תבואות השדה חלק ו מז

דליכא צורך הדיוט כלל, א"כ לא קשה נקצריה מע"ש דסוף סוף לא הועלנו כלום כיון דגם ביו"ט אסיר מה"ת וקודם יו"ט אי אפשר שלא לבטל מצות כרמל, ותדע דהא גם המקשן לא פריך רק נקצריה מע"ש כמ"ש בס' טה"ק וכיון דסוף סוף מוכרח לדחות איסור דאורייתא במלאכת יו"ט שפיר דוחה שבת ג"כ. ואע"ג דשבת הוי כרת ויו"ט רק לאו מ"מ לפי מה דאמרינן מס' יבמות ז' ע"א מה לי חומרא רבא מה לי חומרא זוטא אין חילוק, וא"כ י"ל דהר"מ ס"ל דהכא אזיל קושיות הגמרא נקצריה מע"ש רק אי ס"ל קצירה מותר ביו"ט מה"ת ואמרינן מתוך אפילו היכא דליכא צורך כלל וליכא רק איסור דרבנן ביו"ט, כמ"ש בספר טה"ק שם וקשה שפיר נקצריה מע"ש, אמנם הר"מ אפילו אי לא ס"ל דקציריה אסור ביו"ט מה"ת מה שהה"מ שם מסופק בזה מ"מ הא וודאי דס"ל דהיכא דליכא צורך כלל לא אמרינן מתוך. ובפרט כפי הנראה מפשטא דלישנא דהרמב"ם שם דלא אמרינן מתוך רק בהוצאה והבערה וא"כ אפילו אם יקצור מע"ש שהוא יו"ט ג"כ איכא מלאכה דאורייתא ולקצור קודם יו"ט אי אפשר לבטל מצוות כרמל וא"כ אין חילוק בין אם צריך לדחות יו"ט או שבת, דמה לי חומרא רבא או זוטא, ומשו"ה ס"ל להרמב"ם דאע"ג דנקצר שלא כמציותו כשר מ"מ דוחה שבת, (ועיין עוד בסמוך אות פ"א מ"ש בשם שו"ת מהר"מ שיק):

(ע"ט) ועפ"י מש"ל דבקצירות העומר משו"ה דחי שבת אע"ג דאפשר מאתמול משים דבשבת הותרה ורק בס"ד דהוי ס"ל דרק הודחה בעי לומר דלא דחי היכא דאפשר מאתמול, מתורץ קושיית הש"כ ביו"ד סי' רס"ב ס"ק ב' על הרמ"א שם בפשיטות. דהנה הש"כ שם הקשה במ"ש הרמ"א דאם עבר ומל תוך שמנה יצא והקשה א"כ איך דוחה מילה שבת הא אפשר מע"ש ועיין בשג"א סי' כ"ב מ"ש דרק קדשים בעינן דומיא דתמיד כמ"ש התוס' בסוגיין ד"ה אמאי דחי שבת אבל מילה לא בעינן דומיא דתמיד, והלכך כיון דמצוה מן המובחר, עכ"פ למול בשמיני דווקא שפיר דוחה שבת, ובספרי ח"ד שער שמחת יו"ט שער ז' אות ח"י הבאתי ג"כ דברי השאג"א אלו אמנם להנ"ל א"ש בפשיטות דמילה כיון דהותרה בשבת, וכן ס"ל לרמ"א ביו"ד סוף סימן רס"ו דמשמע נמי דבשבת היתרה לגמרי כמו גבי תמיד דמותר להתעסק הרבה כהנים, וה"נ גבי מילה עי"ש וא"כ א"ש דרק בס"ד דגמרא הוי ס"ל דתמיד ג"כ רק מטעם דחיה מותר ושפיר הוי ס"ל דכיון דאפשר מאתמול לא דחי שבת, משא"כ למסקנא באמת אמרינן דהותרה שבת לגבי קרבן צבור וא"כ אפילו אפשר מאתמול כיון דהוי מצוה לכתחלה למול בשמיני מותר לעול בשבת ג"כ, ועיין בישועות יעקב או"ח סי' של"א שכתב ג"כ ליישב קושיית הש"כ ע"ז האופן ודוק:

(פ') והנה מה שסיימו התוס' בד"ה אמאי דחי שבת ומסתברא דמתמיד ילפינן והוא שפת יתר לכאורה שהרי כבר כתבו מקודם דבעינן דומיא דתמיד דאפילו בדיעבד פסול מע"ש אמנם לפימ"ש א"ש דבאמת קשה מ"ש דילפינן מתמיד דבשלמא אי הוי משכחת גם גבי תמיד כה"ג באיזה עבודה דמצוה לכתחלה בזמנו ובדיעבד כשר שלא בזמנו והיה הדין דזהו דהוי רק לכתחלה בזמנו כמו קצירה דרק לכתחלה בעי בלילה אינו דוחה א"ש משא"כ בתמיד לא אשכחן כה"ג ומה כתבו דומיא דתמיד, וצ"ל ע"כ דכיון דלא אשכחן גבי תמיד שדוחה שבת רק מה שאי אפשר בשום אופן מאתמול א"כ שפיר אמרינן לעניין עומר ג"כ דלא דחי שבת רק ההקרבה ולא קצירה דהא אי לאו מתמיד אפילו ההקרבה ג"כ לא היה דוחה שבת, דשבת רק הודחה גבי קרבן צבור וזהו שסיימו התוס' מסתברא דדומיא דתמיד בעינן כלומר דוודאי אי מסברא חצונה הוי דחי שבות דשבת הותרה לא שייך לומר דקצירה אינו דוחה משום דלא הוי דומיא דתמיד דכל דלא אשכחן גבי תמיד עכ"פ אתה דבר שלא ידחה שבת א"כ אמרינן גם גבי עומר דהכל דחי שבת אפילו קצירה אע"ג דכשר בדיעבד מאתמול, משא"כ כיון דשבת לגבי קרבנות צבור רק הודחה ס"ל עכשיו בס"ד וא"כ אי לאו דמתמיד ילפינן גם הקרבת העומר לא היתה דוחה, ומשו"ה דווקא הקרבה דהוי דומיא דתמיד לגמרי שאפילו בדיעבד פסול מאתמול דוחה שבת משא"כ קצירה כיון דבדיעבד כשר מאתמול לא דחי שבת, ומשו"ה כתבו התוס' ומסתברא דדומיא דתמיד בעינן כלומר כיון דשבת הוי רק הודחה כמ"ש בכוונתם עכ"פ מוכח מדברי התוס' ג"כ דהגמרא קאי רק אי ס"ל דשבת הודחה אבל לפי האמת דשבת הותרה שפיר דחי שבת אע"ג דאפשר מאתמול כיון דלכתחלה עכ"פ מצותה בלילה ולא דמי כלל לשאר מכשירין דלא דחי שבת כיון דליכא שום מצוה כלל שיהי' בזמנו דווקא וא"ש ודו"ק (ועי' בצל"ח נדפס מחדש על מס' מנחות שכתב ג"כ כה"ג דלדידן דוחה אע"ג דלא הוי דומיא דתמיד):

(פ"א) שוב ראיתי בשו"ת מהר"ם שיק לאו"ח סימן רכ"ח שכתב דמשו"ה פריך הגמרא נקצריה מע"ש אע"ג דהוא יו"ט כיון דמותר העומר הוי חולין א"כ שפיר הוי לכם ומותר לקצור ביו"ט, אמנם אחר העיון לא א"ש דהא ע"כ הקצירה צריך להיות סמוך ללילה וא"כ תו לא ראוי להדיוט דהא אפילו מטעם הואיל אינו שרי סמוך ללילה עי' בתוס' מסכת' פסחים מ"ו ע"ב ד״ה רבה אמר ותיכף ביום לא יכול לקצור דהא לא יהיה כרמל וזהו אי אפשר לבטל כמ"ש בספר טהרות הקדש שהבאתי לעיל באות ע"ח, וע"כ כמ"ש לעיל דהסוגיא קאי אי ס"ל דקצירה ג"כ מותר מה"ת ביו"ט ומותר מטעם מתוך, ובמחכ"ת לא ראה הגאון בזה דברי הטהרת הקדש שהבאתי באות ע"ח שהעיר בזה, ועיין בספר שושנת העמקים כלל כ' שחקר מהך סוגיא דמנחות ע"ב אי ס"ל דאע"ג דנקצר ביום כשר דמ"מ דוחה שבת אי אמרינן גם בעשה שאינה מעכבת בדיעבד ג"כ עשה דוחה ל"ת ולפי"ז היה א"ש דברי הרמב"ם דפסק דקצירה דוחה שבת, אמנם הכא באמת לאו מטעם עדל"ת קאתינן עלה עי"ש היטב ודו"ק:

שער עדל״ת שער חמישי אמר הכותב יען כי דיני ל"ת הנל"ע שייכים עם עדל"ת אמרתי להעתיק כאן, מה שעלה בידינו לחדש בעזהי"ת בענייני ל"ת הנל"ע:

בעזרת אומר ועושה, אתחיל לכתוב חידושי תורה בענין לא תעשה הניתק לעשה, ושאלה מד' אשר בכל יום מחדש בטובו, לחנני חכמה ודעת בסוגיא דקיימו ולא קיימו, מס' מכות ט"ו וט"ז ועוד בכמה מקומות בס"ד:

אמר הכותב אם אמנם שכבר הארכתי בס"ד בכמה מקומות בספרי בענייני ל"ת הנל"ע ובסוגיא דקיימו ולא קיימו, בכל זאת. לאשר עד כה היה דברינו בענייני עדל"ת אמרתי אשנה עוד פרק זה בל"ת הנל"ע לחבר קונטרס מיוחד בעניני ל"ת ועשה, ומד' אשאלה להביניני טוב טעם ודעת, פתח דברינו להאיר בדבר הלכה וזה החלי בעזרת צורי וגואלי:

(א') קיימ"ל להלכה דבל ל"ת הנל"ע אין לוקין, והנה נל"ע מקרי כשיש לפנינו עשה לקיים אחר