תבואות השדה חלק ו נא

טפי, והנה כבר כתבתי מזה בספרי ח"א בס"ד אמנם כעת נ"ל הענין כך, דאי ס"ל דכל מלקות בעינן מגזירת הכתוב שיהיה דווקא כלאו דחסימה א"כ וודאי מסתבר טפי בטלו דכ"ז שיש עשה אינו דומה ללאו דחסימה רק כשמבטל העשה עושה מהלאו שיהיה דומה ללאו דחסימה וא"כ בטלו מסתבר טפי, אמנם אי אמרינן דהא דכל"ע אין לוקין הוא לאו מגזה"כ רק מסברא הואיל והולך לתקן הלאו מסתברא שלא יהיה עליו חיוב מלקות כיון שאפשר לתקן א"כ קיימו מסתבר טפי שיתקן הלאו ממש ולא בטלו ודוק:

(י"א) ובהסבר הדבר י"ל כך דוודאי אי ס"ל דכל עשה עדיף מל"ת כמה שהארכתי לעיל בסוגיא דעדל"ת עפ"י סברת הרמב"ן דיותר מקיים רצון הבורא ית"ש בקיום עשה בפועל מל"ת שאינו מקיים בפועל, א"כ י"ל הה"ד והוא הטעם בל"ת הנל"ע דיוכל קיום העשה לתקן הלאו כיון שמקיים בפועל (ויהיו עולים דברינו שפיר עפ"י מש"ל באות ה' דל"ת הנל"ע אמרינן רק בגוונא דעדל"ת) אמנם אי ס"ל ל"ת חמירא מעשה א"כ אין סברא לומר בל"ת הנל"ע דכח קיום העשה מנתק הלאו דהא הל"ת חמורה, וע"כ צ"ל דמה שאין לוקין בל"ת הנל"ע הוא משים דלא דמי ללאו דחסימה א"כ אין נ"מ בקיום העשה בפועל ממש רק כל זמן שלא עקר העשה לשויה ללאו כלאו דחסימה בלא עשה עמו אינו לוקה וא"כ מאן דס"ל ל"ת חמירה מעשה ס"ל בטלו ומאן דס"ל עשה עדיפא ס"ל קיימו ודוק היטב ולפי"ז י"ל דפלוגתא אי לוקין בלאו שאין בו מעשה או לא תליה ג"כ בהא, דמאן דס"ל דאין לוקין על לאו שאין בו מעשה, ס"ל ע"כ דמה שלא עבר בפועל ובמעשה אינו חמור כ"כ, משו"ה אין לוקין על לאו שאב"מ, וא"כ הה"ד עשה ג"כ כיון דאין לוקין על עשה ע"כ דעשה קיל, זהו סברת ר' יוחנן (לגירסת רש"י ותוס') וא"כ הא דבל"ת הכל"ע אין לוקין לאו משום דקיום העשה מנתק ללאו, רק משום דלא דמי ללאו דחסימה וא"כ בטלו מסתבר טפי, אמנם לר"ל דס"ל לאו שאב"מ ג"כ לוקין, וא"כ ל"ל דעשה קיל כיון דלא מצינן מלקות בעשה וע"כ משום דלא עבר במעשה קיל טפי דזהו אינו מוכרח לומר דמשום שלא מצינו מלקות בעשה יהי' קיל טפי דהרי לוקין אפילו על לאו שאין בו מעשה, וא"כ אין מוכרח לומר דמה שלוקין הוא משום חומר האיסור, וא"כ שפיר י"ל דעשה ג"כ אע"ג שאין לוקין על עשה מ"מ חמירא מל"ת דהא המלקות אינו תלוי בחומר האיסור דווקא וא"כ שפיר ס"ל דעשה חמור מל"ת אע"ג דאין לוקין, וכיון דעשה חמירא שפיר י"ל הטעם בל"ת הנל"ע דאין לוקין הוא משום דכח קיום העשה מנתק ללאו דעשה עדיף מל"ת וכיון דהטעם דאין לוקין בל"ת הנל"ע משום כח קיום העשה שפיר בעינן שיקיים דווקא העשה, ומשו"ה ס"ל לר"ל קיימו, וא"כ א"ש לגירסת רש"י ותוס' דר"י ור"ל כל חד לשיטתו בעניין לאו שאין בו מעשה דלמאן דס"ל אין לוקין על לאו שאב"מ ס"ל בטלו ומאן דס"ל לוקין על לאו שאב"מ דהיינו ר"ל ס"ל קיימו, ודוק היטב, והגם שכתבנו לעיל באות ח' לרש"י דהגמ' לא מפרש מ"ט לא ס"ל לר"י קיימו רק מ"ט דר"ל דלא ס"ל בטלו היינו רק במ"ש ואזדו לטעמיהו בעניין ה"ס לא מתפרש טעמא דר"י מ"ט לא ס"ל קיימו אמנם לבתר דשקיל וטריא הגמרא ואזדו לטעמיהו בפלוגתא דלאו שאב"מ מתפרש ג"כ טעמא דר"י מ"ט לא ס"ל קיימו כמ"ש והבן היטב הדברים:

ועפי"ז יש לומר בכוונת התוס' ד"ה במאי קמפלגי במ"ש והשתא לא מתפרש הש"ס טעמא אמאי לא אמר ר' יוחנן קיימו, ויל"ד מה אשמעינן התוס' בזה דהרי פשיטא משום דר"י סובר ה"ס שמה התראה מצי סובר מ"מ קיימו ולא קיימו ג"כ, ועיין בנוב"י במ"ש בזה מהד"ת לאויח סי' צ"א ולעיל בדברינו אות ח', אמנם עפ"י הדברים האלו א"ש בפשיטת, דהתו' רצו לדייק בלשונם וכתבו ״והשתא" כלומר בפלוגתא דהתראת ספק לא מתפרש טעמא דר"י מ"ט לא ס"ל קיימו, אמנם במה דשקיל וטרי הגמ' בתר הכי ג"כ בפלוגתא דלאו שאב"מ, וא"כ לר"י ס"ל ל"ת חמור מעשה כיון שאין לוקין על עשה כמו על לאו שאב"מ וע"כ דעשה קיל, וא"כ אי אפשר לומר דהא דאין לוקין בל"ת הנל"ע משום כח קיום העשה, דעשה דקיל וודאי אין בכחה לנתק חומר הלאו, וע"כ דמה דאין לוקין הוא רק משום דלא דמי ללאו דחסימה וא"כ כל שיש עשה עמו אע"ג שלא קיים העשה כיון דלא דמי ללאו דחסימה אין לוקין, וא"כ לא מצי סובר קיימו. ואתי נמי שפיר למה הביא כאן הגמ' הך ואזדו לטעמיהו מלאו שאב"מ דהא עכשיו אינו רוצה רק לפרש סברת פלוגתתם לעניין בטלו וקיימי, וא"כ למה הביא עוד הך ואזדו לטעמייהו הלא כבר סגיא בזה לחודא במ"ש וקמפלגי בהתראת ספק וכבר ידעינן דר"ל לא מצי סובר בטלו (לגירסת רש"י ותוס') ועיין בנוב"י שם שעמד ג"כ בזה. אמנם לדברינו א"ש הכל דמהאי פלוגתא דלאו שאב"מ ידעינן ג"כ לפרש סברת ר' יוחנן מ"ט לא ס"ל קיימו, משא"כ מפלוגתא דהתראת ספק לא ידעינן רק מ"ט לא ס"ל לר"ל בטלו כמ"ש התוס' וכל זה עולה שפיר בס"ד לגירסת רש"י ותוס' דר"י ס"ל בטלו ור"ל ס"ל קיימו ודו"ק היטב:

(י"ב) ובעיקר סברת רש"י במה דס"ל למ״ד קיימו נגמר הלאו תיכף ולדעת המהרש"א גם התוס' ס"ל הכי, י"ל דס"ל דאי לא היה נגמר תיכף רק כשמזהירים אותו לקיים העשה היינו מצי לומר דאם בדעתו לקיים העשה אינו עושה שום איסור כלל כמ"ש בס' גינת וורדים בכלל כ"ג, וא"כ לא הוי משכחת מלקות כלל בלא קיימו, דלמא היה בדעתו בשעת עבירות הלאו לקיים העשה, וע"כ דהלאו נגמר תיכף למאן דס"ל קיימו רק דקיום עשה פוטרו ממלקות דעשה עדיף מל"ת ומשו"ה ס"ל שפיר קיימו וא"ש לדעת רש"י ותוספות ודוק:

י"ג) ולפימ"ש דר"י דס"ל בטלו ס"ל ל"ת חמורה מעשה ואין כח בקיום העשה לנתק הלאו רק משום דלא דמי ללאו דחסימה ור"ל דס"ל קיימו ס"ל עשה עדיף מל"ת כמ"ש, יובן לנו היטב סברת פלוגתתם גם בעניין ל"ת שקדמו עשה, דר' יוחנן ס"ל לוקין ור"ל ס"ל אין לוקין, כמ"ש רש"י בד"ה קיימו, ולר"ל בין ניתק בין קדמו עשה שוין עכ"ל, ויובנו הדברים היטב בס"ד דהנה כבר הקשו הראשונים לר"ל דס"ל ל"ת שקדמו עשה ג"כ אין לוקין א"כ מ"ט לוקין הבא אל המקדש טמא ותירץ הבעהמ"א דהתם הוי ל"ת שיש בו כרת, ועיין מש"ל באות ה', וא"כ י"ל בפשיטת לר"ל כיון דכל הטעם בל"ת הנל"ע דאין לוקין דכח קיום העשה מנתק ללאו א"כ בל"ת שיש בו כרת כמו דאין עדל"ת שיש בה כרת, ה"נ לא מנתק העשה ללאו, והנה כבר כתבנו בסוגי' דעדל"ת דע"כ לא אמרינן אין עדל"ת שיש בה כרת הוא רק אי ס"ל כל עשה עדיפא מל"ת. וא"כ מל"ת שיש בה כרת דלא עדיפא שפיר אין דוחה ג"כ, אמנם אי ס"ל דכל ל"ת חמורה מעשה, ואפ"ה נדחה מפני העשה גם ל"ת שיש בה כרת נדחה דמה לי חומרא רבה מ"ל חומרא זוטא, וא"כ א"ש ר"י לשיטתו דלא ס"ל קיימו וע"כ דל"ת חמירא מעשה וא"כ ס"ל דעשה דוחה אפילו ל"ת שיב"כ וא"כ ל"ל בטמא שנכנס למקדש דמשו"ה לוקין משום שיש בו כרת כתירוץ הבעל המאור דכיון דכל ל"ת חמירה מעשה אין חילוק בין יש בו כרת או לא, וע"כ הא דלוקין משום הלאו שקדמו עשה הקדימה התורה לעשה לאפוקי מכלל ל"ת הנל"ע לומר שלוקין עליו, אמנם ר"ל לשיטתו דס"ל דקיום העשה מנתק ללאו וס"ל דעשה עדיפא מל"ת שפיר מצל סובר דבכל ל"ת אפילו קדמו עשה ג"כ