תבואות השדה חלק ו נד

הרי ג"כ דס"ל כמ"ש דאע"ג דעיקר הלאו מה שמותיר אין בו מעשה מ"מ כיון דהותיר ע"י מעשה הו"ל כמו שיש בו מעשה (ולא ס"ל כסברת הרא"ה בס' החינוך דכל שאפשר לעבור בלא מעשה גם ע"י מעשה אין לוקין דא"כ לא משכחת שילקה בנותר אפי' ע"י מעשה ודו"ק) וא"כ קשה הא לפי"ז משכחת בטלו ג"כ גבי נותר וילקה כשבטלו או לא קיימו, וע"כ כמ"ש דגבי נותר שאין העשה לתיקון הלאו ממש לא לקי אפילו בבטלו שנתקי הכתוב לעשה ודוק, ובספר תורת יחזקאל ראיתי שמתרץ דמשו"ה נקט הרמב"ם גבי נותר הטעם משים דהוא נל"ע, אע"ג דגבי נותר ליכא כ"מ דבלא"ה אין לוקין משום לאו שאב"מ, מ"מ נקט הטעם דנל"ע ג"כ לאשמעינן אע"ג דאינו נוהג מצות עשה דשריפות, נותר בנשים דהו"ל מ"ע שהזמ"ג, מ"מ נל"ע מקרי, וכבר כתבנו כה"ג לעיל באות ט"ו, אמנם כבר הבאתי לעיל בסוגיא דשריפת חמץ בשם כמה גדולי אחרונים דשריפת נותר נוהג גם בנשים דהוי רק תיקון הל"ת לפיורו ממלקות וא"כ נוהג גם בנשים, ועיין בספרי ח"א בסוגיא דמ"ע שהזמ"ג הבאתי ג"כ מזה (ועיין עוד לעיל אות ט"ו מ"ש בדברי הרמב"ם אלו):

(י"ט) ראיתי בס' מחנה לוי שהקשה לפימ"ש התוס' ד"ה אם כהן הוא אמאי כהן לוקה ליתו עשה ולדחה ל"ת ועשה דאינו שוה בכל, ותירצו משום דאי אמרה לא בעינא ליכא עשה כלל, והקשה למאן דס"ל דאינו לוקה רק בבטלו א"כ קשה אמאי כהן לוקה הא מצי להחזירה, ואי משום דאמרה לא בעינא לפימ"ש רש"י מס' כתיבות מ' ע"א דהיינו דמלמדין אותה לומר אינה רוצה, א"כ לא איהו מבטל להעשה, ושוב ראיתי בס' תורת יחזקאל ובס' אמרי דוד שהקש וג"כ קושיא זו ובספר מחנה לוי תירץ דאין לכח לעשה דולו תהיה לאשה לנתק שני לאוי היינו דל"ת דלא יוכל לשלחה ול"ת דגרושה לכהן, והאריך בעניין אי בעינן תרי לאוין דסמיכי דווקא, אמנם במחילת כבוד תורתו דבריו צ"ע דהא למאן דס"ל בטלו לא נגמר הלאו כל עוד ביטול העשה בידיה, כללי' עד ביטול העזה בידים א"כ ליכא כלל לאו דלא יוכל לשלחה והל"ת דגרושה יוכל להדחות נגד העשה דולו תהיה לאשה, או נגד העשה דוכל ימיו, ועיין בס' אמרי דוד בסוף מס' חולין בסוגיא זו באות ב' שם הביא קושיא זו בתוס' ביאור קצת, ועיון בספרי ח"א בסוגיא באות י' מ"ש שם ודוק ובספר תורת יחזקאל כתב לתרץ דתיכף בשעת גירושין כיון שיודע שאסור להחזירה הוי כמבטל בידים בשעת גירושין, והא דלא קאמר הגמרא דמשכחת בטלו גבי אונס בכהן שגרש, דרוצה לומר דומיא דשלוח הקן דבידו לקיימו או לבטל אחר עבירת הלאו מש"כ הכא אחר גירושין שוב אין בידו לעשות כלום, אמנם אחר עיון קצת קשה מ"מ אמאי הוי מבטל העשה בשעת גירושין משום שאסור להחזירה אדרבה אמאי לא נימא אפכא כיון דעדל"ת ממילא לא בטל ואע"ג דלכתחלה אסור להביא עצמו לידי כך שיצטרך לדחות הל"ת מ"מ אם כבר עבר וגרש כיון דאכא עשה אמאי לא ידחה הל"ת, ואע"ג דאי אמרה לא בעינא ליתא לעשה, מ"מ אמאי ילמדו אותה לומר אינו רוצה ועל ידי כך יהיה יעבור למפרע על העשה דלא יוכל לשלחה:

(כ') אשר על כן נ"ל לחלק באופן אחר דהא דאמרינן דבכל ל"ת הנל"ע לא נגמר הל"ת תיכף רק עד שיבטל העשה, היינו דווקא היכא שעכ"פ בשעת עבירות הלאו היה בידו באין מוחה ומעכב מלקיים העשה הבא אחר עבירות הלאו, בכה"ג שפיר נוכל לומר דהלאו לא נגמר כלל, משא"כ אם תיכף אחר עבירת הלאו אינו בידו לקיים העשה במוחלט ותלוי בדעת אחרים ג"כ כמו גבי אונס דהא אפי' בישראל אם היא לא תרצה לשוב אליו אין בידו קיום העשה, בכה"ג וודאי ל"ל דהלאו לא נגמר, רק מ"מ בישראל אם באמת מחזירה דהיינו שהיא ג"כ נתרצת א"כ ע"י קיום העשה תיקון הלאו ממש בכה"ג שפיר אמרינן אע"ג דהכא גבי אונס נגמר הלאו תיכף בשעת גירושין כיון שקיום העשה אינו תלוי לגמרי בידו מ"מ כל שמתקן ממש, או אפי' כל זמן שיש באפשרות לתקן ממש (לדעת הרמב"ם פ"א ה' נערה ובתולה) לא נוכל להלקותו דדלמא יבא לידי כך שיתקן ממש, וא"כ כיון שגבי אונס ס"ל דהלאו נגמר תיכף אע"ג דבשאר ל"ת לא נגמר תיכף, והיינו משום דבשאר ל"ת אין מוחה בידו לקיים העשה. משא"כ הכא גבי אונס וא"כ שפיר אמרינן דגבי כהן כיון שהלאו כבר נגמר מעילא חייב מלקות תיכף וליל דעדל"ת דהא מכיון דאמרינן דבשעת עבירת הלאו נגמר הלאו א"כ לא שייך עדל"ת דמה יועיל לנו בקיום העשה אח"כ כיון שבאמת נגמר הלאו רק בישראל כיון שיכול לקיים העשה בלא שום עבירה כלל ולתקן ממש שפיר אמרינן דאינו לוקה, משא"כ בכהן כיון שהאיסור כבר נגמר בל"ת הנל"ע כי האי שאין הדבר עומד בידו להחזירה ווודאי לוקה (או דאפש"ל ג"כ כמה שתירץ בס' מחנה לוי שהבאתי לעיל באות י"ט דאכא תרי לאוי לא יוכל לשלחה וגרושה לכהן ומה שהקשתי לעיל דלמ"ד בטלו ליכא כלל לאו דלא יוכל לשלחה כיון שלא נגמר הל"ת עד ביטול העשה, לא קשה דהכא גבי אונס שגרש כיון שקיום העשה אינו בידו נגמר הלאו תיכף) וא"כ מ"ש התוס' דהא אי אמרה לא בעינא ליכא עשה כלל אין כוונתם למ"ש הגמ' במסכתא כתובות כדרכם של התוס' בכל מקום שהביאו איזה תירץ מה שהגמרא מתרץ כתבו התוס' כדאמרינן שם, רק כוונת התוספות הוא כמ"ש דהא אם היא איני רוצה להנשא לו לא יוכל לקיים העשה, וא"כ נגמר הלאו תיכף, וכה"ג לא פטרה התורה בל"ת הנל"ע ממלקות רק בישראל שמתקן ממש שפיר אינו לוקה ועכ"פ לפי האמת וודאי יש לחלק דבל"ת הנל"ע כה"ג שאין קיום העשה תלוי בידו דאמרינן דהלאו נגמר תיכף ואין ניתקן הלאו רק ע"י תיקון ממש או שיהיה בידו לתקן ממש דהיינו שיהי' באפשרות עכ"פ לתקן, משא"כ בטלו לא צריך לכ"ע גבי אונס לפי האמת, ויתבאר עוד בס"ד, (והא דפריך הגמ' גבי אונס בטלו היכי משכחת לה נבאר לקמן באות כ"ב בס"ד:

(כ"א) מעתה כבא לביאור הסוגיא לגירסת הרי״ף והגאונים הא ניחא למאן דאמר קיימו ולא קיימו וכו' הוא כך, דהגמ' פריך אי ס"ל ל"ת שקדמו עשה לוקין וע"כ הא דל"ת הנל"ע אין לוקין לא משום דלא דמי ללאו דחסימה, א"כ מ"ט באמת בל"ת הנל"ע אין לוקין כיון דלא בעינן דומה ללאו דחסימה ומשני הגמרא דבל"ת הנל"ע כיון שמתקן הלאו משו"ה אין לוקין, ופריך הגמ' הניחא למאן דתני קיימו וכו' אלא למ"ד בטלו א"כ אינו מתקן כלום ואמאי אין לוקין, ומשני הגמ' דר"י תני באמת קיימו וקמפלגי בהתראת ספק דבקיימו וודאי אכא התראת ספק דכל שעה מצי לומר אקיים העשה, ור"י ס"ל ה"ס שמה התראה ומצינן שפיר לומר קיימו ור"ל ס"ל ה"ס ל״ש התראה א"כ לא מצי סובר קיימו רק בבטלו מתרינן ביה בשעת ביטול העשה דאז נגמר הלאו, אמנם אי ס"ל ה"ס שמה התראה דאז מצינן לפרש קיימו מסתבר טפי לומר קיימו, ועיין היטב בריטב"א שמבאר היטב בהך דה״ס, והא דקיימו מסתבר טפי הוא כך דוודאי ניחא לן טפי לומר אם יש איזה סברא שלא ללקות בלהנל"ע, מלומר דהוא גזירת הכתוב וא"כ בשלמא אי תלוי בקיום העשה דווקא שפיר י"ל כמו דעדל"ת ה"נ כיון דהעשה בא רק אחר עבירת הלאו, והלאו גרם לו לקיום העשה שפיר נדחה הלאו למפרע, ומשו"ה ס"ל באמת בל"ת שקדמו עשה כיון שיכול לקיים העשה בלא עבירת הל"ת אינו נדחה הל"ת משא"כ אי ס"ל בטלו ע"כ צ"ל דהוא גזה"כ שלא ילקה כל