תבואות השדה חלק ו נח

מה דשייך רק לענין תרומה, והוא דבשוגג דמשלם לפי מדה חייב ובמזיד דלפי דמים משלם פטור משום דחמץ לא שוה מידי עי"ש:

(ב) אמנם הרמב"ם בפירוש המשנה כתב טעם אחר דבמזיד פטור מתשלומין ומדמי עצים דמשו"ה פטור מתשלומין משום דאין לוקה ומשלם, ומדמי עצים ג"כ פטור לפי שהוא אסור בהנאה, ואין שוה אפילו דמי עצים, וצ"ל להר"מ ג"כ דהא דחייב בשוגג בתשלומין אע"ג דלא שוה מידי, הוא משום דבשוגג דלפי מדה משל לא אזלינן בתר שוי הדמים, דאע"ג דהרמב"ם פ"י הלכות תרומות הלכה ו' פסק דגם בשוגג רק לפי דמים משלם, מ"מ המשנה ע"כ אתיא דלא כהלכתא לפירוש הרמב"ם, דהרמב"ם ס"ל באמת בתרומות חמץ גם בשוגג פטור והמשנה דס"ל בשוגג חייב, ע"כ ס"ל דלפי מדה משלם, הגם דלשיטת הרמב"ם דס"ל שם הלכה י"ח דבמזיד ג"כ אינו משלם מעות רק חולין מתוקנים, משמע דס"ל למ"ד לפי עדה משלם גם במזיד משלם לפי מדה, וכן משמע מפרש"י ד״ה איבעיא להו דאי ס"ל דלא מצי משלם במעות רק בפירות ס"ל לפי מדה משלם שרש"י כתב שם וז"ל גזלן דתרומות מזיד לא איבעיא לן כיון דלא קפיד רחמנא אתשלומין דידהו דאמר ישוב לרבות אפי' שוה כסף ואפי' סובין וודאי לפי דמים משלם עכ"ל א"כ מוכח דאי ס"ל דגם במזיד קפיד רחמנא אפירות דווקא א"כ גם במזיד ס"ל לפי מדה משלם למאן דס"ל לפי מדה משלם, וא"כ לשיטות הר"מ דס"ל גם במזיד משלם רק חולין המתוקנים, ע"כ ס"ל להר"מ דלמ"ד לפי מדה משלם גם במזיד לפי מדה משלם, א"כ ליכא לפרושי לסברת הר"מ החילוק בין שוגג למזיד כע"ש רש"י במשנה משום דבשוגג לפי מדה משלם, ובמזיד לפי דמים דהא לשיטת הרמב"ם אין חילוק בזה בין מזיד לשוגג, ומשו"ה הוצרך הרמב"ם לפרש דבמזיד פטור מ"מ אע"ג דלפי מדה משלם משום דבמזיד אין לוקה ומשלם, וא"כ א"ש מה שהקשו לפירוש הרמב"ם למ"ל הטעם דאין לוקה ומשלם תיפוק ליה דהא לא שוה מידי משום כיון דבשוגג חייב ע"כ ס"ל לפי מדה משלם, א"כ ליכא טעמא לפוטרו במזיד משום דהא לא שוה מידי דהא גם בשוגג לא שוה מידי ומ"מ משלם משום דלפי מדה משלם, א"כ גם במזיד היה ראוי להיות חייב, משו"ה נקט הרמב"ם הטעם דבמזיד מ"מ פטור אע"ג דס"ל לתנא לפי מדה משלם פטור משום דאין לוקה ומשלם, ועיין בתוי"ט מה שהקשה על הרמב"ם, עכ"פ א"ש לדברינו דצריך הטעם לפטור במזיד, משום דאין לוקה ומשלם. אמנם אכתי קשה למ"ל הטעם דפטור מדמי עצים משום דאסור בהנאה ולא שוה מידי ולא סגיא ליה בטעם דאין לוקה ומשלם לפוטרו מדמי עצים ג"כ וכבר הקשו כן כל המפורשים:

(ג) ונראה ליישב דהנה התוס' במס' כתובות ל' ע"ב ד"ה ולאביי הקשו דה"נ גבי תרומות חמץ אמאי פטור במזיד משום דר' נחבה"ק דכרת פוטר, נימא מדאגביה קניא והוי חיוב תשלומין קידם חיוב כרת, והנה בספר הפלאה שם תירץ דעל הגבהה נמי אכא חיוב מלקות משום בל יראה ומפטר מתשלומין, עיין בספרי ח"א בסוגיא דר' נחבה"ק אות כ"ב מ"ש בזה, אמנם אמנם דמלקות דב"י אינו פוטר מתשלומין עפ"י מ"ש ח"צ בסי' מ"ב דלהרמב"ם אינו חייב מלקות משום ב"י, רק כשעבר כל ימות הפסח ולא ביערו, וא"כ י"ל דמלקות אינו פוטר רק כשחל תיכף החיוב מלקות משא"כ בב"י דאין חל תיכף רק כשעבר הפסח ולא ביערו דלא קיים עשה דתשביתו אינו פוטר מתשלומין, וא"כ קשה לחייב בתשלומין על שעת הגבהה, וא"כ קשה להר"מ דטעם דבמזיד פטור משום דאינו לוקה ומשלם לחייב בתשלומין על שעת הגבהה דליכא מלקות אמנם הא וודאי פשיטא דאפי' היו יכולין לחייבו בתשלומין משעת הגבהה לא היה חייב רק דמי עצים אפי' לר' יוסי הגלילי דהא גם לריה"ג דחמץ בפסח מותר בהנאה מ"מ חייב לבערו רק שיוכל להנות בשעת ביעור, אמנם הרמב"ם ס"ל דמשנע לא אתיא כריה"ג, וא"כ גם להיסק אינו ראוי, ומשו"ה נקט הטעם דפטור מדמי עצים משום דאסור בהנאה ואינו שוה כלום, משא"כ משום דאינו לוקה ומשלם לא נוכל לפטור אותו מדמי עצים עכ"פ, דזהו החיוב בא משעת הגבהה, אמנם על החיוב דשעת הגבהה לא שייך לומר לפי מדה משלם, דלפי מדה משלם לא אמרינן למאן דס"ל הכי רק באכילת תרומה, ולא בהגבהה בעלמא, דאפי' בגזל תרומה לא אמרינן לפי מדה משלם, וא"כ מכח החיוב שהיה בא בשעת הגבהה שפיר פטור מטעם דאינו שוה כלום ולא אפסדיה מידי, אמנם כשאכלו דלא מהני הטעם דלא שוה כלום, דמ"מ היה לחייבו משום דלפי מדה משלם, דלדעת הרמב"ם למאן דס״ל לפי מדה משלם במזיד ג"כ אמרינן הכי, לכך מוכרח לומר הטעם דבמזיד פטור משום דאין לוקה ומשלם, וא"כ שפיר צריכין לשני הטעמים דלפוטרו במזיד מתשלומין ליכא טעם אחר, רק משום דאין לוקה ומשלם כמ"ש אמנם לחייבו על שעת הגבהה בדמי עצים עכ"פ דלא שייך אין לוקה ומשלם, דעל הגבהה ליכא מלקות שפיר צריך הטעם משום דלא שוה מידי וליכא דמי עצים כלל וא"ש דברי הר"מ שהוצרך לשני הטעמים. והרמב"ם נמי מודה דהתנא ס"ל לפי מדה משלם, משו"ה בשוגג דליכ' חיוב מלקות חייב בתשלומין דהא קיימ"ל חייבי מלקות שוגגין חייבין במס' כתובות ל"ד ע"ב, ודו"ק, אמנם הגמרא קאי אליבא דאביי ואיהו לא מצי לתרץ דטעמא דבמזיד פטור משום דאין לוקה ומשלם דא"כ יקשה אליביה בשוגג אמאי חייב דאביי ס"ל במס' כתובות ל"ה ע"א כר"ל דחייב מלקות שוגגין ג"כ פטורין דאתיא רשע רשע, משו"ה מוכרח לתרץ דמתניתן אתיא כר' לחבה"ק דכרת פוטר, ומלקות באמת אינו פוטר אליבא דר' נחבה"ק דאית ליה לוקה ומשלם עיין ברש"י מס' כתובות ל"ה ע"ב ד"ה ואי כר' נחבה"ק שכתב כן דר' נחבה"ק ס"ל לוקה ומשלם, ואינו פיטר רק כרת ומשו"ה במזיד פטור ושוגג חייב, והנה יש להביא ראי' מלשון המשנה לפירוש הרמב"ם דב' מיני תשלומין אכא, היינו כל מה שנהנה או רק כפי מה ששוה להיסק דבמשנה נקט פטור מתשלומין ומדמי עצים, והוא יתיר לשון, וכבר עמדו, בזה המפורשים, אמנם לפי מ"ש בכווונת דברי הרמב"ם א"ש, דנקי תרתי, מתשלומין פטור משום מלקות והיינו משו"ה א"צ לשלם מה שנהנה, אמנם עכ"פ על שעת הגבהה היה לחייב עכ"פ דמי עצים דבשעת הגבהה ליכא מלקות, משו"ה קאמר גם מדמי עצים פטור דלא שוה מידי:

(ד) אמנם לפי"ז יש להבין לאביי דמוקי כרבי יה"ג, וחמץ בפסח הוי בר דמים להיסק עכ"פ א"כ אמאי פטור מדמי עצים דעל שעת הגבהה דליכא כרת היה ראו' להתחייב, משום דמי עצים, עכ"פ, ואמאי קתני דפטור מדמי עצים ג"כ, והוא קושיית התוס' מס' כתובות ל' ע"ב, ונ"ל דאביי דייק ממשנה דאתיא כריה"ג דס"ל חמב"פ מותר בהנאה דאביי ס"ל הא דקתני במזיד פטור מתשלומין ומדמי עצים, דמי עצים קאי אתרומה טמאה ואשמעינן מתניתן דדווקא גבי תרומה טמאה פטור מדמי עצים הא בתרומה טהורה אע"ג שהוא חמץ חייב בדמי עצים, דאעיג שהוא אסור באכילה מ"מ כיון שמותר בהנאה חייב בדמי עצים עכ"פ, כמה שהוא ראוי להיסק והא דתרומה טמאה דפטור אפי' מדמי עצים, הוא כך, דתרומה טמאה אע"ג שהוא ראוי להיסק מ"מ הכהן לא מקרי בעלים של התרומה טמאה עפ"י מ"ש התוס' מס' שבת כ"ד ע"ב ד"ה לפי שאין שורפין, דהא דכהן מותר ליהנות בשעת