תבואות השדה חלק ו ס

יצנול' לאוקמא כר' נחבה"ק, דהנה יל"ד עוד בלישנא דגמ' דפריך ואי ריה"ג אמאי פטור מתשלומין ומדמי עצים, ולמה האריך כל כך, ולא פריך בקיצור אי ריה"ג אמאי פטור רק דהגמרא היה קא קשיא ליה דניהו דאפשר לתרץ דמשו"ה בודד פטור משום דאינו לוקה ומשלם, אמנם אכתי קשה לחייב עכ"פ משעת הגבהה, כקושיית התוס' מס' כתובות ל' ע"ב ד״ה ולאביי, והנה על חיוב דשעת הגבהה פשיט' דאין לחייבו יותר, רק על דמי עצים דהא אפילו לריה"ג ראוי רק להיסק, רק כשאכלו כיון שעכ"פ נהנה שפיר חייב לשלם כל מה שנהנה, כמ"ש התוס' מס' כתובות שם ד״ה לא צריפא, אמנם חיוב דשעת הגבהה וודאי אינו יותר מדמי עצים, והיה ס"ל דהמשנה אתי לאושמעינן פטור מתשלומין, כלומר דאינו משלם מה שנהנה, וגם מדמי עצים דאפילו החיוב מה שהיה ראוי להתחייב משעת הגבהה והוא דמי עצים עכ"פ ג"כ פטור ומשו"ה פריך שפיר דאי ריה"ג, נהי דבמזיד פטור אע"ג דחמץ בר דמים משום דאינו לוקה ומשלם, מ"מ אמאי פטור מדמי עצים על חיוב דשעת הגבהה דליכא מלקות, וקושיא זו הוא דווקא לאביי דהגמ' ס"ל אליבי' במס' כתובות שם דאית ליה ג"כ הך סברא מדאגביה קניא, ועיין בס' תבואות השדה ח"א בסוגי' דר' נחבה"ק באות כ"א שכתבתי שם לאביי דס"ל אע"ז הוי הגבהה קניין מעליא דבהגבהה קני לי ממש כמ"ש בס' טוב גיטין במס' גיטין אליבא דרב בסוגיא דהיזק שאינו ניכר דאמרינן לרב מדאגבה קניא דהגבהה עושה קניין ממש וא"כ פריך שפיר, אמאי פטור מדמי עצים, ומשו"ה משני אביי דס"ל כר' נחבה"ק, ולר' נחבה"ק דמקיל טפי בתשלומין דאפילו כרת פוטר ס"ל לאביי לפי האמת דמיקל נמי אפילו אם חיוב התשלומין חל מקודם חיוב כרת נמי פטור, ומשו"ה לא קשיא מדאגביה קניא, ועיין שטמ"ק שם במס' כתיבות ד"ה מודה ר' נחוניא דיש סברא לומר כן לר' נתבה״ק כיון דמיקל כ"כ בתשלומין דאפילו כרת פוטר, דהה"ד אם חיוב התשלומין בא מקודם, מ"מ פטור וס"ל הכא להגמ' באמת כן. והא דמשני שם במס' כתובות כגון שתחב לו חבירו, באמת מצי לתרץ דאביי ס"ל אליבא דרבי נתבה"ק דמיקל בתשלומין דאפי' אי חיוב התשלומין בא מקודם ג"כ פטור, דאביי גופא לא מתרץ התם, רק סתמא דגמרא ור"פ ורב אשי, אמנם הרמב"ם דלא ס"ל הא מדאגבה קניא שהרי פ"ו ה' תרומות פסק דאכל תרומה במזיד פטור לשלם, משום שחייב מלקות וע"כ דלא ס"ל הא דאגבה קניא, (יעיין במל"מ שם ודוק) א"כ שפיר י"ל דבמזיד פטור משום דאין לוקה ומשלם ולא קשיא עכ"פ מדאגבה קניא דהרמב"ם לא ס"ל דהקניין דשעת הגבהה יחייבו בתשלומין:

(ט) ועוד י"ל קצת באופן אחר מה דקאמר הגמ' אמאי פטור מדמי עצים, דבאמת ידע הטעם דפטור משום דאין לוקה ומשלם, אמנם כבר כתבנו לעיל לפי דברי התוס' מס' כתובות ל"ב ע"א ד"ה ואי ממונא דהיכא שחבירו נפסד על ידו לא אמרינן לוקה ואינו משלם רק אדרבא משלם ואינו לוקה כמו בחובל בחבירו, וא"כ הכא בחמץ ניהו דלא הפסיד לו כל דמי שוי החמץ, מ"מ הא עכ"פ דמי היסק הפסיד לו, וא"כ לחייב בתשלומין דמי היסק עכ"פ, דעל מה שמפסיד לחבירו לא אמרינן לוקה ואינו משלם, ומשו"ה משני דס"ל כר' נחבה"ק, ולר' נחבה"ק היכא דאבא כרת פוטר אפילו היכא שהפסיד חבירו דהא פוטר במדליק גדיש של חבירו ביוה"כ דרק לעניין מלקות אמרינן היכא שמפסיד חבירו משלם ואינו לוקה, משא"כ לעניין כרת אליבא דר' מחבה"ק דכרת כמיתת ב"ד, אפילו היכא שמפסיד חבירו ג"כ פוטר מתשלומין, ומשו"ה הוצרך אביי לאוקמי כר' נחבה"ק דבלא"ה לא מפטר מדמי עצים, מטעם דאין לוקה ומשלם, דהיכא שחבירו מפסיד לא אמרינן לוקה ואינו משלם דאדרבא משלם ואינו לוקה, אמנם הרמב"ם דמוקי המשנה משום דלפי מדה משלם, דמשו"ה לא פסק בפ"י הלכות תרומה כהמשנה משום דס"ל לפי דמים משלם, וא"כ כיון דהמשנה ס"ל לפי מדה משלם ולא אצטריך לאוקמי כריה"ג שפיר ס"ל דבמזיד פטור משום דאין לוקה ומשלם, ול"ל דעכ"פ דמי עצים יתחייב, דהא גם על דמי עצים לא הפסיד לחבירו כיון שחמץ אסיר לגמרי בהנאה, דלא כריה"ג ולא הפסידו כלל יא"כ פטור לגמרי ומשו"ה מפרש הרמב"ם דהא דפטור מדמי עצים, היא משים דאסור בהנאה, דאי הוי מותר בהנאה היה חייב עכ"פ בדמי עצים אע״ג דאין לוקה ומשלם משום דדמי עצים שמפסיד חבירו על ידו, אמרינן משלם ואינו לוקה, ומשו"ה הוצרך לומר הטעם דפטור, משום דאסור בהנאה וא"כ לא הפסידו כלל, ומשו"ה פטור מדמי עצים ג"כ, דלוקה ואינו משלם, ומ"מ הוצרך ג"כ לטעמא דאינו לוקה ומשלם, דאי רק משום דאסיר בהנאה היה חייב כיון דלפי מדה משלם, דלהרמב"ם מאן דס"ל לפי מדה משלם, גם במזיד לפי מדה משלם, משו"ה הוצרך שפיר לשני הטעמים משום דלוקה ואינו משלם, ומשום דאסור בהנאה ג"כ דלא נימא אפכא משלם ואינו לוקה, ודוק היטב בכל זה:

(י) ראיתי בחידושי הרי"ם שהקשה אמאי בשוגג חייב בתשלומין הא אסור להכהן ליהנות מדמי חמץ דהו"ל חליפי אסירי הנאה ותירץ דאי ס"ל כדעת בעל המאור דבאכילה ג"כ מקיים מצוות עשה דהשבתה, ותוס' במס' פסחים ה' ע"א בד"ה וכתיב כל מלאכה לא תעשו כתבו דלאחר שנעשו גחלים, ונעשה מצוותו מיתר בהנאה, וא"כ ה"נ משלם לו על מה שאכלו, והניחו בתוך מעיו, דאז נתקיים מ"ע דהשבתה ומותר לכהן ליהנות ממנו, והנה לפימ"ש בחידושי הגאון ר' עקיבא איגר בסוגיא דהאוכל חמץ של הקדש דאי מהב"ע פוסל מה"ת, ל"ל כסברת בעל המאור דבאכילה מקיים מ"ע דתשביתו דהו"ל מהב"ע (עי"ש בסוגיא דהאוכל חמץ של הקדש באות כ"ח בד"ה והנראה לע"ד ודוק) וא"כ אם בשוגג אכל למאן דס"ל דבשוגג לא אמרינן מהב"ע, עיין בספרי ח"א בסוגיא דמהב"ע אות י"ב ודו"ק, וא"כ היכא שאכלו בשוגג דשפיר נתקיים מ"ע דתשביתו מותר לכהן ליקח המעות דלא מקרי נהנה מאיסורי הנאה כיון דכבר נתקיים מצוותו, וא"כ קשה אמאי לא מפרשינן במשנה הכי בשוגג' דאז נתקיים העשה דתשביתו, ומיירי שהיה שוגג גם לעניין חמץ וא"כ לא מקרי הכהן נהנה מאיסורי הנאה ומותר ליקח הדמים משו"ה חייב, במזיד שהי' מזיד לעניין חמץ אע"ג דשגג בתרומה מ"מ כיון דחמץ אסיר בהנאה, ונמצא אם משלם לכהן נהנה מדמי איסור הנאה, משו"ה פטור, ובאמת לפי מדה משלם, ומ"מ פטור במזיד, דבמזיד כיון דלא נתקיים מ"ע דהשבתה א"כ לוקח הכהן דמי איסורי הנאה ומדלא מוקי למשנה בהכי ע"כ צ"ל דבאמת ס"ל כהירושלמי בשמעתין דאינו משלם דווקא לאותו כהן שהתרומה היתה שלו דכיון דחמץ בפסח אסיר בהנאה, אסור לו ליקח דמי איסור הנאה, רק כיון דלפי מדה משלם, והוא מחוייב לשלם משום כפרה משלם לאיזה כהן שירצה, עיין בקרבן עדה בירושלמי וכן ראיתי בס' שמן רוקח בסוגיא זו, דאי חמץ בפסח אסור בהנאה אינו משלם לאותו כהן דווקא רק לאיזה כהן שירצה, וא"כ לא קשה כלל דנהנה מאיסורי הנאה שמכיון שאין חייב לשלם לאותו כהן דווקא, א"כ אפי' כי משלם לאותו כהן לא מקרי נהנה מאיסורי הנאה, כיון שאינו חייב לשלם לו דווקא, ודוק, ועיין בס' מתא דירושלים על הירושלמי פ"ב מס' פסחים הלכה ג' מ"ש בזה. והא דלא ניחא ליה להרמב"ם לאוקמי המשנה דלא כהלכתא כריה"ג וכר' נבה"ק