תבואות השדה חלק ו סט

משמע דלרב אשי אפילו בדבר שמצוותו בכך ג"כ הותר מכללו מקרי עיי"ש היטב בסוגיא, וא"כ לא קשיא כ"כ ממסכת' מנחות ובעיקר הדבר אי ממון חמור או מלקות, ראיתי בס' מנחת חינוך סי' מ"ט דאם ס"ל דאע"ג דהלקו אותו מ"מ מהני תפיסה, א"כ וודאי מלקות חמור כיון שאפשר שילקה בממון ג"כ שיתפסו ממנו וא"כ אי מהני תפיסה אז וודאי מלקות חמור שהרי יוכל להיות שיענש בשתים עי"ש, אמנם ידוע שיטת מהרש"ל דהיכא דכבר עבדינן ליה החומרא שכבר לקו אותו לא מהני תפיסה עי' בקצה"ח ריש סי' כ"ח שהאריך בזה, וא"כ לא שייך לומר דמשו"ה מלקות חמור שאולי יתפסו ממנו הממון ג"כ דהא אם כבר נעבד בו החומרא לא מהני תפיסה לכ"ע, אמנם הא וודאי י"ל מש"ל באות ח"י דאם אנו מסופקים איזה חמור בוודאי עונשין אותו בממון ולא במלקות דהב"ד יש להם טפי כח לענוש אותו בממון אפילו שלא כדין מלהלקות אותו שלא כדין דאי ממון חמור א"כ הלקו אותו שלא כדין משו"ה מסתבר לומר משלם ואינו לוקה:

(כ) בגמרא ר' יוחנן אמר אפילו תימא אחותו נערה כאן שהתרו בו, אלמא קסבר ר' יוחנן כל היכא דאכא ממון ומלקות ואתרו ביה מלקי לקי ממונא לא משלם, מנ"ל לר' יוחנן הא וכו' עיין בגמר' והנה יש בזה כמה דקדוקים. א) מה קאמר היכא דאכא ממון ומלקות ואתרו ביה דפשיטא דע"כ מלקות ליכא בלא אתרו ועיי' בשטמ"ק שעמד בזה, ב) והוא קושיית הראשונים ג"כ וגם כאן בתוס' ישנים דמעיקרא פריך הגמרא מ״ט דעולא משמע דמה"ד ומסברא היה לנו לומר לוקה ואינו משלם, וא"כ מ"ט פריך כאן מ"ט דר"י עי' בשמ"ק שהביא כמה תירוצים בזה, ג) אריכות הלשון מלקי לקי ממונא לא משלם והיה לו לומר בקיצור אלמא ר' יוחנן ס"ל היכא דאכא ממון ומלקות לוקה ואינו משלם. וכבר דקדקנו כה"ג לעיל באות ז', והנה ראיתי בשטמ"ק שכתב דר' יוחנן ס"ל דמה"ד ומסברא היה ראוי לשלם ולא ללקות משו"ה מוקי הקרא דסמוכין ארבעים יכנו לאשמעינן שלוקה ואינו משלם ועולא ס"ל דמסברא היה ללקות ולא לשלם ומשו"ה ס"ל דע"כ אתיא הגז"ש דתחת לומר שמשלם ואינו לוקה, והנה בפשיטות הוי ס"ל לגמ' דאי ממון חמור אז משלם ואינו לוקה, ואי מלקות חמור לוקה ואינו משלם, וקושיית הגמרא הכי אזלא דכיון דר"י מוקי מתניתין בלא התרו, ע"כ ס"ל חייבי מלקיות שוגגין חייבין בתשלומין והנה כבר כתבנו לעיל באות ח' בס"ד דמאן דס"ל ח"מ שוגגין חייבין בתשלומין משום דס"ל דבכ"מ היכא דאכא שני עונשין מוטלין עליו כל השני עונשין רק שאין לב"ד כח לענוש שתים, וא"כ ע"כ ס"ל לר' יוחנן ג"כ הכי מדמוקי בלא התרו דחייב לשלם דחיוב ממון אכא עכ"פ רק שאין הב"ד עונשין במלקות וממון, ומשו"ה בלא התרו שאין הב"ד עונשין מלקות בפועל שפיר חייב בתשלומין, והיה ס"ל להגמרא דע"כ יש סברא לומר דחיוב אכא עליו עכ"פ רק שאין הב"ד עונשין אותו, היינו רק אי ס"ל מלקות קיל מממון רק מגזה"כ אמרה התור' שילקה א"כ שפיר י"ל דעכ"פ היכא שלא נלקה, אכתי רמיא עליו עונש ממון החמור, דלעולם לא נדחה לגמרי עונש ממון החמור משום מלקות עונש הקל רק שהב"ד לא היו יכולין לענוש אותו שני עונשין מגזה"כ, ומשו"ה כי לא נלקה שפיר משלם ממון, משא"כ אי הוי ס"ל דמלקות חמור א"כ מסברא י"ל דעונש ממון שהוא הקל נדחה לגמרי במקום חיוב מלקות, ואפי' חיוב ממון ליכא במקום שיש רק אפילו חיוב מלקות ולא עונש מלקות דווקא, וא"כ אפילו היכא שלא התרו ליכא שום חיוב ממון, וא"כ הוי ס"ל להגמרא דאי ס"ל מלקות קיל מסתבר לומר משלם ואינו לוקה, דמסתמא צריכין לענוש אותו בעונש החמור, וא"כ קשה טובא על ר' יוחנן דמדס"ל חייבי מלקיות שוגגין חייבין, ע"כ דס"ל דחיוב ממון אכא אפילו היכא דליכ' עונש ממון ממש דלא נדחה לגמרי החיוב ממון משום עונש המלקות, והוי ס"ל דאי הוי מלקות חמור היה נדחה עונש ממון לגמרי וע"כ דס"ל מלקות קיל וא"כ מנ"ל הא לר"י דאפי' אי מלקות קיל, מ"מ לוקה ואינו משלם דלכאורה מסתבר שיענש בחמור דהיינו בממון, ודוק היטב בזאת הסברא, כי הוא נכון מ"ש דאי מלקות חמור היה לנו לומר דעונש הממון נדחה לגמרי:

(כ"א) ומעתה כך הוא כוונת הגמ' אלמא ס"ל לר"י מדמוקי בלא התרו כל היכא דאכא ממון ומלקות ואתרו ביה כלומר רק אם התרו בו אז אינו משלם, משא"כ בלא התרו בו אע"ג דאכא מ"מ חיוב מלקות מ"מ כיון דאין הב"ד עונשין אותו במלקות משלם, והיינו ע"כ משום דס"ל דבאמת אכא שני חיובים רק שאין הב"ד עונשין, וז"ש כל היכא דאכא ממונא ומלקות כלו' דבאמת אכא ממון ומלקות, רק מלקי לקי כלומר זהו עונשין הב"ד בפועל, וממונא לא משלם שלממון לענוש אותו אין כח לב"ד. כל היכא שכבר נלקה, ומשו"ה לא אמר בקיצור לוק' ואינו משלם דאז הוי משמע שא"צ לשלם כלל אפי' לצאת יד"ש, וזהו אינו דבאמת לצאת ידי שמים חייב כדאמרינן מס' ב"מ צ"א ע"א, ומשו"ה נקט הלשון מלקי לקי כלומר היכא שנלקה באמת אז אין להב"ד כח לענוש אותו בממון ג"כ, וזהו שאמר ממונא כלומר לענוש אותו בממון אמרינן אין משלם וכיון שכן דר"י ס"ל דיש עליו חיוב ממון עכ"פ וא"כ ממילא ס"ל מסתמא דממון חמור ממלקות דאלא"ה היה לנו לומר דממון הקל נדחה לגמרי מפני החמור, וא"כ פריך שפיר מנ"ל לר"י הא, כלומר ליזל בתר אפכא דלסברא דידך דס"ל דבלא התרו משלם, צ"ל ע"כ דעונש הממון לא נדחה לגמרי, וא"כ ע"כ לא ס"ל מלקות חמור, דאי מלקות חמור היה עונש הממון נדחה לגמרי כמ"ש, וכיון דמלקות אינו חמור מממון, א"כ מנ"ל דלוקה ואינו משלם, דאי ממון חמור אדרבה יש לנו לומר משלם ואינו לוקה, וא"כ לא קשה מ"ט מעיקרא פריך לעולא מ"ט משלם ואינו לוקה ועכשיו פריך לר' יוחנן מ"ט לוקה ואינו משלם, ולדברינו א״ש דוודאי כל זמן שלא היה לנו הוכחה מוחלטת דמלקות קיל מממון, שפיר היה קשה לו מנ"ל דמשלם ואינו לוקה, דכל שלא ידעינן שמלקות קיל מממון, מסתבר ליה דלוקה משא"כ הכא מדמשני ר"י הכא בלא התרו, וס"ל חייבי מלקיות שוגגין חייבין בתשלומין וע"כ דממון חמיר, ומשו"ה אין יכול להדחות לגמרי מפני עונש המלקות שהוא קל, פריך שפיר מנ"ל הא, כלומר דאפי' אי ממון חמור מ"מ לוקה ואינו משלם, וע"ז משני ליה דמסברא באמת הו"א דמשלם ואינו לוקה רק דהתורה גלתה להדיא מסמוכין דארבעים יכנו כלומר היכא דעבדינן הכאה דלוקה ואינו משלם, אע"ג דממון חמור, ולפי״ז א"ש ג"כ מינו פסק הרמב"ם פ"ד מחובל ומזיק דאפי' חובל ביוכ"פ, משלם ואינו לוקה דלמא לא נדחה נגד התשלומין רק לאו דחבלה גרידא אבל לאו דיוכ״פ לא נדחה, אמנם לפי מה שהוכחנו דרבי יוחנן ס"ל ממון חמור, מדס"ל ח"מ שוגגין חייבין בתשלומין א״ש כיון דממון חמור ובחובל גלתה התורה דמשלם ואינו לוקה א"כ גם בלאו דיוכ"פ משלם כיון דממון חמור ועיין בהפלאה ודו"ק. ועיי' במס' ב"ק פ"ז במשנה איתא בפירוש חובל בחבירו ביוה"כ חייב בתשלומין ומוכח דממון חמור, והנה לכאורה יש להוכיח מחובל גופא דממון חמור, כיון דקיימ"ל הכהו הכאה שאין בה שו"פ לוקה ובשו"פ משלם ממון ואי לא ס"ל סברת התוס' ד"ה ואי ממונא לקולא, דרחמנא חס אממונא דנחבל, וא"כ יקשה קושיית התוס' אתגורי אתגר,