תבואות השדה חלק ו סח

ואינו לוקה ואכתי לא נדע מ"מ לח"ל ולח"כ דאינה ראויה לקימה ואינה בר הויה, ומשו"ה שפיר אצטריך תרי רבויא לח"ל ולח״כ ודוק אמנם הא ניחא אי אמרינן דעולא ס"ל כר' יוחנן דחייבי מלקיות שוגגין חייבין שפיר הו"א דקרא דמשלם קנס היא רק בלא התרו, ואצטריך הילפותא דחובל וע"ז או הגז"ש דאפילו בהתרו משלם קנס בקדשה בעלמא וא"כ צריך תרי רבויא לח"ל ולח"כ, אמנם אי ס"ל דעולא ס"ל כר"ל דחייבי מלקיות שוגגין פטורין וא"כ אין חילוק בין התרו ללא התרו, וא"כ ממילא ל"ל כפירש הר"ת דצד הקל הוא שכן לאוי גרידא, דא"כ לא צריך תרי רבויא לח"ל ולח"כ, דל"ל דהוי מוקמינן הילפותא דחובל וע"ז לקדשה בעלמא, דהא כתיב בקרא להדיא, (דעכשיו אזלינן בסברא דהו"א דכל פמי' הוי קדשה במפותה) ול"ל דקרא הוי מוקמינן בלא התרו ושפיר אצטריך הילפותא בקדשה אפילו בלא התרו דלר"ל אין חילוק בין התרו בין לא התרו וצ"ל ע"כ דעולא באמת כר' יוחנן ס"ל דחייבי מכות שוגגין חייבין וא"ש הכל בס"ד כמ"ש ודוק, (ועיין מ"ש לקמן באות מ"ט בס"ד):

(י"ז) ומעתה י"ל פרפרת אחת בתוס' ד"ה אלמא קסבר עולא דהקשו על הר"ת שפיר דגמרא מוכח דעולא ס"ל בכ"מ ממונא משלם מדלא מוקי בלא התרו בו, דלמא ס"ל לעולא כר"ל דחייבי מלקות שוגגין פטורין ואין חילוק בין התרו בין לא התרו, (ועיין במ"ש בזה לעיל באות ח' בס"ד) אמנם להנ"ל א"ש דהר"ת לשיטתו הוכיח שפיר מהשקלא וטריא דגמרא, דעולא ע"כ ס"ל כר' יוחנן חייבי מכות שוגגין חייבין מדפריך ליה לעולא שכן צד הקל והיינו לאוי גרידא לפיר"ת, וא"כ קשיא למ"ל תרי רבוי וצ"ל ע"כ כמ"ש דמהילפותא הו"א דקאי על קדשה בעלמא שאינה ח"ל ושפיר צריך תרי רבוי לח"ל ולח"כ כמ"ש וא"כ שפיר הוכיח הר"ת דהגמרא ס"ל ע"כ בשקלא וטריא לעולא דס"ל כר' יוחנן בהא דחייבי מלקות שוגגין דחייבין דאל"כ ל"ל דילפותא אתיא לקדשה בעלמא שאינה חייבי לאוין, ואיצטריך תרי רבוי לח"ל ולח"כ דעל שאינה ח"ל וח"כ רק קדשה בעלמא כתבה התורה בפירוש דמשלם קנס דל"ל דקרא מיירי בלא התרו דאי ס"ל כר"ל אין חילוק בין התרו בין לא התרו, וע"כ מוכח לפיר"ת דעולא ס"ל כר' יוחנן, ומפרש שפיר ג"כ דהגמרא ס"ל לעולא בכ"מ משלם ואינו לוקה מדלא מוקי בלא התרו, אמנם הר"י לשיטתו דאינו מפרש בהצד הקל כפר"ת רק הקולא היא מה שחובל וע"ז משונים דחובל הותר מכללו, וע"ז לא עש מעשה א"כ אינו מוכרח כל זה דעולא ס"ל כר' יוחנן שפיר הקשה על הר"ת, דלמא משו"ה לא מוקי עילא בלא התר דס"ל כר"ל דאין חילוק בין התרו בין לא התרו, וא"ש אלו שני פירושי התוס' דר"ת והר"י כל אחד לשיטתו ודוק הייטב כי הוא עמוק בס"ד. (ח"י) ובמ"ש הר"ת דהצד קל היא שכן לאו גרידא, צ"ל ע"כ דהר"ת ס"ל דרק סתם חובל חייב בתשלומין, משא"כ חובל ביוכ"פ חייב מלקות, ולא כשיטת הרמב"ם פ"ד מחובל ומזיק, ושיטת המחבר בחו"מ דחובל ביוה"כ ג"כ חייב בתשלומין ואינו לוקה, עיין בש"ע חו"מ סימן תכ"ד סעיף ב' והנה הפלא״ה כבר האריך בזה דרק אי ממונא חמור שפיר שייך לומר דבכל גווכא משלם בחובל אפילו אכא לאו אחר ג"כ, משא"כ אי ממון קיל א"כ אפשר לומר דרק לאו דחובל רבתה התורה שיפטר ממלקות ע"י הממון משא"כ בלאו דיוכ"פ מנ"ל שיפטר (ולפימ"ש לעיל באות ג' בשם ספר מנחת חינוך דגבי כרת וודאי מלקות קיל, וודאי א"ש דענשינן ליה בעונש החמור ממון דיוכ"פ אכא כרת) והנה בספר הפלאה כתוב דבאמת כיון שמסופקים אי ממון קיל או חמור, וכיון דבכ"מ שאנו מסופקים איזה עונש מגיע לו אם ממין או מלקות צריך לדונו בקלה משו"ה נדון בקל ומשלם ואינו לוקה עיי"ש, ומ"מ דבריו צריכים ביאור דהא אי הוי ידעינן בבירור דממון קל היה חייב מלקות ותו דהמלקות של יוכ"פ לא נפטר ע״י מנין אי ממין קיל, וא"כ עכשיו שאנו מסופקים איזה או חמור, האיך נימא דנדון בממון הקל הא לא ידעינן איזה קל ואיזה חמור, וצ"ל להסביר דבריו הקדושים, דבשל אם עונשים אותו בממון אפילו אם היה מה"ד חיוב חלקו לא עשו הב"ד עילה מה שחובו אותו ממון דעל ממון יש כח לב"ד להפקיע ממנו אפי' שלא כדין משא"כ מלקות אם הב"ד מסופקים אם חייב מלקות אין כח לב"ד להלקות שלא כדין ודוק עכ"פ לפיר"ת דס"ל דצד הקל דלאוי גרירא ס"ל בוודאי דחובל ביוכ"פ לא רבתה התורה לתשלומין, דאל"כ הרי חובל ג"כ לא הוי לאו גרידא כמ"ש ודו"ק, וזה רבית בשנים אשר כתבתי דהא אי ממון קיל או חמור תליא בהא, דהתוס' בד"ה אי ממילא, הקשו אי ממונ' קיל א"כ התגורו איתגר שנדון בקלה, והנה הפנ"י והשטמ"ק פירשי בכוונת קושייתם דכיון בהכהו הכאה שאין בה שו"פ חייב מלקות א"כ נוכל לומר דאם הוסיף חטא על פשע הכהו יותר שנדון בממון הקל, והנה לפי"ז אי נימא דהקנס הוא על גמר ביאה וודאי מוכח דממון חמור דאי ממון קיל א"כ יקשה קושיית התוס' אתגורי אתגר, דעל העראה נתחייב מלקות, וכן שהוסיף חטא על פשע שגמר הביאה, כדון בממון הקל וכאן לעניין קנס לא שייך תירוץ התוס' דחס רחמנא אממונא של נחבל, דלעניין קנס לא שייך דחס רחמנא, רק לעניין ממון שבאמת הפסידו וע"כ צ"ל דאי קנס מגיע על גמר ביאה דממונא חמור, אמנם אי ס"ל כהך תירוצא דקנס ג"כ חייב על שעת העראה וא"כ תו לא קשיא אתגורי אתגר, דהיכא שבאו שניהם המלקות והממון בבת אחת, שפיר י"ל דהתורה הקילה עליו כמ"ש השטמ"ק א"כ שפיר י"ל דממון קול, (ועיין תוס' מס' סנהדרין ע"ג ע"ב ד"ה ממונא לא משלם אם הקנס על גמר ביאה או על העראה, ודוק) ולעניין חובל בחבירו ביוכ"פ במה שהרמב"ם פסק שמשלם ואינו לוקה, עיין מש"ל בסוגיא דתרומות חמץ בחידושינו באות ו' בס"ד ולקמן באות כ"א מ"ש שם:

י"ט) בגמרא מה לחובל שכן הותר מכללו עיין בשטמ"ק שכתב דמה הותר מכללו מקרי במה שניתן רשות לב"ד לייסר הרשעים, וזה רבות בשנים אשר אמרתי דאפשר דכוונת הגמרא מ"ש במסכת' סנהדרין מ"ו ע"א שב"ד מכין ועונשין שלא מה"ת רק למגדר מלתא, ועיין רמ"א חו"מ סוף סימן ב' וריש סימן תכ"ה וזהו שפיר מקרי הותר מכללו, ויש לכוון זה בדברי רש"י ד"ה ואי ממונא שכתב וז"ל דנותן רשות לב"ד להלקותו דקאי על מה שהב"ד מכין ועונשין למגדר מילתא, דאי במחייבי מלקות לא שייך לומר שניתן רשות דהא מחוייבים הם, והנה בלא"ה כתב דגם יוכ"פ הוי היתר מכללו, חובל בעבודת צבור, וא"כ א"ש מה דקיימ"ל דחובל ביוכ"פ ג"כ פטור ממלקות, אמנם הפלא"ה שם תמה ע"ז דזהו לא הוי הותר מכללו כיון שמצוותו בכך, והנה במס' יבמות ה' ע"ב בתוס' בד"ה כולהו משעטנז נפקא הקשו דאיך מצי למילף עדל"ת מכלאים בציצית דלמא שאני כלאים דהותר מכללו בבגדי כהונה, ותירצו דבגדי כהונה נמי מותר משום עדל"ת וכח דס"ל להתוס' דאם מה שהותר הוא מטעם עדל"ת לא מקרי הותר מכללו, ומה שתמה בהפלאה ממס' מנחות כ"ה ע"א דמשמע שכל שמצוותו בכך לא מקרי הותר מכללו אמנם המעיין שם במס' מנחות דרק אביי דחי התם דעון שמאל לא מקרי הותר מכללו שכן הכשירו בכך משא"כ רב אשי תירץ שם תירוץ אחר עון קדשים ולא עון מקדשים