תבואות השדה חלק ו נט

שריפה מתרומה טמאה דעיקר שריפה הוא רק לשם מצווה רק שהתורה לא הקפיד' שהכהן יהנה ממנה בשעת שריפה וא"כ הכהן לא מקרי כלל בעלים של התרומה, ומש"ה פטור מדמי עצים, משא"כ בחמץ לריה"ג דס"ל דמותר בהנאה הו"ל הכהן הבעלים ופטור, רק מלשלם מה שנהנה דלא ס"ל מ"ש התוס' מס' כתובות ל' ע"ב ד"ה לא צריכא כיון דשוה כל שהוא שמחייב לשלם כל מה שנהנה עי"ש היטב וא"כ חייב רק בדמי עצים, משא"כ בתרומה טמאה לא הוי הכהן בעלים כלל ופטור אפי' מדמי עצים וא"כ בחמב"פ בתרומה טהורה, באמת חייב בדמי עצים עכ"פ, דדמי עצים נתחייב תיכף משעת הגבהה, ומדוייק הלשין בגמ' דאביי השיב על הקושיא חמץ בפסח בר דמים הוא, ומשני אין ריה"ג הוא, ולמה דחק אביי לאוקמי המשנה דלא כהלכתא כריה"ג וגם יל"ד מאי קאמר ״אין״ והך תיבת ״ואין״ הוא יתור לשון, רק אביי דייק מלשון המשנה דנקט מדמי עצים ג"כ, וקאי על תרומה טמאה כפרש"י, ומוכח הא בתרומה טהורה אפילו במזיד חייב בדמי עצים אע"ג שהוא חמץ וע"כ דחמב"פ מיתר בהנאה ומשו"ה חייב בדמי עצים, כיון דדמי עצים נתחייב משעת הגבהה ועל זהו ליכא חיוב כרת ושפיר חייב בדמי עצים וזה שאמר אביי אין הא מני ריה"ג הוא כלומר מלשון המשנה דמיירי מדמי עצים, ג"כ מוכח דאכא גוונא דחייב בדמי עצים, והיינו בתרומת חמץ בתרומה טהורה, ומדמחייב כה"ג בדמי עצים מוכח דס"ל כריה"ג דחמב"פ מותר בהנאת ומשו"ה חייב בדמי עצים רק בתשלומי דמי אכילה פטור משום כרת, וכרת ליכא רק באכילה, ודמי עצים נתחייב משעת הגבהה ושפיר חייב בתרומת חמץ טהורה בדמי עצים וא"ש לאביי דמוקי לה כרנחבה ודוק:

אמנם ממ״ש ברישא משלם קרן וחומש משמע דמשלם כפי מה שנהנה לגמרי, ואע"ג דאינו ראוי רק להסקה אפילו לריה"ג, וצ"ל כמ"ש בתוס' מס' כתובות ל' ע"ב ד"ה לא צריכא דכיון דהפסיד לו עכ"פ במקצת חייב לשלם הכל, אמנם במזיד כיון דאכא כרת, וא"כ בשעת אכילה ליכא שום חיוב תשלומין רק על שעת הגבהה. ואז לא חל רק חיוב תשלומי דמי עצים, פטור לשלם כל השוי, אע"ג שנהנה, כיון דבשעת אכילה אכא חיוב כרת דפוטר מתשלומין, וא"כ גם אביי מצי סובר סברת התוס' במס' כתובות שם דהיכא דנהנה, חייב לשלם כל השוי, רק הכא במזיד דבשעת הנאה ליכא חיוב תשלומין כלל, משום כרת אינו משלם רק דמי עצים שזהו החיוב באה לו משעת הגבהה ודוק:

(ה) והנה י"ל דמשו"ה דחיק אביי לאוקמי מתניתן דלא כהלכתא כריה"ג, דלאביי ע"כ ליכא לאוקמי המשנה כהלכתא, דאביי ס"ל דחייבי מלקיות שוגגין פטורים. מס' כתובות ל"ה ע"א, וא"כ ניהו דכל תרומה חייב בשוגג ולא מפטר מטעם חייבי מלקיות, שוגגין דהתורה גלתה להדיא לחייב בתרומה, ועיין בפירוש הר"ש מסכת תרומות ריש פ' ו' שם, מ"מ היכא דאכא לאו דחמץ אמאי לא יפטור בשוגג ג"כ, דהיכא דגלי גלי היינו רק לאו דתרומה אבל לא בלאו דחמץ, וע"כ דמשנה ס"ל כר' כבה"ק דלוקה ומשלם, ורק כרת דמזיד פוטרו, ומשו"ה בשוגג חייב ודוק:

(ו) אמנם עדיין קשה על הרמב"ם מ"ש התוס' יו"ט דלמה לא נקט הרמב"ם דבמזיד פטור משום לאו דתרומה, ואין לוקה ומשלם, ונ"ל עפ"י מ"ש הריטב"א מס' מכות ט"ו ע"ב דבגזילה לא אמרינן לוקה ואינו משלם. דאדרבא התורה רבתה לתשלומין ומשלם ואינו לוקה, ה"נ לאו דתרומה כיון שגוזל הכהן. אין פוטר הלאו מתשלומין, דאדרבא היה לנו לומר משלם ואינו לוקה כמו בגזילה, עי"ש בריטב"א מס' מכות ד"ה כיון דמחייב בתשלומן ודוק היטב וא"כ משום לאו דתרומה לא נפטר מתשלומין רק היכא דאכא נמי לאו דחמץ שפיר פטור מתשלומין דרק לאו השייך רק בתרומה, בזה שפיר שייך לומר הכתוב נתקו לתשלומין, משא"כ כי אכא עוד לאו דחמץ לא שייך שהכתוב נתקו לתשלומין וע"כ לוקה, ומשו"ה פטור מתשלומין ואע"ג דהרמב"ם פ"ד מחובל ומזיק הלכה ט' פסק בחובל בחבירו ביומ"כ חייב בתשלומין, אלמא אע"ג דאכא עוד לאו אחר חוץ מחובל דהיינו לאו דיוכ"פ, מ"מ חייב בתשלומין וא"כ ה"נ בתרומה של חמץ לחייבו בתשלומין אי ס"ל דלאו דתרומה אינו פוטר מתשלומין, א"כ ה"כ לאו דחמץ לא לפטור מתשלומין, יש לתרץ דרק בחובל בחבירו ס"ל דחייב בתשלומין מ"מ אפילו היכא דאכא לאו אחר, ג"כ משא"כ לעניין תרומה י"ל דלאו דתרומה גרידא אינו פיטר מתשלומין רק משום חמץ פיטר מתשלומין ועיין בהפלא"ה מס' כתובות ל"ב ע"א בד"ה ואי ממונא לקולא, מ"ש בהך דחובל בחבירו ביוכ"פ עי"ש היטב ועוד דכיון דהוי חמץ ממילא לא הפסיד כלל, ושפיר נפטר מתשלומין. משא"כ אי לא היה של חמץ, הוי מחייב בתשלומין משום משום דלפי מדה משלם ומשו"ה נקט הרמב"ם משום לאו דחמץ, דחמץ הוא הגורם לפטור מתשלומין ומתורץ קושיית התוס' יו"ט ודוק (ועיין במנחת חינוך סי' מ"ט מ"ש שם:

(ז) אמנם לכאורה נדחים דברינו מ"ש דלאו דתרומה אינו פוטר מתשלומין, דהוי כמו בגזילה דחייב בתשלומין, שהרי הרמב"ם פסק להדיא פ"ו הלכות תרומות ה"ו בזר שאכל תרומה במזיד דאינו משלם משום שחייב מלקות, ומוכח דלעניין תרומה לא הוי כמו גזל דמשלם ואינו לוקה:

יש לתרץ דהנה בלא"ה הקשה שם המל"מ אמאי לא יחייב בתשלומין, הא מדאגבהה קניא, (הגם שבספרי ח"א בסוגי' דרנחבה"ק אות א' ואות כ"א כתבתי לתרץ קושיית המל"מ עי"ש) מ"מ י״ל דהרמב"ם שם מיירי בתרומה שלא באה עדיין ליד כהן. דלא הפסיד לשום אדם וא"כ לא שייך ג"כ מדאגבה קניא, וכן ראיתי בס' בית אברהם למס' פסחים בסוגיא זו שכתב דהרמב"ם מיירי בתרומה שלא זכה בה עדיין הכהן מכח קושיית ממל"ו הנ"ל וא"כ שפיר י"ל דתרומה שבאה ליד כהן אין המלקות פיטר מתשלומין, דאדרבא דאמרינן דהוי כמו גזל ונתקו הכתוב לתשלומין, ומשו"ה אין המזיד דתרומה גרידא פוטר מתשלומין רק מזיד דחמץ פוטר מתשלומין וא"ש הכל בס"ד ודוק. שוב ראיתי לאמו"ר הגאון ר' מנאם א"ש ז"ל בספר אמרי בינה במס' פסחים בסוגי' זו שכתב ג"כ, דהא שפסק הרמב"ם באוכל תרומה במזיד, דאינו משלם ולוקה דמיירי רק בתרומה שלא באה עדיין ליד כהן, דבתרומה שהיתה ביד כהן הו"ל כמו גזל ומשלם ואינו לוקה עי"ש, אמנם אכתי יש לעיין לפימ"ש לעיל באות ב' דלהר"מ דמ"ד לפי מדה משלם גם במזיד לפי מדה משלם, א"כ מאי קאמר הגמרא א"א בשלמא לפי מדה משלם שפיר, דהא גם למ"ד לפי מדה משלם קשה אמאי במזיד פטור, אמנם י"ל דהמקשן באמת הכי היה ס"ל דפטור במזיד משום דאינו לוקה ומשלם, וא"כ אע"ג דלפי מדה משלם פטור, ומשו"ה לא מקשה רק למ"ד לפי דמים משלם, אמאי בשוגג חייב, וע"ז תירץ ליה דבשוגג חייב דאתיא כריה"ג, ובמזיד פטור כר' נחבה"ק דאביי לא מצי לתרץ משום דאינו לוקה ומשלם כמש"ל דלאביי היה לו לפטור בשוגג ג"כ דס"ל חייבי מלקיות שוגגין פטורין ואע"ג דבתרומה גלי רחמנא דלא אמרינן חייבי מלקיות שוגגין פטורין, מ"מ משום חמץ היה לו לפטור, ומשו"ה מוקי לה כר' נחבה"ק כמ"ש ודוק (ועיין שו"ת ריב"א סי' קנ"ט שכ' ג"כ כה"ג בדברי הרמב"ם בפירוש המשנה:

(ח) עוד יש ליישב מ"ט לא משני הגמרא לאביי דמשוה במזיד פטור משום דאינו לוקה ומשלם, ולא