חלק ו עה

מ"מ הו"א דגבי ע"ז מהני לן מה שהוא קנס רק הממון שישלם משא"כ המלקות כיון דלא מצינו מלקות בכל התורה בלא התראה ועדים זוממין לאו בני התראה הו"א דכל כך לא אמרינן דחדש ביה רחמנא עיקר התשלומין שהוא הקנס וגם מלקות בלא התראה משו"ה צריך ילפותא ממוש"ר בע"ז דלוקה ומשלם (ועיין בשטמוק לעיל בגמ' בד"ה ר' אלעזר אמר) ודוק:

(נ"ל) בגמרא הניח להם אביהן אחריות נכסים חייבים לשלם אכא דמתני לה ארישא אפי' במתה ג"כ חייבים בהניח להם אחריות נכסים ואכא דמתני לה אסיפא דווקא בטבחו ואכלו חייבים לשלם תשלומי מעליא בהניח אחריות נכסים אבל במתה פטורים אפילו בהניח נכסים דהא הם לא נשתעבדו להיות כשואל, והנה הרמב"ם פ"א משאלה ופקדון ה"ה פסק אפי' במתה חייבים בהניח להם אביהם נכסים ותמה הה"מ שם דהא ללישנא בתרא פטורין במתה אפילו הניח בכסים, ותירץ הכ"מ שם דהוי כמי שמשעבד עצמו שאם יארע לו אונס חייב לשלם וא"כ אפי' מת מ"מ כיון שהניח נכסים נשתעבדו נכסיו מחיים מ"מ בש"ע חו"מ סימן שמ"א סעיף ד' פוסק המחבר דויקא בטובחו ואכלו חייבים בהניח אביהן נכסים אבל לא במתה, ועיין שם בסמ"ע ס"ק י"ג ובש"כ ס"ק ו' מ"מ י"ל בדעת הר"מ דס"ל דהא דאמרינן הכא לרב ספרא דבמתה אינן חייבים אפי' הניח נכסים הוא רק לרב פפא לשיטתו דנרא' מדבריו דס"ל סוף מס' ב"ב שעובידא לאו דאורייתא, עיין בס' מלא הרעים בערך ש"ד ואע"ג דהרי"ף ס"ל בדעת ר"פ דס"ל ג"כ ש"ד מ"מ הרמב"ם מצי סובר כפשטא דלישנא דרק משום נעילת דלת, גובה מן היורשים וא"כ ס"ל של"ד וא"כ הכא גבי שואל ל"ש נעילת דלת ושפיר ס"ל לרב פפא דבמתה אפי' הניח נכסים היורשים פטורים דלא אשתעבד נכסי דאבוהון על זה כיון דשל"ד ועיין בתוס, מס' ב"מ צ"ו ע"ב ד"ה אלא לוקח הוי דלא עשו כיורשין משום פסידא דמשאיל דמי דחקו להשאיל לו אלמא דבמשאיל לא עשו תקנה וה"נ ל"ש במשאיל משום נעילת דלת וא"כ הרמב"ם לשיטתו דפסק שעובודא דאורייתא שפיר ס"ל בהניח נכסים אפי' במתה חייבין לשלם משום דאשתעבד נכסי דאבוהון כמה שתירץ שם הכ"מ בפרק א' משאלה ופקדון ודוק:

(מ') בתוס' ד"ה אבל שבת הקשו כיון דרבה אליבא דר"מ קאמר וא"כ מאי קאמר אבל שבת הו"א דלא אמרינן מת ומשלם אפי' קנס הא עיקר מילתא דר"מ לעניין שבת אתמר גנב וטבח בשבת וס"ל דמשלם קנס ונ"ל לתרץ דהנה לכאורה י"ל דאע"ג דאמרינן דקנס חמור מממון דאמרינן אפי' מת ומשלם מ"מ היינו דווקא בלא התרו בו וס"ל לר"מ אע"ג בממון פטור אפילו בלא התרו דהא קיימ"ל חייבי מיתות שוגגין פטורין מ"מ קנס חייב משא"כ בהתרו בו דאכא מיתה ממש אמרינן דגם קנס לא משלם דכ"כ לא חדשה תורה דנעביד ביה ממש תרתי מיתה וקנס וכמה שמחלק המהרש"ל לדידן דהא דחייב ממון לצי"ש דהוא רק היכא שלא עבדינן החומרא משא"כ היכא דעבדינן החומרא אינו חייב אפי' לצי"ש לשלם (והבאתי דברי מהרש"ל בספרי ח"א סוגיא דר' נחבה"ק באות ז' עי"ש) וא"כ ה"נ י"ל לר"מ אע"ג דקנס חייב היכא דאכא מיתה ג"כ מ"מ בהתרו בו דמת ממש איני משלם וא"כ אשמעינן רבה הא מילתא דאפי' בהתרו דמת ממש מ"מ קנס חייב וא"כ א"ש דמתניתן גנב וטבח בשבת דר"מ מחייב קנס הו"מ לאוקמי בלא התרו דלא עבדינן ביה המיתה משא"כ בהתרו לא ואשמעינן רבה דאע"ג דמקטל כלומר אפי' היכא דעבדינן ביה המיתה ג"כ משלם קנס ומתורץ קושיית התוס' ודוק:

אמנם אחרי עיון קצת י"ל דתוספ' הקשו שפיר דע"כ המשנה דגנב וטבח בשבת דמחייב לר"מ ע"כ ג"כ מיירי בהתרו דשם קתני ג"כ טובח לע"א ובע"א מנ"ל דדעתו היה לע"א דלמא רק לצעורי קמכוין, ולעניין שליח הקשו התוס' באמת במס' ב"ק ע"א דלמא לצעורי ותירצו דהשליח סבר שהוא של גנב ל"ש לצעורי עי"ש בתוס' ד"ה בשלמא ע"א וא"כ הכא לרבה אליבא דר"מ דמיירי בטובח ע"י עצמו שפיר אכא למימר לצעורי וע"כ דהתרו בו ול"ש לצעורי כדאיתא במס' חולין מ"א ע"א וא"כ גנב וטבח בשבת ג"כ מיירי בהתרו ומוכח שפיר דר"מ אפי' היכא דמקטל ממש מ"מ משלם קנס והקשו התוס' שפיר אולם לפימ"ש בספרי ח"ב בסוגיא דהיזק שאינו ניכר דלכאורה קשה אמאי נימא לצעורי ולא יאסור משום ע"א הא הו"ל דברים שבלב כיון שאומר בפירוש לע"א וצ"ל דאנן סהדי שאינו מכוון לע"א וא"כ הכא לר"מ דמיירי שהגנב עצמו שחט וא"כ אתרע חזקת כשרותו ועכ"פ אנן סהדי ליכא שאינו מכוון לע"א דכיון שהוא גנב איתרע ליה חזקת כשרותו וא"כ ממילא לא אמרינן לצעורי דהא הו"ל דברים שבלב מה שמכוון לצערו ושפיר נאסור משום ע"א אפי' בלא התרו וא"כ עולים שפיר דברינו בישוב קושיית התוס' דממשנה הו"א דר"מ ס"ל גבי קנס מת ומשלם רק בלא התרו ואשמעינן רבה דבקנס ס"ל לר"מ אפי' היכא דמקטל ממש משלם ג"כ (ועי' מ"ש לקמן באות מ״ו מ"ז ודוק) ובעניין אי ס"ל לצעורי וצריך לאוקמא בהתרו דווקא כבר כתבנו בזה בספרי חלק ראשון בסוגיא דטבח ביוה"כ באות ט' ובח"ב בסוגיא דהיזק שאינו ניכר אית ז', ובחלק חמישי בסוגיא דרבוצה אות י' ואין להאריך כאן יותר ודו"ק:

(מ"א) בגמרא כי אתא ר' דימי אמר חייבי מיתות שוגגין וכו' ר' יוחנן אמר חייב והנה הקושיא כאן מפורסמת בשם התוס' והראשונים לרב דימי אליבא דר"י א"כ האיך מוקי מתניתן דחייב קנס בלא התרו בו א"כ גם בתו לחייב קנס כיון דס"ל ח"מ שוגגין חייבים בתשלומין ועיין בשטמ"ק שהאריך בקושיא זו ועיין בפנ"י שהקשה ג"כ קושיא זו, ולענ"ד נראה לתרץ דר"י ס"ל דלעולם אין חילוק בין אחותי לבתו דבאחותו ג"כ היכא דהתרו פטור מקנס ובתו היכא דלא התרו ג"כ חייב קנס דח"מ שוגגין חייבים והא דנקט התנא חיוב קנס באחותו, והיינו בלא התרו ופטור קנס בבתו בהתרו והא מצי למנקט אפכא ג"כ דהיינו באחותו פטור בהתרו ובתו חייב בלא התרו הוא משום דתנא בא לאפוקי מדרנבה"ק, וא"כ אי הוי נקט פטור באחותו לא הוי ידעינן משום דמלקות פוטר דהו"א דכרת פוטר אותו ואי הוי' נקט חייב קנס בבתו, והיינו בלא התרו הו"א דלעולם ס"ל לתנא ג"כ כרנתבה"ק דכרת פיטר מתשלומין והא דחייב קנס בבתו אפילו בלא התרו אע"ג דבלא התרו אכא כרת עכ"פ דהא כל חייבי מותות ב"ד אכא כרת בלא התראה היינו משום דלקנס רבתה התורה חייבי כריתות כקושיית התוס' לעיל ל' ע"א בד"ה הכל מודים וס"ל דלא רבתה התורה קנס רק בחייבי כריתות והה"ד במיתת ב"ד בלא התרו אבל במיתת ב״ד בהתרו כיון דהב"ד עונשין אותו ממש לא רבתה התורה עכ"פ בכל אופן שינקוט התנא אי לא קתני לחייב קנס בח"כ ופטור דקנס במיתת ב"ד לא נדע דהתנא ס"ל לאפוקי מדר' נחבה״ק דממה דחייב קנס באחותו לא שמעינן אכתי לאפוקי מר' נחבה"ק דדלמא רק גבי קנס חייב דרבתה התורה חייבי כריתות לקנס כקושיית התוס' הנ"ל רק ממה דנקט לחלק דווקא בין ח"כ למיתת ב"ד, מזה מוכח שפיר דלא ס"ל כר' נחבה"ק כמה שתירצו התוס' לעיל בד"ה הנ״ל, אבל באמת גם חייבי מיתות ב"ד חייב לשלם בלא התרו כנ"ל לתרץ הקושי' הנ"ל, ועיין בחי' הרשב"א בד"ה ומי אכא ודוק: