תבואות השדה חלק ו עד

דהמקשן היה ס"ל דכל מקום דאכא שום צד מיתה ליכא חיוב ממון כלל ולא רמיא שום חיוב ממון כלל, אמנם התרצן השיב לו כמ"ש השטמ"ק לעיל דחיוב ממון אכא ג"ב כל שיש לעונשו בשני עונשים כמו מיתה וממון רק שהתורה הקילה עליו שלא לענשו בשתים ומשו"ה היכא שעבד ע"י שליח שפיר כשאר החיוב ממון ומשו"ה חייב קנס בטבח ע"י שליח בשבת דכה"ג שאין עליו עונש מיתה לא הקילה עליו התורה שלא יענש בממון ועפי"ז יש לפרש מה דלא ניחא ליה לרבה לאוקמא הא דר"מ, בטובח ע"י אחר ומוקי לה בטובח ע"י עצמו, רק בקנס חידוש הוא שחדשה התורה דאע"ג דמקטל משלם ולכאורה קשה וכי לית ליה לרבה כל הני דרשות דבטביחה ומכירה יש שלד"ע, אמנם להנ"ל א״ש דרבה ס"ל כקושיית מר זוטרא דבשבת כיון דאיהו לא מחייב אם טבח בעצמו גם ע"י שליח לא מחייב דס"ל דבכל מקים דאכא צד מיתה לא רמיא עליו חיוב ממון כלל וא"כ אינו חייב ע"י שליח רק כשטבח בחול דחייב ע"י עצמו חייב נמי ע"י שליח משא"כ בשבת כיון דאם טבח בעצמו ליכא שום חיוב ממון כלל לא מחייב ע"י שליח ג"כ משו"ה ס"ל אליבא דר"מ דבקנס אמרינן מת ומשלם והנה ראיתי בהפלא"ה שהקשה מנ"ל לרבה הא דבקנס אמרינן מת ומשלם ותירץ הפלאה דמשכחת ע"כ אם עדי האב הזימו לעדי הבעל גבי מוציא שם רע דעדים משלמים ונהרגים אם הזמו הם אח"כ דהא רצו להרוג העדים ולחייב הבעל קנס וא"כ גם הם משלמים ונהרגים ור"מ ס"ל עדים זוממין קנסא וא"כ חזינן דגבי קנס אמרינן מת ומשלם ואע"ג דבמס' סנהדרין ט' ע"ב אמרינן דהתם הטעם משים דהוי ממון לזה ונפשות לזה כלומר ממון משים הבעל ונפשות שרצו להרוג עדי הבעל אפשר דס"ל לרבה ממון לזה ונפשות לזה ג"כ פטור היכא דאמרינן קלב"מ וע"כ דגבי קנס אמרינן מת ומשלם, ועיין היטב בתוס' מסכתא כתובות ל"א ע"א בד"ה ר' אשי אמר ודוק וי"ל דהא אי ממין לזה ומיתה לזה אי אמרינן ג"כ קלב"מ דתליא ג"כ בהא דאי אמרינן בכל קלב"מ דלא רמיא שום חיוב ממון, שפיר אמרי' דאפי' מיתה לזה ותשלומין לזה פטור משא"כ אי אמרינן דרמיא עליו כל שני חיובים רק שהתורה הקילה עליו שלא לענוש רק בחמור שפיר מסתבר לומר דהיכא שאכא עליו עונש הקל בשביל אחר לא הקילה התורה דלמה יפסיד האחר וא"כ כיון דלרבה לא ניחא ליה לאוקמא בטובח ע"י שליח משום דס"ל כמר זוטרא דליכא שום חיוב ממון היכא דקלב"מ שפיר ס"ל דממון לזה ונפשות לזה ג"כ פטור כיון דליכא שום חיוב ממון וא"כ כיון דמשכחת מ"מ בעדים זוממין שנהרגים ומשלמים ממון כגון היכא שהבעל הביא עדים להזים עידי האב ס"ל לרבה דע"כ דעדים זוממין הטעם משום דהוי קנסא, משו"ה אמרינן בהו מת ומשלם וא"ש מ"ש רבה דבקנס חדשה התורה אע"ג דמקטל משלם ועיין בספרי תבואות השדה ח"א בסוגיא דרנבה"ק או' כ"ו כ"ז שם ביארתי באורך בס"ד הא דמיתה לזה ותשלומין לזה כל השיטות ואין להאריך כאן (ועיין עוד לקמן מ"ש באות נ"א בס"ד). (ל"ו) ועפ"י מ״ש דמשו"ה מוקי רבה לר"מ בטובח ע"י עצמו משום דס"ל דבכל קלב"מ ליכא חיוב ממון כלל וא"כ לא מצי לחייב ע"י שליח כיון דאיהו לא מחייב כלל היכא דטבח בשבת יש ליישב למה הביא הגמרא כאן ואזדא רבה לטעמיה והוא כמה שנבאר דהנה ממ"ש רבה גנב וטבח בשבת פטור שאם אין גניבה אין טביחה ומכירה ופרש"י שמאחר שפטור על הקרן משום מיתה כלו' מיתה דשעת גניבה ואע"ג שאז היה עדיין בעין מ"מ מפטר משום קלב"מ, כמ"ש התוס' סוף ד״ה אבל שבת וא"כ צ"ל דרבה ס"ל כרב גבי מחתרת במס' סנהדרין ע"ב ע"א דרבא ס"ל שם אליבא דרב אפי' נטל דאיתנהו בעין אמרינן קלב"מ (ובלא"ה א"ש דרבה כרב ס"ל דאמרינן מס' שבת כ"ב ע"א כל מילי דמר עביד כרב) והנה י"ל דהא אי ס"ל קלב"מ אפי' היכא שהממון בעין תליא בהא דאי ס"ל דבכ"מ דאכא עליו עונש מיתה ליכא שים חיוב ממון שפיר י"ל דאפילו כשהממון בעין פטור אמנם אי ס"ל דרק שהתירה הקילה עליו שלא לענשו בממון ג"כ היכא שיש עליו חיוב מיתה א"כ שפיר י"ל דהיכא שהממון בעין לא הקילה התורה וזהו ברור בסברא בס"ד, וא"כ מכיון דרבה ס"ל קלב"מ פיטור אפי' מממון בעין וע"כ דליכא שום חיוב ממון גבי קלב"מ וא"כ לא מצי לתרץ קושיית מר זוטרא כמ"ש הגמרא איהו משום דלא מחייב דלרבה באמת ליכא שום חיוב ממון וא"כ ליכא לאוקמא בטובח ע"י שליח משום קושיית מר זוטרא ומשו"ה מוקי בטובח ע"י עצמו וגבי קנס אמרינן מת ומשלם וא"ש מ"ש ואזדא רבה לטעמיה, ובעניין קלב"מ היכא שהממון בעין (עי' מ"ש בספרי ח"א בסוגיא דר' כחבה״ד באות כ"ט) ודוק. (ל"ז) ועפ"י דברינו מיושב ג"כ מה שראיתי בס' בית יהודה להקשות לקמן בגמ' פריך ולרבה דאמר חידוש היא שחדשה תורה בקנס וכו' מתניתין מני אי ר"מ קשיא בתו אי רנחבה"ק קשיא אחותו דכרת וס"ל כרת פוטר מתשלומין והקשה בס' בית יהודה דלמא מתניתן ר' נחבה"ק דאיהו ס"ל לוקה ומשלם כר"מ דאלא"ה לא הי' צריך לומר דכרת פוטר דבכל חייבי כרת אכא מלקות ע"כ דס"ל לרנחבה"ק כר"מ דלוקה ומשלם כמ"ש שם רש"י להדיא ומיירי מתניתן דאחותו שלקו אותו וכל חייבי כריתות שלקי נפטרו מידי כרת ותו ליכא כרת ומשו"ה חייב ממון דמלקות אינו פוטר מממון רק כרת וכיון דתו ליכא כרת לאחר שלקו אותו שפיר חייב ממון עי"ש בס' הנ"ל, אמנם לדברינו הנ"ל א"ש דהנה י"ל דע"כ נוכל לומר לרנחבה"ק דאע"ג דבשעת עבירה לא היה עליו חיוב ממון משום כרת מ"מ כיון דאח"כ נפטר מכרת ע"י מלקות חל עליו עונש ממון היינו רק אי ס"ל דבכל קלב"מ אכא עליו שני חיובים רק שאין עונשין אותו בשני עונשין ולרנחבה"ק הוי כרת כמיתה ממש וא"כ שפיר י"ל דעכ"פ היכא שעונש כרת נפקע ממנו חל עליו חיוב ממון כיון שגם מעיקרא היה עליו חיוב ממון ג"כ רק שכרת מעכבתו מלענוש אותו וא"כ כיון שכרת נפקע שפיר חייב ממון משא"כ אי ס"ל דבכל קלב"מ לא התחיל חיוב ממון כלל (ועיין היטב בספרי בסוגיא דר' נחבה"ק באות י"א ואות ט"ו מ"ש בזה, והבאתי שם דברי הצל"ח מס' פסחים כ״ט ע"א ודוק) א"כ ל"ל דאח"כ כשלקה נפקע הכרת חל עליו חיוב ממון דהיאך יוכל לחול החיוב ממון ע"י המלקות של אח"כ כיון דבשעת עבירות האיסור לא התחיל שים חיוב ממון וא"כ לא קשה קושיית הבית יהודה לאוקמי כר' נחבה"ק ואחותו חייב קנס כשלקו אותו דליכא כרת שנפטר מכרת דהא הגמ' אזל אליבא דרבה דרב פפא מקשה שם אליבא דרבה ולרבה בכל קלב"מ ליכ' שום חיוב ממון כלל וא"כ ל"ל דבמלקות שנפקע הכרת חל החיוב ממון כיון דליכא שום חיוב ממון מעיקרא כמ"ש וא"כ פריך שפיר הגמ' אי ר' נחבה"ק קשיא אחותו כיון דלא התחיל כלל חיוב הגמון ול"ל כקושיית הבית יהודה כמ"ש ודוק היטב. (ל"ח) בתוס' ד"ה ור"מ כתבו כיון דר"מ ס"ל עדים זוממין קנסא גמרינן ממוציא שם רע דלוקה ומשלם והקשה המהרש"א הא אפי' אי לא הוי ילפי' עדים וממון ממוש"ר ג"כ היה צ"ל דלוקה ומשלם מסברא כיון דע"ז קנסא ובקנס ס"ל לר"מ מסברא אפי' מת ומשלם, ולענ"ד יש לתרץ קושיית המהרש"א דמ"מ צריך הילפותא בעדים זוממין ממוצש"ר דלוקה ומשלם דאע"ג דהוא קנס