תבואות השדה חלק ו מו

הודחה, דאי ס"ל דשבת הותרה א"צ מקודם להשתדל שלא יגיע לפקוח נפש, רק אי שבת רק הודחה אצל פקוח נפש שפיר אסור למול מקודם, דצריך לראות שלא יבא לחלל שבת משום פקוח נפש, והנה כפי הנראה מדברי הרמב"ם ריש פ"ב מהלכות שבת ס"ל דשבת לעניין פקוח נפש הוא רק הודחה ולא הותרה עי"ש, ומשו"ה ס"ל שפיר בפ"ב מהל' מילה כשיטת בעהמ"א דהיכא דאין לו חמין אסור למול כדי שלא יצטרך לחלל שבת, אמנם הכא בבי קרבנות צבור דדוחה שבת, וכן הקרבת עומר בכלל דילפינן מידבר משה את מועדי ד', ושם נכתב גם עומר כמ"ש רש"י בד"ה ת"ל וידבר משה שפיר ס"ל דהותרה, וכיון דשבת הותרה ליכא עליו שום חוייב לקצור מע"ש, אע"ג שאח"כ יצטרך לחלל שבת בקצירה מ"מ הרי הותרה לו אח"כ שבת כיון דאח"כ תו א"א להקריב העומר בעניון אחר ומשו"ה שפיר דוחה שבת אע"ג דנקצר מע"ש כשר, ועיי' בס' ישועות יעקב או"ח סי' ש"ל ס"ק ד' שכתב ג"כ כה"ג בפלוגתא דהרמב"ן ובעהמ"א, ועי' בספר הנ"ל סי' תק"ו ס"ק י' שכתב להדי' דכל היכא שהותרה א"צ להשתדל מקודם שלא יצטרך לדחות הל"ת אי ס"ל דהותרה, וא"כ ה"נ א"צ דווקא לקצור מע"ש כדי שלא יצטרך לקצור בשבת, דהא אם יגיע ליל ט"ז ולא יהיה לו קצור מע"ש ולא יהיה אפשר להקריב באופן אחר יהי' מותר לו דשבת הותרה אצל קצירות העומר, ושפיר דוחה שבת, ועיין בספרי בשער שמחת יו"ט בחלק ד' שער ז' אוה י"ח מ"ש עוד על זה האופן בישוב דברי הרמב"ם הנ"ל:

(עז) והנה י"ל דהא אי שבת היתר לגבי עימר או רק הודחה דתליא בהא דאי ילפינן מוידבר משה את מועדי ד' והוי כאילו נכתב גם גבי עומר במועדו הוי כאילו כתבה התורה בפירוש דעומר קרב אפי' בשבת כמו תמיד וא"כ שבת הותרה לגמרי כמו גבי תמיד דאיתא במכלתא פרשת יתרו זכור את יום השבת, וביום השבת שני כבשים בדבור אחד נאמרו כלומר דלעניין תמיד לא נאמרה כלל אזהרה דשבת עיי' בספרי ח"ד שער שמחת יו"ט שער ז' אות ט"ו, וא"כ גם לעניין עומר לא נאמרה כלל אזהרת שבת, ולפי"ז גם קצירות העומר מותר, אמנם אי ילפינן רק מתקריב שפיר י"ל דהוי רק כשאר עשה דוחה ל"ת, וא"כ קצרה הואיל ואפשר מע"ש הו"ל כמי יכול לקיים שניהם ולא דחי הל"ת דשבת, ועיי' בס' טהרת הקודש למס' מנחות שכתב ג"כ דלעניין קצירה הוי כמו יכול לקיים שניהם ולא דחי, וא"כ לפימ"ש התוס' מסכת מנחות מ' ע"א ד"ה כיון דאפשר דכל שהותרה הל"ת לגבי העשה לא בעינן יכול לקיים שניהם א"כ ה"נ גבי עומר אי ס"ל דשבת הותרה לא בעיא יכול לקיים שניהם הם ושפיר ס"ל גם קצירה דוחה שבת, וכה"ג כתב ג"כ בס' ישועות יעקב או"ח סי' של"א ס"ק א' דאי ס"ל דשבת הותרה אצל מילה א"ש דאע"ג אפי' אם מל תוך שמנה יצא מ"מ מותר למול בשמיני בשבת כיון דהותרה וא"כ א"ש הכא ג"כ גבי עומר אי ס"ל שבת הותרה דוחה שבת גם הקצירה אע"ג דאפשר מע"ש, וא"כ א"ש דכל השקלא וטריא דגמ' דאם אפשר מע"ש אינו דוחה שבת הוא כל כמה דלא ידעינן מדרש דמועדו ואז אמרינן דלא הותרה רק הודחה ומשו"ה אמרינן שפיר אי נקצר שלא כמצוותו כשר נקצריה בע"ש, משא"כ לבתר דמסקינן דילפינן מבמועדו אמרינן דהותרה ודוחה שבת אע"ג דהיה אפשר מאתמול, והא דס"ל להרמב"ם בהל' קרבן פסח דחתיכת יבלת או הרכבתו מחוץ לתחום אינו דוחה שבת עי"ש פ"א להלכה י"ח אע"ג די"ל דפסח ג"כ הותרה בשבת יש לחלק דבשלמא קצירה לעניין עומר דכל עומר צריך לקצור והוי קצירה מן המצוה ושפיר אמרינן כיון דהותרה בשבת דוחה אע"ג דאפשר מאתמול משא"כ חתיכת יבלת בקרבן פסח או הרכבתו מחוץ לתחום דאינו שייך כלל להמצוה הי"ל כמו סתם מכשירין דאינו דוחה וכה"ג כתבנו לעיל באית כ"ג כ"ד לחלק בעניין עדל"ת היכא שע"כ מזדמן העשה עם הל"ת או רק שאפשר שיזדמן ואינו מוכרח להזדמן, וא"כ ה"נ קצירה שייך למצוה בכל פעם להקרבות עומר משו"ה דחי משא"כ חתיכות יבלת בקרבן פסח דאינו מוכרח להיות בכל פסח לא דחי ודוק:

והנה לפי"ז היה מצי הגמרא לתרץ באמת למסקנא דילפינן מבמועדו דאע"ג דאפשר מע"ש דוחה שבת רק לפום סברא דמקשן מתרץ ליה דלא מיירי בקצירה רק בהקרבה, אמנם לפי האמת ס"ל להרמב"ם דכיון דדוחק לאוקמא כל הני משניות דקצירה דוחה שבת דלא כרבי משו"ה ס"ל דלמסקנא דשבת הותרה דילפינן מבמועדו אמרינן דאפי' אי נקצר שלא כמציותו כשר, מ"מ כיון דיש מצוה עכ"פ לקצור בלילה רוחה שבת אע"ג דאפשר מאתמול וא"ש פסקא דהרמב"ם, והנה ראיתי בס' מנחת כהן על מס' מנחות שמתרץ דאי ילפינן מבמועדו אמרינן דאינו דוחה שבת היכא דאפשר מאתמול דבעינן דומיא דתמיד כמ"ש התוס' ד"ה אמאי דחי שבת, ואי ילפינן מתקריב אמרינן דדוחה אע"ג דאפשר מאתמול והוא דוחק קצת דהא בס"ד דגמרא אכתי לא ידעינן מדרשא דבמועדו רק מדרשא דתקריב ומ"מ פריך אמאי דחי שבת, וע"כ דאפכא מסתבר דמתקריב באמת לא דחי היכא דאפשר מאתמול כס"ד דגמרא ואי ילפינן מבמועדו דחי אע"ג דאפשר מאתמול כמ"ש, ומהגם דמתקריב י"ל באמת דאינו דחי רק ההקרבה ולא הקצירה דתקריב משמע הקרבה, ועיין תוס' ד"ה מניין משא"כ אי ילפינן מבמועדו שפיר י"ל דכל השייך למצוות עומר דוחה שבת כמ"ש וא"ש הכל בס"ד, [שוב ראיתי בס' תיקון משה שכתב ג"כ דאי היתרה שפיר דוחה שבת אע"ג דאפשר מאתמול עי"ש באופן אחר קצת]:

(עח) עוד נ"ל ליישב דברי הרמב"ם דהנה יש לומר דאע"ג שכתבו התוס' ד"ה אמאי דחי שבת דקצירה בלילה כיון דהיא רק מצוה לכתחלה לא דחי שבת, מ"מ אם יקצרו קידם יו"ט ג"כ דאז איכא ב' ריעותות דהיינו שלא נקצר בלילה וגם לא הוי כרמל כיון שצריך לקצור זמן רב קודם ליל ט"ז כה"ג וודאי דחי שבת' ומשו"ה לא פריך הגמרא דנקצריה מערב יו"ט ג"כ דכיון דכה"ג לא יהיה כרמל ויהיה ריעותא בגוף העימר באמת הוי מצי למדחי שבת ומשו"ה לא פריך הגמרא רק נקצריה מע"ש כלומר סמוך ללילה וא"כ אכתי יהיה כרמל ולא מבטלינן רק מצות קצירה בלילה וזהו שפיר פריך הגמרא דמשום קצירה בלילה כיון דדיעבד כשר ביום אין לדחות שבת כמ"ש התוס' שוב ראיתי בספר טהרת הקדש ריש פרק ר' ישמעאל ברש"י ד"ה אפילו בשבת שכתב להדיא דמה דפריך הגמרא בקצרי' מע"ש כוונת הגמ' בע"ש דווקא אע"ג דהוא יו"ט מ"מ אינן אסיר רק מדרבנן דקצירה מותר ביו"ט דהוי מלאכת אוכל נפש עי"ש היטב בספר טהרת הקדש ומשו"ה אמרינן נקצריה מע"ש אע"ג דהוא יו"ט משא"כ לקצור קידם יו"ט ולבטל גם מצוות כרמל לגמרי זהו לא ס"ל לגמרא אפילו בס"ד דלבטל וצוות כרמל לגמרי דהוי ריעותא בגוף העומר זהו וודאי לא ס"ל ומשו"ה לא פריך רק נקצרי' בע"ש כלומר סמוך ללילה דלא נתבטל מצוות כרמל, ומעתה נחזי אנן דהא תינח אי ס"ל קצירה ביו"ט ג"כ מותר משום אוכל נפש וגם ס"ל דאמרינן מתוך אפילו שלא לצורך כלל א"ש קושיית הגמרא נקצריה מע"ש אע"ג דהוי יו"ט מ"מ ליכא איסור רק מדרבנן משום מלאכת אוכל נפש ומשום מתוך, אמנם אי ס"ל דקצירה אע"ג דהוי מלאכת אוכל נפש מ"מ אסור ביו"ט מה"ת, ועיין בהה"מ פ"א מהל' יו"ט הלכה ד' שהניח בצ"ע, ועיין בפר"ח או"ח סי' תצ"ה, וגם אי לא אמרינן מתוך היכ'