תבואות השדה חלק ו נב

אין לוקין כל שמנתק הלאו אחר עבירות הלאו ע"י קיום העשה, ולדידיה לא קשיא מטמא שנכנס למקדש מ"ט לוקין דכיון דס"ל עשה עדיפא מל"ת שפיר יש חילוק בין ל"ת גרידא ובין ל"ת שיש בה כרת כמ"ש וא"כ משו"ה בל"ת שיש בה כרת אין כח לעשה לנתק הלאו ושפיר לוקין בטמא שנכנס למקדש, אמנם בל״ת גרידא אין חילוק בין קדמו עשה ובין ניתק לעשה, ומשו"ה א"ש דתיכף כשאמר הגמ' דר"ל ס"ל קיימו והיינו כמ"ש דכח העשה מנתק הלאו דעשה עדיפא כתב רש"י דלר"ל נל"ע וקדמו עשה שוין דכיון דעשה עדיפה תו לא קשיא מטמא שנכנס למקדש כתירוץ הרז"ה, דהתם שאני שיש בו כרת וממילא שפיר ס״ל בכל ל"ת שאין בו כרת נל"ע וקדמו עשה שוין ודוק כי הוא נכון מאוד לדעת רש"י בסוגית הגמרא, ואפשר שמ"א הרא"ש שכל הסוגיא מתיישבת ומתפרשת לגירסת רש"י שכוונתו למ"ש, ועיין מ"ש לקמן באות כ"א ג"כ על זה האופן לגירסת הרי"ף ובעל המאור:

(י"ד) הרמב"ם פין ח"י הלכות פסולי המוקדשין הלכה ט' כתב דהמותיר בקדשים אינו לוקה שנתקו הכתיב לעשה, ועיי"ש בכ"מ ומל"מ שתמה למה נקט הטעם משום ל"ת הנל"ע תיפוק ליה דהו"ל לאו שאין בו מעשה, ובפרט דטעמא דלאו שאין בו מעשה כולל יותר מהטעם דנל"ע, דאי אינו פטור רק משום נל"ע א"כ היכא שלא קימו לוקין ולהטעם דהוי לאו שאב"מ פטור בכל גוונא (ואגב נ"ל לפרש מה דנקט הרמב"ם הלשון שנתקו הכתוב לעשה, ובשאר ל"ת הנל"ע נקט שנתק לעשה, עיי' ריש ה' מתנות עניים, ונ"ל דתרי גוונא נל"ע יש האחד שמתקן ממש בקיום העשה כמו גזילה או מתנות עניים שנותן אח"כ לעניים או משיב הגזילה, השני שאינו מתקן ממש כמו שריפות נותר דלולא שגלה הכתוב להדיא העשה דבאש תשרופו לא הוי ידעינן כלל שע"י שריפות הנותר יהיה תיקון הלאו, ומשו"ה גב מתנות עניים נקט שניתק לעשה כלומר דמצד עצמו הו"ל ניתק כיון שבעשה מתקן ממש משא"כ גבי נותר מתקן ממש נקט רק שהרי נתקו הכתוב לעשה ודו״ק עכ"פ צריך להבין למה נקט גבי נותר הטעם שכל"ע ונ"ל דהנה המל"מ פ"ג הלכות מלוה ולוה הלכה ד' תמה על הרמ"בם שפסק בנכנס לביתו למשכנו דאין לוקין משום שכל״ע דהא גבי עשיר ליכא עשה וא"כ ילקה גבי עשיר ועיי' מ"ש בזה בספרי ח"א בשער שעובדא דאוריתא שער ג' אות ג' בשם התומים סי' צ"ז ס"ק ז', וצ"ל כיין דניתק גבי עני אין לוקין גבי עשיר ג"כ, אמנם קשה מהלכות תמורה פ"א דשם פסק. אפכא דתמורה כיון דצבור ושותפין ליכא עשה המנתק דצבור ושותפין אין עושין תמורה דלוקין גם בכל אדם, אע"ג דנל"ע והיה הוא ותמורתו יהי' קודש ועיין היטב בשאג"א סי' ע"ח וסי' פי״א ופ"ב, וצ"ל דגבי תמורה שאני שאינו מתקן ממש, וגם אינו עושה שום מעשה כמה שחלקו התוס' מס' חולין פ"א ד"ה הנח למחוסר זמן. והנה בכל ל"ת שנל"ע רק מקצתו ולא כולו יש לנו ג' דרכים, דרך האחד דכל שאינו ניתק לעשה בכל אדם הוי כלא ניתק כלל ולוקין אפי' למי שהיא ניתק כמו בתמורה לדעת הרמב"ם דרך השני כיון שניתק למקצתו כמו גבי השבת המשכו שניתק רק לעני מ"מ גם העשיר אין לוקה כמה שס"ל להרמב"ם פ"ג הלכות מלוה ולוה (ועיין בספר דברי חיים לחו"מ דיני גביית מלוה סימן ב') דרך השלישי לומר דלמי שניתק אינו לוקה ומי שלא יכול לקיים העשה דאינו ניתק לו לוקה, והנה מצינו בג' מקומות דניתק רק למקצתו ולא לכולו האחד השבת העביט דניתק לעני ולא לעשיר, השני גבי תמורה דניתק לשאר אדם ולצבור ושותפין לא הוי ניתק, השלישי גבי נותר אי ס"ל דנשים אינם מחוייבים במ"ע דשריפות קדשים כיון דאינו נשרף בלילה הו"ל מ"ע שהזמ"ג א"כ הו"ל ניתק רק לגבי אנשים ולא לגבי נשים, ועיין מש"ל בסוגיא דשריפת חמץ לעניין מ"ע דתשביתו, ועיין שעה"מ פ"א הלכות חמץ ובס' גינת וורדים כלל כ"ג, ועיין להגאון בס' טורי אבן מס' חגיגה ט"ז ע"ב שרוצה לומר דשריפת קדשים לא הוי מ"ע שהזמ"ג וכבר האריכו בזה הגדולי אחרונים:

(ט"ו) ומעתה נחזי אנן בכל הני בל"ע הנה גב תמורה אכא ב' לגרעיתא שאינו עושה שום מעשה לתקון הלאו וגם הלאו אינו נתקן כלל, וגבי השבת העביט עושה מעשה בפועל, וגם מתקן ממש דאפי' בעשיר אם רוצה להחזיר מצי להחזיר, וא"כ אכא תרתי למעליותא דעושה מעשה בפועל ומתקן ממש גבי נותר, אי ס"ל ג"כ דגבי נשים לא הוי ניתק אכא חדא למעליותא שהרי עושי מעשה בפועל לשרוף הנותר, וחדא לגרעיתא שהרי אינו מתקן הלאו ממש ומשו"ה השמעינו הרמב"ם אפילו במקום שאינו מתקן ממש כמו גבי נותר מ"מ כיון שעושה מעשה העשה בפועל ולא כמו תמורה שאינו עושה שום מעשה בקיום הו"ל כל"ע אע"ג שאינו ניתק לכולו היינו גבי נשים, ורוצה הרמב"ם לאשמעינן הך רבותא דכל שעושה מעשה בקיים העשה הי"ל כל"ע אע"ג שאינו ניתק לכולו והא דאמרינן גבי אונס שגרש דכהן לוקה ולא אמרינן כיון דניתק גבי ישראל לעשה דכל ימיו גם כהן לא ילקה, ועיין בס' שושנת העמקים כלל י"ט ובס' גוו"ד כלל כ"ג, יש לחלק בין אונס שגרש להשבת העביט וניתר, דבהשבת העביט או גבי נותר גם מי שאינו ניתק לו העשה מ"מ אם רוצה יוכל לקיים דאשה ג"כ מצי לשרוף הנותר, וכן לעשיר ג"כ יוכל להחזיר משא"כ אונס שגרש דהכהן בשום אופן אין יכול לקיים העשה משו"ה אמרינן דכהן לוקה, אע"ג דישראל מחזיר ואינו לוקה, ודוק:

והא דלא אמרינן אפכא גבי אונס שגרש כיון דגבי כהן לא הוי נל"ע גם לגבי ישראל לא יהיה כמו נל"ע ויתחייב מלקות גם ישראל, כבר הבאתי קושי' זו בספרי ח"א בשם ספר גוו"ד כלל כ"ג ובשם ספר ברוך טעם, והחילוק מבואר מעצמו דהכא לא דמי לתמורה כיון דמתקן העשה בידים שפיר אינו לוקה, ועיין שו"ת דברי חיים ח״ב לאהל סי' מ' שכתב לתרץ באופן אחר דגבי תמורה היה יכול להיות חל התמורה גם גבי צבור ושותפין ומ"ג כתבה התורה דלגבי דידהו ליכא עשה משי"ה אמרינן דלא מקרי ניתק כלל משא"כ גבי אונס שגרש הא דלא הוי ניתק לגבי כהן היינו משום דלא מצי לקיים העשה וא"כ גבי ישראל שמצי לקיים העשה הו"ל שפיר ניתק עי"ש ודוק. (ועיין עוד באות חי מ"ש בישוב דברי הרמב"ם הנ"ל:

(ט"ז) ראיתי מקשים מ"ט אמר ר' יוחנן דלא משכחת בטלו רק זאת ועוד אחרת, הא משכחת לה גם לעניין בל יראת אי ס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה, א"כ משכחת לה בטלו כגון שהשליכה לים, או כשאכלו דוודאי לא קיים מצוות תשביתו ע"י אכילה לכ"ע עיי' נוב"י מהד"ת או״ח סי' צ״א ובטעם המלך פ"א הלכות חמץ ומצה, ועיי' בס' תורת יחזקאל למס' מכות ונ"ל לתרץ דעד כאן לא אמרינן בבטלו דלוקין רק כמו שליח הקן או פאה דלא הועיל בביטול המצווה לשים דבר, משא"כ לעניין ב"י דאפי' אי נימא דלא קיים עשה דתשביתו רק ע"י שריפה מ"מ אם הטיל לים עכ"פ לא עבר על ב"י וכיון דהועיל לו עכ"פ לעניין שלא לעבור על ב"י שפיר אין לוקין אע"ג דלא קיים עשה דתשביתו, ובעיקר הדבר אם ב״י הוי כל"ע י"ל דאי אין ביעור חמץ אלא שריפה א"כ הו"ל תשביתו כמו מצוות שריפות נותר, שפיר י"ל כמו דבנותרו